רצח, שמונים אנשים ומלחמות אחים/רחל ליכטנשטיין

חלק א'- על רצח, שמונים אנשים מוזרים ורצח של אותם שמונים אנשים מוזרים.

כשהוחרב בית המקדש הראשון, רוב העם הוגלה לבבל, חוץ מקבוצה קטנה שנותרה בארץ עם גדליה בן אחיקם שישב במצפה. סידור זה לא האריך ימים, כפי שמסופר לנו בספר ירמיהו בפרק מ"א- "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה: וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ:  וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ אֶת גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל:" (ירמיהו מ"א, א'-ג'). ישמעאל בן נתניה, מבית המלוכה, קם ורצח את גדליה (וגם עוד כמה אנשים).

לאחר מכן מובא סיפור משונה ביותר- "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת גְּדַלְיָהוּ וְאִישׁ לֹא יָדָע: וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית ה': וַיֵּצֵא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לִקְרָאתָם מִן הַמִּצְפָּה הֹלֵךְ הָלֹךְ וּבֹכֶה וַיְהִי כִּפְגֹשׁ אֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֹּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם: וַיְהִי כְּבוֹאָם אֶל תּוֹךְ הָעִיר וַיִּשְׁחָטֵם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶל תּוֹךְ הַבּוֹר הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ: וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נִמְצְאוּ בָם וַיֹּאמְרוּ אֶל יִשְׁמָעֵאל אַל תְּמִתֵנוּ כִּי יֶשׁ לָנוּ מַטְמֹנִים בַּשָּׂדֶה חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְשֶׁמֶן וּדְבָשׁ וַיֶּחְדַּל וְלֹא הֱמִיתָם בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם: וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֹתוֹ מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ חֲלָלִים: וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל אֶת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה אֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֶת כָּל הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בַּמִּצְפָּה אֲשֶׁר הִפְקִיד נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם וַיִּשְׁבֵּם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַיֵּלֶךְ לַעֲבֹר אֶל בְּנֵי עַמּוֹן:" (ירמיהו מ"א, ד'-י'). יום לאחר שגדליה נהרג, מופיעים במצפה 80 אנשים משכם, שילה ושומרון לבושים כאבלים ובידם מנחה לבית המקדש. ישמעאל בא לקראתם בוכה, קורא להם לבוא אל גדליה וכשהם מתקרבים אל העיר ישמעאל ואנשיו[1] שוחטים אותם לתוך הבור שנחפר שם בימי המלחמה בין אסא מלך יהודה לבעשא מלך ישראל. לאחר מכן, ישמעאל שובה את העם שנשאר במצפה ולוקח אותם לכיוון עמון.

נשאלות מספר שאלות:

א.     ממלכת ישראל גלתה הרבה שנים לפני ממלכת יהודה, איך אנשים באים מערים שהיו שייכות לממלכת ישראל?

ב.     אם אותם 80 אנשים יודעים על החורבן- למה הם מביאים מנחה ולבנה לבית ה', ואם הם לא יודעים על החורבן- למה הם קרועי בגדים?

ג.      למה ישמעאל בוכה כשהוא יוצא לקראתם?

ד.      למה ישמעאל הורג אותם, ולמה הוא שובה את העם שלו ולוקח אותם לבני עמון?

נענה קודם על השאלה הראשונה. "וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ: וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת ה' וַיְשַׁלַּח ה' בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם: וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱ-לֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱ-לֹהֵי הָאָרֶץ: וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ: וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת ה': וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם:" (מלכים ב' י"ז, כ"ד-כ"ט). לאחר שסנחריב מלך אשור הגלה את ממלכת ישראל, הוא הושיב בארצם אנשים מכל מני ארצות, אך האריות אכלו אותם. לכן, האשורים הביאו כהנים מעם ישראל שילמדו את אותם תושבים איך לעבוד את ה', וכך הגויים שהובאו לשומרון עבדו את ה' וגם את אליליהם. יתכן שאותם 80 איש היו צאצאי השומרונים האלה או צאצאי הכהן שהובא ללמדם את יראת ה'.

