דבר תורה לפרשת אחרי מות/ תמר שרירא

"וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כׇּל עֲוֺנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא ט"ז, כ"א)

 

בפרשה מדובר, בין היתר, על מצוות שילוח שעיר לעזאזל המקוימת ביום כיפור. על אהרון לקחת שני שעירים, להעמידם לפני פתח אוהל מועד ולהגריל את גורלם - אחד משולח לעזאזל ואחד קרבן ל-ה'. השעיר אשר ישולח לעזאזל ישמש לכפרת בני ישראל על חטאיהם - אהרן סומך את ידיו על ראש השעיר ומתודה על כל עוונות בני ישראל. כאן נשאלות כמה שאלות:

 

איך ניתן להתוודות על כל חטאי בני ישראל? אפילו על כל חטאי אדם אחד בלתי אפשרי להתוודות, אז על חטאי עם שלם?

לפי הרלב"ג, הכוונה היא להסיר את עוונות בני ישראל, כל פשעיהם וכל חטאיהם ולשים אותם על ראש השעיר בסמיכה.

 

למה הסמיכה מתבצעת בשתי ידיים?

סמיכה בשתי ידיים מרוקנת לגמרי את סמכות הסומך ומעבירה אותה לנסמך לחלוטין. זאת, בשונה מסמיכה ביד אחת. למשל, כאשר משה ממנה את יהושע למנהיג - הוא סומך עליו את ידו (אחת) - "וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו" (במדבר כ"ז, י"ח).

 

ועוד משהו בעניין זה - הרמב"ן מוסיף שתפקיד השעיר הוא לא לכפר על העם, אלא לשאת את העוונות שכבר נפרדו ממנו - "בהיות ישראל נקיים מכל חטא ופשע הוא ישא חטאתם".