תוצאות חיפוש

הקדמה רבות דובר כבר על סיפורו של יוסף בן יעקב. חלומותיו, יחסיו עם אחיו, והצלחתו מעוררת ההשתאות בכל דבר בו נגע. זכינו ובעת החדשה קמו פרשנים חדשים, והציעו בפנינו רובד חדש לעיסוק בדמותו של יוסף – על התהליך הנפשי שהוא עובר, יחד עם התפיסה הערכית שהוא מוביל, והאופן שבו הוא מתדלקת את כוחותיו הפלאיים. הפרשן שאחריו נעקוב הוא מאחרוני האחרונים, ומחסידי אומות העולם: ברנדון סנדרסון. ברנדרסון (כפי שקוראים לו חסידיו) הוא מורמוני שמסווה את פירושיו לתנ"ך דרך ספרות פנטזיה עשירה ומגוונת. על בסיס דרכו של רבי נחמן בסיפורי מעשיות, מעביר סנדרסון את רעיונותיו המבריקים על התורה על ידי סיפורים. הגם שהוא איננו מוכר עדיין בבית המדרש - אם בשל דתו, ואם בשל שיטת הפרשנות הייחודית שלו -  סנדרסון נחשב לאחד מה'גדולים' בתחומו. בין יצירותיו ניתן למצא זווית יחודית לאיסורי 'שבות' בשבת, פרשנות עומק למשמעות 'צורת האות' בדיני סת"ם, ואפוס שלם על המתח הקיומי בין מידת הדין ומידת הרחמים – תוך זיקוק הקשר המהותי שלו לטומאת מתכות ולשריפתן. הפרשנות בה נעסוק במאמר הזה מובאת בדרך אגב על ידי אחת הדמויות המרכזיות של סדרת 'גנזך אורות הסער'.  בגלל אלמנט המתח וההפתעה שחשוב במתודת הפרשנות הזו, אשתדל מאד שלא לגלות פרטים חשובים מדי מהסיפור, ובכל זאת – יהיו כאן כנראה כמה 'קלקלנים'[ 1 ] בנוגע לעלילת שני הספרים הראשונים בסדרה. הוא קאלאדין הוא יוסף מי שקורא את שני הספרים הראשונים מסדרת הפרשנות האפית הזו ('דרך המלכים', ו'רסיסים של אור'.)  לא יוכל לפספס את הדמיון המדהים שבין יוסף לבין הגיבור הראשי של הסדרה – קאלאדין מבורך הסער.  שניהם גדלו אצל אב עם אידיאלים, שניסה לשאוף לגבהים, בזמן שהתמודד עם חברה מקולקלת סביבו, שלא הבינו את ערכיו. נראה שסנדרסון בנה את תפיסתו הערכית של לירין – אביו של קאלאדין בספר – על בסיס התנהגותו של יעקב לאורך סיפורי בראשית. יעקב מקפיד לאורך הספר להמנע מפגיעה ישירה באנשים, הן באחיו עשיו אפילו כאשר נראה שהוא יוצא למאבק עמו, והן באנשי שכם, לאחר מה שנעשה לדינה ביתו. ההקפדה הזו נראית קיצונית בספר, ולא ניתן לה הסבר מעמיק. דרך דמותו של לירין משרטט סנדרון את קווי המחשבה של שיטה זו, הרואה את פוטנציאל ההרס התמידי של בני האדם, ואת המחויבות לעשות הכל כדי לתקן ולא להרוס. יחד עם זאת, במקרה הצורך, יעקב לא חסך עצמו מפגיעה עקיפה – כלכלית – באדם אחר, כאשר חשב שהדבר צודק. יעקב מרמה את לבן בעסקה שהוא קובע אתו על הכבשים, אבל עושה זאת באופן שישיג את המגיע לו על עבודתו הרבה למען העשרת בית לבן. מהר מאד במהלך הספרים אנו מגלים דברים דומים על לירין, והשניות המוסרית הזו מלווה אותנו במחשבה על טיבו הערכי. אבל עיקר ההקבלה נמצאת בסיפור חייו של קאלאדין – הניתוק ממשפחתו, העבדות, ההגעה אל ארץ רחוקה שם הוא מצליח מעל המצופה, אבל עדין נזרק לבור על לא עוול בכפו, כדי לצאת משם חזק יותר, ובמעמד גבוה אף יותר. כל אלו מעידים כאלך עדים על בניית סיפורו סביב דמותו של יוסף, מתוך מטרה להציב פרשנות עומק לדמותו, להתמודדויותיה וכוחותיה. מבורך הסא-ער הפירושים הקלאסיים נוהגים לכנות את יוסף – 'הצדיק', על שם עמידתו האיתנה על ערכי הצדק. אך סנדרסון בחר להדביק לדמות המקבילה שלו