תוצאות חיפוש

To see this working, head to your live site. Categories All Posts My Posts מאמרים ומדורים !מאמרים ומדורים שחברי הארגון כותבים. קריאה מהנה צור פוסט חדש מאמרים מוזמנים לקרוא את המאמרים של חברי הארגון subcategory-list-item.views subcategory-list-item.posts 44 Follow מדורים המדורים הם פורמט שונה מהמאמרים, כאשר לכל מדור יש אדם קבוע שכותב אותו ונושא מסוים וקבוע. כל המאמרים מעניינים, קריאה מהנה subcategory-list-item.views subcategory-list-item.posts 38 Follow New Posts Kapit Nachat Jul 20 וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת / טוביה יוסף מגניב מאמרים אף אחד לא סופר את דברי הימים. דברי הימים הוא כמו הנספחים האלה שבסוף ספר טוב, שאף פעם לא קראתי ויש בהם לקסיקונים ומילונים וצירי זמן שאף אחד לא ביקש אבל הסופר רצה לדחוף אותם לאיפהשהו. הוא כמו הספר האחרון בסדרה שלא מועיל בכלום חוץ מלהפוך את המספר של הספרים ליפה. דברי הימים הוא ספר מיותר. ואחרי כל ההקדמה הפרובוקטיבית הזו - בואו נצלול פנימה. המאמר הנוכחי יעסוק בכמה פסוקים ספציפיים, ובגלל שאף אחד מאיתנו לא פתח את דברי הימים מעולם, בואו נעשה הקדמה קטנה: שמונת הפרקים הראשונים של דברי הימים הם ספר יוחסין מאוד מפורט, שמתחיל באדם וממשיך לאורך ולרוחב עד סוף ימי המקרא. פרקים ב-ד של דברי הימים א, שבהם ניגע, עוסקים ברובם במשפחות שבט יהודה. הם מתחילים בהקדמה קצרה על המשפחה הגרעינית (ב, ג-ו), נגיעה קטנטנה בבני זרח (ז-ח), שושלת ארוכה מחצרון לדוד (ט-יז), עוד פירוט על חצרון ובניו (יח-נה), פרק שלם לבית דוד (ג), השלמות של בני חצרון (ד, א-יח), פרשה מוזרה שעליה נדבר (יט-כ), בני שלה (כא-כג), ומשם ממשיכים לשבט שמעון עד סוף פרק ד. הבנו? יאללה מתחילים. פרשה סתומה, בלי להעליב בין פירוט בני אשתו היהודיה של מרד (מבני בניו של חצרון), לבין פירוט בני שלה בן יהודה, מופיעה הפרשה התמוהה הזו: "וּבְנֵי אֵשֶׁת הוֹדִיָּה אֲחוֹת נַחַם אֲבִי קְעִילָה הַגַּרְמִי וְאֶשְׁתְּמֹעַ הַמַּעֲכָתִי׃ וּבְנֵי שִׁימוֹן אַמְנוֹן וְרִנָּה בֶּן־חָנָן וְתִילוֹן וּבְנֵי יִשְׁעִי זוֹחֵת וּבֶן־זוֹחֵת" (ד, יט-כ) ובעברית - נכון אשתו של הודיה (שהוא אדם שלא פגשנו מעולם, אגב)? אותה אישה שהיא גם אחותו של נחם-עם-הכינוי-הארוך-שאנחנו-ניגע-בו-תיכף? אז הבנים שלה הם-- אין מידע. והבנים של שימון, שהוא אדם אקראי שאנחנו לא מכירים, הם ככה וככה. ואז גם הבנים של ישעי מוזכרים ככה. מה… מה הולך פה? בואו נמספר את השאלות: 1. מי זה הודיה? מביאים לנו אותו סתם ככה, בלי הקדמה. 2. אתה מסביר לנו מי זאת אשתו של הודיה, מישהי שאנחנו לא מכירים, בעזרת הסבר הקשר המשפחתי בינה לבין נחם, שגם אותו אנחנו לא מכירים? 3. בדרך כלל בדברי הימים, כשכתוב שמישהו הוא "אבי" מקום כלשהו, הכוונה היא שהוא בנה, ייסד או יישב את המקום הזה. אבל כאן, העיר שנחם שלנו ייסד היא לא סתם קעילה, אלא קעילה הגרמי. מה הכוונה? וגם העיר השנייה שקמה בזכותו - היא לא אשתמוע סתם, היא אשתמע המעכתי. זה לא רגיל. למה? 4. אחרי ההסבר המסובך של המשפחתולוגיה של אשת הודיה, פתאום הסופר שכח שהוא באמצע לפרט את הבנים שלה? 5. בנוסף לכל זה, שימון וישעי, שתפסו את המקום של בני הודיה, הם עוד שני אנשים שאנחנו לא מכירים. מה הקשר שלהם לכל התסבוכת? אני לא הראשון ששאל את השאלות האלה, הרבה מפרשים ניסו להסביר את חוסר ההיגיון שמופיע לאורך כל ספר היוחסין של דברי הימים, במידות שונות של הצלחה (חלקם התייאשו באמצע, אבל זה סיפור אחר והוא יסופר בפעם אחרת), ואנחנו ניגע (מרחוק, עם מקל) בכמה רעיונות שלהם במשך המאמר. אה, כן ועוד דבר: המאמר הוא מאמר עומק {או: חוקר} על פרקי היוחסין של דברי הימים. כלומר, מצד אחד, הוא יתן לכם את הדרכים הכי טובות להתמודד עם הספר הזוועה הזה, ובתקווה גם יעביר לכם מעט מהאהבה שאני חש כלפיו. ומצד שני, המאמר הזה יהיה קצת יותר ארוך, כבד ומבולגן מהמאמרים הקצרים, הקלילים והמסודרים להפליא שלי בדרך כלל. אז אם אתם רוצים רק את התשובה הסופית בלי הדרך המרתקת והאוצר האמיתי שהוא הכלים שרכשנו בדרך - הפסקה האחרונה תכלול את התשובה בקצרה. דלגו אליה ותרגישו תחושת פספוס כל חייכם. (וואו, מה תעשו עכשיו עם כל הזמן הזה שחסכתם? (תכתבו מאמר לכפית?) בטח עכשיו מחזור השינה שלכם יסתדר סוף סוף. שובבים.) (לכפיות - תבדקו בבקשה שבאמת כתבתי את הפסקה האחרונה הזו, שלא שכחתי) סופר סתם כדי לדעת מה דברי הימים מנסה לומר לנו בפסוקים האלה, אנחנו צריכים לדעת מה דברי הימים מנסה לומר לנו בכללי. ומי. ואיך. ולמה לעזאזל. דברי הימים נמצא בכתובים, החלק השלישי של התנ"ך, מה שאומר שהוא נכנס למקרא אחרי שהחלק הקודם - הנביאים, נחתם. (לאו דוקא נכתב אחרי כן, אבל כן נכנס אחרי כן) כלומר, ספר דברי הימים נכנס אחרי שספר מלאכי - האחרון מהנביאים - כבר היה בתנך. עוד רמז שיש לנו על הזמן של הספר הוא האירוע האחרון שמוזכר בו (הכוונה מבחינה כרונולוגית, אם כי במקרה שלנו גם מבחינה טקסטואלית) - הצהרת כורש. כלומר, ספר דברי הימים נכתב איפהשהו בתקופת בית שני, כשלתנ"ך כבר היו ת' ונ'. אז מישהו, איפהשהו בתקופה הפרסית, החליט שבא לו לכתוב ספר היסטוריה ארוך, מסובך ועם מלא חורים עלילתיים. סבבה, לגיטימי. אבל למה לעשות את זה, אם המקרא כבר כולל ספרי היסטוריה (אנחנו מדברים בעיקר על מלכים) שמדברים בדיוק על מה שדברי הימים מספר עליו (וגם כתובים יותר טוב)? ועוד יותר מזה - הספר החדש גם מצומצם יותר, מבולגן יותר, פחות אמין (כיוון שהוא נכתב יותר רחוק מהמאורעות), ובעל נטיה להתעלם מחצי מהסיפורים (היותר מעניינים!), לשנות סיפורים אחרים (אבל רק קצת כל פעם), ולהתנהג כאילו הלויים והכהנים יותר חשובים משאר העם (יש יותר שמות של משוררים ממלכים בספר הזה, איזה מן ספר היסטוריה עושה דבר כזה?) יש לי תשובה - כן. כלומר, הוא עושה את זה בכוונה. דברי הימים נכתב כדי להשלים, כדי לגשר, כדי להסביר. הוא נועד להתכתב עם הספרים הקודמים ולהתאים אותם לדור החדש של בית שני. בדור שבו שבי ציון חיים רק ביהודה, ודי נמצאים בכאסח עם השומרונים - אנחנו נספר רק על ממלכת יהודה. בדור שבו מי שמנהיג את העם ומלמד אותו את דרך התורה הוא לא מלך, כי אסור לנו מלך (הם תחת שלטון פרסי!), אלא כהן - אנחנו נספר יותר על הכהנים. בדור שבו הידע על הממלכות הנשכחות (ישראל ויהודה הראשונה) אובד ופתאום עולות שאלות - אנחנו נחזור על הכל ונוסיף דיוקים והסברים על המובן מאליו שכבר לא מובן. ובדור שבו… הממ… לא, אין לי הסבר לכתיבה הגרועה. הצעות יתקבלו בברכה. אז זה אומר, שכשדברי הימים מספר משהו, הוא לרוב בא לענות על שאלה שעלתה לבני דורו מהתנ" (זו לא טעות). (דוגמא לדוגמא: פרשת שושלת העבד המצרי של ששן, שתופסת שמונה פסוקים בפרק ב שלנו, מפסוק לד. לכאורה היא מפרטת סתם ככה, כדי להשוויץ שהיא יודעת, אבל כשהפרשה מסתיימת באלישמע, אפשר לחשב, ולחשוב, ולהבין שאלישמע הזה, מובא כאן כנראה (לפי הזמן וההקשר) בתור סבא של ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, ההוא ממלכים וירמיהו. ישמעאל מתפאר שהוא מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה (ירמיה מא א) ובגלל זה רוצח את גדליהו? דברי הימים מוריד אותו לקרקע לראות שהוא בעצם בן של עבד מצרי עלוב) ועל איזו שאלה הוא עונה בפרשה המוזרה שלנו? בואו נראה. היהודים באים כשאבות אבותינו כבשו את ארץ כנען, הם לא עשו עבודה מושלמת. הם מזניחים את ההכחדה של הנוכרים מקרב עריהם, ובספרים הראשונים של הנביאים חוזרות שוב ושוב בעיות עם גויים שישבו בקרב שבטי ישראל. בטח הם ממש מתחרטים על כל העניין הזה. יהודה, כראוי, לא מיוחדים יותר מכל שבט אחר, וגם הם נתקעו עם מלא נוכרים בתוכם שמדי פעם מתגרים במישהו (יבוס, מכירים?) או משהו כזה. אבל מה שמפתיע, יש קבוצה קטנה של ערים ביהודה, שהגויים בה דווקא נמצאים בשלום עם היהודים (ביזיון, מסכימים?). קעילה, עיר בשפלת יהודה, שאי שם בימי שאול יצאה בשיתוף פעולה עם מלך ישראל והסגירה (או לפחות ניסתה להסגיר) את המורדים במלכות בידיו. הגשורים והמעכתים, גויים שיושבים בדרום ומערב יהודה, שהברית שנכרתה בינם לבין ישראל מתבטאת אפילו בקשרי נישואים (קשרים משובחים כאלה, שהולידו את תמר ואבשלום (מעכה בת תלמי מלך גשור היא אשתו הרביעית של המלך דוד, אם ילדיו תמר ואבשלום. כמסופר בשמואל ב, ג, ג ו-יג, א)) (נכון שדוד גם נלחם בהם, אבל באותו זמן הוא היה בגדר שר מלחמה פלשתי. עבר מפוקפק יש לג'ינג'י הזה). וכמובן שיש עוד דוגמאות, אבל אנחנו נתעלם מהם בבוטות כי הם לא נוגעים לנו. היהודאים של ימי בית שני קוראים את הסיפורים האלה (או כל סיפור אחר, אלו רק השערות) וקצת מתבלבלים. אנחנו מכירים את קעילה, הם אומרים, אנחנו ממש גרים שם (קעילה מוזכרת בתור בירת פלך של יהודי בית שני! חפשו בנחמיה ג). ואנחנו מכירים גם את אשתמע (אנחנו נכתוב את זה ככה כי ככה זה כתוב בתנך. אם זה ממש מפריע לכם, קחו טוש ותציירו קו על המסך כל פעם שצריך להוסיף ו'), ממש סיפרת לנו קודם (ד, יז) על יִשְׁבָּח ההוא, הבן של כלב, שהיה אֲבִי אֶשְׁתְּמֹעַ והקים אותה. איך הערים האלה הפכו למקומות של גויים פתאום? וספר דברי הימים בא ומסביר:כששבטי ישראל יצאו ממצרים, קעילה ואשתמע היו כבר בנות מאות שנים (קעילה רק מאתים, כנראה, אבל די, אל תפריעו לדרמה שלי). וישבו בהן גויים לכל דבר. כשהיהודים הגיעו לאזור, הם נשארו כאן וגרו איתם וחיו באושר ובעושר ביחד. ולמה, הם שואלים, שהם יחיו בשלום עם היהודים? הו, אומר ספר דברי הימים, בואו אני אספר לכם סיפור. עילית שבעילית וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ׃ (בראשית לח א) מיד אחרי מכירת יוסף, יהודה (האדם, לא השבט) יורד לעשות עסקים בעדולם, ועל הדרך הוא רואה איזו אחת, ונדלק עליה. והאשה הזו היא חסרת שם. באף מקום במקרא (ספר הישר טוען שקוראים לה עילית. אילו רק הוא היה אמין, זה היה יכול להיות ממש מגניב) לא מוזכר השם הפרטי שלה, או חשבון האינסטגרם שלה. תמיד היא רק "הבת של שוע", בלי שם. אז הזאתי יולדת ליהודה את ער ואת אונן ואת שלה ואז מתה לה, יהודה ממשיך בחיי המשפחה שלו וער מת ואז גם אונן נדבק ממנו, אחרי כל זה נולדים ליהודה תאומים מתמר ונכדים מכל מי שנשאר חי והכל. הילוך מהירלימי בית שני, סופר דברי הימים כותב את תולדות שבט יהודה. הוא מתחיל מהסוף וסוגר את בני זרח קודם. ואז נתקע על בני פרץ מלא זמן , אבל בסוף מסיים גם איתם. ואז נשאר לו רק בן אחד. שלה. הסופר רוצה לומר לנו ששלה הוא בן יהודה מאשה אחרת, הבת של שוע הזאתי, אבל הוא רוצה לספר לנו עוד דבר על המשפחה שלה: וּבְנֵי אֵשֶׁת הוֹדִיָּה - כלומר, יהודה (בספר נחמיה, שנכתב באותו זמן, אנחנו פוגשים יהודה שנקרא במקום אחר הודיה (יב, ח - ט, ה) ויש גם יהודה-הודויה אחד (נחמיה יא, ט - דה"א ט, ז).) שהיתה גם אֲחוֹת נַחַם, שהוא אֲבִי קְעִילָה הַגַּרְמִי וְאֶשְׁתְּמֹעַ הַמַּעֲכָתִי אז הבנים שלה הם רק שלה (הבנתם? אני לץ), והבנים של שלה מוזכרים מיד בפסוק אחר כך, כמובן - בְּנֵי שֵׁלָה בֶן־יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה. אתם מבינים, אם ככה, למה בני קעילה והמעכתים היו בקשר כל כך טוב עם היהודאים? הם היו בני משפחה! (ובניגוד למשפחות אחרות בתנ"ך, הם שמרו על קשר טוב) (אם לא עקבתם - בני הדודים מצד האמא של שלה בן יהודה הם אלה שהתיישבו וייסדו את קעילה ומעכה) בן־חנן הגנן אם שמתם לב, יש פסוק שלם שלא הסברנו. אני מדבר על וּבְנֵי שִׁימוֹן אַמְנוֹן וְרִנָּה בֶּן־חָנָן וְתִילוֹן וּבְנֵי יִשְׁעִי זוֹחֵת וּבֶן־זוֹחֵת, כמובן, והסיבה שלא הסברתי אותו היא שאין לי הסבר אליו. אבל יש לי השערות. קודם כל, הקטע של להביא את שימון וישעי בלי הקשר, כנראה אומר שהם גם אחי אשת הודיה או בני נחם. (כלומר, זה כאילו שהפסוק אומר "נחם אבי קעילה ואשתמע ושימון וישעי, ובני שימון… ובני ישעי…" או "אשת הודיה אחות נחם ושימון וישעי, ונחם אבי קעילה ואשתמע ובני שימון… ובני ישעי…") קצרנויות כמו זו נפוצות בדברי הימים כמו שכסף נפוץ בימי שלמה. אם אתם רוצים ללמוד עוד על קיצורים כאלה אתם מוזמנים להשוות את שתי הפרשיות של משפחת שאול וללמוד מזה על הכל (דה"א ח, כט ו-ט, לה). ולמה אכפת לי מבני שימון וישעי? כנראה שגם הם עונים על שאלות שעלולות להתעורר לבני הדורות המאוחרים. למה אמנון בן דוד, לדוגמא, בנה של אחינעם היזרעאלית שבמקור היא מיהודה, מקבל שם עם אופי מצרי (האל אמון, מכירים?)? אז אולי השם הזה נשמר מאז ימי בני שימון באזור הזה. ואולי גם הערים רוּמָה שבהר חברון, דַנָּה וחֹלֹן שבדרום ההר, טֶלֶם שבסביבת זיף ובֵּית חָנָן שליד בית שמש מושפעים מהשמות של בני שימון - רִנָּה בֶּן־חָנָן וְתִילוֹן. ולכם, יש רעיון? רעיונות אחרים על פני הנה לכם כמה פירושים אחרים לפרשה שכבר פיתחתי אליה רגשות בעלות: רבי מאיר לייבוש וייזר (המלבי"ם): (על דברי הימים א ד יט) בספר היחוס שממנו העתיק היה כתוב שבני בתיה היו מרד והודיה ושימון וישעי ושם היה כתוב יחוס כל אחד באורך וחשב כל בני הודיה מכמה נשים, שעזרא (מי שכתב את דברי הימים לשיטת המלבי"ם) דלג אותם כי לא היו מצוינים ובתוכם בני הודיה שהיו לו מאשתו שהיתה אחות נחם שהם היו מצויינים (כלומר, מיוחדים, כאלה שראוי להזכיר) ואותם הזכיר ואמר שבני בתיה בת פרעה אשר לקח כלב היה מרד ובני אשת הודיה שהיתה אחות נחם, שעם אשה זאת הוליד את אבי קעילה הגרמי, ר"ל הגרמי הוא שם איש שהיה אבי קעילה, ואת אשתמוע שהיה ראש בעיר מעכה. ואל תתפלא שהגרמי שם איש, כבר הראיתי כזה רבים למעלה. וכן בני שימון היו מבני בתיה, ולא חשב שימון עצמו, שלא היה ראש רק בניו… וכן בני ישעי היו ראשי משפחות מבני בתיה. כלומר: לפי המלבי"ם, כל הפרשה הזו ממשיכה לדבר על בני כלב, ואחרי שבפסוק לפני כן מוזכר בנו של כלב מאשתו בתיה בת פרעה, גם בפסוק הזה ממשיכים הבנים שלה, וכדי לקצר, עזרא מזכיר את הפרטים עליהם בתוך הרשימה עצמה. כלומר: בני כלב מבתיה - מרד, הודיה שאשתו הייתה ככה וככה ושימון שהבנים שלו היו אלו ואלו וישעי שילד את זה וזה. רבי דוד קמחי (הרד"ק): (על דברי הימים א ד יט) אע"פ שלא נזכר עד הנה הודיה זה, הזכיר תולדותיו; וכן מנהג הספר כמו שכתבנו (לדלג על מלא חלקים מספר היוחסין שהוא מעתיק ממנו, ולציין רק את הדברים החשובים). ומאשתו שהיתה אחות נחם היו לו אלה הבנים – אבי קעילה הגרמי ואשתמוע המעכתי. אני לא זוכר של מי זה כי אני מבולגן בטירוף (האי"ן לדע"ת הקדוש): (אם מישהו מזהה שיאמר לי בבקשה) אשת הודיה שמוזכרת כאן, היא לא אשתו של הודיה, אלא האשה היהודיה של כלב, כלומר ממוצא יהודי. היא מוזכרת גם בפסוק הקודם, ולא ברור לי למה לחזור אליה שוב רק כדי לתאר את אחיה (בטח זה היה כתוב שם, אבל שכחתי), אבל מעניין לחשוב על זה. סיכו"ם, וספציפית כפית אז מה למדנו? למדנו שספר דברי הימים נכתב בתקופה מאוחרת ונועד להנגיש הכל לדורות החדשים, להתאים את הדברים למציאות החדשה ולענות על שאלות שעשויות לעלות להם. למדנו שלמרות שזה לא נראה ככה, בספר יש סדר פנימי. גם בחלק של ספר היוחסין. למדנו על כמה מוזרויות בהיגיון המוזר של השושלות בספר - היכולת להיות אב לעיר שייסדת, שינוי של שמות לשמות דומים, דילוג על חלקים מובנים מאליהם. ולמדנו, שגם ספר מיותר שכתוב מזוויע, אפשר קצת לאהוב. ומה היו המסקנות שלנו? דברי הימים מפרט את משפחות בני יהודה אחת אחת והוא מתחיל מהצעיר, מהבנים של אשתו השניה של יהודה. ולפני שהוא עובר לבני האשה הראשונה, הוא מספר לנו עוד משהו על האשה הזו. הוא מספר לנו שלאשה הזו יש קשרי משפחה עם הגויים שחיים בהרי יהודה וזה אולי יכול להסביר את הקשר הטוב שיש לעמים האלה עם בני יהודה במשך התנ"ך. זהו להפעם ועד הפעם הבאה - שכוייח. Like 2 comments 2 Kapit Nachat Jun 22 באורים כבדו ה' - ישראל לוי מאמרים בעולם יש שני כוחות חזקים - אוֹר ואוּר. יש את הכח שמאיר, לעומתו יש את הכוח ששורף [1]. במאמר הקרוב ננסה להבין איך הם תלויים אחד בשני ואיך זה מושפע ומשפיע על התפילה שלנו. בתור הקדמה נעיין בתפילת שלמה (מלכים א ח, דבהי"ב ו): שלמה המלך מפרט איך בכל מיני מצבים, כשיבואו צרות על עם ישראל, הם יתפללו ואז יקרה מה שצריך לקרות. אבל מי שהוא מבקש עליו מהקב"ה 'וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ' זה דווקא 'הַנָּכְרִי' (מל"א ח', מ"ג). במבט ראשוני זה אולי נראה מוזר, אבל כשחושבים על זה אז אפשר להבין שדווקא בגלל שפחות אכפת מהגוי אז כל מה שהוא יתפלל יקרה אפילו שזה לא טוב לו, לעומת היהודי שמשמעות התפילה שלו היא גם עצם החיבור עם הקב"ה, וממילא לא תמיד יקרה מה שהוא מתפלל עליו כי יכול להיות שבאמת זה לא טוב לו[2]. עכשיו עם ההבנה הזאת נעיין בפרק כ"ד בישעיהו. בפרק יש תיאור מאוד מפורט של חורבן והתערערות של של הארץ: "רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ" (פסוק יט). הארץ, ארץ ישראל, מתרועעת אך לא קורסת. וזאת לעומת ארץ אחרת שמתמוטטת לגמרי, "מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ" (המשך הפסוק). ננסה להשוות את הפרק להיסטוריה, וכך לנסות להפיק תובנות ולקחים מהגלות והצרות. נראה את הפרק: “הִנֵּה ה' בּוֹקֵק [=מרוקן] הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ [=שובר אותה] וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ (ה' מרוקן את הארץ מיהודים, ולאחר מכן שובר אותה ככה שגם גויים לא יכולים להשתמש