תוצאות חיפוש

בתחילת פרק ד' צרי יהודה ובנימין מבקשים לבנות את בית המקדש עם אנשי יהודה. אך מנהיגי שיבת ציון עונים להם שהבניה נועדה ליהודים בלבד. בתגובה צרי יהודה ובנימין מקשים את תהליך הבניה, אחת הדרכים שבה הם פוגעים במפעל הבניה היא שליחת איגרות למלכי פרס כדי לעצור את תהליך הבניה. האגרת עליה מופיע הכי הרבה מידע בספר, היא איגרת שנשלחה למלך ארתחששתא. בתחילה מפורטים שולחי המכתב ומוצאם, ולאחר מכן מופיע תוכן האיגרת: " יָדוּעַ יְהִי לַמֶּלֶךְ, כִּי הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר עָלוּ מֵאִתְּךָ אֵלֵינוּ בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם, אֶת הַקִּרְיָה הַמּוֹרֶדֶת וְהָרָעָה בּוֹנִים, וְאֶת הַחוֹמוֹת הִשְׁלִימוּ וְאֶת הַיְּסוֹדוֹת יְחַזֵּקוּ: עַתָּה יָדוּעַ יְהִי לַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר אִם קִרְיָה זוֹ תִּבָּנֶה וְהַחוֹמוֹת יֻשְׁלְמוּ, מַתָּת מִנְחָה וּמַס לֹא יִתְּנוּ, וְלִבְסוֹף מְלָכִים תַּזִּיק: {ס} עַתָּה, יַעַן אֲשֶׁר מֶלַח הַהֵיכָל מָלַחְנוּ וְעֶרְוַת הַמֶּלֶךְ לֹא יָאֶה לָנוּ לִרְאוֹת, עַל זֹאת שָׁלַחְנוּ וְהוֹדַעְנוּ לַמֶּלֶךְ: אֲשֶׁר יְבַקֵּר בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל אֲבוֹתֶיךָ, וְתִמְצָא בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת וְתֵדַע כִּי הַקִּרְיָה הַזֹּאת קִרְיָה מוֹרֶדֶת, וּמַזֶּקֶת מְלָכִים וּמְדִינוֹת, וְאַלִּימוּת עוֹשִׂים בְּתוֹכָהּ מִימוֹת עוֹלָם. עַל כֵּן הַקִרְיָה הַזֹּאת הָחֳרָבָה: מוֹדִיעִים אֲנַחְנוּ לַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר אִם הַקִרְיָה הַזֹּאת תִּבָּנֶה וְהַחוֹמוֹת יֻשְׁלְמוּ, חֵלֶק בְּעֵבֶר הַנָּהָר לא יהיה לָךְ:" (עזרא י"ד, י"ב-ט"ז) צרי יהודה ובנימין אומרים בעצם שהיהודים בונים את העיר ירושלים, העיר שמרדה במלכים בימי קדם רבות, ואנשיה הם אנשי מלחמה קשוחים ואלימים שיעשו הרבה בעיות למלך. ואם המלך יתן ליהודים להמשיך לבנות אותה אז הם יכבשו את העיר ואת כל הארץ בחזרה. כשאנחנו קוראים את זה ברור לנו שצרי יהודה ובנימין מגזימים את כל זה בשביל שהמלך יאמין להם, הרי ידוע לנו שעם ישראל בונים בפרקים אלו את המקדש ולא את העיר.  לאחר מכן מתארים לנו את האיגרת שארתחששתא שולח בתגובה לאיגרת ששלחו צרי יהודה ובנימין. " אֶת הַצַּו שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶל רְחוּם הַמְפַקֵּד וְשִׁמְשַׁי הַסּוֹפֵר וּשְׁאָר חַבְרֵיהֶם, אֲשֶׁר יוֹשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן וּשְׁאָר עֵבֶר הַנָּהָר שָׁלוֹם, וְעַתָּה: הָאִגֶּרֶת אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֵלֵינוּ, מְפֹרָשׁ נִקְרְאָה לְפָנַי: וּמִמֶּנִּי הוּשַׂם צַו, וּבִקְּרוּ וּמָצְאוּ, אֲשֶׁר הַקִרְיָה הַזֹּאת מִימוֹת עוֹלָם עַל מְלָכִים מִתְנַשֵּׂאת, וּמֶרֶד וְאַלִּימוּת נַעֲשֶׂה בָּהּ: וּמְלָכִים חֲזָקִים הָיוּ עַל יְרוּשָׁלַיִם וְשׁוֹלְטִים בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר, וּמַתָּת מִנְחָה וּמַס נִתָּן לָהֶם: עַתָּה, שִׂימוּ צַו לְבַטֵּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וְהַקִרְיָה הַזֹּאת לֹא תִּבָּנֶה עַד מִמֶּנִּי צַו יוּשָׂם: וּזְהִירִים הֱיוּ מֵעֲשׂוֹת מִשְׁגֶּה עַל זֶה, פֶּן יִרְבֶּה הַהֶפְסֵד לְהַזָּקַת מְלָכִים." (עזרא ד', י"ז-כ"ב) ארתחששתא  כותב להם שהוא ראה את מה שכתבו ובדק את נכונותם של דבריהם וגילה שירושלים היא אכן עיר מורדת כמו שצרי יהודה ובנימין כתבו. במכתב עליו  הוא גם מוסיף וכותב שיורה על הפסקת הבניה. בעקבות האיגרות שנשלחו לארתחששתא בפס' כ"ג - כ"ד נשלח צו מהמלך להפסקת הבניה נשלח והבניה נפסקת. כשקוראים את הפסוקים האלה ביחס לפרקים שלפני זה עולה השאלה: מדוע כתוב על האיגרות בפרק הזה?  