דווקא את הכינוי 'מבורך הסער'. נראה, כי אם נעקוב כראוי אחר בחירת השמות המדויקת של ברנדרסון, הרי שנזהה את בקיאותו הרבה במצרית העתיקה, ואת המשמעות העמוקה שיש לבחירה זו על פירוש כוחו של יוסף. יוסף הוא אכן מבורך הסער. הסא-ער, הוא כנראה שיבוש מחוכם של מפרשנו הדגול, לביטוי המצרי 'סא-רע' הלא הוא "בנו של רע". ואכן – זהו הביטוי בו כינו המצרים את הפרעה המולך – בנו של רע. זהו אותו פרעה עליו נאמר שהרכיב את יוסף במרכבת המשנה, וקרא לפניו 'אברך'. ב.ס. מפרש כנראה את המילה ככתבה: אברך = כמו 'מה אברך ובמה יבורך זה הנער'. אכן, היה קשה למצא מה לברך בו את הנער את יוסף, אבל בסופו של דבר פרעה מקבל על עצמו: אברך!; והוא מברך את יוסף, שהופך בזאת להיות 'מבורך הסא-ער'. לא זו בלבד, אלא שאם פרעה הוא הסא-ער (סא-רע) - 'בנו של רע', הרי שרע הוא אביו של הסא-ער. דמותו של אבי הסער בסדרה אכן נתפסת בתור תחליף של האל, 'אדון הכל', למרות שבפועל הוא רק צל של הדבר עצמו, אליל שמשמר את התדמית של האל הגדול אבל איננו מתקרב אליו ברמתו. זוהי דרך מחוכמת של סנדרסון להגדיר את מעמדם של אלילי מצרים ושאר העמים. אדון הכל עצמו, לעומת זאת, נקרא בסדרה 'כבוד', על שם 'כבוד ה''. כמו בגנזך כך גם אצל יוסף הצדיק, אנחנו רואים את הכרתו התמידית בכך שאבי הסער – רע – איננו האל בעצמו, ואת החיפוש שלו אחר שם ה', גם כשזה מסתיר פניו ממנו. ברנדרסון, בספרו, בחר לתאר זאת דרך מושג ה'ספרן'. את הפסוקים המתארים את ה' המלווה את יוסף בכל מקום אליו הוא הולך ונותן לו את הכח להצליח שם, הוא המיר בדמותו של ספרן הכבוד - יצור פנטסטי ייחודי, שבריר של כבוד, שהקשר אתו נותן ליוסף את הכח להשיג את מטרותיו, בזכות עמידתו האיתנה על ערכיו. גם כאן מתגלה בקיאותו ושנינותו החדה של סנדרסון. במצרית עתיקה, ה'רן' הוא השם. בתפיסה המצרית, שמו של אדם הוא חלק חשוב מנשמתו, שמחזיק אותה בקיום בעולם הבא. כל עוד השם ממשיך להיות נהגה או נכתב נשמתו של האדם מתקיימת, ורק כאשר מפסיקים להזכיר את השם – הנשמה חדלה מלהתקיים.בשלב מסוים מתברר שבעולם שיצר סנדרסון בשביל המסר שלו, הספרן מתנהג באופן מאד דומה. קיומם של ספרנים תלוי במובן מסוים בתודעה של האדם כלפיהם.בנמשל, רומז סנדרסון לחשיבות התנ"כית של 'קריאה בשם ה''. אכן, התרגום של המילה 'ספר' במצרית, הוא 'פנייה 'או 'עתירה' לדמות בעלת מעמד גבוה יותר. הרעיון לקרא לחלקיקי האלהות הקטנים שבסיפור שלו על שם 'פנייה לשם' הוא גאוני, וממחיש את המשמעות שהתנ"ך נותן לתנועת הפנייה אל ה' וקריאה בשמו, כמחוללת הזהות של עובד ה'. קריאה בשם ה' היא שמייצרת את הקשר העמוק בין האדם לאלהים, והיא שמבטיחה לאדם את ישועת ה' בעת צרה. רעיון זה מבוטא היטב בפרק צא בתהלים, וסיכומו בפסוק: "כי אמרת ה' מחסי עליון שמת מעונך – לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך". אם כן, סנדרסון מיטיב לפרש בפנינו את האמת על התמודדותו של יוסף במהלך תלאותיו. מי שהיה עם יוסף הוא לא באופן מילולי ה' בעצמו – אלהי השמים והארץ אדון הכל – אלא ה'ספרן': על ידי קריאה בשמו של האל, אזכורו ותפילה אליו במחשכים אליהם ירד יוסף, הוא זכה להצלחה. כל עוד המשיך יוסף להחזיק בעתירה לשם ה' ובחיפוש אחר אלהים בסיטואציות בהן נתקל, הרי שכחו של השם היה עמו, והוא שאב מזה את כוחות ההשרדות וההצלחה הפלאיים שלו. ספויילרים בלעז חזרה מעלה