בה.) וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן, כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו, כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ, כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר, כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה, כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ (כולם אותו דבר בגלות). הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ וְהִבּוֹז תִּבֹּז [=הארץ תשדד ותבזז] כִּי ה' דִּבֶּר אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה. אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ, אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל, אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם־הָאָרֶץ (ברגע שהארץ נובלת, כל העולם מתאמלל.). וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ, כִּי־עָבְרוּ תוֹרֹת חָלְפוּ חֹק הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם. עַל־כֵּן אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ וַיֶּאְשְׁמוּ יֹשְׁבֵי בָהּ, עַל־כֵּן חָרוּ יֹשְׁבֵי אֶרֶץ וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר. אָבַל תִּירוֹשׁ, אֻמְלְלָה־גָפֶן, נֶאֶנְחוּ כּל־שִׂמְחֵי־לֵב. שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים, חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים, שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר. בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ־יָיִן, יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו. נִשְׁבְּרָה קִרְיַת־תֹּהוּ, סֻגַּר כּל־בַּיִת מִבּוֹא. צְוָחָה עַל־הַיַּיִן בַּחוּצוֹת, עָרְבָה [=החשיכה] כּל־שִׂמְחָה, גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ. נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה [=שממה], וּשְׁאִיָּה יֻכַּת־שָׁעַר [=השממון יכתת וישבור את השערים]. כִּי כֹה יִהְיֶה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בְּתוֹךְ הָעַמִּים כְּנֹקֶף זַיִת כְּעוֹלֵלֹת אִם־כָּלָה בָצִיר (ישארו יהודים בארץ בתוך העמים כמו עוללות - הם השאריות של הזית והגפן אחרי שנקפו ובצרו אותם). הֵמָּה יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרֹנּוּ [=ירננו, יתפללו תפילה של שבח. כמו "לכו נרננה לה'" (תהילים צ"ה א'), "אל תשא בעדם רנה ותפלה" (ירמיה ז' ט"ז), "רנה - זאת תפלה" (ברכות לא.)], בִּגְאוֹן ה' צָהֲלוּ מִיָּם (יצהלו על התשועה יותר מאשר בקריעת ים סוף). עַל־כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה', בְּאִיֵּי הַיָּם שֵׁם ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל.” אז ראינו שכשעם ישראל גולה מארץ ישראל הארץ בעצמה גם "נשברת", לא פורחת בשביל הגויים שמגיעים אליה. לא רק זה, אלא אפילו כל העולם "אומלל" בגלל שהארץ ריקה כמעט לגמרי מיהודים. אבל בכל זאת היהודים לא מושמדים, תמיד נשארים בודדים [3] - והם מרננים. (ספוילר: בהמשך הפרק ובפרקים הבאים מפורט גם איך הם יוושעו). אפשר לראות שזה דומה להיסטוריה - בבערך 1700 שנה שכמעט לא היו פה יהודים אף עם אחר לא הצליח לפרוח בארץ[4], בנוסף תקופה זו כוללת בתוכה את ימי הביניים בהם כל העולם היה מצוי בחושך ואומללות. ומה צריך להבין מכל זה? עַל־כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה'. אבל מה זה אומר? רש"י מביא שני פירושים למילה אֻרים: “תרגם יונתן בְּמֵיתֵי נְהוֹרָא לְצַדִיקַיָא [=בבוא אור לצדיקים] על שתי מאורות של גאולת בבל ושל אדום. ומנחם אמר אורים לשון נקיעים וסעיפים שהיו בורחים שם וכן 'אוּר כַּשְׂדִּים' (בראשית י"א, כ"ח) - בקעת כשדים, וכן 'מְאוּרַת צִפְעוֹנִי' (ישעיהו י"א, ח') - נקע חור מעונתו”. רש"י מסביר שיש שתי אופציות, גם באוֹר וגם באוּר - גם כשהמצב מאיר, אבל גם בבקעה, המקום הנמוך של הגלות שמלא בנחשים - ובשתיהן צריך לכבד את ה'. בבראשית י"א, כ"ח מופיע שאברהם אבינו נולד באור כשדים. אפשר להבין את זה ככה שהוא לא נולד שם רק במובן הפיזי, אלא גם האישיות והאמונה שלו נולדו בצורה מסוימת דווקא מתוך ה"אוּר", המקום הרע ומלא העבודה זרה שמנסים לשרוף אותו בו [5]. זה מדגיש את הרעיון שלנו שמתוך ה"אוּר" אפשר להיוולד מחדש [6] ולהצליח להתפלל ולרנן באמת. למעשה, לדעתי אפשר להגיד שכל ספר ישעיהו נע סביב העניין הזה של תפילה ורינה מתוך ה"אוּר" ומתוך ה"אוֹר". יותר מוקדם בספר ישעיהו, בפרקים ז'-י"ב, מסופר איך ישעיהו מתנבא בתקופת אחז המלך החוטא. מסופר איך יבואו על ישראל מכות אחת אחרי השנייה ועדיין 'הָעָם לֹא־שָׁב עַד־הַמַּכֵּהוּ' (ט', י"ב), העם לא שב אל ה' שהוא המכה, מי שמנהל את הכל מלמעלה. רק בסוף כשאשור, שהיו המקל שבעזרתו הקב"ה הכה אותנו, יפלו בעצמם, אז 'לֹא־יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית־יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל־מַכֵּהוּ [=על העמים שלמעשה הם אויבים שלנו] וְנִשְׁעַן עַל־ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת'. ולבסוף, יוכלו להגיד בפה מלא: “אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי (אני מודה לך ה' על זה שאנפת, פגעת בי, כי אני מבין שלמעשה זה היה לטובתי), יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי. הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד, כִּי־עזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ ה' וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה. וּשְׁאַבְתֶּם־מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה” (ישעיהו יב, ב-ג). זוהי רִנה מתוך אוּר, מתוך כאב וסבל. לעומת זאת, בהמשך הספר יש שירה ורִנה מתוך אוֹר - למשל "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ" בפרק מ"ב, "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ" בפרק נ"ב וכו'. כדי להרחיב מעט את הנקודה, נוסיף את מה שמופיע במזמור קט"ז בתהילים: “אָהַבְתִּי כִּי־יִשְׁמַע ה' אֶת־קוֹלִי תַּחֲנוּנָי... אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי־מָוֶת, וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם־ה' אֶקְרָא: 'אָנָּה ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי!'... כּוֹס־יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא.”. כך שגם כאן, מתוך חבלי המוות והצרות, ה"אוּר", מגיעים לתפילה אמיתית - ובזכות זה בסוף "כוס ישועות אשא". ואנחנו רואים את העיקרון הזה בולט במיוחד בגלות בבל: אחרי 70 שנה של גלות, ואחרי שמגיע המן וכותב שטנה על היהודים שכמעט מושמדים אך ניצלים בנס מדהים - כתוב במגילת אסתר (ח', ט"ז): “לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר”. על כך דרשו חז"ל: “הדור קיבלוה [=חזרו וקיבלו את התורה מחדש] בימי אחשורוש” (שבת פח.). חז"ל למדו זאת מתוך הלימוד המוכר: “אורה – זאת תורה” (מגילה טז:), שכבר רמוז במשלי ו כג: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר". כלומר, גם מכאן נובע שמתוך ה"הארה" - ההצלה הפיזית מהגזירה של המן, היהודים, שלפני זה לא עשו את 'דתי המלך' - את המצוות, זכו לראות את האור הגדול של התורה ולקבל אותה מחדש. ראינו מארבעת המקומות הללו שמתוך כל הצרות והייסורים אנחנו מגיעים להארה שמתבטאת ברינה. הרמ"א (אורח חיים רצ"ו) מביא את שלושת הפסוקים האחרונים שסימנו בתור פסוקים שאומרים לפני ההבדלה. אפשר להגיד שאחרי האורות של השבת, כשיורדים שוב לעולם המעשה החומרי. כשיורד החושך לעולם ואנחנו צריכים להבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים, אז צריכים אנחנו להתחיל להאיר בעצמנו ולרנן ולכבד את ה'. [7] כל זה חוזר לפסוק הראשון שסימנו. במדרש (פסיקתא דרב כהנא כ"א א'): “על כן באורים כבדו ה': במה מכבדין אותו? באילין פנסייא [=פנסים]. ר' אבהו אומר בשני מאורות, 'ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים' (בראשית א' ט"ז), הא כיצד? חמה זורחת ומברכין עלה, לבנה זורחת ומברכין עליה”. הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) לומד מפסוק זה שצריך אש בהבדלה כדי לכבד את ה' (בספר "הסידור והתפילה" בערך 'הבדלה' ובביאורו לסידור בהקדמה להבדלה [8]). לסיכום, צריך לברך את ה' (להתפלל ולרנן) על שני המאורות. גם על החמה שמאירה את היום, הגאולה והתקופות הטובות. מנגד, צריך להתפלל גם על הלבנה, שמביאה מעט אור שמגרש הרבה מחשכת הגלות - גם עליה צריך לברך. “וּפְדוּיֵ֨י יְהֹוָ֜ה יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂ֔יגוּ וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה” (ישעיהו לה י, נא יא), אין רִנה אלא תפילה של שבח. הרחבות: • כדי להבין עוד מימד של התפילה נראה את דברי צופר