איוב/רחל
תְּנָ"כִי פָּתוּחַ בְּסֵפֶר אִיוֹב.
– אִישׁ מֻפְלָא! לַמְּדֵנוּ גַם אָנוּ
לְקַבֵּל אֶת הָרַע כְּקַבֵּל אֶת הַטּוֹב
בִּבְרָכָה לָאֵל שֶׁהִכָּנוּ.
לוּ כָּמוֹךָ נֵדַע בְּהֶגֶה וָהִי
לְפָנָיו לִשְׁפֹּךְ אֶת הַשִּׂיחַ,
וְכָמוֹךָ נָבוֹא בְּחֵיקוֹ הָאַבְהִי
אֶת הָרֹאשׁ הֶעָיֵף לְהַנִּיחַ.
חשון, תרצ"א
שירים זוכים בתהילת עולם כאשר הם מקבלים לחן. מנגינה נישאת על שפתיים וכובשת לבבות נותנת לשיר חיי נצח. שיר זה, שכתבה רחל (ובמקור אין לו שם) בשנת 1930, פחות מחצי שנה לפני פטירתה, לא קיבל את הזכות הזאת – למרות שמגיע לו.
השיר מתחלק לשני חלקים: בית ראשון – רחל מדברת על עצמה, ומבקשת לקבל מעט מכוחותיו של איוב. בית שני – רחל פונה אל איוב ומתארת את מעשיו כלפי האלוהים.
וכאן המקום לשאול – איוב "קיבל את הרע כקבל את הטוב"? ספר איוב מורכב משני פרקי פתיחה שמתארים את עושרו של איוב ואת האסונות שנוחתים עליו עד שהוא הופך חסר כל, פרק אחרון שמתאר את עלייתו מחדש לגדולה, ובאמצע 39 (!) פרקים של שיחה בין איוב האבל לרעיו. במהלכה הם מאשימים אותו והוא מקלל את יום הולדתו ומייחל למותו ותובע מה' הסבר לצרות שפוקדות אותו.
גם רחל, כמו איוב, עברה הרבה בחייה. בגיל צעיר התייתמה וחיה תחת אם חורגת מרשעת בדיוק כמו באגדות, ברחה ממנה והשתקעה בארץ ישראל. אך כשניסתה להתפתח אישית ומקצועית חלתה בשחפת מדבקת וגורשה מביתה ומחבריה אל עליית גג מנוכרת בתל אביב, בה היא כותבת שירים געגועים אל כנרת, העבודה, החברים והאושר שאבד לה.
רחל בוחרת לקרוא את ספר איוב כספר של קבלה ופיוס; היא לא מתריסה כלפי אלוהים, או כלפי חבריה שבגדו בה. גם בסיפור חייה וגם בשירים שכתבה היא שומרת להם אמונים למרות הפגיעה והעלבון.
רחל, ולתפיסתה – גם איוב, רק רוצים להניח את הראש במקום מוגן ושקט. אין טעם להילחם, להתריס, לריב. המצב הקיים הוא הנתון, ובידיה לבחור איך להתמודד איתו. אבל על פי הקריאה הפשוטה, המסורתית, איוב דווקא כן נלחם; הוא צועק כלפי הקב"ה ומנסה להבין למה, מה עשיתי, מה כבר היה יכול להיות כל כך נורא? למה דווקא אני?
הסיפור של איוב מסתיים בסוף טוב. הוא חוזר לעושרו, אפילו יותר ממה שהיה לו קודם, ונולדים לו ילדים תחת אלו שמתו, והם חיו בעושר ועושר עד עצם היום הזה. רחל נפטרה חצי שנה אחרי כתיבת השיר, ב31 באפריל 1931, כמעט-אלמונית, רק שיר אחד שלה מולחן, וחבריה מתנכרים לה. אולי היה שווה לה לדבוק בגרסה המקורית של איוב, ולהיאבק על תשובות, במקום לוותר?