המצווה הזאת מזהירה אותנו שלא "להציק" או משהו כזה ליתום או לאלמנה. המצווה הזאת מעניינת מאד, מכיוון שיש מלאאא שאלות שאפשר לשאול עליה. אני החלטתי להתמקד בשאלה אחת: למה דווקא יתום ואלמנה אסור לענות?! האם התורה מציעה שאפשר להציק למישהו שלא יתום או אלמנה?! זאת ועוד, כתוב בפסוק הבא "אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ." ה' לא שומע צעקת אנשים רגילים שמישהו מענה אותם? אלא שכמו שאומר רש"י - " כל אלמנה ויתום לא תענון  - הוא הדין לכל אדם אלא שדבר הכתוב בהווה לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם" - משום מה יש לאנשים משיכה להציק לאנשים מסכנים. אין להם איך להגן על עצמם, ואנשים נטפלים להם. ולכן התורה צריכה להזהיר אותנו שלא לעשות זאת. וכמו שאומר הרמב"ן: "וטעם כל אלמנה - אפילו עשירה בעלת נכסים כי דמעתה מצויה ונפשה שפלה"

**אתחיל בלסייג ש התורה לא כותבת את הדינים האלו בצורה של כתב משפטי, אלא כאוסף של מקרים ודינים. התורה כתבה על שור שנגח, ולהלכה נפסק שמתקיים אותו דין גם בכל בהמה אחרת, ולענ"ד זה גם הפשט.** - מה זה אומר בכלל ? - טוב, זה קצת מסובך, אז נעשה לכם תרשים זרימה: הערות *2 לא נכתב בתורה מה הדין אם השור פגע אבל לא הרג. *3 יש מחלוקת פרשנית בהבנת דין שור נגחן, המחלוקת עוסקת בשתי שאלות – האם בעל השור המזיק צריך לשלם כופר בכל מקרה, והאם יש מצב שבו בית דין מצווים להמית את בעל השור המזיק. חז"ל (במכילתא נזיקין) קבעו שבעל השור המזיק יומת בידי שמיים וכך פרשו רש"י והרמב"ן. הרמב"ן כתב שבעל השור המזיק בוחר אם לשלם את הכופר (שיכפר עליו), ורש"י כתב שבעל השור המזיק חייב לשלם כופר. אני כתבתי לפי פירוש חזקוני שלענ"ד הוא הפשט. *4 הנזק = ההפרש בין שווי הבהמה בחייה לבין שווי הנבילה. *5 במשמעות המקורית של המילה, יעני, דומה ל'הגיוני' או 'כנראה'. - רגע, רגע, רגע, למה  סוקלים את השור שהרג אדם? יש לו אחריות משפטית?! הוא לא יכול להבין חוקים וכללי מוסר! וגם אם הוא יכל להבין חוקים, מתי אסרו עליו להרוג בני אדם?- הו! אני שמח ששאלת! זה באמת מוזר למדיי ואני לא מבין את זה עד הסוף, אבל אני חושב שזה קשור לברכת ה' לנח אחרי המבול, נאמר שם: "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם" (בראשית ט' ה'). כלומר, כבר אחרי המבול ה' אסר על החיות להרוג אדם, זה משתלב יפה עם סיפור המבול בכללותו - בתחילת הסיפור כתוב: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו יב) ומהלשון 'כל בשר' נשמע שגם החיות חטאו באופן כלשהו, לאחר מכן המבול משמיד גם את החיות (חוץ מאלו שבתיבה כמובן), ובסוף, לאחר היציאה מהתיבה, ה' מקים את בריתו גם עם החיות: "וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם. וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ." (בראשית ט ט-י). מכלל הדברים אפשר להבין שהתורה רואה בחיות כבעלי אחריות משפטית בסיסית, מסתבר*5 שלפי תפיסת התורה החיות יודעות באופן בסיסי את הרצון הבסיסי של בוראם. - וואו!  זה היה ממש מעניין! נראלי שפרשת משפטים היא הפרשה הכי שווה בכל התורה*6! - אתה צודק בהחלט ידידי!

