דבר תורה לפרשת ויצא / יובל גרינברג
בפרשתנו כתוב "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים"(בראשית כח כב), ומפרש הרב קוק זצ"ל באיגרותיו (תשמ"ו) ע"פ דברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה, שהמצבה היא אבן המשמשת מרכז פתוח, וסביבה מתרכזים כל המעונינים לעבוד את אלוקים. לעומת זאת, הבית הוא מרכז סגור במחיצות. לא כל הרוצה להכנס, נכנס.
עבודת האבות והשפעתם היתה בהדרגה. "לא כאברהם שקראו הר, ולא כיצחק שקראו שדה, אלא כיעקב שקראו בית". כמו שההר הוא מקום נשא ונראה לעין כל, כך אברהם הלך וקרא בשם ה', והרגיל את אומה"ע(אומות העולם) לאמונה בבורא. אך אמונה זו הייתה מופשטת וכללית, בלא הדרכה מעשית של מצוות ופרטי ההנהגה. אצל יצחק מתחיל כבר תהליך של הסתגרות, שדה ולא הר, ושיאו של התהליך אצל יעקב, שמסתגר עם משפחתו בבית, ומלמדם אורחות חיים מפורטים, כשהוא מנותק מהעולם הרחב. ניתוק הבא דווקא לצורך השפעה, התבדלות שסופה הכללה. וכמאמר הזוהר: סטרא אחרא(צד הטומאה) מתחיל בחיבור ומסיים בפירוד, אך סטרא דקדושה(צד הקדושה) מתחיל בפירוד ומסתיים בחיבור. אין אפשרות לאדם או לאומה, להקרין כלפי חוץ ולהשפיע, מבלי שיעברו תהליך של הסתגרות ומילוי. כשהכוס אינה מלאה היא אינה שופעת. ודוקא יעקב המסתגר בבית המוקף מחיצות, סופו שיתפשט ללא גבול: "והאכלתיך נחלת יעקב אביך - נחלה ללא מצרים". וזה מה שאמר יעקב: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה...", המורה על המרכז הכללי של בעלי האמונה המופשטת והכללית הראויה כעת לכל באי עולם, יהיה לעתיד לבא בית אלוקים. בית מוקף מחיצות, שרק בית יעקב הראויים להנהגה המפורטת במצוות ומעשים, נכנסים בו.
אך באחרית הימים, כשיבינו אומה"ע את ערכם של ישראל, ויראו את חשיבותם של המעשים הפרטיים וגודל השפעתם על האומה הישראלית, ישאפו להתחבר עם ישראל, וללמוד מהם מלבד אמונה, גם אורחות חיים פרטיים, וע"כ "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'... ונהרו אליו כל הגויים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו" (ישעיהו ב'-ב',ג') לא נסתפק הפעם בעליה להר, לאמונה הכללית המופשטת כפי שהיה בזמן אברהם, אלא נכנס אל הבית פנימה, אל בית אלוקי יעקב, כדי ללמוד לימודים פרטיים, משום שהתברר לנו שהאמונה הכללית בלא הדרכה מעשית אינה מספקת כדי לייסד חיים מוסריים, "ויורינו מדרכיו ונלמדה מאורחותיו".
ובהתאם לתקופה: "נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, ובשעת סכנה מניחה על שולחנו ודיו".(שבת כ"א). ענינו של אור ישראל להאיר את החוץ, כדי שכולם יוכלו להנות ולהתנהג לאורו, אך בשעת סכנה, כשאין באפשרותנו להשפיע, אנו מסתגרים בבית פנימה, ומאירים את שולחננו בלבד, מתוך תקווה, שבסופו של דבר יהיה בנו די והותר אור, כדי לשוב ולהוציא את הנר החוצה להאיר בהם ארץ וחוצות.
שבת שלום!
_____________________
הערה: דבר התורה מבוסס על דבר תורה מאת סבא שלי, הרב מרדכי גרינברג. להרחבות מוזמנים לקרוא - דבר תורה ויצא https://www.kby.org/hebrew/torat-yavneh/view.asp?id=2855