נעבור לשאלה הבאה. אם אותם 80 אנשים יודעים על החורבן, למה הם מביאים מנחה ולבנה לבית ה', ואם הם לא יודעים על החורבן למה הם קרועי בגדים?

הצעה אחת היא שכשאותם אנשים יצאו מביתם הם עוד לא שמעו על החורבן ולכן נשאו איתם מנחה לבית ה', אך בדרך הם שמעו עליו וקרעו את בגדיהם. כך הבנתי בהתחלה את פירושו של רש"י- "להביא בית ה'- כשנסעו מביתם לא היו יודעים בחורבן הבית ובדרך שמעו וקרעו בגדיהם וגלחו זקנם"[2]. הצעה זו לא נשמעה לי סבירה משתי סיבות, טכנית ומהותית.

הסיבה המהותית היא שלפני החורבן היה מצור על ירושלים במשך יותר משנה וחצי[3], עליו הם ודאי שמעו. אם הם לא שמעו על החורבן, כנראה הם עדיין חשבו שיש מצור על ירושלים[4]. אם הם סבורים שיש מצור על ירושלים, לא סביר שהם ינסו להגיע אליה ככה, בחבורה של 80 איש מול כל הצבא הבבלי שצר על העיר[5].

הסיבה הטכנית היא שהמרחקים המדוברים פשוט לא עד כדי כך גדולים. עבר בערך חודש ועשרים יום, כלומר סך הכל כחמישים יום, בין החורבן לבין ההגעה של האנשים למצפה[6], ולא נשמע סביר שלקח לשמועה כל כך הרבה זמן לעבור.

כפי שניתן לראות במשנה במסכת תענית, המרחק מירושלים לנהר פרת הוא 15 יום בקצב של עולה הרגל הכי פדלאה- "חמישה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת"[7]. נהר פרת נמצא בבבל, והוא רחוק מירושלים הרבה יותר מששומרון (או שכם, או שילה) רחוקות ממנה. המרחק משומרון לירושלים הוא בסך הכל 80 קילומטר, מרחק שסביר ללכת בארבעה-חמישה ימים[8].

האמנם חדשות כה מרעישות כחורבן ירושלים לא יכולות לעבור מרחק הליכה של ארבעה ימים בזמן של יותר מחודש וחצי?! במיוחד כשלוקחים בחשבון שהבבלים הגלו הרבה מאוד אנשים צפונה לבבל, ולכן היו צריכים לעבור דרך האיזור שנמצא צפונית לירושלים, כלומר- מה שהיה ממלכת ישראל פעם. כששיירות של גולים עוברות באזור שלך, כנראה שתדע שירושלים חרבה[9].

לאחר שדחינו את ההסבר שלפיו האנשים שמעו על החורבן בדרכם לירושלים, נצטרך למצוא הסבר אחר. גם לרד"ק ההסבר הזה נשמע מוזר- "מן החודש החמישי שחרב הבית עד החודש השביעי איך לא שמעו בשילו ובשכם ובשמרון כי נלכדה ירושלם וחרב הבית וגלו ישראל ממנה"? לכן רד"ק מסביר שפשוט לא הבנו נכון את הפירוש של רש"י. ההבנה הנכונה היא- "ויש לפרש כי שמעו בכבוש ירושלם ובגלות ישראל ממנה אבל חשבו כיוון שהשאיר נבוזראדן דלת הארץ השאיר גם בית המקדש שלא נתצו ושרפו כלו או מקצתו שיקריבו הנשארים בארץ קרבנותיהם וכיון ששמעו בדרך שנשרף בית ה' קרעו בגדיהם ושמעו גם כן כי מלך בבל הפקיד גדליה בארץ והיו באים אליו". במילים אחרות, הדרך שבה הבנו בהתחלה את רש"י, שאותם אנשים בכלל לא שמעו על החורבן, היא הבנה שגויה. ודאי שבשומרון שמעו על החורבן, אבל השמועה השתבשה בדרך. הם לא שמעו שהמקדש נשרף (או שאולי הם חשבו שרק חלקו נשרף ועדיין מקריבים שם קורבנות[10]), וכשהם שומעים שחלק מהעם כן נשאר בארץ הם חושבים שכפי שחלק מהעם נשאר, גם בית ה' נשאר.