לאיוב (איוב י"א):"וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר… וְאוּלָם מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ. וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה (לחכמה יש הרבה מה להגיד לך) וְדַע כִּי יַשֶּׁה (ישכח, ימחול) לְךָ אֱלוֹהַ מֵעֲוֺנֶךָ. הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא (האם אתה חושב שאתה יכול לחקור ולהבין את אלוקים?!). גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה תִּפְעָל עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה תֵּדָע. אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם... ואִישׁ נָבוּב (חלול, האדם הוא כלי קיבול, ועל כן) יִלָּבֵב (יוכל להתמלא בלב וללמוד בינה), וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד. (בלידתו האדם דומה לעיר פרא, ועליו לגדול ולהתפתח. ולכן –) אִם אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפֶּךָ (אם תתפלל אל הקב"ה) אִם אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָה (ובנוסף תעשה השתדלות לתקן את המעשים שלך), כִּי אָז תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם וְהָיִיתָ מֻצָק וְלֹא תִירָא (אתה תוכל פשוט להזיז את הפנים שלך מהמום, הדבר הרע - ולהיות חזק). כִּי אַתָּה עָמָל תִּשְׁכָּח כְּמַיִם עָבְרוּ תִזְכֹּר... וּבָטַחְתָּ, כִּי יֵשׁ תִּקְוָה!". צופר מלמד את איוב (ואותנו) משהו מאוד חשוב: התפילה - פרישת הכפיים אל הקב"ה, בנוסף להשתדלות להיות טוב - התרחקות מה'אָוֶן', עוזרים להצליח לא לשים לב ל'מום' - כלומר הדבר הרע ולא לפחד, בגלל שמקבלים את התקווה שבסוף יהיה טוב. • עוד נקודה על ההבדלה, בשם הרב שובאל שושן: "יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים" (מעוז צור). "מגדל - ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים" (רש"י ישעיהו ה'). היוונים באו וניסו לפרוץ את כל החומות, גם הפיזיות אבל גם הרוחניות. והחשמונאים היו צריכים לבנות מחדש את החומות, אבל גם את השערים שכן משאירים חיבור בין פנים לחוץ, בין קודש לחול, כמו בהבדלה. "וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ". • נקודה כללית שאולי מסכמת את ה'חזרה בתשובה' בגלל הצרות וההצלה: "כשעושה תשובה שלמה, שהיא שבת. כמו שכתוב (דברים ל): 'וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ', אֲתְוָן דדין כאתון דדין (האותיות של זה כמו האותיות של זה). כי יש שתי תשובות. אחת, יש בני אדם שעושין משא ומתן והולכין בהבלי עולם הזה. ובאמצעות [זה] נופל לו הרהורי תשובה, ואחר-כך חוזר למקומו הראשון. וזה בחינות (יחזקאל א): 'וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב', שאין לו ניחא, כי פעם טמא ופעם טהור, כשר ופסול, אסור ומותר, וזהו בחינות ששת ימי החול. אבל תשובה שלמה היא בחינות שבת, שיש לו ניחא. כי 'בא שבת בא מנוחה' שיש לו מנוחה מכל וכל ונדחה הרע לגמרי" (ליקוטי מוהר"ן מהדורא קמא סימן עט). רבי נחמן מלמד אותנו שהתשובה, השיבה לקב"ה והחזרה לחיוּת, שמתבטאת למשל בתפילה, יכולה לבוא מתוך התנועה של הלוך-חזור, 'רצוא ושוב', גלות וגאולה. אבל יש את התשובה המלאה שהיא בבחינת שבת, שבה אפשר לקבל את החיות בתפילה ובמצוות לא רק בגלל דברים שקורים מסביב (כמו הצרות וההצלה וכו') אלא רק מכך ש'מלאה הארץ דעה את ה''. (בשם מו"ר הרב דב זינגר) ---------------------------------------------- הערות שוליים: 1. ראה בספר לתורה ולמועדים, הרב ש"י זוין, דבר תורה לחנוכה. חזרה מעלה 2. "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא' וכתיב 'וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי' אבל כשהוא בא אצל ישראל מה כתיב (דה"ב ו, ל): 'וְנָתַתָּה לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ' אם היה ראוי לו היה נותן לו ואם לאו לא היה נותן לו". (במדבר רבה א ג). חזרה מעלה 3. ראה איגרת ז של הרמב"ן (נדפס בספר כל כתבי הרמב"ן, מוסד הרב קוק, כרך א עמוד שסז). הוא כותב את האיגרת אחרי שהוא עלה לירושלים בשנת ה'כ"ז (1267) לבנו שנשאר בספרד: “ומה אגיד לכם בעניין הארץ, כי רבה העזובה, וגדל השיממון, וכללו של דבר, כל המקודש מחברו חרב יותר מחברו. ירושלים יותר חרבה מן הכול, וארץ יהודה יותר מן הגליל. ועם כל חורבנה היא טובה מאוד, ויושביה קרוב לאלפיים, ונוצרים בתוכם כשלוש מאות, פליטים מחרב השולטן, ואין ישראל בתוכה, כי מעת באו הטטרים ברחו משם, ומהם שנהרגו בחרבם. רק שני אחים צבעים קונים הצביעה מן המושל, ואליהם ייאספו עד מניין מתפללים בביתם בשבתות. והנה זירזנו אותם, ומצאנו בית חרב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה, ולקחנו אותו לבית הכנסת, כי העיר הפקר, וכל הרוצה לזכות בחרבות זוכה, והתנדבנו לתיקון הבית. וכבר התחילו ושלחו לעיר שכם להביא משם ספרי תורה אשר היו מירושלים, והבריחום שם בבוא הטטרים, והנה יציבו בית הכנסת, ושם יתפללו. כי רבים באים לירושלים תדיר, אנשים ונשים, מדמשק וצובה וכל גלילות הארץ, לראות בית המקדש ולבכות עליו, ומי שזכנו לראות ירושלים בחורבנה, הוא יזכנו לראות בבניינה ותיקונה, בשוב אליה כבוד השכינה. ואתה, בני, ואחיך ובית אביך, כולכם תזכו בטוב ירושלים ובנחמת ציון.” חזרה מעלה 4. ראה למשל מסע תענוגות לארץ הקודש, מארק טווין. בספר הוא מספר על מסע שהוא ערך לארץ ישראל בשנת תרכ"ז (1869), כשכבר התחילו להגיע עליות קטנות לארץ אבל לא מאסיביות (לפירוט העליות הבולטות עד העלייה הראשונה, ראה בספר ארץ חמדת אבות, הרב נחמיה לביא). הוא מספר איך כל הארץ שוממת ויבשה ואפילו עצים בקושי יש. והנה אנחנו 150 שנה אחרי כשהארץ פורחת ומשגשגת, "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". חזרה מעלה 5. רש"י (בשם בראשית רבה לח יג) על בראשית י"א כ"ח: "'על פני תרח אבי' - בחיי אביו ומדרש אגדה יש אומרים שעל ידי אביו מת שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח אני משלו ואם נמרוד נוצח אני משלו וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה אמר להם הרן משל אברם אני השליכוהו לכבשן האש ונשרף וזהו אור כשדים ומנחם פי' אור בקעה וכן (ישעיהו כד) באורים כבדו ה' וכן (שם יא) מאורת צפעוני כל חור ובקע עמוק קרוי אור". חזרה מעלה 6. ראה לתורה ולמועדים, הרב ש"י זוין, פרשת תולדות א. חזרה מעלה 7. וראה עוד בספר לבוש החור על סימן זה, שם מוסבר איך כל אחד מהפסוקים הוא כנגד אחת מברכות ההבדלה: 'כוס ישועות אשא' כנגד ברכת הגפן, 'ליהודים הייתה אורה' כנגד בורא מאורי האש ו'הנה אל ישועתי' כנגד ברכת הבשמים. חזרה מעלה 8. בספר "הסידור והתפילה" חלק ב בערך 'הבדלה' ובביאורו לסידור בהקדמה להבדלה. ניסיתי למצוא מקור מדויק לדבריו, לא מצאתי. חזרה מעלה Like 3 4 comments 4 Kapit Nachat Jun 22 ספוקן של קהלת - ברה הופט מאמרים מה אם זה בעצם ספוקן? ספר קהלת כנאום מול קהל. מומלץ מאוד לעקוב עם תנ״ך פתוח על קהלת עם הסימניה של השבת (כי זה הופך אתכם למאגניבים) תוך כדי קריאת הספו- המאמר. ו… נקפוץ פנימה 📜📜📜 פתיחה טובה היא פתיחה שתמשוך את המאזין שהוא יזדהה איתה /א א יא/ ‎ אחרי פסקת פתיחה טובה באה הצגת הדובר וכולם אוהבים לשמוע שמישהו אחר טועה קהלת מתחיל לתת ביקורת על אלוקים זה משהו שאפשר לראות בקטע קומי, או מול מישהו ש*לא* תומך בו אז קהלת יורד כהוגן על המאמינים ואומר שגם זה הבל אולי עכשיו המאזינים יכולים להתרווח בכיסא הם נרשמו להרצאה על הבל, וזה מה שהם מקבלים ואז הוא מתחיל לדבר על עמל ועצלות, על חכמה וסכלות המאזינים מחייכים ומהנהנים. הם יודעים באיזה קטגוריה הם קהלת מזכיר נהנתנות הקהל נד בראשיו היא לא מקושרת לסכלות. היא באה מתוך העמל- עשיתי לי גנות נטעתי לי כרמים עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות עיני הקהל בורקות מול התיאורים קהלת עושה חיים וגם עמל הם באים ביחד ואז בעוד הוא משקיף בפירות עמלו נופל לו האסימון שגם זה הבל הדרוכים בקהל כבר חושדים בכיוון. והשאר מהנהנים, מחזקים הם יותר חכמים מזה הם בצד האינטליגנטי והנאור הם רואים שזה הבל איזה אידיוט הוא העמל לשוא, פשוט בזבוז ואז קהלת מתחיל לדבר בשבח החכמה הקהל שותה כל מילה הוא… מדבר גם על הוללות. שם אותה ליד הכסילות. בחירה מוזרה, אבל הם זורמים הוא מפליג בשבח החכמה: חכמה לעומת כסילות זה כמו אור במקום חושך! הקהל מהנהן בחשיבות עצמית. ***מומלץ מאוד לפתוח ספר קהלת ולנסות לעקוב במקביל המהלך מעט מתבסס על זה הכסיל שוטה, ולא מבין אבל החכם?! החכם ממוקד! יש לו כיוון. היושבים בקהל טופחים אחד לשנו על השכם. ב יד ואז הוא מפתיע הוא מושך את השטיח מתחת לכל העסק שניהם טועים שניהם מתים בסוף מה שיקרה לכסיל? יקרה גם לחכם. ובכלל אחד נהנה אחד סובל אחד עמל האחר מתעצל אין שום קשר! עכשיו הקהל בכלל דרוכים הם חייבים לדעת מהי דרך האמת שיוכלו גם הם להיות לדעת שידעו גם הם להבין והוא עוד שח: שניהם מתים בסוף, וגם זה נשכח. הקהל נאנחים עוד פעם זה? הם כבר ידעו את זה קודם! מה החידוש שם? הנואם נמרח טיפה, אבל עוד כמה משפטים והוא שוב על הגל יש אנשים שמקבלים טוב, יש אנשים שלא והנה הוא מציג טענה נוספת: (פרק ג היר ווי קאם) להכל יש עת וחפץ, להכל יש מטרה וזמן והוא מדגים איך הוא מדגים! אבל גם זה הבל- אולי יש מהלך אבל האדם ממילא לא רואה אותו! הוא אף פעם לא נהנה ממנו! (פרק ג, ט-יא) אז כבר עדיף לאדם שישמח בחיים שלו שיהנה קצת (פרק ג, יב) כבר ראינו, אין משהו יותר טוב לעשות אז האדם שמח לו (ג י״ג) וגם זה מאלוקים הוא כבר קבע שזה יקרה הרי <עוד משהו בפשט שלא הבנתי, נקווה שזה לא הורס את המהלך> ג טו האדם חי, ואז מת וכך גם הבהמה מותר האדם מן הבהמה? אַין- הכל הבל. (ג, יח-יט) חלק מהקהל מריע ומניפים את בקבוקי השיכר שלהם לעומתן- חלק קוראים קריאות בוז חלק מגרדים את הראש בבלבול מי יודע - רוח האדם העולה היא למעלה? רוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ?! עדיף כבר שהאדם ישמח בחייו -הוא לא אמר את כבר?