הרי ידוע שארתחששתא מלך כמה שנים אחר כך - בנחמיה מוזכרת מלכותו של ארתחששתא.  "גַּם מִיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה אֹתִי לִהְיוֹת פֶּחָם בְּאֶרֶץ יְהוּדָה מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְעַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲנִי וְאַחַי לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַלְתִּי" (נחמיה ה', י''ד)  ובפרקים הבאים בכלל ממשיכים לדבר על דרייוש ועל בנית המקדש, ולא על מלכות ארתחששתא.  כמו כן, האגרות עוסקות בחששם של צרי יהודה ובנימין על זה שהיהודים בונים את ירושלים ואילו לפי הסדר הכרונלוגי היהודים בונים באותה עת את בית המקדש ולא את העיר ירושלים כמו שטוענים הצרים.  על שאלה זו ניתן להציע מספר תשובות: א. במחקרים על הנושא אומרים שיש סיכוי שהמסמכים שכתובים בפרקים אלו (א-ו) לא אמיתיים ואותנטים וכל העניין הזה הוא בכלל טעות של עורך הספר (חושבים כך מכיוון שהפרקים כתובים גם בעברית וגם בארמית) ב. ספר עזרא הוא בעצם אוסף של מסמכים ופשוט העורך שם את כל האיגרות באותו בפרק לפי ההקשר שלהם (שרה יפת)  ג.אפשרות נוספת היא שזאת הכרונולוגיה האמיתית. וגם האפשרות הזאת מתחלקת ל2.  אפשרות אחת היא שארתחששתא הוא שם כללי למלך פרס ואז זה יכול להיות כל אחד ממלכי פרס שדיברו עליהם בפרקים האחרונים והאפשרות השניה היא שארתחששתא הוא בעצם אחשוורוש (אותם המקורות אומרים גם שאחשוורוש הוא אביו של דריוש וכך זה מסתדר כרונולוגית). לפי השיטה הזאת ברור שצרי יהודה ובנימין הגזימו בכוונה כדי שהמלך יקשיב להם למרות שהיהודים בונים רק את ביהמ"ק ולא את העיר כולה.(מקורות קלאסיים) ד. והאפשרות האחרונה היא שהעורך של ספר עזרא כתב את האיגרות בפרק זה במכוון על מנת להראות שצרי יהודה ובנימין הפריעו ליהודים במהלך כל השנים,גם בבניית ביהמ"ק וגם בבניית העיר והחומה. (מרדכי סבתו, שמואל הכהן)  מה דעתכם? תודה רבה לוועדת הדרכה שעזרה לי בכתיבת הדיון

בספר דברים מופיעה לנו פרשיית מלך, שבה יש מספר קריטריונים למינוי מלך על ישראל. בדיון זה נתמקד בשני קריטריונים, הראשון: בחירת המלך על ידי ה'. הבעיה המרכזית בקריטריון הזה הוא עצם הגדרת התפקיד. את המלך הראשון אולי ה' יכול לבחור, אבל הבן שלו יהיה מלך גם בלי שה' יבחר בו ישירות. האם הכוונה היא שלאחר המוות של כל מלך חייבים לשאול נביא מי ימלוך אחריו? או שאולי הבחירה במלך כוללת בחירה בכל צאצאיו גם כן? ואם כך, למי מבניו יש את הלגיטימציה למלוך אחריו? האם לכל אחד מבניו? לבכור? לראשון שמצליח למלוך? שאלה נוספת היא האם עצם הצלחת המלך מעידה על בחירת ה' בו? כלומר מלך שה' לא בוחר בו, לא יצליח, ימות ויוחלף. ואילו מלך שה' בוחר בו ימשיך למלוך וכך נדע שה' בחר בו? אבל מה זה אומר לנו על מלכים רשעים שצלחה דרכם? האם ה' בחר בהם? וחשוב מכל, אם כל הקריטריונים