זה המקום להזכיר שאחת עשרה שנים קודם לחורבן, היה גם כן מצור שהסתיים בכך שחלק מהעם הוגלה לבבל יחד עם חלק מכלי המקדש, מלך חדש הומלך על ירושלים אך העיר לא נחרבה ובית המקדש נותר עומד על תילו- "בָּעֵת הַהִיא עָלוּ עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלָ‍ִם וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר:  וַיָּבֹא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר וַעֲבָדָיו צָרִים עָלֶיהָ: וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ: וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה': וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלַ‍ִם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ... וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ" (מלכים ב' כ"ד, י'-י"ז). אפשר למצוא הרבה נקודות דמיון בין מה שקרה אז לבין מה שקרה בחורבן- היה מצור ובסופו הייתה גלות, כלי המקדש נלקחו לבבל ובארץ נותר חלק מהעם עם מנהיג אחר. יתכן כי שמונים האנשים חשבו שהשמועה על החורבן התנפחה הרבה מעבר למה שקרה באמת, כדרכן של שמועות. אולי הם האמינו, או רצו להאמין, שכמו בפעם הקודמת, אמנם הוגלו אנשים לבבל אך ירושלים ובית ה' עומדים על תילם. כבר הרבה קודם לכן, ירמיהו אומר לעם "אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (ירמיהו ז', ד'), כלומר הוא מזהיר אותם שלא להקשיב למה שאומרים, שהיכל ה' לא יכול להיחרב כי זה ההיכל של ה'. מכך ניתן להבין שהגישה הנפוצה בעם הייתה שהיכל ה' פשוט לא יכול להיחרב. כך שאותם שמונים אנשים יצאו מביתם במחשבה שהיכל ה' עדיין בנוי (כי הרי איך יתכן שה' יחריב את ביתו?!), ורצו להיות בירושלים בחגי החודש השביעי. הם הגיעו לירושלים לראש השנה וגילו עיר שרופה ומקדש חרב, קרעו את בגדיהם והגיעו למחרת למצפה כשהם אבלים ובתרמיליהם המנחה והלבונה שלא זכו להביא לבית ה', או שאולי הם אפילו לא הגיעו לירושלים אלא שמעו בדרך שהמקדש נשרף ופנו ישירות למצפה. כפי שנאמר- "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם" (איכה ד', י"ב).

