מה אם זה בעצם ספוקן? ספר קהלת כנאום מול קהל.
מומלץ מאוד לעקוב עם תנ״ך פתוח על קהלת עם הסימניה של השבת (כי זה הופך אתכם למאגניבים) תוך כדי קריאת הספו- המאמר.
ו… נקפוץ פנימה
📜📜📜
פתיחה טובה היא פתיחה שתמשוך את המאזין
שהוא יזדהה איתה
/א א יא/
אחרי פסקת פתיחה טובה באה הצגת הדובר
וכולם אוהבים לשמוע שמישהו אחר טועה
קהלת מתחיל לתת ביקורת על אלוקים
זה משהו שאפשר לראות בקטע קומי, או מול מישהו ש*לא* תומך בו
אז קהלת יורד כהוגן על המאמינים ואומר שגם זה הבל
אולי עכשיו המאזינים יכולים להתרווח בכיסא
הם נרשמו להרצאה על הבל, וזה מה שהם מקבלים
ואז הוא מתחיל לדבר על עמל ועצלות, על חכמה וסכלות
המאזינים מחייכים ומהנהנים. הם יודעים באיזה קטגוריה הם
קהלת מזכיר נהנתנות
הקהל נד בראשיו
היא לא מקושרת לסכלות.
היא באה מתוך העמל-
עשיתי לי גנות
נטעתי לי כרמים
עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות
עיני הקהל בורקות מול התיאורים
קהלת עושה חיים
וגם עמל
הם באים ביחד
ואז בעוד הוא משקיף בפירות עמלו
נופל לו האסימון שגם זה הבל
הדרוכים בקהל כבר חושדים בכיוון.
והשאר מהנהנים, מחזקים
הם יותר חכמים מזה
הם בצד האינטליגנטי והנאור
הם רואים שזה הבל
איזה אידיוט הוא העמל לשוא, פשוט בזבוז
ואז קהלת מתחיל לדבר בשבח החכמה
הקהל שותה כל מילה
הוא… מדבר גם על הוללות.
שם אותה ליד הכסילות.
בחירה מוזרה, אבל הם זורמים
הוא מפליג בשבח החכמה:
חכמה לעומת כסילות זה כמו אור במקום חושך!
הקהל מהנהן בחשיבות עצמית.
***מומלץ מאוד לפתוח ספר קהלת ולנסות לעקוב במקביל
המהלך מעט מתבסס על זה
הכסיל שוטה, ולא מבין
אבל החכם?!
החכם ממוקד!
יש לו כיוון.
היושבים בקהל טופחים אחד לשנו על השכם.
ב יד
ואז הוא מפתיע
הוא מושך את השטיח מתחת לכל העסק
שניהם טועים
שניהם מתים בסוף
מה שיקרה לכסיל?
יקרה גם לחכם.
ובכלל
אחד נהנה
אחד סובל
אחד עמל
האחר מתעצל
אין שום קשר!
עכשיו הקהל בכלל דרוכים
הם חייבים לדעת מהי דרך האמת
שיוכלו גם הם להיות לדעת
שידעו גם הם להבין
והוא עוד שח:
שניהם מתים בסוף, וגם זה נשכח.
הקהל נאנחים
עוד פעם זה?
הם כבר ידעו את זה קודם!
מה החידוש שם?
הנואם נמרח טיפה, אבל עוד כמה משפטים והוא שוב על הגל
יש אנשים שמקבלים טוב, יש אנשים שלא
והנה הוא מציג טענה נוספת:
(פרק ג היר ווי קאם)
להכל יש עת וחפץ, להכל יש מטרה וזמן
והוא מדגים
איך הוא מדגים!
אבל גם זה הבל-
אולי יש מהלך
אבל האדם ממילא לא רואה אותו!
הוא אף פעם לא נהנה ממנו!
(פרק ג, ט-יא)
אז כבר עדיף לאדם שישמח בחיים שלו
שיהנה קצת
(פרק ג, יב)
כבר ראינו, אין משהו יותר טוב לעשות
אז האדם שמח לו (ג י״ג)
וגם זה מאלוקים
הוא כבר קבע שזה יקרה הרי
<עוד משהו בפשט שלא הבנתי, נקווה שזה לא הורס את המהלך> ג טו
האדם חי, ואז מת
וכך גם הבהמה
מותר האדם מן הבהמה?
אַין- הכל הבל.
(ג, יח-יט)
חלק מהקהל מריע ומניפים את בקבוקי השיכר שלהם לעומתן-
חלק קוראים קריאות בוז
חלק מגרדים את הראש בבלבול
מי יודע - רוח האדם העולה היא למעלה?
רוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ?!
עדיף כבר שהאדם ישמח בחייו
-הוא לא אמר את כבר?-
טוב יותר למי שמת!
(סוף פרק ג)
(המאזינים הדרוכים נרתעים בבהלה)
תראו את דמעת העשוקים!