נדרשים, מדוע יש קריטריונים אחרים מלבד בחירת ה' במלך? ניתן לדוגמא את האיסור להמליך עלינו גוי: " שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא" (דברים, יז', טו'). במידה וה' לא רוצה שגוי ימלוך, אי בחירת ה' בו תספיק. ואם ה' כן בוחר בו, אנחנו צריכים לא להמליך אותו רק כי הוא גוי? ואם הקריטריונים לא נדרשים, וניתן להמליך מלך גם אם ה' לא בחר בו, אז מדוע הציווי של בחירת ה' במלך קיים? כעת נעבור לקריטריון הבא, חיוב המלך להיות יהודי. א) למה שנרצה להמליך עלינו גוי? (מתחבר לקטריון הראשון) ב) במידה וממלכה אחרת מציבה עלינו נציב, אנחנו אנוסים והאיסור לא רלוונטי, אז למה הוא קיים? הערות, טענות, מענות והרחבות יתקבלו בשמחה. לפרטים נוספים חייגו 0522321158 (לא באמת, שלחו לי ווצאפ)

בתפילת "על הניסים", אנו מודים לה' על הנס הגדול שעשה לחשמונאים – שמסר "גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים". המוטיב של עם ישראל החלש והמועט נגד אויביו החזקים והמרובים ממנו חוזר שוב ושוב לאורך ההיסטוריה ולאורך התנ"ך, ובדרך כלל, זה מוצג ככישלון, מצב הפסד שניצלנו ממנו רק דרך נס. אך לא תמיד. כששאול נלחם לראשונה עם הפלשתים, עם ישראל נמצא בחסרון מבחינת מורל, כוח אדם, נשק... מתוך המצב הזה, יונתן מחליט להתגנב לבדו עם נשא כליו נגד מחנה פלשתים. יהונתן יודע שסיכוייו נגד כל מחנה פלשתים קלושים, ותולה את בטחונו בה' ובתמיכה ניסית: "אוּלַי יַעֲשֶׂה יְ-הוָה לָנוּ כִּי אֵין לַי-הוָה מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שמואל א', י"ד, ו'). יהונתן ממשיך ומצליח לגרום למהומה וחרדה בפלשתים בכך שהוא מסווה את עצמו ואת נשא כליו כזוג ישראלים חלשים וכנועים – אסטרטגיה שמצליחה אך ורק מתוך כך שהם מעטים מול רבים. מקום נוסף שבו ישראל ממעטים את עצמם במלחמה בכוונה נמצא בימי גדעון: "ויאמר ה' אל גדעון רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם פן יתפטר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי" (שופטים ז', ב'). העם מצטמצם פעמיים. בפעם הראשונה, יש בנוסף סיבה אסטרטגית ברורה להסרת 22,000 מהעם שיראים וחרדים מהמלחמה. אך בצמצום השני, גדעון מתפטר מ9,700 מהאנשים הנותרים לו על בסיס מבחן סתום על הנהר. מפרשים מנסים להסביר את ההיגיון של הצמצום השני בכל מיני דרכים: ה' רצה להסיר אותם מהמלחמה בגלל שהם עצלנים, עובדי עבודה זרה, תאוותניים. אך מפשט הפסוקים, הסיפור מתחיל ומסתיים בסיבה העיקרית שהיא פרסום הנס, ולא סיבה נוספת: "וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם..." (שופטים ז', ז'). אך האם לחימה במעט היא האידאל? במלחמת ישראל נגד סיסרא, יש אמירות מנוגדות. מצד אחד, דבורה מצווה את ברק במפורש: "לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן" (שופטים ד', ו'). עשרת אלפים זו כמות גדולה מ300 האנשים של גדעון, אבל בהשוואה ל900 רכב ברזל שיש למדין, ישראל שוב שמים את עצמם במצב של מעטים נגד רבים. אך לאחר הניצחון, דבורה נוזפת בראובן, דן ואנשי הגלעד על שלא הצטרפו ללחימה, ומכאן נראה שלא הייתה כאן מטרה או אידיאל של צמצום כוחות ישראל כלל וכלל. אז מתי מתאים לעם ישראל לשים את עצמם בכף המעטה של המאזניים? האם יש יתרון למלחמת מעטים מול רבים? היגיון אסטרטגי? משמעות אמונית? האם היא אידיאל שיש לשאוף אליו, או מצב ביש שיש לסגת ממנו?

