דבר הפטרה לפרשות אמור / צבי חלמיש
"וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם" (יחזקאל מ''ד, ט''ו)
כשהכהנים הלויים בני צדוק פוגשים את העם, חשוב מאוד שהם לא יהיו עם בגדי הקודש, כי הם עלולים לקדש את העם בטעות!
זה נשמע ממש איום ונורא, הם עלולים בטעות לקיים את מה שנאמר בפרשה שקראנו שבוע שעבר - "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' -לֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, ב').
כדי להבין את הבעיה במפגש בין העם לקדושה על ידי הכהנים ובגדיהם, נקדים הקדמה קצרה.
יש בגדול שני סוגי גאולה (כמובן שהרבה יותר, תלוי איך מסתכלים על זה. אבל אנחנו נסתכל מנקודת המבט הזו, בשביל להדגיש את הייחוד של יחזקאל). סוג אחד של גאולה הוא שמח ומאושר, והסוג השני קצת פחות.
כאשר ישעיהו רוצה לתאר גאולה, התיאור נשמע שמח וחיובי - "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּ-לֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ:" (ס''א, י').
גם בהושע - "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ: וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ב', ט''ז - י''ז) (כן זה חיובי גם בהקשר, מוזמנים להתווכח איתי על זה בוואטסאפ)
ביחזקאל הגאולה נשמעת טיפה פחות ידידותית:
"חַי אָנִי נְאֻם אֲ-דֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם… וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים" (כ', ל''ג - ל''ה)
(זוכרים את המדבר מהושע? כנראה גם יחזקאל זכר אותו…)
אחד ההסברים להבדל הזה הוא סיבת הגאולה.
בהושע מתוארת גאולה של תשובה, אהבה, פרחים ופרפרים - "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' -לֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶךָ: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ… אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ" (י''ד, ב' -ה')
לבבות, נצנצים וחדי קרן.
הגאולה הזו מבוססת על פרשיית התשובה בספר דברים (פרק ל').
ביחזקאל, לעומת זאת, מטרת הגאולה קצת שונה:
"לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קׇדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם" (ל''ו, כ''ב).
יש בעיה קטנה - עם ישראל בגלות מחלל את שם ה' (או כי זה נראה שה' לא מספיק חזק, או כי הם לא מתנהגים יפה וזה ייצוג גרוע). אמנם אין פרסום שלילי, אבל יש גבול, ולכן צריך לגאול אותם בשלב מסוים.
אממ, כן. קצת פחות לבבות. (בהמשך לדיבור על מערכת היחסים בין ה' לעם ישראל שרינת הרחיבה עליו בשבוע שעבר…)
זו גאולה מסוג קצת אחר, שגם רמוזה בספר דברים, בשירת האזינו - "... אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם: לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כׇּל זֹאת" (ל"ב, כ"ו - כ"ז) אז הגאולה של יחזקאל פחות מבוססת על אמון ויחסים טובים.
נחזור לענייננו.
הניסוי של הכנסת העם למקדש לא כל כך עבד. לדוגמה - "וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז… וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ" (יחזקאל ח', י''ד - ט"ז)
עבודה זרה זה ממש כיף, אבל אולי בית המקדש זה לא המקום הנכון בשבילה.
וזה לא שהגלות והגאולה עודדו מערכת יחסים מתוקנת(מה שאפשר לראות אצל הושע ושות').
אי לכך, הפיתרון המוצע ביחזקאל הוא יצירת הפרדה מסוימת בין העם למקדש - "וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם אֶת מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי אֲשֶׁר אֶשְׁכׇּן שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שֵׁם קׇדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם בִּזְנוּתָם וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמוֹתָם: בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם וְטִמְּאוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וָאֲכַל אֹתָם בְּאַפִּי: עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת זְנוּתָם וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם מִמֶּנִּי וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם" (יחזקאל מ"ג, ז' - ט').
אם עם ישראל לא יהיה קרוב למקדש אז הוא לא יוכל לטמא את המקדש.
פתרון פשוט, לא? (אגב, אחת הסיבות שהופיעה בראשונים לכך שלא ראוי לעלות לארץ היא שיש הרבה מצוות התלויות בארץ וקשה לשמור אותן. זה נשמע דומה לכיוון המתואר כאן…)
אפשר לראות את ההפרדה הזו גם בהרחקה המוגזמת של המקדש מהעיר, ובציווי הנ''ל על בגדי הכהנים, שאגב, אפשר להבין ממנו שהעם נמצא מחוץ למקדש, ולא סתם בחוץ - מחוץ לבחוץ! ואסור שאפילו יראה את הכהנים עם הבגדים שלהם, כי זה כמעט קשור איכשהו לבית המקדש!
ראוי לציין שיש גם חלק חיובי באפשרות הגאולה הזו - זו גאולה שלא דורשת חזרה בתשובה של עם ישראל, מה שיאפשר גאולה גם אם נהיה רעים וחטאים לה' מאוד
זה גם מופיע בירושלמי (תענית א', א') כמחלוקת תנאים, ובבבלי (סנהדרין צ''ח ע"א-ע"ב) בצורה קצת שונה, שלפיה כולם מסכימים שצריך תשובה, אבל ר' יהושע סובר שיהיה זרז משמיים (גישה שגם מופיעה ביחזקאל בצורה קצת פחות חיובית מהושע ושות' - "וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם" (יחזקאל ל''ו, כ''ז), ה' מחזיר את העם, והוא לא חוזר בתשובה 'מעצמו')
שנזכה!
(או שנזכה שלא, גם אופציה…)
אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא - כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם (מגילה טו.).
אבל אני לא לגמרי זוכר איזה חלק כאן מיוסף-דוד לוי, איזה חלק מד''ר יושי פרג'ון ומה מהרב דוד סבתו - אז לא נקרב גאולה (ובכ''מ, זו לא גאולה מסוג ידידותי במיוחד, אז לא קריטי לזרז אותה :)
(ותודה לדר יואב ברזילי על ההפניה לפסוקים שבהם מופיע במפורש שתהיה הפרדה בין המקדש לעם. בכ''ז אפשר לקרב קצת את הגאולה…)
אשמח לתגובות, דיונים וכו' בוואטסאפ