דבר תורה לפרשת כי תישא / יונתן גנץ

בפרשת השבוע, כי תישא, מסופר על חטא העגל. כשמשה יורד מההר ומגלה על החטא, כך התורה מתארת את תגובתו:

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל־הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת־הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר־אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת־הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר׃ וַיִּקַּח אֶת־הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר־דָּק וַיִּזֶר עַל־פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ל"ב י"ט-כ')

לא נדבר כאן על שבירת הלוחות, אלא על פעולותיו של משה בפסל עגל הזהב עצמו. התגובה הזו די מוזרה. מה יעזור למשה לשרוף את העגל, לטחון אותו, לפזר את האבקה במים ולהשקות בהם את בנ"י?

 

האמת, שהסיפור הזה מאוד מזכיר מצווה אחרת בתורה, את מצוות סוטה:

 

"וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:(...)וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם:(...)וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ: וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע:" (במדבר ה' י"א-כ"ח, בדילוגים)

נשווה בין חטא העגל לבין פרשת סוטה: 

בשני המקרים יש חשד לבגידה, ובשני המקרים המים 'אומרים' לנו אם הייתה בגידה או לא (ע''פ הגמרא ביומא סו:). אם נתבונן יותר בהקבלה הזו, נשים לב שטחינת העגל וזריקתו למים ממלאים שני תפקידים - העפר שמכניסים למי הסוטה, ושם ה' שנמחה על המים.

 

נעבור לדבר אחר וקרוב - ממש אחרי הסיפור של טחינת העגל, משה שואל את אהרן למה הוא עשה את העגל. אבל לפני שנגיע לתשובה שלו, יש לשאול: מאיפה משה ידע שאהרן עשה את העגל?

אפשר, כמובן, לענות שאנשים מהעם סיפרו לו מה קרה, אבל זו לא תשובה שלמה, שהרי אין למשה סיבה להאמין להם (מה גם שזה לשון הרע). ברצוני להציע (ע''פ המשנה (סוטה ה' א')), שכמו שמי העגל בדקו את עמ"י, הם בדקו גם את אהרן, אע''פ שסביר להניח שהוא לא שתה מהמים. כך משה ידע בוודאות שלאהרן הייתה יד בדבר.

אהרן טוען שהוא לקח את הזהב של בנ''י, השליך אותו לאש וכך יצא העגל. אין לנו סיבה לא להאמין לאהרן (מכיוון שמהפסוקים לא ממש ברור מה באמת קרה), ולכן צריך להגיד שהעגל היה רצון ה'. אם כן, מובן למה העגל מקביל גם לעפר וגם לשם ה' שנמחה על המים. לעפר, מכיוון שהוא ע''ז. לשם ה', מכיוון שהוא נוצר ברצון ה'.

 

כל דבר בעולם נוצר בגלל הקב''ה, ועלינו מוטלת המשימה לנתב את מה שיש לנו לתכלית טובה, ולא ח''ו לתכלית רעה.

 

שבת שלום.