- טוב יותר למי שמת! (סוף פרק ג) (המאזינים הדרוכים נרתעים בבהלה) תראו את דמעת העשוקים! את תסכולם של מקנאים! אני עמל, מחסר נפשי… הבל! עניין רע הוא. (תחילת פרק ד) טוב מלא כף נחת ממלוא חופניים הבל?! גם זה הבל! עדיף לעבוד בשניים -נו, זה איקיאה פה?!- מודדי העיתים מנופפים בידיהם. הנואם מעלה הילוך, מגביר קצב. אל תתחייב למה שתתחרט נכסים, כבוד, הבל, חוסר נכסים, הכל הבל צדק, תסכול, דטרמיניסטי, (רוב פרק ה) ואז הוא מתחיל להטיף! החצוף הזה! מי הוא חושב שהוא?! (רוב פרקים ו-ז) הוא מתאר את מסעותיו הוא ניסה הוללות! ובאמת, מה כל הסיפור?! נשים זה לגמרי אוברייטד (סוף פרק ז) (הקהל, שמורכב בעיקר מגברים, מהנהן בידענות. הנשים המעטות שהתגנבו, הוזמנו, או נכנסו לשם בכוח מגלגלות עיניים. הנשים שהתחפשו לגברים בשביל להיות שם מריעות יחד עם השאר) אתם יודעים מה באמת מוצלח? האדם! החכם! (בפרק ח עכשיו) הוא זורק משפט קליט, משהו שמשמע באמת חכם אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח הצעד מהנהן בחשיבות עצמית ורושם את השורה הזאת אמנם לא הבין מה היא אומרת אבל היא נשמעת טוב אולי אפשר לשים אותה בעמוד השער… הקהל מתחיל לרחף, שוב הוא מדבר על צדיקות, מוסר… ירא אלוקים מאריך ימים, ואז הוא צועק: הבל אשר נעשה על הארץ! -כמה מהאנשים שנרדמו קופצים בבהלה- יש צדיקים, שמקבלים מה שמגיע לרשעים! (עוד אנשים מתחילים להרים ראש) מצאנו… (הניעורים משלימים בראשם את המשפט. הם מחייכים אחד לשני כשהם רואים שצדקו) שגם זה הבל. הוא ממשיך, והפעם- משבח את השמחה! (עכשיו כבא בסוף פרק ח) (עכשיו הם ממש איתו) הוא אומר, כל מה שאתה רוצה לעשות- תעשה. באמת משהו, הקהלת הזה! לא סתם נקרא החכם באדם. החיים- יודעים שימותו המתים - אינם יודעים מאומה אהבתם שמחתם וגם קנאתם אבדה אין להם עוד חלק בנעשה תחת השמש (חצי ראשון של פרק ט) לך! אכול בשמחה לחמך. שתה בלב טוב יינך. (הקהל מתחילים להתלחש, אפשר להרגיש את ההתלהבות עולה) כי כבר רצה האלהים את מעשיך (הרוב מהנהנים, רוכבים על הגל. חלק עוצרים וחושבים רגע החלק הזה חושדים רגע) יהיו בגדיך לבנים (החקלאים והפשוטים בקהל מסבירים אחד לשני זה מטאפורה כאילו?? שמדמיינים את זה,?) ראה חיים עם אישה אשר אהבת כי הוא חלקך בחיים, ובעמלך אשר אתה עמל (עכשיו תורם של החקלאים והפשוטים מקודם להסכים) בכוחך עשה (הרוב מהנהנים) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה (קשי היום בקהל, השוטים בקהל, השותים בקהל מרימים ראשיהם, מעט פוסקים מלהגם, מעט זעים בשנתם, מעט הוא קלט אותם. הוא דיבר איתם. (אמצע פרק ט) חלק מהשומעים מרגישים שנהיה כבד פה הם זעים באי נוחות. הקהלת חוזר לדבר במשלים חוזר לצייר להם ציורים לא לקלים המרוץ לא לגיבורים המלחמה חסרי המנוח חוזרים לנוח הוא שוב על המסלול אדם לא ידע עיתו- כמו דגים במצודה (הדייגים מחייכים) (לקראת סוף פרק ח) הוא מספר סיפור מצחיק על עיר בה דברים הפוכים מקום בו דברים משונים עם עבדים על סוסים ושרים כעבדים בין מילה לעלילה יש כל מיני… דברי חוכמה? יש תיאורים שהם קצת תמוהים (פרק י) הוא נותן עצות לחיים בעיר הדמיונית או אולי אלו עצות לחיים? בכל מקרה, הוא ממשיך (פרק יא) החקלאים שוב נדרכים כשהמרצה מדבר על עבים העננים מורידים גשם על הארץ ועץ שמושלך- שם הוא נשאר מי שמחכה כל הזמן לרוח לא יקצור וכמו שאינך יודע מה דרך הרוח (החקלאים ממלמלים את הסכמתם) ככה אינך יודע את מעשה האלוהים אשר ינהל את הכל (החקלאים מהנהנים, מאשרים את ההשוואה מצרי העיניים מצרים עיניהם בחשדנות הולכת וגוברת…) שמח בחור בילדותך (האבות טופחים על שכמי צעיריהם) הלך בדרכי ליבך ובמראי עיניך (כמה מההורים מוחים חלושות) כי על כל אלה יביאך אלוהים במשפט (ההורים המודאגים עכשיו מחייכים בסיפוק. הספקנים מאזינים בחרדה הולכת וגוברת…) (לעוקבים בתנ״ך: סוף פרק יא) הוא מסכם: הסר כעס מליבך העבר רעה מבשרך הילדות והשחרות- הבל. (הזקנים מחייכים להם) פרק אחרון! הוא אומר לאדם לזכור את בוראו בטרם יבואו ימי הרעה ושנים בה אין חפץ (המאזינים הדרוכים נדרכים עוד יותר- אבל הרוב שבויים בסיפור אשר מיד אחר כך) עד אשר לא תחשוך השמש ובטלו הטוחנות התעוותו אנשי החיל וחשכו הארובות הקהל דבוקים לסיפור מביט החגב מפרה היונה ובמרכז: האדם. ההולך אל בית עולמו לא רוחק חבל הכסף ונשבר כד על המבוע והקהל כורע תחת המשמעות אף כי אינם יודעים מדוע גלגל רץ אל הבור שב עפר אל על הארץ והרוח העוברת בשדות השוכנת בבהמות אשר בתוך האנשים תשוב אל אלהים אשר נתנה. (הספקנים מנערים ראשם כמקיצים מתוך חלום. איפה הם היו? אה… כן… שבה רוח) (מהצד מאותתים שתם הזמן. יושבי הקהל מתנערים, דוחים מעליהם את הכישוף) הבל הבלים הבלים מסכם הקהלת. הכל הבל. (הקהל גועה בצחוק, הם כמעט נפלו לזה?! האם הם באמת עמדו לייחס לדבריו משמעות? הספקנים מרימים גבה. הן לא משתכנעים מהצהרות ההבל. הם חושדים… הם חושבים… הם חשים שמשהו גדול יותר מתרחש כאן. גם אם הם לא יודעים מה. וזה מפריע להם. הם רגילים לדעת מה. הם לא מאמינים של מה בכך הם פועלים על פי הגיון לפי תהליך…) הנואם סיים דבריו, ועכשיו הוא כבר אוסף מספר על יצירותיו האחרות, ומסכם את המסע שעשה: ביקש למצוא דברי יושר ואמת, הוא אישית ממליץ על דברי חכמים! דבריהם כדרבנות ניטעים כאסופות. אבל באמת נגמר זמננו. הקהל מוחא כפיים, והנואם מסתובב לרדת מן הבמה תוך כדי שהוא יורד הוא זורק כמה משפטים, כלאחר יד הוא מטיף, בקטנה. היושבים קרוב לבמה צוחקים, מסבירים למי שלא שמע את הבדיחה. הם חוזרים על דבריו, בשביל היושבים רחוק. משחזרים למיטב יכולתם את סוף סברותיו של החכם הוא אמר ויותר מזה בני! היזהר מעשית ספרים אין קץ, זה סתם חופר בשכל כל כך בזבוז של זמן (רוב הקהל צוחק, חלק מזעיפים פנים, וחלק קטן ביותר משתיקים את האחרים, זה נראה כאילו הוא הולך לומר עוד משהו… זה בעיקר הספקנים, אבל גם חלק אחר, חלק חדש) סוף דבר הכל נשמע שמעו לאלוקים! ועל כל מעשיכם תבואו במשפט הקהל עוצר את נשמתו, מחכים לראות איך הוא ינפץ את זה אבל הוא לא הוא נעמד, מסתובב ואז הוא יוצא ובחדר בו היה הלם ודממה. תודות: תודה ליונתן, שקרא ושמע לדברי, ונתן לי השראה באישון ליל. תודה לאילת יפה נוף, שתכלס גם היא יונתן, על הביקורת, הקריאה, והסיכום. תודה לראשית ולטוביה ולהדס, בלעדיכם זה גם לא היה קורה. ותודה גם למי שעזרה, גם אם לא לזה כיוונה, כי זה דחף אותי להמשיך למרות הקושי. Like 7 1 comment 1 Forum - Frameless

האתר של ארגון נח"ת- נוער חובב תנ"ך- כאן תוכלו למצוא פרטים עלינו, איך להצטרך ומאמרים של חברי הארגון. נח"ת - נוער חובב תנ"ך "קרוא והגב כי מחר נמות" לד בר ההפטרה של לבונה סמט לפרשת עקב לקריאה לדבר התורה של תהלה קליין ל פרשת עקב לקריאה למאמר של טוביה יוסף ארביב - ו ספדה הארץ משפחות משפחות לקריאה מזלג תשפ"ד! קישור לאתר הישן של נח"ת בו נמצאים מאמרים ישנים: https://nachat3.wixsite.com/nissayon דבר מערכת הכפית קבלו אותה (רעש של תופיםםםםם) וועדת כפית החדשה! הם לא מאחרים, הם מעדכנים את האתר, הם לא עושים רפרנסים לדברי העורכים הקודמים!! (אופס, לא משנה) אנחנו בעצם מי שאחראים לתפקוד השוטף של האתר הזה, העלאות, התחננות נואשת למאמרים ודברי תורה, וגם, הכנת אלפי כפיות שוקולד. [1] האתר הזה הוא לא רק שלנו, הוא שלכם (מה מי ידע? שוק?) כל התוכן מגיע מכם! החידות הדיונים המאמרים ודברי התורה פה, הם תוכן שאתם כותבים (אתה כן אתה!) [4 ] אז תפתחו את הרעיונות שלכם ואנחנו פה לערוך להעלות ולזכות אתכם בכפית שקולד (ותהילת עולם) תמורת המאמץ. כל מה שתכתבו נשאר פה ומוסיף לרמה התנכית של הארגון, אז לשאלות יעוצים והצעות אנחנו תמיד פה- תמר - 051-511-5892 נדב - 052-545-9104 ה דס - 054-967-4111 ______________________ הערות שוליים: הערת שוליים מצחיקה [2] [חזרה מעלה ][3 ] זאת הייתה הבדיחה אם לא הבנתם [חזרה מעלה ] כן נדב כותבים חזרה מעלה ולא חזרה למעלה [חזרה למעלה ] כן אתה, נחתיסיט חביב ששייך למחוז ירושלים (סטטיסטית) ואוהב כפיות שוקולד (כולם אוהבים כפיות שוקולד!) [ חזרה מעלה ] 1. 2. 3. Anchor 1

