מה הייתם מעדיפים להיות - מושחת עשיר או עני הגון? אולי תענו שהייתם מעדיפים להיות עשיר הגון, אבל האם זה אפשרי בכלל?
בתנ"ך יש הרבה אזהרות מפני שחיתות הנגרמת משפע רב מדי. למשל בשירת האזינו מתוארת הכניסה לארץ, שאחריה שפע מדהים, ולאחר מכן "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱ-לוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" (דברים לב, טו). בדברי הימים ב (כו, י), עוזיהו נהנה משפע רב - "וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלַ͏ִם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם: וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה" וכמה פסוקים אחרי - "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּה' אֱ-לֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת" (שם פס' טז).
בתגובה למציאות הזו, כותב ספר משלי מבקש שלא להיות עשיר מדי וגם שלא להיות עני מדי - "שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת: שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי: פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה' וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱ-לֹהָי" (משלי ל, ז-ט). אם יהיה לו עושר רב מדי, הוא יגיע לשחיתות ולהכחשת ה', ואם הוא יהיה עני מדי הוא יגיע לגניבה.
מצד שני, בנביאים אפשר למצוא הרבה נבואות על עושר ושפע - "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה" (עמוס ט, יג) או "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים" (יואל ד, יח).
אז מה החזון? בינוניות כלכלית ומוסר? או שכן יש אפשרות לשפע רב שלא מוביל לשחיתות?
ובכלל, מה בעושר גורם לשחיתות מוסרית?
אני חושב שפרק ח' בדברים עונה על זה בצורה דיי טובה: בהתחלה מתוארת שם ההליכה במדבר שיש בה הרבה קשיים פיזיים שה' עשה "לְמַ֣עַן הוֹדִֽיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כׇּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהֹ-וָ֖ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם". אבל ההליכה במדבר היא לא האידיאל ואחרי זה בנ"י יגיעו לארץ ישראל והאידיאל שם הוא "ואכלת ושבעת וברכת את ה'" ולעניות דעתי זה האידיאל שהתורה שואפת אליו - שפע גשמי שעם ישראל זוכר שהוא מה'. אבל בפסוקים אחר כך מוזכרת הסכנה בשפע חומרי וציווי להימנע ממנה "השמר לך... פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה'... ואמרת בלבבך 'כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה''' ובסוף התורה מצווה "וזכרת את ה' אלוקי כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". כלומר שפע חומרי הוא ט…
אני וחבר למדנו קצת, ואפשר לראות דבר יפה מאוד שמתקשר לנושא, בפרק ב' בישעיהו. ישעיהו מתחיל לנבא בימיו של עוזיהו, אולי אפילו לקראת סוף מלכותו (אחת הנבואות הראשונות שלו היא בערך בתקופה שעויזהו מת, וכבר לפני מותו הוא מפסיק למלוך בגלל הצרעת). אחרי שאנחנו באמת רואים שההון גרם לדברים רעים במלכותו של עוזיהו (כמו שכתבת, "וכחזקתו גבה ליבו עד להשחית...), ישעיהו מנבא, כנראה בתקופתו של עוזיהו או מעט אחריה, בפרק ב' פסוק ז', שהרכוש הרב שיש לעם הוא הראשון בשרשרת הדברים הרעים שהעם עשה.
התורה אומרת בפירוש מה גורם לשחיתות מוסרית - כוחי ועוצם ידי
לדעתי זה לא בהכרח חייב להיות דיון בתנ"ך, אולי יותר דיון פולוסופי... יש שתי תפיסות פילוסופיות, שתיהן נמצאות בתנ"ך. ובאמת כמו שחיבת כתבה, כסף הוא אמצעי, וכמו כל דבר בחיים, הוא יכול לגרום לטוב ורע, ואנחנו צריכים לבחור בטוב
אני חושבת שבסוף הכל עניין של בחירה. שפע גשמי הוא ברכה, כי הוא יכול לאפשר עיסוק מוגבר בעבודת ה' (כמו שבימינו, לא צריך ללכת לנהר כדי לכבס, ולכן יש יותר זמן ללמוד תורה).
אבל יש בו גם סכנות של גאוה ושכחה שבעצם הכל תלוי בה', שבגללן אפשר ליפול .
אבל בסופו של דבר כל אדם מסוגל לבחור לאן השפע יוביל אותו.