פינת הכיף! כאן יעלו משחקים, חידות ושטויות כיפיות (בנושא תנ"ך כמובן) במקביל יעלו כאן ימי הולדת חודשיים, מוזמנים לאחל מזל טוב לחברי הארגון! פתרון החידה הקודמת איפה בתנ"ך יש 5 מילים רצופות מאותו שורש? תשובה: "בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ" (ישעיהו כד, טז) חידה חודשית מה משותף בתנ"ך לתאנים, פָּרוֹת ולאנשי סדום? חידות בציורים בכל שבוע יעלו לפה שש חידות בציורים עם ציורים הרומזים על מונחים מתוך פרשת השבוע הנוכחית. לחלקן יכולות להיות כמה פתרונות. את הפתרונות יש לשלוח בתור ציטוטים מפסוקים. בהצלחה! שלח יו ם הולדת את פרעה מזל טוב ל... נעם יעקב פחימה..............א אייר מיכל שכטר.....................ב אייר שני ורצברגר....................ו אייר ינון רוזנברג.....................ו אייר ינון ישראל שילה...............ו אייר רני במברגר....................ז אייר שירה רוט.......................י אייר תרצה שפירא................יד אייר ישרון ברמה...................יז אייר נטע אריאל...................יח אייר נדב פיאמנטה...............יח אייר מיראי עמרן..................כא אייר שרה דרורי...................כד אייר שירה לוין....................כח אייר האיחולים שלכם!!

יש לך רעיונות איך לשפר את הכפית? This is your Contact section paragraph. Encourage your reader to reach out with any questions, comments or to take a different action specific to your site. You can also click on the contact form to customize the fields. Let's Chat Phone 123-456-7890 Email info@mysite.com Social Media First Name Last Name Email Message Send Thanks for submitting!

דבר הפטרה לפרשות אמור / צבי חלמיש 1 "וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם" (יחזקאל מ''ד, ט''ו) כשהכהנים הלויים בני צדוק פוגשים את העם, חשוב מאוד שהם לא יהיו עם בגדי הקודש, כי הם עלולים לקדש את העם בטעות! זה נשמע ממש איום ונורא, הם עלולים בטעות לקיים את מה שנאמר בפרשה שקראנו שבוע שעבר - "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' -לֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, ב'). כדי להבין את הבעיה במפגש בין העם לקדושה על ידי הכהנים ובגדיהם, נקדים הקדמה קצרה. יש בגדול שני סוגי גאולה (כמובן שהרבה יותר, תלוי איך מסתכלים על זה. אבל אנחנו נסתכל מנקודת המבט הזו, בשביל להדגיש את הייחוד של יחזקאל). סוג אחד של גאולה הוא שמח ומאושר, והסוג השני קצת פחות. כאשר ישעיהו רוצה לתאר גאולה, התיאור נשמע שמח וחיובי - "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּ-לֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ:" (ס''א, י'). גם בהושע - "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ: וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ב', ט''ז - י''ז) (כן זה חיובי גם בהקשר, מוזמנים להתווכח איתי על זה בוואטסאפ) ביחזקאל הגאולה נשמעת טיפה פחות ידידותית: "חַי אָנִי נְאֻם אֲ-דֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם… וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים" (כ', ל''ג - ל''ה) (זוכרים את המדבר מהושע? כנראה גם יחזקאל זכר אותו…) אחד ההסברים להבדל הזה הוא סיבת הגאולה. בהושע מתוארת גאולה של תשובה, אהבה, פרחים ופרפרים - "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' -לֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶךָ: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ… אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ" (י''ד, ב' -ה') לבבות, נצנצים וחדי קרן. הגאולה הזו מבוססת על פרשיית התשובה בספר דברים (פרק ל'). ביחזקאל, לעומת זאת, מטרת הגאולה קצת שונה: "לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קׇדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם" (ל''ו, כ''ב). יש בעיה קטנה - עם ישראל בגלות מחלל את שם ה' (או כי זה נראה שה' לא מספיק חזק, או כי הם לא מתנהגים יפה וזה ייצוג גרוע). אמנם אין פרסום שלילי, אבל יש גבול, ולכן צריך לגאול אותם בשלב מסוים. אממ, כן. קצת פחות לבבות. (בהמשך לדיבור על מערכת היחסים בין ה' לעם ישראל שרינת הרחיבה עליו בשבוע שעבר…) זו גאולה מסוג קצת אחר, שגם רמוזה בספר דברים, בשירת האזינו - "... אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם: לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כׇּל זֹאת" (ל"ב, כ"ו - כ"ז) אז הגאולה של יחזקאל פחות מבוססת על אמון ויחסים טובים. נחזור לענייננו. הניסוי של הכנסת העם למקדש לא כל כך עבד. לדוגמה - "וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז… וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ" (יחזקאל ח', י''ד - ט"ז) עבודה זרה זה ממש כיף, אבל אולי בית המקדש זה לא המקום הנכון בשבילה. וזה לא שהגלות והגאולה עודדו מערכת יחסים מתוקנת(מה שאפשר לראות אצל הושע ושות'). אי לכך, הפיתרון המוצע ביחזקאל הוא יצירת הפרדה מסוימת בין העם למקדש - "וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם אֶת מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי אֲשֶׁר אֶשְׁכׇּן שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שֵׁם קׇדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם בִּזְנוּתָם וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמוֹתָם: בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם וְטִמְּאוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וָאֲכַל אֹתָם בְּאַפִּי: עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת זְנוּתָם וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם מִמֶּנִּי וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם" (יחזקאל מ"ג, ז' - ט'). אם עם ישראל לא יהיה קרוב למקדש אז הוא לא יוכל לטמא את המקדש. פתרון פשוט, לא? (אגב, אחת הסיבות שהופיעה בראשונים לכך שלא ראוי לעלות לארץ היא שיש הרבה מצוות התלויות בארץ וקשה לשמור אותן. זה נשמע דומה לכיוון המתואר כאן…) אפשר לראות את ההפרדה הזו גם בהרחקה המוגזמת של המקדש מהעיר, ובציווי הנ''ל על בגדי הכהנים, שאגב, אפשר להבין ממנו שהעם נמצא מחוץ למקדש, ולא סתם בחוץ - מחוץ לבחוץ! ואסור שאפילו יראה את הכהנים עם הבגדים שלהם, כי זה כמעט קשור איכשהו לבית המקדש! ראוי לציין שיש גם חלק חיובי באפשרות הגאולה הזו - זו גאולה שלא דורשת חזרה בתשובה של עם ישראל, מה שיאפשר גאולה גם אם נהיה רעים וחטאים לה' מאוד זה גם מופיע בירושלמי (תענית א', א') כמחלוקת תנאים, ובבבלי (סנהדרין צ''ח ע"א-ע"ב) בצורה קצת שונה, שלפיה כולם מסכימים שצריך תשובה, אבל ר' יהושע סובר שיהיה זרז משמיים (גישה שגם מופיעה ביחזקאל בצורה קצת פחות חיובית מהושע ושות' - "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם" (יחזקאל ל''ו, כ''ז), ה' מחזיר את העם, והוא לא חוזר בתשובה 'מעצמו') שנזכה! (או שנזכה שלא, גם אופציה…) אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא - כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם (מגילה טו.). אבל אני לא לגמרי זוכר איזה חלק כאן מיוסף-דוד לוי, איזה חלק מד''ר יושי פרג'ון ומה מהרב דוד סבתו - אז לא נקרב גאולה (ובכ''מ, זו לא גאולה מסוג ידידותי במיוחד, אז לא קריטי לזרז אותה :) (ותודה לדר יואב ברזילי על ההפניה לפסוקים שבהם מופיע במפורש שתהיה הפרדה בין המקדש לעם. בכ''ז אפשר לקרב קצת את הגאולה…) אשמח לתגובות, דיונים וכו' בוואטסאפ 2 3 4 7 5 6 Anchor 1 Anchor 2 8 Anchor 3 Anchor 4 Anchor 5 Anchor 6 Anchor 7 Anchor 8 Anchor 9 1הערות שוליים