דבר הפטרה לפרשת עקב / לבונה סמט ההפטרה של פרשת השבוע, "ותאמר ציון", היא ההפטרה השניה בשבע הפטרות הנחמה שאנחנו קוראים אחרי תשעה באב. ההפטרה לקוחה מספר ישעיהו, מפרק מ"ט פס' י"ד עד פרק נ"א פס' ג. ההפטרה פותחת חלק חדש בספר, שבו ישעיהו מציג את יכולת ה' לגאול את עמ"י ואת כוונתו לגאול אותם כבסיס לאמונה שלהם בקב"ה. בהפטרה שלנו, אפשר לזהות התמודדות עם שלוש קושיות נפשיות של עמ"י שמונעות מהם להאמין באפשרות ממשית של גאולה. עמ"י לא מצליחים להאמין שהגלות צפוייה להסתיים: מבחינתם הם לא ראויים להיגאל ולכן לא תהיה גאולה. בהפטרה שנקרא, ישעיהו מתמודד עם השאלות של עמ"י אחת אחת ומסביר לעם שהגאולה אכן תבוא. השאלה הראשונה - הקשר עם הקב"ה: עם ישראל מרגיש שהקב"ה עזב אותו - "תֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַה' שְׁכֵחָנִי". מצב של גלות וחורבן נראה כמו ניתוק מוחלט בין עם ישראל לה', במיוחד למי שכבר חווה את בית המקדש והקרבה המשמעותית לשכינה. התשובה של הקב"ה (דרך הנביא) לעם היא תמיהה על עצם השאלה: "הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ"? האם אימא יכולה לשכוח את הבן שילדה? ה' מוסיף ואומר שאפילו אם דבר כזה מופרך יקרה - הוא לא ישכח את ציון ואת עם ישראל. ה' ממשיך ומבטיח לישראל שהקשר איתם נצחי וחזק, ומתאר את הגאולה שהוא יביא לנו. לאחר שה' הבטיח את הקשר עם עמ"י, שתי הקושיות הבאות עוסקות בגאולה ובחוסר האמונה של עמ"י שגאולה אכן יכולה לקרות: השאלה השניה - אפשרות הגאולה מבחינה מציאותית: בפסוק כ"ד עמ"י שואל את הקב"ה "הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט"? הרד"ק מפרש את הפסוק ומסביר שעם ישראל מקשה ושואל איך יכול להיות שהשבי והמלקוח של המנצחים במלחמה, הגויים, יילקח מהם. יותר מזה - עמ"י משתמש במילה "צדיק", כלומר לכאורה לפי הראייה שלהם באיזשהו מובן הגויים הם הצודקים - הם שולטים על ישראל בגלל שהם חטאו (ועל זה יבואר עוד בקושיה השלישית). התשובה של הקב"ה לעם ישראל חד משמעית: "גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט" - כן! זה אפשרי! זה יכול לקרות! (שימו לב שגם המילה צדיק הוחלפה במילה עריץ). אבל הפסוק לא נגמר כאן - הקב"ה ממשיך ומוסיף על התשובה שלו שלא רק שישראל ישתחררו מהגויים אלא ה' ייפגע בגויים ויגרום להם לשלם על מה שעשו לישראל: "וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ: וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב:". השאלה השלישית - אפשרות הגאולה מבחינה רוחנית: השאלה השלישית היא לא רק על המובן העתידי של האם תיתכן גאולה, אלא יש בה גם שאלה על העבר ועל הסיבות שגרמו לגלות. עמ"י שואל איך ייגאלו, הרי ה' שילח אותם והגלה אותם ממנו! זה המצב הקיים, ואיך יצליחו לבטל את גזירת ה'? הקב"ה עונה ומערער על הנחת היסוד של עמ"י. עמ"י טוענים שהגלות היא גזרה מהקב"ה על העונש שאי אפשר לבטל - אבל הקב"ה שואל בחזרה: "אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ"? כלומר - הקב"ה אומר לעם ישראל שבשום שלב הוא לא שילח אותם ממנו ולא עזב אותם חלילה, אלא הסיבה לעונש היא אחרת: "הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם" - הסיבה לעונש היא החטאים של עם ישראל, אבל זה דבר בר תיקון. אם עם ישראל יעשה תשובה - הם יוכלו לשוב לה' ולארץ ולהיגאל. יותר מזה - הקב"ה מחכה ומצפה שנשוב אליו, אבל חוסר האמונה שלנו בגאולה מונע מאיתנו גם להתאמץ לשוב ולהיגאל: "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל". אם נסכם, אפשר לראות שמול השאלות של עם ישראל ישעיהו מנסה לחזק את הודאיות של הגאולה. ישעיהו מנסה לחנך את העם להאמין שלא משנה מה קורה הקב"ה לא עוזב אותם, ותמיד יש אפשרות לתקן. הגאולה היא ודאית והיא תקרה בכל מקרה, השאלה היא מתי - וזה כבר תלוי בנו. ישעיהו מעמיד מול חוסר האמון של עם ישראל בגאולה חוסר אמון אחר. בפס' י"ח-כ"א של פרק מ"ט ישעיהו מתאר את תגובת ציון לגאולה העתידית: "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה: כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ: עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה: וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם:". ציון לא מאמינה לכל הטוב הזה שהגיע פתאום - מאיפה הגיעו כל הבנים האלו? איך כל הניסים והנפלאות האלו קרו? ישעיהו בעצם אומר לעם: אולי עכשיו אתם לא מאמינים שהגאולה תבוא, אבל גם כשהיא תבוא אתם לא תאמינו - לא תאמינו איך היא כל כך מדהימה וגדולה ומופלאה. שנזכה בעז"ה גם אנחנו להרגיש את הקשר עם הקב"ה, להיפדות מהגויים, לשוב בתשובה ולהיגאל! 7 1

דבר תורה לפרשת עקב / תהלה קליין 1 פרשת עקב עוסקת הרבה ברעיון של "שכר ועונש", בבחירה בין טוב לרע, ובהקשר בין קיום מצוות לבין ברכה והצלחה. ישנם כמה פסוקים שארצה להתמקד בהם "ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל ממך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבכם ובכל נפשכם, ולשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצווה אתכם היום לטוב לכם" (דברים י, יב-יג). מהכתוב פה מתעוררת שאלה- מדוע התורה מפרטת כל כך הרבה דרישות – יראת ה', ללכת בדרכיו, לאהוב אותו, לעבוד אותו, לשמור מצוות – אם לכאורה יראת שמיים הייתה אמורה להספיק? הרי יראת שמיים אמיתית כבר מכילה בתוכה את כל השאר! ניתן להסביר זאת בדרך פשוטה- ישנם שני סוגים של יראת שמיים: * יראת העונש: יראה שנובעת מפחד מעונש. הדרגה הבסיסית ביותר, שבה אדם מקיים מצוות כי הוא מפחד מעונש או חוסר הצלחה בעולם הזה או בעולם הבא. יראה זו היא חשובה, אך היא לא המטרה הסופית. * יראת הרוממות: יראה שנובעת מהבנת גדלותו ורוממותו של הבורא. יראה זו מביאה איתה אהבה עמוקה, שכן היא מבינה את הטוב והחסד האינסופי שבהנהגה האלוקית. יראה כזו לא מתמקדת בעצמי, אלא בבורא, והיא המוטיבציה העליונה לקיום המצוות. התורה בפרשת עקב קוראת לנו לעלות מדרגת "יראת העונש" לדרגת "יראת הרוממות". הרי לאורך הפרשה משה מזכיר לעם ישראל את כל הניסים והנפלאות שה' עשה עבורם: יציאת מצרים, נס המן, המלחמה בעמלק ועוד. כל הדברים הללו אינם נועדו רק להזכיר את כוחו של ה', אלא גם להראות את אהבתו וחסדו האינסופיים. כאשר אנחנו מבינים את גודל החסד והאהבה שה' מרעיף עלינו, יראת העונש מתמזגת עם יראת הרוממות והופכת לאהבה. לכן, הפסוק מפרט כל כך הרבה דרישות, כי הוא מציג לנו את הדרך למעלה: * "כי אם ליראה את ה' אלוקיך" - זוהי נקודת המוצא, היראה הבסיסית. * "ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו" - היראה הזו מובילה לאהבה, שמניעה אותנו לרצות להידבק במידותיו של הקב"ה. * "ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבכם ובכל נפשכם" - האהבה והיראה יחד מובילות לעבודת ה' שלמה, שנובעת מכל הלב והנפש, ולא רק מפחד. שבת שלום! 2

