דבר תורה לפרשת חיי שרה / אריאל כהן

פרשת חיי שרה נפתחת בתיאור פטירתה של שרה אמנו והמאמצים של אברהם לקבור אותה במקום הראוי ביותר – מערת המכפלה שבחברון. מתוך עיון בפרק זה אנחנו יכולים להסיק תובנות משמעותיות על אישיותו של אברהם ועל תפיסתו לגבי הקשר שבין האמונה לארץ ישראל.

 

בתחילה אברהם פונה אל בני חת בבקשה לרכוש חלקת קבר עבור שרה. אנו רואים את אברהם מתנהל במלוא הענווה והנימוס, למרות שהוא מוגדר על ידי בני חת כ"נשיא אלוקים". במקום לדרוש זכות על הארץ שהובטחה לו מפי ה', הוא מנהל משא ומתן מתוך כבוד לצד השני, תוך הכרה במעמדם ובזכויותיהם. גישתו של אברהם מלמדת אותנו כי גם כאשר יש לנו הצדקה לעמוד על שלנו, יש חשיבות לפעול בדרכי נועם ולהיות רגישים לסביבה.

 

עוד בפשט, תיאור קניית מערת המכפלה מדגיש את חשיבות הבעלות הרשמית על המקום. התורה מפרטת על המחיר הגבוה שנדרש מאברהם – ארבע מאות שקל כסף. למרות המחיר הגבוה, אברהם משלם את המחיר לא מתמקח, דבר המראה את מחויבותו העמוקה להבטחת קבורה מכובדת לשרה ואת רצונו שהמקום יהיה בבעלותו המלאה, ללא עוררין.

 

מה אנחנו יכולים ללמוד מכך? ראשית, מתוך התבוננות בהקשר, נשים לב כי קבורת שרה במערת המכפלה אינה רק מעשה אישי של אברהם כלפי אשתו האהובה, אלא גם פעולה משמעותית במישור הלאומי והאמוני. זוהי הפעם הראשונה שבה מתבצעת רכישה של קרקע בארץ ישראל, ורכישה זו מסמלת את תחילת הקשר הממשי של עם ישראל לארץ. בנוסף, הנכונות לשלם מחיר גבוה ממחישה את חשיבותה של הארץ בעיני אברהם.

פרשת חיי שרה מלמדת אותנו שיעור חשוב על אחריות, כבוד הדדי ועשייה מתוך אמונה עמוקה. אברהם, באצילות ובצניעות, מראה כיצד לשלב בין האמונה בהבטחות ה' לבין לקיחת יוזמה במציאות הארצית. הוא פועל באמונה ובמעשה, ומשאיר לנו דוגמה לדורות על חשיבות הפעולה למען הגשמת חזון ושמירה על ערכי אנושיות ושלום.