את תסכולם של מקנאים!
אני עמל, מחסר נפשי…
הבל! עניין רע הוא.
(תחילת פרק ד)
טוב מלא כף נחת ממלוא חופניים הבל?!
גם זה הבל!
עדיף לעבוד בשניים
-נו, זה איקיאה פה?!-
מודדי העיתים מנופפים בידיהם.
הנואם מעלה הילוך, מגביר קצב.
אל תתחייב למה שתתחרט
נכסים, כבוד, הבל,
חוסר נכסים, הכל הבל
צדק, תסכול, דטרמיניסטי,
(רוב פרק ה)
ואז הוא מתחיל להטיף!
החצוף הזה!
מי הוא חושב שהוא?!
(רוב פרקים ו-ז)
הוא מתאר את מסעותיו
הוא ניסה הוללות!
ובאמת, מה כל הסיפור?!
נשים זה לגמרי אוברייטד
(סוף פרק ז)
(הקהל, שמורכב בעיקר מגברים, מהנהן בידענות.
הנשים המעטות שהתגנבו, הוזמנו, או נכנסו לשם בכוח מגלגלות עיניים.
הנשים שהתחפשו לגברים בשביל להיות שם מריעות יחד עם השאר)
אתם יודעים מה באמת מוצלח?
האדם!
החכם!
(בפרק ח עכשיו)
הוא זורק משפט קליט,
משהו שמשמע באמת חכם
אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח
הצעד מהנהן בחשיבות עצמית ורושם את השורה הזאת
אמנם לא הבין מה היא אומרת
אבל היא נשמעת טוב
אולי אפשר לשים אותה בעמוד השער…
הקהל מתחיל לרחף, שוב הוא מדבר על צדיקות, מוסר…
ירא אלוקים מאריך ימים,
ואז הוא צועק:
הבל אשר נעשה על הארץ!
-כמה מהאנשים שנרדמו קופצים בבהלה-
יש צדיקים, שמקבלים מה שמגיע לרשעים!
(עוד אנשים מתחילים להרים ראש)
מצאנו…
(הניעורים משלימים בראשם את המשפט.
הם מחייכים אחד לשני כשהם רואים שצדקו)
שגם זה הבל.
הוא ממשיך, והפעם- משבח את השמחה!
(עכשיו כבא בסוף פרק ח)
(עכשיו הם ממש איתו)
הוא אומר, כל מה שאתה רוצה לעשות- תעשה.
באמת משהו, הקהלת הזה!
לא סתם נקרא החכם באדם.
החיים- יודעים שימותו
המתים - אינם יודעים מאומה
אהבתם שמחתם וגם קנאתם
אבדה
אין להם עוד חלק בנעשה תחת השמש
(חצי ראשון של פרק ט)
לך!
אכול בשמחה לחמך.
שתה בלב טוב יינך.
(הקהל מתחילים להתלחש, אפשר להרגיש את ההתלהבות עולה)
כי כבר רצה האלהים את מעשיך
(הרוב מהנהנים, רוכבים על הגל.
חלק עוצרים וחושבים רגע
החלק הזה חושדים רגע)
יהיו בגדיך לבנים
(החקלאים והפשוטים בקהל מסבירים אחד לשני
זה מטאפורה כאילו??
שמדמיינים את זה,?)
ראה חיים עם אישה אשר אהבת
כי הוא חלקך בחיים,
ובעמלך אשר אתה עמל
(עכשיו תורם של החקלאים והפשוטים מקודם להסכים)
בכוחך עשה
(הרוב מהנהנים)
כי אין מעשה וחשבון
ודעת וחכמה
בשאול אשר אתה הולך שמה
(קשי היום בקהל,
השוטים בקהל,
השותים בקהל
מרימים ראשיהם, מעט
פוסקים מלהגם, מעט
זעים בשנתם, מעט
הוא קלט אותם.
הוא דיבר איתם.
(אמצע פרק ט)
חלק מהשומעים מרגישים שנהיה כבד פה
הם זעים באי נוחות.
הקהלת חוזר לדבר במשלים
חוזר לצייר להם ציורים
לא לקלים המרוץ
לא לגיבורים המלחמה
חסרי המנוח חוזרים לנוח
הוא שוב על המסלול
אדם לא ידע עיתו-
כמו דגים במצודה
(הדייגים מחייכים)
(לקראת סוף פרק ח)
הוא מספר סיפור מצחיק
על עיר בה דברים הפוכים
מקום בו דברים משונים
עם עבדים על סוסים
ושרים כעבדים
בין מילה לעלילה
יש כל מיני…
דברי חוכמה?
יש תיאורים
שהם קצת תמוהים
(פרק י)
הוא נותן עצות
לחיים בעיר הדמיונית
או אולי אלו עצות לחיים?