לכבוד המערך הארצי בנושא "שיבת ציון" המתקיים כרגע, אספנו לכם מאמרים מהעבר בנושא, מוזמנים לקרוא אותם ולהרחיב את ידיעותיכם! המאמר "חדש ימינו כקדם" מצביע על הדמיון בין תפילת שלמה בחנוכת בית המקדש הראשון לבין תפילת עזרא בתקופת שיבת ציון שניהם כורעים על ברכיהם ופורשים כפיהם לפני ה' 🙇🏼♀🙇🏼 שלמה ביקש שהמקדש יהיה מקום לשמיעת תפילות העם, ועזרא השתמש באותה תנועה כדי להחזיר את ישראל מהתבוללות ולחדש את מחויבותם לה'. המאמר מסיק כי תפילות אלו משקפות רצף היסטורי ורוחני המכוון גם לעתיד לבניין בית שלישי ולגאולה שתהיה "כימי צאתך מארץ מצרים" 🐫🏜 חדש ימינו כקדם-עוז קוסטה.pdf המאמר "עזרא ונחמיה – המעבר מנבואה לתקופת הסופרים" מתאר את השינוי בימי שיבת ציון ↪: הפסקת הנבואה ועליית החכמים והסופרים 📜 ספרי עזרא ונחמיה עוסקים בעלייה לארץ, בבניין בית המקדש השני 🕍 ובחידוש מחויבות העם לתורה 📖 האמנה הכתובה בנחמיה מסמלת מעבר מהדרכה נבואית ישירה לניהול על ידי העם עצמו בהנהגת עזרא, נחמיה ואנשי כנסת הגדולה 👥 עזרא ונחמיה- המעבר מנבואה לתקופת הסופרים - יעל כהן.pdf המאמר "כי לא נעשה מימי" משווה בין שני אירועים מקבילים: חגיגת פסח בימי יאשיהו וחגיגת סוכות בימי נחמיה 🕍 בשני המקרים נמצא ספר תורה, העם מתעורר בתשובה ומתקיימת כריתת ברית מחודשת עם ה' 📖 ההשוואה מדגישה שמועדים אלו מופיעים דווקא בתקופות משבר וריקבון רוחני, ומסמנים ניסיון לחדש את מחויבות העם לתורה ולחיבור עם הקב"ה ✨ כי לא נעשה מימי - יולי זילברמן.pdf המאמר עוסק בנבואת חגי השלישית, שנאמרה ביום ייסוד בית המקדש, ומראה כיצד חגי רואה באי־בנייה של המקדש "טומאה" שמטמאת את כל מפעל שיבת ציון ⚒הנבואה מציגה את ההשפעה השלילית על הכלכלה והקורבנות בזמן שלא נבנה הבית, אך מבטיחה ברכה ושפע חקלאי החל מרגע התחלת הבנייה 🌱בסופו של דבר, חגי מדגיש שמרכז הנבואות כולן הוא קריאה ברורה: לבנות את המקדש, כי רק דרכו תבוא ברכה לעם 🙌 נבואת הבשר של חגי - אלעד יניר.pdf המאמר עוסק בשאלת ארבע המלכויות בספר דניאל ובזיהוין ההיסטורי – בבל, פרס ומדי, יוון והרביעית שנויה במחלוקת (רומא או אחרים) 🏺 המאמר מציג את מגוון הדעות של חז"ל, פרשנים וחוקרים, ומדגיש את הפערים בין ההבנה הפשטנית לבין הקריאה ההיסטורית המורכבת 📖 בסוף עולה כי עיקר המסר הוא לא בזיהוי המדויק של הממלכות, אלא בהבטחת הופעת מלכות ה׳ הנצחית שתבטל את כולן ותביא גאולה ✨ דניאל פענוח ארבע מלכויות - משה בלום.pdf המאמר עוסק בדברי הנביא מלאכי, שמטרתם להכין את עם ישראל לגאולה הקרובה תוך דגש על שמירת הברית, המצוות והמוסר 🕊 הוא מוכיח את העם והכהנים על זלזול בקדושה, התבוללות ושחיתות, ומדגיש שהתשובה והאחדות הן המפתח לגאולה ⚖ בסיום הוא מציין את בואו של אליהו הנביא, שיבשר על ישועה ויחזיר את לב העם לאביהם שבשמיים 🌄 הנביא מלאכי- הכנה לגלות וציפייה להתגלות - טוהר ג'רמון.pdf

פינת הכיף! כאן יעלו משחקים, חידות ושטויות כיפיות (בנושא תנ"ך כמובן) במקביל יעלו כאן ימי הולדת חודשיים, מוזמנים לאחל מזל טוב לחברי הארגון! פתרון החידה הקודמת איפה בתנ"ך יש 5 מילים רצופות מאותו שורש? תשובה: "בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ" (ישעיהו כד, טז) חידה חודשית מה משותף בתנ"ך לתאנים, פָּרוֹת ולאנשי סדום? חידות בציורים בכל שבוע יעלו לפה שש חידות בציורים עם ציורים הרומזים על מונחים מתוך פרשת השבוע הנוכחית. לחלקן יכולות להיות כמה פתרונות. את הפתרונות יש לשלוח בתור ציטוטים מפסוקים. בהצלחה! שלח יו ם הולדת את פרעה מזל טוב ל... רחל בוסקילה....................ג אב לשם לוי...........................ה אב ציון רנרט..........................י אב רועי אפל........................יד אב מעין אסתרי.....................יד אב נעמי מסיקה....................יט אב אפיק גלנט......................כג אב ישי טופורוב....................כד אב שירה פרייז'ר..................כט אב אורי מייסלס...................כט אב האיחולים שלכם!! רינת המזכמית האהובה עליי אנונימי מזל טובבבבבבבבבבב אייל! אילה בהצלחה בישיבה! אתה עכשיו זקן ממש ובן 19 וזה בעצם אומר שגם אני בת 19 כי ככה להיות תאומה עובד, אבל זה עדיין מצחיק כי אתה הרבההה יותר זקן ממני אייל עבד נגו נעם ישראלי נגה מלאכי וואו נעםםםםם אתה אדם ככ טוב ומדהים, מגיע לך אלפי מזל טובים!!! מזל טוב במיליוןןןן רנת נגה יאו יאו יאו מזל טוב עלמאאאא❤️❤️ את האהובה עליייי רינת המזכ"מית האהובה עליי אנונימי מזל טובבבבבבבבבבבבב אייל גליקמן מזכמית צפון לשעבר בהצלחה למזכמית צפון רינת דניאל איל אילה בהצלחה בישיבה! אתה עכשיו זקן ממש ובן 19 וזה בעצם אומר שגם אני בת 19 כי ככה להיות תאומה עובד, אבל זה עדיין מצחיק כי אתה הרבה יותר זקן ממני רינת למה זה תשאל לשמי? מזל טוב!! אייל אילה בהצלחה בישיבה! אתה עכשיו זקן ממש ובן 19 וזה בעצם אומר שגם אני בת 19 כי ככה להיות תאומה עובד, אבל זה עדיין מצחיק כי אתה הרבה יותר זקן ממני רינת המזכמית האהובה עליי אנונימי מזל טובבבבבבבבבבב

1 2 3 4 איך כותבים מאמר לכפית?/ ועדת הדרכה אבל למה בכלל לכתוב מאמר? קודם כל, אחת מהמטרות של הארגון היא שחברי הארגון יעבירו שיע ורים ויכתבו מאמרים. כולם יכולים לכתוב מאמר! במאמר אתם יכולים לשתף רעיון שיש לכם גם בלי הצורך לעמוד מול קהל. בניגוד לשיעור, המאמרים נשמרים באתר של הכפית ותמיד אפשר לגשת אליהם ולקרוא אותם. למאמר יש עורך שעובר עליו ומוודא שהמאמר יצא טוב. המאמר הוא ההזדמנות שלכם לכתוב על נושא שמעניין אתכם, במיוחד אם המהלך שלכם ארוך/קצר מדי לשיעור. אתם לא חייבים להיות הראשונים שחשבו על הרעיון שעליו תכתבו במאמר, זה בסדר גמור לשאול שאלה ולענות עליה באמצעות מה שאנשים אחרים כבר כתבו. מצד שני, אתם בשמחה מוזמנים לכתוב רעיון שכולו שלכם, גם אם המהלך שלכם לא מבוסס על מפרשים או חוקרים. אז איך בוחרים נושא? כדאי לבחור נושא שמעניין אתכם, אתם תהנו הרבה יותר לכתוב על נושא שקרוב ללבכם. תחשבו על נושא שאליו אתם מתחברים, דמות מהתנ"ך שאתם מחבבים, ספר אהוב בתנ"ך, נבואה מגניבה, שאלה שעלתה לכם לאחרונה, נושא או פרק שהייתם רוצים להעמיק בו יותר… אפשר אפילו לפתוח מקום אקראי בתנ"ך. בחרתי נושא, מה עכשיו? כדי לכתוב על נושא כלשהו צריך להכיר אותו, לכן השלב הבא הוא ללמוד את הנושא שבחרתם. לא התחייבתם לאף אחד על נושא, אין שום מניעה להחליף נושא אם אתם רואים שבעצם יש כיוון אחר שיהיה לכם יותר מעניין לכתוב עליו. לימוד הנושא: השלב הראשון הוא ללמוד את המקורות התנ"כיים שקשורים לנושא ולהבין אותם. אפשר לחפש הקבלות בין פרקים, סיפורים דומים שמתקשרים, נבואות רלוונטיות וכן הלאה. אחר כך אתם מוזמנים ללמוד עוד מקורות שקשורים לנושא- פרשנים, מאמרים, שיעורים, מחקרים אקדמיים או כל דבר אחר שרלוונטי לנושא. כמובן, ממש אין צורך ללמוד את כל המקורות האלה, ואפשר גם לומר סברות מההיגיון שלא קראתם במקורות שלמדתם. ואיך מתחילים לכתוב? למאמרים בכפית יש מבנה מאוד מוגדר, מה שיכול דווקא לסייע לכתיבה. מאמר אמור להיראות כך: פתיחה- שבה מכניסים את הקורא לעניינים, נותנים רקע ומציגים את הנושא או את השאלה שעליה תענו במאמר. גוף המאמר- כאן המקום לשפוך את כל הטענות בעד הדעה שלכם, דוגמאות, פירוט וכן הלאה. סיכום- כאן חוזרים בקצרה על הנאמר כדי לעשות לקורא סדר בראש. לחלק מהאנשים קל יותר פשוט להתיישב ולכתוב, לחלק יהיה נוח יותר לכתוב קודם כל את ראשי הפרקים של המהלך בנקודות כלליות ואחר כך להרחיב. שתי הדרכים מעולות, תבחרו במה שיהיה לכם יותר נחמד. פתיחה: המשפטים הראשונים הם ההזדמנות לתפוס את תשומת הלב של הקורא ולכן רצוי לפתוח בצורה מעניינת, משעשעת, דרמטית- סיפור קצר, בדיחה, דוגמא כלשהי וכל העולה על רוחכם [1] . כאן חשוב לשים לב שהקורא- גם זה שלא למד את כל התנ"ך - מקבל את כל הידע שדרוש לו כדי להבין את המאמר. גם על נושאים מוכרים צריך לתת רקע- אנחנו מרשים לכם להניח שכל הקוראים שמעו על יציאת מצרים, אבל זה לא אומר שאם תביאו להם פסוק בודד הם ידעו שמדובר במכת ארבה. הקורא לא יודע את התנ"ך בעל פה, תנו לו הקשר! חוץ מרקע, הפתיחה צריכה להציג את השאלה שעליה המאמר בא לענות- מאמר צריך אמירה כלשהי, פואנטה כלשהי [2] . בדומה למה שנאמר לעיל, זו לא חייבת להיות שאלה שאיש לא ענה עליה קודם לפניכם, אפשר גם להציג שאלה ואת התשובות שכבר ענו עליה. אם המאמר יוצא מנקודות הנחה מסויימות - כלומר, דברים שהכותב מניח מלכתחילה ומתבסס עליהם, ולא עומד לדון על נכונותם [3] - כאן המקום לציין אותם. למשל - היו שני ישעיהו, היה ישעיהו אחד, לא היה שום ישעיהו בעולם כלל וכן הלאה. גוף המאמר: כאן כותבים את דעתכם על הנושא, עונים על השאלה שהצגתם בפתיחה ומנסים לשכנע את הקורא בדעתכם. תסבירו את מה שאתם רוצים שהקורא ילמד מהמאמר, תציגו את דעתכם, תטענו טענות, נמקו, שכנעו, תגיעו למסקנות ביניים ומהן תתקדמו לפואנטה הסופית, הלא היא התשובה לשאלה מהפתיחה. רצוי להתבסס על מקורות (תנ"כיים או חוץ תנ"כיים) שעוזרים לטענה שלכם ועל כל דבר שיעזור לשכנע את הקורא בדעה שלך. את המקורות שציטטתם צריך להסביר - לא, לא כולנו מבינים פסוק מאיוב [4] או ציטוט בארמית בלי הסבר! שימו לב שלכל מקור צריך להביא הפניה- מאיפה הבאת את מה שציטטת? ההפניה צריכה להיות ברורה ומובנת מספיק בשביל מי שירצה לפתוח את המקור בעצמו. טענות שמתבססות על היגיון ולא על מקורות צריך להסביר טוב, כך שהקורא ישתכנע בהגיון שלכם. כדי לשכנע קוראים שלמדו את הנושא עם פירוש אחר, תביאו טענות של הצד השני ותסבירו למה אתם לא מסכימים איתן. דוגמאות הן נהדרות- הן עוזרות להפוך משהו מופשט ומעורפל לקונקרטי ומובן. אל תגזימו עם הדוגמאות - לא צריך להביא יותר מ3-4 דוגמאות לאותו הדבר, זה סתם חופר. דברים שלא קשורים לנושא ולא תורמים למהלך, תוציאו מהמאמר. הם מסיחים את הדעת של הקורא מהנושא ומבלבלים אותו- המאמר הוא לא דף אסוציאציות ומה שלא קשור ולא מועיל - אין סיבה שישאר בתוך המאמר. דברים