השאלה הבאה היא למה ישמעאל בוכה כשהוא יוצא לקראת שמונים האנשים. נענה עליה ביחד עם השאלה האחרונה, מדוע ישמעאל רוצח אותם ומגלה את עמו לעמון. "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת גְּדַלְיָהוּ וְאִישׁ לֹא יָדָע: וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית ה': וַיֵּצֵא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לִקְרָאתָם מִן הַמִּצְפָּה הֹלֵךְ הָלֹךְ וּבֹכֶה וַיְהִי כִּפְגֹשׁ אֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֹּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם:" (ירמיהו מ"א, ד'-ו'). 80 האנשים מגיעים לפני שהתפשטה הידיעה על רצח גדליה. ישמעאל רוצה שהסוד על הרצח לא יתחיל להתפשט. מהמצפה אנשי ישמעאל צופים ורואים חבורה של 80 איש מתקרבים למצפה. אם הם יבואו למצפה הם יגלו מהר מאוד שגדליה נרצח, וכשהם יתפזרו הם יפיצו את השמועה, השמועה תגיע לחיילים הבבלים, שכנראה לא יהיו מרוצים לשמוע שהנציג שמלך בבל השאיר בארץ נרצח, מה גם שיחד אתו נהרגו חיילים בבלים (כפי שראינו בתחילת הפרק שהובא לעיל). אז ישמעאל ממש מעדיף שהבבלים לא ידעו על כך, הוא כנראה קצת מפחד מהם. בהמשך, ישמעאל לוקח את כל היהודים ומנסה לברוח איתם לעמון- " וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל אֶת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה... וַיֵּלֶךְ לַעֲבֹר אֶל בְּנֵי עַמּוֹן" (ירמיהו מ"א, י'). ישמעאל הוא לא היחיד שמפחד מהבבלים, כמו שרואים בסוף הפרק- "וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כִּמְהָם אֲשֶׁר אֵצֶל בֵּית לָחֶם לָלֶכֶת לָבוֹא מִצְרָיִם: מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ: (ירמיהו מ"א, י"ז-י"ח). כלומר, הדבר ההגיוני הוא לצפות שהבבלים לא יהיו מרוצים מכך שהאיש שהם הפקידו נרצח, ולכן ישמעאל מנסה להסתיר כמה שיותר זמן את דבר הרצח. כדי שאותם 80 אנשים שנראים מתקרבים למצפה לא יפיצו איתם את השמועה, ישמעאל מחליט לרצוח אותם. הוא כנראה מבין שהסתרה של הרצח בצורה כזאת לא תוכל להמשך עוד זמן רב, ולכן מיד לאחר שהוא הורג את אותם 80 אנשים מסופר לנו שהוא לוקח בשבי את שאר העם ומנסה לקחת אותם לעמון. הגיוני ללכת דווקא לעמון, מכיוון שמלך עמון הוא זה ששלח את ישמעאל לרצוח את גדליה- "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם" (ירמיהו מ', י"ד).

אבל בינתיים, כששמונים האנשים עוד חיים ונושמים, ישמעאל קורא להם לבוא אל גדליה, כלומר הוא מנסה להציג להם הצגה לפיה גדליה עוד חי, וכשהם מתקרבים לעיר בלי לחשוד בשום דבר מתנפלים עליהם אנשיו של ישמעאל והורגים אותם. נראה שהבכי הוא חלק מההצגה שישמעאל מציג[11], או לפחות הסחת דעת (עדיף שהם יהיו עסוקים בלחשוב על החורבן ולא ישימו לב לסימנים חשודים). האנשים מגיעים בבכי על החורבן, וישמעאל בא ומאשר את מה שהם אומרים, בוכה ביחד איתם על החורבן ומדבר על גדליהו. הבכי מוצג כצער על החורבן וכך מסתיר את המתח שישמעאל מרגיש מכך שסודו יתגלה. מצודת דוד אומר את כל מה שכתבתי בשתי הפסקאות האחרונות בשני משפטים: "הולך הלוך ובכה- מראה עצמו כבוכה על אבדן מולדתו למען לרמות אותם... וישחטם- יתכן שהיתה כוונתו לבל יגולה על ידם מהר מהריגת גדליה לבל ירדפו אחריו"."[12].

לסיכום החלק הראשון, ראינו ששמונים האנשים שמעו אמנם על החורבן אך לא שמעו או לא האמינו שבית ה' נחרב, יצאו לירושלים לחגוג שם את חגי החודש השביעי והביאו עמם מנחה לבית ה'. לאחר ששמעו על חורבן המקדש בדרכם (או אולי אפילו הגיעו לירושלים וראו בעיניהם) הם מגיעים אבלים למצפה עם המנחה שרצו להקריב בבית ה'. בדרך למצפה יוצא לקראתם ישמעאל בן נתניה ומתאבל איתם על החורבן. הם באים למצפה בלי לחשוד בדבר, ושם ישמעאל שוחט אותם כדי שלא יפיצו את השמועה על הרצח הקודם שלו.

