דבר תורה לפרשת חקת / לבונה סמט
בפרשת חוקת מסופר לנו על מסעם של בני ישראל סביב ארץ אדום. במהלך המסע (כמו פעמים רבות אחרות בספר במדבר) בני ישראל מתלוננים על משה ועל ה': "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלוֹקִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל:" (במדבר כ"א ה').
בתגובה, ה' שולח נחשים שנושכים את העם והורגים אותם. למה דווקא נחשים?
פרשנים, בעקבות דברי חז"ל, קושרים בין הנחש שהחטיא את חווה בעץ הדעת לבין הנחשים בפרשה, ומסבירים שהכוח של הנחש הוא בפה. מאז חטא הדעת, לנחש יש שתי תכונות שמאפיינות את הפה שלו: הוא אוכל ומכניס לפה שלו עפר, ומוציא מהפה שלו ארס. העונש של הנחשים הוא מידה כנגד מידה: גם בני ישראל חטאו במה שנכנס אל הפה - הקושי שלהם לקבל את האוכל שה' נותן להם - ובמה שיוצא מהפה - הוצאת הדיבה שלהם על משה ועל הקב"ה.
אבל יש קשר נוסף ועמוק יותר בין הנחש לחטאי הלשון. רוב בעלי החיים בטבע הורגים חיות אחרות על מנת להשיג אוכל ולהביא תועלת לעצמן. כאשר הנחש מכיש בני אדם הוא לא מרוויח מכך שום תועלת. הארס של הנחשים מיוצר בבלוטות ארס, וכאשר הם נושכים הם משחררים את הלחץ שהארס יוצר. גם האדם שמדבר לשון הרע לא מרוויח מכך שום תועלת מלבד "פריקת לחץ" ושחרור קיטור מסוים. הרי אם אדם רוצה להביע ביקורת בדרך מכבדת ואפקטיבית, הוא יעשה זאת על פי הכללים של 'לשון הרע לתועלת', שבזה אין בעיה. כאשר אדם בוחר בכל זאת לדבר לשון הרע זו לא פעולה של הסתכלות על העתיד ורצון לתקן, אלא פעולה של הסתכלות על העבר והתמקדות בכעס. לכן נבחרו דווקא הנחשים להעניש את בני ישראל בפרשתנו, ודווקא נחש הנחושת הוא זה שמתקן. הנחשים מלמדים את עם ישראל מה לא לעשות ואיך לא להשתמש בכוח הלשון. לעומתם, נחש הנחושת, שגורם לבני ישראל להסתכל כלפי מעלה אל הקב"ה, מלמד אותם מה עליהם כן לעשות עם הפה - להתפלל לה', לעסוק בלימוד תורה ולדבר דיבור חיובי שיקדם את תיקון העולם.
שנזכה בעז"ה לדבר רק דיבור חיובי ומועיל, ושתהיה שבת שלום!