רבים ביד מעטים - נס או אסטרטגיה? / עטרת קליין

בתפילת "על הניסים", אנו מודים לה' על הנס הגדול שעשה לחשמונאים – שמסר "גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים". המוטיב של עם ישראל החלש והמועט נגד אויביו החזקים והמרובים ממנו חוזר שוב ושוב לאורך ההיסטוריה ולאורך התנ"ך, ובדרך כלל, זה מוצג ככישלון, מצב הפסד שניצלנו ממנו רק דרך נס. אך לא תמיד.

כששאול נלחם לראשונה עם הפלשתים, עם ישראל נמצא בחסרון מבחינת מורל, כוח אדם, נשק... מתוך המצב הזה, יונתן מחליט להתגנב לבדו עם נשא כליו נגד מחנה פלשתים. יהונתן יודע שסיכוייו נגד כל מחנה פלשתים קלושים, ותולה את בטחונו בה' ובתמיכה ניסית: "אוּלַי יַעֲשֶׂה יְ-הוָה לָנוּ כִּי אֵין לַי-הוָה מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שמואל א', י"ד, ו'). יהונתן ממשיך ומצליח לגרום למהומה וחרדה בפלשתים בכך שהוא מסווה את עצמו ואת נשא כליו כזוג ישראלים חלשים וכנועים – אסטרטגיה שמצליחה אך ורק מתוך כך שהם מעטים מול רבים.

מקום נוסף שבו ישראל ממעטים את עצמם במלחמה בכוונה נמצא בימי גדעון: "ויאמר ה' אל גדעון רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם פן יתפטר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי" (שופטים ז', ב'). העם מצטמצם פעמיים. בפעם הראשונה, יש בנוסף סיבה אסטרטגית ברורה להסרת 22,000 מהעם שיראים וחרדים מהמלחמה. אך בצמצום השני, גדעון מתפטר מ9,700 מהאנשים הנותרים לו על בסיס מבחן סתום על הנהר. מפרשים מנסים להסביר את ההיגיון של הצמצום השני בכל מיני דרכים: ה' רצה להסיר אותם מהמלחמה בגלל שהם עצלנים, עובדי עבודה זרה, תאוותניים. אך מפשט הפסוקים, הסיפור מתחיל ומסתיים בסיבה העיקרית שהיא פרסום הנס, ולא סיבה נוספת: "וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם..." (שופטים ז', ז').

אך האם לחימה במעט היא האידאל? במלחמת ישראל נגד סיסרא, יש אמירות מנוגדות. מצד אחד, דבורה מצווה את ברק במפורש: "לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן" (שופטים ד', ו'). עשרת אלפים זו כמות גדולה מ300 האנשים של גדעון, אבל בהשוואה ל900 רכב ברזל שיש למדין, ישראל שוב שמים את עצמם במצב של מעטים נגד רבים. אך לאחר הניצחון, דבורה נוזפת בראובן, דן ואנשי הגלעד על שלא הצטרפו ללחימה, ומכאן נראה שלא הייתה כאן מטרה או אידיאל של צמצום כוחות ישראל כלל וכלל.

אז מתי מתאים לעם ישראל לשים את עצמם בכף המעטה של המאזניים? האם יש יתרון למלחמת מעטים מול רבים? היגיון אסטרטגי? משמעות אמונית? האם היא אידיאל שיש לשאוף אליו, או מצב ביש שיש לסגת ממנו?