חלק ב'- על רצח ורפרנסים למלחמות אחים

"וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֹתוֹ מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ חֲלָלִים: וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל אֶת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה אֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֶת כָּל הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בַּמִּצְפָּה אֲשֶׁר הִפְקִיד נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם וַיִּשְׁבֵּם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַיֵּלֶךְ לַעֲבֹר אֶל בְּנֵי עַמּוֹן: וַיִּשְׁמַע יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה: וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ אֶל מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן: וַיְהִי כִּרְאוֹת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יִשְׁמָעֵאל אֶת יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְאֵת כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּשְׂמָחוּ: וַיָּסֹבּוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל מִן הַמִּצְפָּה וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ: וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה נִמְלַט בִּשְׁמֹנָה אֲנָשִׁים מִפְּנֵי יוֹחָנָן וַיֵּלֶךְ אֶל בְּנֵי עַמּוֹן:" (ירמיהו מ"א, ט'-ט"ו).

מסופר לנו שהבור, אותו הבור שאליו השליך ישמעאל את הגופות של 80 האנשים שהוא רצח, זה הבור שחפר אסא מלך יהודה בזמן מלחמתו נגד בעשא מלך ישראל. על איזו מלחמה מדובר?

נחפש את הסיפור במלכים. "וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה:  וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר: בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵרָה אֶת בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי: וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת עַל כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה וַיֵּשֶׁב בְּתִרְצָה: וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת כָּל יְהוּדָה אֵין נָקִי וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת הַמִּצְפָּה" (מלכים א' ט"ו, י"ז-כ"ב). בימי אסא מלך יהודה הייתה מלחמה בין ישראל ליהודה, ובעשא מלך ישראל בנה רמה שלא איפשרה לאנשי יהודה לצאת מממלכתם. אסא שלח הרבה כסף למלך ארם כדי שהוא יעזור לו במלחמה מול ישראל. לאחר התערבותו של מלך ארם ישראל עלו מעל יהודה, ואז המלך אסא בנה באבנים של הרמה את גבע בנימין ועוד איזו עיר שכבר שמענו עליה- את המצפה.

 אפשר למצוא הרבה נקודות שמקשרות בין שני הסיפורים. קודם כל- בשני הסיפורים מדובר על מלחמת אחים בעם ישראל. דבר שני, בסיפור של אסא ובעשא, מלך יהודה מבקש ממלך של עם אחר לפתור מלחמה פנימית בתוך עם ישראל. לעומת זאת, בסיפור של רצח גדליה קורה דבר בדיוק הפוך- מלך של עם אחר, בעליס מלך בני עמון, שולח יהודי לפתוח מלחמה פנימית בתוך עם ישראל. ולבסוף, המקום שבו סיפורו של גדליה התרחש, המצפה, בנוי כולו מאבני הרמה. גם גבע בנימין נבנתה מאבני הרמה, אותה גבעה של שבט בנימין שבה התרחש סיפור פילגש בגבעה[13]. ולאן נאספו בני ישראל להלחם עם בנימין אז? למצפה. מצפה וגבעה, שנלחמו זו בזו במלחמת אחים נוראית, נבנו שתיהן מאבני מלחמת האחים של אסא ובעשא, ושם במצפה נרצח גדליה. כל הסיפור של גדליה מושתת על יסודות (גם מטאפוריים, אבל גם פיזיים) של מלחמת אחים. אולי הדמויות השתנו, אולי המצב קצת שונה, אבל בסופו של דבר, מלחמת אחים היא מלחמת אחים. הוויכוח המסוים שעליו היא פרצה הפעם לא משנה, בסופו של דבר יש רק מלחמת אחים שהורסת אותנו מבפנים הרבה יותר מאשר מלחמות עם אויב חיצוני- אפילו אחרי שנבוכדנצאר מחריב את ירושלים נשארת בארץ שארית הפליטה עם גדליה, אך אחרי מלחמת אחים הכל נחרב וכל מי שעוד נשאר יורד למצרים: "וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֵת כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה... וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ מִצְרַיִם" (ירמיהו מ"ג, ה'-ז').