פינת הכיף! כאן יעלו משחקים, חידות ושטויות כיפיות (בנושא תנ"ך כמובן) במקביל יעלו כאן ימי הולדת חודשיים, מוזמנים לאחל מזל טוב לחברי הארגון! פתרון החידה הקודמת שאלה: שלושה בעלי כרמים: אחד חבר של מלך, אחד חבר של רעיה ואחד של נביא. מי הם? תשובה: נבות, שלמה וישעיהו חידה מי ישב תחת האשל, ומי נקברו תחת האשל? שם מלא תשובה שלח חידות בציורים בכל שבוע יעלו לפה שש חידות בציורים עם ציורים הרומזים על מונחים מתוך פרשת השבוע הנוכחית. לחלקן יכולות להיות כמה פתרונות. את הפתרונות יש לשלוח בתור ציטוטים מפסוקים. בהצלחה! רוצים למצוא את שטויותהדס הכי אדירות בכפית? חפשו למטה! כן זה שווה את זה יו ם הולדת את פרעה שם המאחל שם המאוחל איחול שלח ואלה ישאו את הברכה תומר שוימר..................................א' אלול בניה אמסילי..................................ג' אלול שירה קריסטל...............................ה' אלול יואל מרמלשטיין.............................ה' אלול אלון צוהר.......................................ו' אלול חנה שטיבל....................................ו' אלול נריה הויזר.....................................ז' אלול הדס הרשקוביץ..............................ח' אלול אביחי איילין.................................י"א אלול רינת מינדליס...............................ט"ו אלול נועה אלעד..................................ט"ו אלול חמדת עצמון...............................ט"ו אלול יונתן איילי...................................י"ז אלול יהודה סמואלס.............................כ' אלול תמר שטרן................................כ"ב אלול נעם אורבך................................כ"ג אלול רננה אורזי.................................כ"ט אלול האיחולים שלכם!! Item Title מזל טוב ישי -דמיינו את הבדיחה הבאה כילו עשיתי עליה ~ משני הכיוונים "אתה כבר ישיש"- ממים!!

האתר של ארגון נח"ת- נוער חובב תנ"ך- כאן תוכלו למצוא פרטים עלינו, איך להצטרך ומאמרים של חברי הארגון. נח"ת - נוער חובב תנ"ך "קרוא והגב כי מחר נמות" לדבר ההפטרה של מוריה מילר לפרשת שופטים לקריאה למערך מלחמה ושלום לקריאה לדבר התורה של מאיר קגן לפר שת שופטים לקריאה לאתר הישן של נח"ת בו נמצאים מאמרים ישנים להורדת כף תשפ"ו! דבר מערכת הכפית קבלו אותה (רעש של תופיםםםםם) וועדת כפית החדשה! הם לא מאחרים, הם מעדכנים את האתר, הם לא עושים רפרנסים לדברי העורכים הקודמים!! (אופס, לא משנה) אנחנו בעצם מי שאחראים לתפקוד השוטף של האתר הזה, העלאות, התחננות נואשת למאמרים ודברי תורה, וגם, הכנת אלפי כפיות שוקולד. [1] האתר הזה הוא לא רק שלנו, הוא שלכם (מה מי ידע? שוק?) כל התוכן מגיע מכם! החידות הדיונים המאמרים ודברי התורה פה, הם תוכן שאתם כותבים (אתה כן אתה!) [4 ] אז תפתחו את הרעיונות שלכם ואנחנו פה לערוך להעלות ולזכות אתכם בכפית שקולד (ותהילת עולם) תמורת המאמץ. כל מה שתכתבו נשאר פה ומוסיף לרמה התנכית של הארגון, אז לשאלות יעוצים והצעות אנחנו תמיד פה- תמר - 051-511-5892 נדב - 052-545-9104 ה דס - 054-967-4111 ______________________ הערות שוליים: הערת שוליים מצחיקה [2] [חזרה מעלה ][3 ] זאת הייתה הבדיחה אם לא הבנתם [חזרה מעלה ] כן נדב כותבים חזרה מעלה ולא חזרה למעלה [חזרה למעלה ] כן אתה, נחתיסיט חביב ששייך למחוז ירושלים (סטטיסטית) ואוהב כפיות שוקולד (כולם אוהבים כפיות שוקולד!) [ חזרה מעלה ] 1. 2. 3. Anchor 1 כל הפרות של פרעה

