דבר תורה לפרשת עקב / תהלה קליין
פרשת עקב עוסקת הרבה ברעיון של "שכר ועונש", בבחירה בין טוב לרע, ובהקשר בין קיום מצוות לבין ברכה והצלחה.
ישנם כמה פסוקים שארצה להתמקד בהם "ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל ממך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבכם ובכל נפשכם, ולשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצווה אתכם היום לטוב לכם" (דברים י, יב-יג).
מהכתוב פה מתעוררת שאלה- מדוע התורה מפרטת כל כך הרבה דרישות – יראת ה', ללכת בדרכיו, לאהוב אותו, לעבוד אותו, לשמור מצוות – אם לכאורה יראת שמיים הייתה אמורה להספיק? הרי יראת שמיים אמיתית כבר מכילה בתוכה את כל השאר!
ניתן להסביר זאת בדרך פשוטה- ישנם שני סוגים של יראת שמיים:
* יראת העונש: יראה שנובעת מפחד מעונש. הדרגה הבסיסית ביותר, שבה אדם מקיים מצוות כי הוא מפחד מעונש או חוסר הצלחה בעולם הזה או בעולם הבא. יראה זו היא חשובה, אך היא לא המטרה הסופית.
* יראת הרוממות: יראה שנובעת מהבנת גדלותו ורוממותו של הבורא. יראה זו מביאה איתה אהבה עמוקה, שכן היא מבינה את הטוב והחסד האינסופי שבהנהגה האלוקית. יראה כזו לא מתמקדת בעצמי, אלא בבורא, והיא המוטיבציה העליונה לקיום המצוות.
התורה בפרשת עקב קוראת לנו לעלות מדרגת "יראת העונש" לדרגת "יראת הרוממות". הרי לאורך הפרשה משה מזכיר לעם ישראל את כל הניסים והנפלאות שה' עשה עבורם: יציאת מצרים, נס המן, המלחמה בעמלק ועוד. כל הדברים הללו אינם נועדו רק להזכיר את כוחו של ה', אלא גם להראות את אהבתו וחסדו האינסופיים.
כאשר אנחנו מבינים את גודל החסד והאהבה שה' מרעיף עלינו, יראת העונש מתמזגת עם יראת הרוממות והופכת לאהבה. לכן, הפסוק מפרט כל כך הרבה דרישות, כי הוא מציג לנו את הדרך למעלה:
* "כי אם ליראה את ה' אלוקיך" - זוהי נקודת המוצא, היראה הבסיסית.
* "ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו" - היראה הזו מובילה לאהבה, שמניעה אותנו לרצות להידבק במידותיו של הקב"ה.
* "ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבכם ובכל נפשכם" - האהבה והיראה יחד מובילות לעבודת ה' שלמה, שנובעת מכל הלב והנפש, ולא רק מפחד.
שבת שלום!