דבר תורה לפרשת פקודי / נוה גבע
לימוד הנהגת ה' מציפור
בסיום עבודות המשכן, כותבת התורה "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד, וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ" ( לט,לב). שואל האלשיך הקדוש, הרי הסדר בפסוק הוא הפוך, קודם יש לדווח על עשית המלאכה ע"י בני ישראל, ורק אח"כ על סיום העבודה? ("וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן...") אם התורה כבר כתבה "וַתֵּכֶל", שֶׁהִסְתַּיְּמָה העבודה, איך אפשר לכתוב אח"כ "ויעשו בני ישראל", הרי העבודה כבר הִסְתַּיְּמָה?האלשיך, עונה על השאלה, תוך כדי כתיבת יסוד בהנהגת הבורא. הרי עבודות המשכן היו מורכבות מאד: עבודות עץ, מתכת, בד וְתִכְנוּן אַרְכִיטֶקְטוֹנִי, ברור שלבני ישראל לא הייתה הכשרה לכך, ובכל אופן נדרש מהם לבצע את המלאכה בשלמות, מכיוון שהקב"ה דורש מעושי מצוה, להשתדל ולעשות, כיכולתם והוא בהמשך, משלים את עיקר העבודה, אבל זוקף את העשייה כולה, לבני ישראל, כאילו עשאוה בשלמות.
וכך יש להסביר את הפסוק: "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן", עבודת המשכן כאילו כלתה מאליה, שהרי הקב"ה עשאה, ומבחינת בני ישראל, כאילו היא נעשתה מאליה. ואע"פ כן "ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה השם", כל המלאכה נזקפת לזכות בני ישראל, כאילו עשאוה לבד. לכן "ככל אשר צוה השם', ולא ממש "אשר צוה שם", שהרי הוא ציווה, כביכול, שיעשו הם את העבודה בשלמות.
כללו של דבר, אנו חייבים בכל מקרה את עזרת הבורא, אלא שהקב"ה עוזר רק למי שמשתדל ופועל גם בעצמו כיכולתו להשגת המטרה, אך עלינו לדעת שגם אם המטרה הושגה, יֵשׁ לְיַחֵס זֹאת לקב"ה, ולא לפעולותינו שלנו, שרק גרמו לקב"ה לסייע לנו.
הגמרא מגדירה זאת היטב: אם יאמר לך אדם ..לא יגעת ומצאת – אל תאמין. יגעת ומצאת – תאמין.
נדייק, הגמרא אומרת "ומצאת", לא "השגת" דהיינו עליך להתייחס לכך כִּמְצִיאָה שֶׁבָּאָה בְּאַקְרַאי, וגם אם טרחת הרבה, לא בהכרח שתמצא. הכל "בסייעתא דִּשְׁמַיָּא". (מגילה ו:).
הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל (היה רבה של רחובות), הביא דוגמא לרעיון ממקרה שקרה לו. בקר אחד, הוא נכנס לחדרו שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו הָיוּ מוּגָפִים, ומצא בתוכו ציפור לכודה. הוא התבונן בה איך היא מנסה לצאת דרך החלון וְנִתְקֶלֶת בַּשִּׁמְשָׁה, כך כמה וכמה פעמים. בכל פעם קיבלה מכה חזקה מֵהַשִּׁמְשָׁה ועפה לאחור. הרב הבחין בְּסִבְלָהּ, פתח לה את החלון והיא עפה החוצה.
הוא התבונן בה וחשב, אולי הציפור חושבת שהיא הכתה בחלון כמה פעמים עד שהצליחה לפרוץ אותו. אבל האמת היא, שאני פתחתי לה את החלון ושחררתי אותה. אומנם בלי מאמציה לפרוץ את החלון, והמכות שספגה במקור כתוצאה מכך, לא הייתי מרחם עליה ומשחררה, כך שבכל אופן מאמציה עזרו לה. כך מאמצינו להשגת משימות , לא הם המשיגים את המטרה, אבל גורמים לכך שהקב"ה יראה את מאמצינו ויעזור לנו להשיג את המטרה.
שבת שלום.