דבר תורה לפרשת שופטים / מאיר קגן 2 פרשת שופטים היא פרשה עמוסה מאוד, יש בה המון ציוויים ומצוות, שכולם למעשה הן הנחיות לחיי חברה מתוקנים בדרכי היהדות בארץ ישראל. לדוגמא: הציווי להקים מערכת משפט ומערכת ענישה, הציווי לשים מלך על העם, אחריות החברה שלא יימצא בה עובד עבודה זרה, או מכשפים למינהם, הקמת ערי מקלט, חוקים הקשורים למלחמה ומה עושים אם מוצאים חלל נופל באמצע הדרך. אחרי כל ציווי, וגם בין הציוויים התורה מוסיפה אזהרות, בינהם: מנו שופטים ושוטרים, אך הזהירו אותם שלא ייקחו שוחד, כי השוחד עלול "לעוור אותם" יש להעניש בחומרה כל יהודי שיעבוד אלהים אחרים למקרה שהשופטים לא ידעו משהו - תמיד יש את הכהנים במקדש שיודעים ואפשר לפנות אליהם (כמו ועדת הדרכה כזה) תשים עליך מלך אבל אסור לו להרבות לו סוסים, נשים וכסף כי זה עלול לגרום לו להחזיר את העם למצרים, להתחיל לעבוד עבודה זרה ולהתנשא מעל הים. לשבט לוי אסור שתהיה נחלה כי ה' ועבודתו במקדש היא הנחלה שלהם. הציווי לשמוע לקול הנביא ולא למכשפים למיניהם תערכו מלחמות עם מי שצריך אבל שימו לב לא להגזים - יש אנשים שפטורים משירות, לפני כל מלחמה צריך לקרוא לשלום לאויב ואסור לכרות עצי מאכל בשביל לערוך מצור. אם נמצאה גופה באמצע הדרך זקני העיר הקרובה עושים טקס שבו הם מכריזים בהכנעה שהרוצח לא מייצג את העיר ומבקשים מאלהים שלא יקרה עוד מקרים כאלה. המשותף לכל המקרים האלה, לדעתי, הוא הרצון של ה' שעם ישראל לא ייאבד את זהותו, שתמיד יזכור מאיפה באה ומה תפקידו בעולם (לא נכנס כרגע לתפקידו של עמ"י בעולם אבל הבנתם) כחברה, כיחידים וגם האנשים החשובים בעם: אם מישהו מתחיל לעבוד ע"ז זה גורם לו להיות דומה לעמי כנען ולא לישראל, וזה לא רק אזהרה רק לאנשים הפשוטים והחלשים, כי אפילו השופטים יכולים לאבד את עצמם אם ייקחו שוחד, גם המלך, לבבו עלול לסור בעקבות נשים וכסף ואישיותו וצדקתו יישתנו לבלי היכר, המון העם עלול לקדש את המלחמה ולשכוח את ערך המשפחה, השלום והאקולוגיה והלוויים, באין פרנסה יתנחלו במקומם ככל השבטים וחובה להזהיר את כל אלה שלא יגיעו למקומות שבהם הם והסובבים אותם לא יכירו אותם יותר, כמעט ללא דרך לחזור. אבל- אפשר גם לתקן, לחזור: גם אם השופטים לא יודעים את הדינים, אפשר להגיע לבית הדין שליד המקדש והם ידעו את הדין, אם אדם הרג את חברו בטעות יש לו דרך להתנקות מהשם הרע שדבר בו, וזקני העיר יכולים לנקות את שם עירם כעיר לא אחראית ולהשאר עצמה. אבל כל זה היה רק תקציר של חלקים גדולים בפרשה ואם אתם רוצים לרדת לפרטים או למצוא עוד דוגמאות לקו שהצעתי אז יאללה, רוצו לקרוא את הפרשה המדהימה הזאת בעצמכם! שנזכה תמיד להשאר מחוברים לעצמנו ולמטרותינו ולמצוא את עצמנו אם נלך לאיבוד חלילה. שבת שלום! 1 מספר השבטים