גם המיקום שבו יוחנן בן קרח ושרי החיילים נלחמים עם ישמעאל הוא סמלי להחריד- מלחמת אחים שקורית ב"מים רבים" בגבעון מזכירה את מלחמת האחים שהתרחשה ממש שם, בבריכה בגבעון, בין אנשי דוד לאנשי איש בשת[14]. האם נוכל לומר שיש חוק מלחמות-אחים שלובות?[15] או שאולי מלחמת אחים זו, שהחריבה את העם שלנו באופן סופי, מסכמת וכוללת בתוכה את כל מלחמות האחים הקודמות, כמו כדי לומר לנו- אל תטעו, המלחמות הקודמות החריבו אותנו מבפנים לא פחות מהמלחמה הזאת. שורשי החורבן הזה הם עמוקים וותיקים.

לסיכום החלק השני, ראינו שיש קשר הדוק בין רצח גדליה לבין מלחמות אחים בעם ישראל לאורך הדורות ושמלחמות אחים מחריבות אותנו מבפנים הרבה יותר משאויב חיצוני מחריב אותנו.

חלק ג' ואחרון- על רצח, אנשים שנעלמים לשום מקום, אנשים שמופיעים משום מקום ואנשים שנעלמים לשום מקום ואז מופיעים משום מקום

"וַיִּשְׁמַע יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה: וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ אֶל מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן: וַיְהִי כִּרְאוֹת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יִשְׁמָעֵאל אֶת יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְאֵת כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּשְׂמָחוּ: וַיָּסֹבּוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל מִן הַמִּצְפָּה וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ: וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה נִמְלַט בִּשְׁמֹנָה אֲנָשִׁים מִפְּנֵי יוֹחָנָן וַיֵּלֶךְ אֶל בְּנֵי עַמּוֹן:" (ירמיהו מ"א, י"א-יח).

ההמשך של הסיפור גם הוא משונה מעט, למרות שהוא לא כולל את שמונים האנשים, וגם עליו ניתן לשאול מספר שאלות:

א. מה זאת אומרת שיוחנן בן קרח ושרי החיילים שאיתו פתאום שמעו מה ישמעאל עשה? איפה הם היו כשכל זה קרה?!

ב. "וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל אֶת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה" (ירמיהו מ"א, י')- אם ישמעאל שבה את כולם, מאיפה בדיוק מגיעים "כל האנשים" שיוחנן ושרי החיילים לוקחים להלחם עם ישמעאל?

ג. כאן נאמר על שמונה אנשים שברחו עם ישמעאל, אך בתחילת הפרק ישמעאל רצח את גדליה עם עשרה אנשים: "וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ" (ירמיהו מ"א, א'). לאן נעלמו שני אנשים?

ד. "וַיָּסֹבּוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל מִן הַמִּצְפָּה וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ"- אם האנשים שישמעאל שבה יכלו פשוט ללכת, למה הם חיכו עד שיוחנן יבוא? ואם הם לא יכלו, איך הם הלכו ליוחנן בן קרח?

שאלה א' רק נהיית חדה וצורמת יותר כשחוזרים לסוף הפרק הקודם- "וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם: וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְאִישׁ לֹא יֵדָע לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה:" (ירמיהו מ', י"ג-ט"ו). הרי יוחנן בן קרח ושרי החיילים ידעו שישמעאל רוצה לרצוח את גדליה, למה הם לא נשארו במצפה להגן על גדליהו? כמו שראינו בסוף פרק מ"א, ברגע שהם באו הם הצליחו מהר מאוד לגרום לישמעאל לברוח לעמון!