קשורים למחצה יכולים להשאר בהערות שוליים [ 5] . מבחינה לשונית- אין ציפייה שתדעו לשון ברמה של אבשלום קור, אבל תשתדלו לכתוב בצורה תקינה- שימו לב שהמשפטים הגיוניים, לא מתחילים בלשון רבים ועובר באמצע ללשון יחיד, בלי סלנג וכדומה. תוסיפו סימני פיסוק כדי לחלק את הטקסט למשפטים וכדי לחלק משפט ליחידות קטנות יותר. החלוקה הזו עוזרת להבין את מה שכתוב ואת הקשרים בין חלקי המשפט. תשתדלו שהמשפטים לא יצאו נורא ארוכים- כלל אצבע, משפט של יותר מ2 שורות הוא קשה להבנה. טיפ: דרך קלה להעלות את רמת הכתיבה שלכם היא להחליף את המילה "זה" במילה מתאימה אחרת. סיכום כאן מתמצתים בקצרה את מה שקרה עד עכשיו, בלי דוגמאות ופירוט ובלי להוסיף מידע חדש. המטרה היא לעשות לקורא סדר בראש. מבחינה ויזואלית: כותרות והדגשות כותרות יפות ומודגשות יהיו ידידותיות יותר לקוראים. דברים מהותיים וחשובים גם נחמד להדגיש, כך שויזואלית בולט לקורא שזה חשוב . לא להגזים עם ההדגשות - כשהכל מודגש, שום דבר לא בולט. פסקאות כשהקורא רואה המון טקסט צפוף, זה מרתיע אותו. תחלקו את המאמר לפסקאות קטנות יותר שתהיינה נעימות יותר בעין. אין צורך לרדת שורה בסוף כל משפט, אבל רצוי להתחיל פסקה חדשה כל פעם שעוברים נושא. איורים, טבלאות וכדומה יש דברים שקל יותר להמחיש ויזואלית - למשל, אם אתם מדברים על מקומות, מפה יכולה לעזור. אל תהססו להוסיף כל דבר שיקל על הבנת המאמר- איורים, מפות, טבלאות וכן הלאה. סיימתי לכתוב, מה הלאה? מעולה! קודם כל, תעבור שוב על מה שכתבת, זו ההזדמנות לוודא שהדברים מוצאים חן בעיניך. אפשר לשפר, לנסח מחדש ובכללי לשפץ את המאמר. לאחר מכן, שלח את המאמר לועדת כפית במייל nachat@gmail.com הועדה תעלה את המאמר לדוקס, ותשתף אותך בקובץ. מישהו מהועדה יערוך את המאמר. בדוקס תוכל לראות את השינויים, להגיב ולענות על השאלות של העורך. אל חשש- עריכה אינה צנזורה! אתה תראה את השינויים שנעשים בעריכה, וכל שינוי מהותי יעשה רק עם אישור ממך. בסוף העריכה, המאמר יעלה לאתר הכפית ואתם תקבלו כפית שוקולד בשבת הארצית הבאה! לסיכום, כולכם מוזמנים בחום לכתוב מאמרים לכפית. בוחרים נושא, לומדים אותו וכותבים. המאמר בנוי במתכונת של פתיחה, גוף וסיכום. בפתיחה מציגים שאלה, עונים עליה בגוף המאמר ומסכמים הכל בסיכום. מוזמנים בשמחה רבה לפנות אלינו (ועדת הדרכה) בכל שאלה והתייעצות. [6] שושנה שלו - 058-779-7938 ליאור אולייניק - 054-596-4443 ------------------------------ הערות שוליים: 1. היו לא תהיה! (יחזקאל כ', ל"ב) ח זרה למעלה. 2. כלומר, טוב, אפשר לכתוב מאמר בלי פואנטה, אבל… זה חסר פואנטה. חזרה למעלה. 3. די דומה לאקסיומות במתמטיקה, בעצם. חזרה למעלה. 4. בואו לשבת איוב!!! או כל שבת אחרת שתהיה השבת הבאה בעת קריאת שורות אלו! חזרה למעלה. 5. הערות שוליים, הערות שוליים זה הפתרון להכל. חזרה למעלה. 6. אלו לא ועדת הדרכה הנוכחיים, אם תרצו לפנות לועדת הדרכה פנו אליהם: רינת מינדליס - 054-290-7097 יונתן גנץ - 055-553-0056 5 הערות

לא תעשה לך פסל וכל תמונה תמונות מרגשות וקורעות לב של חברי הארגון בשעתם היפה

קצת עלינו על הארגון ארגון נח"ת הוא ארגון נוער מכל רחבי הארץ המארגן פעילויות של לימוד תנ"ך בצורות שונות: החל משיעורים המועברים ע"י החברים עצמם בכל המחוזות כל שבוע, דרך משחקים וטיולים ושבתות וכלה, לעיתים רחוקות, בהרצאות של בוגרים, מורים ורבנים. הנוער - בגילאי תיכון (פחות או יותר) - מארגן את כל הפעילויות בעצמו, ללא הנהלה מבוגרת, ולכן מדובר בארגון ייחודי בארץ. בשל אופיו הייחודי והעצמאי, ישנו קשר הדוק בין החברים בגילאים השונים, כאשר אף חברי ההנהגה (ההנהלה הארצית, המחוזית ובעלי התפקידים השונים) משתתפים בפעילויות ככל החברים. כך גם בכיוון ההפוך, כל חברי הארגון יכולים ומורשים להעביר פעילות (בדרך כלל שיעור, אך זה יכול להיות משחק או כל הפעלה אחרת), וגם חברים בשכבת ט' או י' מעבירים פעילות לחברים בוגרים מהם. הדבר בונה בצורה טובה גם את האווירה החברתית המדהימה וגם את היכולת האישית ללמוד וללמד תנ"ך ובכלל. הלימוד אינו לימוד רגיל של תנ"ך כמו בשיעורים בבית הספר, בצורה של הספק "חומר" מסוים וניתוחים טכניים שלו, ומצד שני גם אין מדובר בפעילות סתמית כמו פעילויות רבות בתנועות הנוער (כולל אלו שיש בסופם שורה או שתיים של מוסר השכל). למרות שבארגון חברים (מטבע הדברים) רבים שמתמודדים (ואף זוכים) בחידון התנ"ך, הלימוד בארגון איננו מכוון לכך ואין דגש על זכירת כמות רבה של פרקים ופסוקים. אז מה כן? הלימוד בארגון חוויתי ומהנה, וכולל (מעבר לשיעורים ה'רגילים') דיונים על פרק או נושא מסוים, טיולים באתרים שונים ומשחקים. בשיעורים ובפעילויות ישנה מעורבות אישית של כל הלומדים, המביאים את עצמם אל הלימוד ואת הלימוד אל תוכם. הארגון פונה לכל בני הנוער היהודיים ללא הבדל, וחברי הארגון באים ממקומות מגוונים מאוד, גאוגרפית ואידאולוגית. המחוזות שלנו מידי שבוע נפגשים חברי נח"ת לשיעור במחוזות. כל השיעורים מועברים על ידי חברי הארגון עצמם. בצורה זו, נוצר שיח חי ושיתופי סביב התנ"ך. התנ"ך הוא של כולנו. נשמח אם תצטרפו, צרו קשר עם המזכ"ם הקרוב למקום מגוריכם. בואו לשמוע, להשתתף ואף להעביר שיעורים בעצמכם, כולם יכולים! פרטי ההנהלה הארצית: תמה: 051-212-0445 יערה: 054-401-4404 או במייל: irgonachat@gmail.com מוזמנים לפנות לכל שאלה (שאלות שקשורות לארגון, לשאלה "ממה מורכב היקום?" אין לנו תשובה:) changeholi מחוז ירושלים: יום שני 19:30. בית הכרם 17, ירושלים. אלישבע שלו: 058-779-7843 נגה פולק: 054-5632291 מחוז גוש עציון: יום ראשון, 18:00. בית הכנסת הישן, אלון שבות. אפיק גלנט: 053-988-2334 מרב יפה נוף: 055-306-6083 מחוז שומרון: יום שלישי, 18:45. בית כנסת אוהל אפרים, אריאל. אסתר שליסל: 058-765-4336 מחוז שרון: יום רביעי, 18:45. המדרשייה, פרדס חנה כרכור. בניה אמסילי: 058-647-3489 זוהרה בלוך: 058-759-0669 מחוז מרכז: יום חמישי, 19:30. בית הכנסת משכן משה, יוכלמן 4 פתח תקווה. יאיר עיני: 058-493-4029 יונתן מאיר: 058-421-3385 מחוז צפון: יום חמישי, 18:00. אולפנית טבריה, טבריה. תהילה עוז: 055-950-7589 איתם עזריאל: 055-665-8551 מחוז חיפה: יום ראשון, 18:00 עירוני ו', דרך יד לבנים 97, חיפה. רוני גולדברג: 054-291-9254 יותם חיים משה: 055-994-9439 קצת עלינו- הכפית "כפית של נח"ת" (מתבסס על הפסוק: "טוֹב מְלֹא כַף נָחַת") היא אסופת מאמרים שיצאה בעבר בתור עלון דו-חודשי וכעת עברה לאתר אינטרנטי. באתר מוצגים מאמרים שכתבו חברי הארגון, מדורים שנכתבים על ידי כותבים קבועים, כפיות קודמות, חידות, ומאמר שבו מוסבר כיצד לכתוב מאמרים. אחת לשנה מתפרסם גם "מזלג של נח"ת", אסופת מאמרים משעשעים באווירה פורימית לכבוד חודש אדר ו"הכף" - עלון מודפס עם מאמרים של חברי הארגון. המאמרים נערכים על ידי ועדת כפית, וכן האתר מנוהל על ידי ועדת כפית, שכל מטרתה לדאוג שהכפית תהיה במצבה הטוב ביותר, ולכן אתם מוזמנים להפנות אליהם כל הערה או שאלה בנושא הכפית. כמובן שכמו כל שאר הועדות והתפקידים השונים הועדה מתחלפת מדי שנה, וחבריה הם בני נוער. את המאמרים, המדורים והחידות מספקים חברי הארגון (צריכים עזרה בלכתוב מאמר? לחצו כאן כדי לקבל מידע בנושא).

יש לך רעיונות איך לשפר את הכפית? This is your Contact section paragraph. Encourage your reader to reach out with any questions, comments or to take a different action specific to your site. You can also click on the contact form to customize the fields. Let's Chat Phone 123-456-7890 Email info@mysite.com Social Media First Name Last Name Email Message Send Thanks for submitting!

דיונים דיונים בנושאים תנ"כיים שעורכים חברי הארגון ממש כאן, באתר. מוזמנים לקרוא ולהשתתף! . Kapit Nachat Aug 18 2 min טוב לו וצדיק? / הדס פרנקל מה הייתם מעדיפים להיות - מושחת עשיר או עני הגון? אולי תענו שהייתם מעדיפים להיות עשיר הגון, אבל האם זה אפשרי בכלל? בתנ"ך יש הרבה אזהרות... 110 views 10 comments 8 likes. Post not marked as liked 8 Kapit Nachat Jul 19 2 min מי אתה קהלת? / דביר ישראל גינת ספר קהלת מנסה להתחקות אחר הדרך הטובה ביותר לנהוג בעולם, ולבסוף מגיע למסקנה שיראת ה' היא התשובה. אולם, אחת השאלות הגדולות היא, מי הוא אותו... 126 views 10 comments 1 like. Post not marked as liked 1 Kapit Nachat Jun 25 3 min האם השבטיות באמת עדיפה על האחדות? / משה מייזלס לפי הפסוקים, עם ישראל מתחיל את מסעו במצרים כעם אחיד ומאוחד. בתחילה לא מוזכרים שבטים וחלוקות, ואלה נוצרים ומפרידים את עם ישראל במהלך המסע... 182 views 14 comments 6 likes. Post not marked as liked 6