בכל מקרה, הוא ממשיך (פרק יא)
החקלאים שוב נדרכים
כשהמרצה מדבר על עבים
העננים מורידים גשם על הארץ
ועץ שמושלך- שם הוא נשאר
מי שמחכה כל הזמן לרוח לא יקצור
וכמו שאינך יודע מה דרך הרוח
(החקלאים ממלמלים את הסכמתם)
ככה אינך יודע את מעשה האלוהים אשר ינהל את הכל
(החקלאים מהנהנים, מאשרים את ההשוואה
מצרי העיניים מצרים עיניהם בחשדנות הולכת וגוברת…)
שמח בחור בילדותך
(האבות טופחים על שכמי צעיריהם)
הלך בדרכי ליבך ובמראי עיניך
(כמה מההורים מוחים חלושות)
כי על כל אלה יביאך אלוהים במשפט
(ההורים המודאגים עכשיו מחייכים בסיפוק.
הספקנים מאזינים בחרדה הולכת וגוברת…)
(לעוקבים בתנ״ך: סוף פרק יא)
הוא מסכם:
הסר כעס מליבך
העבר רעה מבשרך
הילדות והשחרות- הבל.
(הזקנים מחייכים להם)
פרק אחרון!
הוא אומר לאדם
לזכור את בוראו
בטרם יבואו
ימי הרעה ושנים בה אין חפץ
(המאזינים הדרוכים נדרכים עוד יותר-
אבל הרוב שבויים בסיפור
אשר מיד אחר כך)
עד אשר לא תחשוך השמש
ובטלו הטוחנות
התעוותו אנשי החיל
וחשכו הארובות
הקהל דבוקים לסיפור
מביט החגב
מפרה היונה
ובמרכז:
האדם.
ההולך אל בית עולמו
לא רוחק חבל הכסף
ונשבר כד על המבוע
והקהל כורע תחת המשמעות
אף כי אינם יודעים מדוע
גלגל רץ אל הבור
שב עפר אל
על הארץ
והרוח
העוברת בשדות
השוכנת בבהמות
אשר בתוך האנשים
תשוב אל אלהים
אשר נתנה.
(הספקנים מנערים ראשם
כמקיצים מתוך חלום.
איפה הם היו?
אה…
כן…
שבה רוח)
(מהצד מאותתים שתם הזמן.
יושבי הקהל מתנערים, דוחים מעליהם את הכישוף)
הבל הבלים הבלים מסכם הקהלת.
הכל הבל.
(הקהל גועה בצחוק, הם כמעט נפלו לזה?!
האם הם באמת
עמדו לייחס לדבריו משמעות?
הספקנים מרימים גבה.
הן לא משתכנעים מהצהרות ההבל.
הם חושדים… הם חושבים…
הם חשים שמשהו גדול יותר מתרחש כאן.
גם אם הם לא יודעים מה.
וזה מפריע להם.
הם רגילים לדעת מה.
הם לא מאמינים של מה בכך
הם פועלים על פי הגיון
לפי תהליך…)
הנואם סיים דבריו, ועכשיו הוא כבר אוסף
מספר על יצירותיו האחרות, ומסכם את המסע שעשה:
ביקש למצוא דברי יושר ואמת, הוא אישית ממליץ על דברי חכמים!
דבריהם כדרבנות
ניטעים כאסופות.
אבל באמת נגמר זמננו.
הקהל מוחא כפיים, והנואם מסתובב לרדת מן הבמה
תוך כדי שהוא יורד הוא זורק כמה משפטים, כלאחר יד
הוא מטיף, בקטנה. היושבים קרוב לבמה צוחקים, מסבירים למי שלא שמע את הבדיחה.
הם חוזרים על דבריו, בשביל היושבים רחוק.
משחזרים למיטב יכולתם
את סוף סברותיו של החכם
הוא אמר
ויותר מזה בני!
היזהר מעשית ספרים אין קץ,
זה סתם חופר בשכל
כל כך בזבוז של זמן
(רוב הקהל צוחק, חלק מזעיפים פנים, וחלק קטן ביותר משתיקים את האחרים, זה נראה כאילו הוא הולך לומר עוד משהו…
זה בעיקר הספקנים, אבל גם חלק אחר, חלק חדש)
סוף דבר הכל נשמע
שמעו לאלוקים!
ועל כל מעשיכם תבואו במשפט
הקהל עוצר את נשמתו, מחכים לראות איך הוא ינפץ את זה
אבל הוא לא
הוא נעמד, מסתובב
ואז הוא יוצא
ובחדר בו היה
הלם ודממה.
תודות: תודה ליונתן, שקרא ושמע לדברי, ונתן לי השראה באישון ליל.
תודה לאילת יפה נוף, שתכלס גם היא יונתן, על הביקורת, הקריאה, והסיכום.
תודה לראשית ולטוביה ולהדס, בלעדיכם זה גם לא היה קורה.
ותודה גם למי שעזרה, גם אם לא לזה כיוונה, כי זה דחף אותי להמשיך למרות הקושי.