אולי המפתח לפתרון הוא במילים "אשר בשדה"? כלומר, אולי הם היו בשדה גם בזמן הרצח ולכן לא היו במצפה? אבל למה שהם יסתובבו בשדה, מה יש להם לעשות בשדה?[16]

נחזור לפרק מ', פסוקים ז'-ח': "וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בָּאָרֶץ... וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה...". שרי החיילים נמצאים בשדה לפני שהם מגיעים למצפה. מצודת דוד מסביר בפסוק ז': "אשר בשדה- אשר היו בשדה בברחם מן העיר מפני הכשדים"[17]. גם בפסוק י"ג, שבו שרי החיילים אשר בשדה באים אל גדליהו, מצודת דוד מפרש את "אשר בשדה" באותו אופן. כלומר, שרי החיילים היו בשדה כדי לברוח מהבבלים, ואז הם באו אל גדליה. אבל לאחר שבאו אל גדליה, איזו סיבה יש להם לברוח שוב לשדה? למה הם לא נמצאים במצפה בזמן הרצח?

אבל מה אם שדה זה לא שדה ממש, אלא כפרים? רד"ק מפרש על "אשר בשדה" שמדובר בכפרים. ואכן, גדליה אומר לשארית העם, בפסוק י': "וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם" (ירמיהו מ', י'). האנשים שנשארו עם גדליה התפזרו לעוד ערים או כפרים חוץ מאשר המצפה. שרי החיילים, ייתכן, לא גרו במצפה אלא בעיר אחרת באזור (ונראה לי הגיוני שהם יעדיפו להתרחק מהחיילים הבבליים שנלחמו בהם לפני זמן לא רב) ולכן לא היו במצפה בזמן הרצח. אולי יש בכך חוסר אחריות- הם נוטשים את גדליה בזמן שהם יודעים שישמעאל רוצה להרגו. כנראה הם סומכים על החיילים הבבלים שבמצפה שיגנו על גדליה מישמעאל.  

זה גם נותן את התשובה לשאלה ב'- ישמעאל שבה את "כל שארית העם אשר במצפה", אך חלק מהעם נמצא בערים האחרות שהם תפסו, ואותם מביאים יוחנן בן קרח ושרי החיילים להלחם עם ישמעאל.

נעבור לשאלה ג- שני האנשים של ישמעאל שנעלמו. שתי האופציות שנראות סבירות ביותר הן שהם נהרגו במלחמה עם יוחנן, או שהם עברו אליו. "וַיָּסֹבּוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל מִן הַמִּצְפָּה וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ" (פסוק י"ד)- אולי יחד עם העם, גם שניים מאנשיו של ישמעאל החליטו לעבור לצד המנצח. כאן זה מתחבר לשאלה הבאה- קודם העם היה שבוי של ישמעאל, איך פתאום הם קמים והולכים? תשובה מתקבלת על הדעת היא שבהתחלה הם פחדו מהאנשים החמושים של ישמעאל (שכפי שנוכחנו, לא מהססים להרוג), אך כשיוחנן מגיע עם חיילים, שאולי גם הם חמושים, העם כבר לא מפחד מישמעאל. אולי שני הדברים קשורים זה בזה- אולי אנשי יוחנן הרגו שניים מאנשי ישמעאל, וכך העם הפסיק לפחד מאנשי ישמעאל והלך ליוחנן.

לסיכום חלק ג', יוחנן בן קרח ושרי החילים לא היו במצפה אלא בערים האחרות שיישבו האנשים שנותרו בארץ עם גדליה. כשישמעאל הגלה את אנשי המצפה, יוחנן והשרים אספו את האנשים משאר הערים ובאו להלחם עם ישמעאל. אולי הם הרגו שניים מאנשי גדליה, או שאולי שני האנשים האלה ערקו אליהם יחד עם כל העם, שברח מישמעאל ליוחנן ברגע שהם ראו את יוחנן ואנשיו החמושים והפסיקו לפחד מישמעאל.

