הקשר בין הנושא הכללי "גאולה וימות המשיח" לחזקיהו
בגמרא במסכת סנהדרין יש אמירה מסקרנת וייחודית על זה שחזקיהו מלך יהודה היה יכול להיות משיח.
חזקיהו היה מלך יהודה בתקופה של גלות עשרת השבטים, בימיו מלך אשור כבש את כל ערי יהודה וצר על ירושלים שניצלה בדרך ניסית. חזקיהו מתואר כמלך שעושה את הישר בעיני ה' ומכרית את העבודה הזרה כמו שאף מלך אחר לא עשה לפניו. במאמר הזה נחקור את חייו ופועלו של חזקיהו וננסה להבין מהשורש למה ואיך חזקיהו היה ראוי להיות משיח ולמה הוא לא זכה לכך.
הגמרא בסנהדרין מלמדת אותנו שחזקיהו היה מועמד להיות משיח:
"לםרבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ וגו' ' [ישעיהו ט, ו] אמר רבי תנחום דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום? ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוגאמרה מדת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?! לכך נסתתם..." [תלמוד בבלי, סנהדרין צ"ד.]
חזקיהו בראיון עבודה לתפקיד משיח [בירור מאפייני המשיח]
במדרש שבגמרא המביאה את האמירה שחזקיהו היה יכול להיות משיח לא כתוב למה הוא כן היה ראוי לזה, כתוב רק למה הוא לא זכה לכך, מכך אני מסיקה שחוץ מהסיבה שמנעה ממנו להיות משיח, כנראה את שאר התכונות שצריך היה לו.
רמז לכך שחזקיהו היה מלך יוצא דופן אפשר למצוא כבר בפסוקי התנ"ך הראשונים המציגים את חזקיהו כמלך:
"בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו: וַיִּדְבַּק בַּה' לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"[מלכים ב' י"ח ה-ו]
התיאור של "לא היה כמוהו" מזכיר לנו את הפסוקים האחרונים בספר דברים [דברים ל"ד, י-י"ב] שמתארים את ייחודיות הנבואה של משה. כמו כן, האיזכור של משה בסוף הפסוק שלנו, מחזקים את האסוציאציה שמחברת בין הייחודיות של משה לבין הייחודיות והחד-פעמיות של חזקיהו. למותר לציין, שמשה שהיה המשיח הראשון וגאל את ישראל ממצרים מהווה מודל להשוואה לדמות המשיח.
לאור כך, אנחנו יכולים להבין ולהזדהות עם נקודת המוצא של המדרש שחזקיהו ראוי היה להיות משיח. ננסה להתחקות אחרי הדמויות של משה וחזקיהו כדי להבין יותר לעומק את דמותו של המשיח.
עצמאות בבחירת הדרך האישית -
גם משה וגם חזקיהו גדלים בסביבה אלילית במעגל הקרוב. משה גדל בבית פרעה וחזקיהו גדל בבית אחז שכתוב עליו שהוא לא עשה הישר בעיני ה'. במעגל הרחב יותר, לשניהם יש יסודות אמוניים חזקים. אצל משה יש את בית עמרם והשיוך הלאומי, ואצל חזקיהו יש את החינוך של סבו, המלך יותם, שכתוב עליו שהוא עשה הישר בעיני ה'.[1] ניתן לראות שמשה וחזקיהו בחרו בעצמם ללכת בדרכי ה' ובמצוותיו, שזהו דבר שהופך אותם לדמויות חזקות ועוצמתיות יותר, בבחינת "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".[2]
המשיח כמקשר בין העם לאלוהיו -
משה מוריד את התורה מהר סיני ומביא אותה לעם, וחזקיהו מחזיר את כל העם בתשובה, עד כדי כך שאומרים על הדור ההוא בגמרא
"בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ. מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" [תלמוד בבלי, סנהדרין צ"ד]
משה בנה את המשכן, וחזקיהו טיהר את המקדש ופתח אותו אחרי שהוא היה סגור בימי שלטונו של אביו, כמתואר בדברי הימים ב' פרק כ"ט. משה פותח את הפתח לטמאים ומביא לעם את ההלכה של פסח שני, וחזקיהו מנצל את הפתח הזה וחוגג את פסח בזמן של פסח שני בצורה המונית עם כל העם, כדי לתת הזדמנות לכל האנשים הרחוקים והטמאים לחגוג גם.