בציפייה לבניין המקדש ולגאולה שלמה,

  רחל ליכטנשטיין.

-----------------------------

הערות שוליים:

[1] אם אתם רוצים לטעון שישמעאל מספיק חזק בשביל לרצוח 80 אנשים לבד, תהנו. בכל מקרה, אם ישמעאל ציווה על אנשיו להרוג אותם, הגיוני לומר שישמעאל הרג אותם גם אם הוא לא הרג אותם בעצמו ממש, כמו שנאמר ששלמה בנה את המקדש (מלכים א ו', י"ד), למרות שהוא לא בנה את המקדש בעצמו אלא הפועלים שלו בנו את המקדש. בחזרה למעלה.

[2] רש"י על ירמיהו מ"א, ה' "להביא בית ה'". בחזרה למעלה.

[3] ירמיהו ל"ט, א'-ב'. בחזרה למעלה.

[4] מצד שני, אבותיהם הלכו מרחק הליכה של אחד עשר יום בארבעים שנה, ככה שאולי הם פשוט יצאו מביתם הרבה לפני שהמצור בכלל התחיל... בחזרה למעלה.

[5] טוב, אי אפשר לשלול את ההצעה שהם פשוט היו משוגעים ובאמת חשבו שהם יכולים לנצח צבא שלם, אבל בואו ננסה למצוא הסברים סבירים יותר קודם... בחזרה למעלה.

[6] המקדש נחרב בי' אב (ירמיהו נ"ב, י"ב-י"ג), רצח גדליה בא' תשרי. לא כתוב שגדליה נהרג באותה השנה של החורבן, אבל אם נטען שמדובר בחודש השביעי של שנה אחרת ועבר הרבה יותר מחודש וחצי, הסיפור יראה אפילו יותר מוזר- אנשים שמביאים מנחה לבית ה' יותר משנה אחרי שהוא נחרב?! האמנם לקח לשמועה על חורבן בית ה' יותר משנה להגיע מירושלים לשילה?! לכן אני מעדיפה לצאת מנקודת הנחה שזה היה באותה שנה. בחזרה למעלה.

[7] מסכת תענית פרק א', משנה ג'. בחזרה למעלה.

[8] לפי גוגל מפות, מסבסטיה (האתר המשוער של שומרון) לירושלים זה 80 ק"מ. לפי האתר שביליסט, קצב של 20 ק"מ ביום הוא קצב סביר. https://www.shvilist.com/%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%96%D7%9E%D7%9F-%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%97-%D7%9C%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9C-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/ בחזרה למעלה.

[9] אלא אם אתה ממש אסטרונאוט. לא שיש לי אישית זכות דיבור בנושא... בחזרה למעלה.

[10] דבר דומה יקרה בעוד כמה שנים, בימי שיבת ציון, כשיקריבו קרבנות על המזבח לפני שיבנו מחדש את בית המקדש (עזרא ג', ו'). בחזרה למעלה.

[11] הייתי מציעה שהבכי הוא בכי של חרטה, אם, ובכן, הוא לא היה ממשיך לרצוח רגע אחר כך. בחזרה למעלה.

[12] מצודת דוד על ירמיהו מ"א, ו "הולך הלוך ובכה", "וישחטם". בחזרה למעלה.

[13] שופטים י"ט-כ'. שירה פרייז'ר, מוקדש לך. בחזרה למעלה.

[14] שמואל ב', ב'. בחזרה למעלה.

[15] כמו חוק כלים שלובים. עזבו, זה באמת לא חשוב. בחזרה למעלה.

[16] הם הרי לא יצחק, למה שהם יסתובבו סתם ככה בשדה? אפרופו שדה, במדור של יונתן שרייבר יש אחלה מאמר על שדה. בחזרה למעלה.

[17] מצודת דוד על ירמיהו מ', ז', "אשר בשדה". בחזרה למעלה.