הסרת האלילות -
משה מצווה את העם בשם ה' "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" [שמות כ, ג], ועל חזקיהו כתוב שהוא מסיר את כל הבמות בכל הארץ. בנוסף, כתוב על חזקיהו שהוא מכתת את נחש הנחושת שמשה יצר, שהפך לצלם של עבודה זרה בגלל שאנשים התפללו אליו וסגדו לו, שזה צד שהופך את חזקיהו אפילו להיות נעלה על משה, כי משה יצר משהו שהפך לעבודה זרה, וחזקיהו הורס אפילו אותו.
יחס לנישואין-
לשניהם יש תקופה שבה הם לא בזוגיות מבחירה. משה משלח את צפורה, שהרי כתוב:
"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" [שמות י"ח, ב]
ואצל חזקיהו הגמרא [ברכות י.] מתארת שהסיבה שחזקיהו חלה ונטה למות היתה שהוא לא התחתן והעמיד צאצאים. הגמרא מסבירה שהבחירה לא להוליד ילדים היתה משם שראה בנבואה שהבנים שיהיו לו לא יהיו טובים. אם כן, דמות המשיח מתבררת כדמות בודדת, טוטאלית ואינדיבידואלית כדי להנהיג את העם בצורה מיטבית.
צאצאים-
גם לחזקיהו וגם למשה יש צאצאים שלא ממשיכים את הדרך הטובה שהם התחילו. איננו יודעים רבות מפשט הפסוקים על צאצאי משה, גרשום ואליעזר. אם כי אנחנו יודעים בוודאות ששניהם לא המשיכו את דרכו של אביהם בהנהגת העם. קיים מדרש שטוען שנער מיכה, יהונתן בן גרשום בן מ(נ)שה הלוי, הינו נכדו של משה. זאת ככל הנראה נגרם כתוצאה משבועה שמשה נשבע ליתרו כשהוא לקח את צפורה לאישה:
"שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לְיִתְרוֹ: תֵּן לִי צִפֹּרָה בִתָּךְ לְאִשָּׁה!
אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: קַבֵּל עָלֶיךָ דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמַר לָךְ, וַאֲנִי נוֹתְנָהּ לָךְ לְאִשָּׁה!
אָמַר לוֹ: מַהוּ?
אָמַר לוֹ: בֵּן שֶׁיִּהְיֶה לָךְ תְּחִלָּה, יִהְיֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה! מִכָּן וְאֵילָךְ, לְשֵׁם שָׁמַיִם.
וְקִבֵּל עָלָיו.
אָמַר לוֹ: הִשָּׁבַע לִי!
וַיִּשָּׁבַע לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: [שמות ב, כ"א] 'וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה', אֵין אָלָה אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה" [מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק בְּשַׁלַּח פָּרָשָׁה א]
אצל חזקיהו- הבן שלו, מנשה, מנהיג את העם בתקופת מלכותו בדרך הפוכה לגמרי משל חזקיהו:
"וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם"[מלכים ב' כ"א ב-ג]
לפי חישובי הגילאים, מנשה לא פגש את מלכות סבו, אחז. לאור העובדה הזו, הבחירה של מנשה לא ללכת בדרך ה' היא אפילו עוד יותר קיצונית.
אנחנו רואים כאן שהמשיח מצליח כשהוא בוחר בדרך שלו בעצמו. מי שנולד לתוך עניין ההנהגה פחות מצליח לעמוד ברף הגבוה. מפתיע אותנו שהצאצאים לא מתנהגים בצורה טובה, אבל אולי זה קורה כי יוצא שהאב מדלג על השלב של החינוך המשפחתי לטובת חינוך העם. לעומת זאת, לא מפתיע אותנו שהצאצאים חזקים ועוצמתיים, אבל בגלל שהם גדלו לתוך זה הם פחות מבינים את החשיבות והם בוחרים בדרכים קצת מקולקלות.
בטחון בה'-
על הפסוק "אָנָּה ה', זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי" [מלכים ב' כ"א ב] הגמרא אומרת:
"מאי והטוב בעיניך עשיתי? אמר רבי יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה ר' לוי אמר שגנז ספר רפואות" [ברכות י:]
המהר"ל בספרו "נצח ישראל" והרב קוק בספרו "עין אי"ה" קושרים בין המשפט הזה לבין מידת הביטחון בה'. המהר"ל מתאר שסמיכת הגאולה לתפילה היא תיאור של הסדר הכרונולוגי של האירועים שקרו ומתוך כך היחס בין הגאולה לתפילה. קודם העם יצא ממצרים ונגאל, ואחרי כן הוא קיבל את התורה והתחיל לעבוד את ה', ועבודת ה' היא התפילה. מזה בעצם לומדים שגאולה היא לא ההגעה למקום אחר וחדש אלא היא נחשבת גאולה בגלל עצם היציאה מהמקום הקודם. לפי זה מודל הגאולה של משה ובני ישראל משמש את חזקיהו כאשר הוא מנסה לקדם את העם בתהליך לגאולה.
הרב קוק מברר את היחס בין השתדלות טבעית לבין בטחון בה'. הוא מסביר שבתקופה של שפל רוחני צריך למעט את ההשתדלות הטבעית ולהגביר את התלות בה', המתבטאת בתפילה לגאולה, כדי לבסס את הבטחון בה'. זה מסביר את גניזת ספר הרפואות. בנוסף, חזקיהו "מדגים" לעם איך עליהם להתנהג בזמן של חולי או קושי בכך שבזמן שהוא חולה הוא מתפלל לה' שירפא אותו. אפשר להסביר שהמודל שעומד לנגד עיניו של חזקיהו הוא של קריעת ים סוף:
"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ"[שמות י"ד, ל'-ל"א]
לאחר המעשה הניסי הגדול באה האמונה. כאמור בסנהדרין ישנה תכונה נוספת שבגינה חזקיהו לא זכה, ולכן גם את התכונה הזו יש לברר במסגרת בירור מאפייני המשיח.
השירה -
במדרש כתוב שחזקיהו לא הפך למשיח רק בגלל שהוא לא אמר שירה כשה' הציל אותו מסנחריב מלך אשור שצר על ירושלים ובדרך ניסית הוא עזב בלי לפגוע בה לרעה. משה לעומתו כן אומר שירה אחרי ההצלה הניסית של העם מהמצרים שרדפו אחריהם על ידי בקיעת ים סוף.על משה כתוב "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם" [במדבר י"ב, ג'] - ועל חזקיהו בדברי הימים ב' ל"ב כתוב "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת... כִּי גָבַהּ לִבּוֹ" [פסוקים כ"ד, כ"ה], כלומר הוא הגיע לנקודה שבה הגאווה עולה מתגברת על המידות הטובות. אומנם בסוף ה' מרפא את חזקיהו, אבל חזקיהו לא אומר שירה גם על ההצלה הניסית הזאת. מכאן אנו לומדים את המשוואה שכדי לשיר שירת הודאה צריך שתהיה לאדם ענווה.
סיכום - דמות המשיח ותובנות
חזקיהו צועד בדרכו של משה. ככל שמעמיקים בהשוואה המדוקדקת ניתן למצוא נקודות דמיון נוספות ולמפות אילו תכונות מאפיינות את המשיח:
עצמאות אמונית - אופטימיות - אם המנהיג יכול להתעלות מתוך שפל כזה אז בטוח שהעם גם יכול.
הסרת האלילים - סור מרע.
קשר לעם - כיוון - עשה טוב.
יחס לנישואין - בדידות, טוטאליות ואינדיבידואליות.
צאצאים - עוצמה מולדת, בחירה אם לתעל אותה לטוב או לרע.
ביטחון בה' - דוגמה אישית למודל הגאולה על בסיס בטחון בה'.
שירה - ענווה, הכרת הטוב, הודאה.
דמות המשיח העולה מתוך המיפוי הנ"ל מצטיירת כדמות מורכבת, כריזמטית וטוטאלית. על רקע זה בולט רכיב הענווה והכרת הטוב (שירה). תמהה אני שמא רק אדם שה' מעיד עליו "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם", יכול להכיל את המורכבות בין הטוטאליות לענווה.
בנוסף, התובנה הזו מעוררת הערכה מחודשת לניגוד המפתיע בין מעמדו של משה לצד ה' בפסוק"וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" [שמות י"ד, ל"א] לבין ענוותנותו בעמידתו לצד העם בפסוק "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' " [שמות ט"ו, א'].
מהתכונות הרצויות לתפקיד משיח אפשר גם להבין אילו צרכים יש לדור הגאולה: ביטחון, הכרת הטוב, ודאות והכוונה.
לתגובות, הערות, הארות, תהיות, מחשבות וכו' מוזמנים בשמחה✨https://wa.me/972587797938?text=לגבי+המאמר...+[הכנס+תגובה/הארה/מחשבה]
(הערת מערכת: או פשוט לכתוב בתגובות, כמובן!)
----------------------------
מחישובים שערכתי, חזקיהו היה בן 9 כשיותם נפטר. חזרה ללמעלה
תלמוד בבלי, ברכות ל"ד. חזרה ללמעלה