לאחר שהגנו על רש"י והרלב"ג מקושיותיו של האברבנאל, ננסה לחקור את שיטתו של האברבנאל עצמו שמתבונן על ספר שופטים באופן שונה לחלוטין.
יא. שיטת האברבנאל:
האברבנאל מציג את שיטתו בחישוב הספר [1] בצורה מאוד מיוחדת, תוך הצגת 3 הקדמות על פיהן הוא מפרש את הספר.
"...ההקדמה הראשונה היא... לא היו ישראל זמן מה בלי שופטים, וכמו שכתבתי בהקדמת ספר שופטים, ולכן צדק בלי ספק מאמר האומר ששנות השעבוד כלם יוכללו בשנות השופטים, וזה המאמר ראוי שיובן כללי שכל שנות השעבוד כלם יוכללו בשני השופטים הנזכרים בכתוב ושלא עבר זמן שלא היה שם שופט..."
האברבנאל טוען שלא ייתכן שעמ"י היה תקופות ארוכות ללא שופט, כמו שלא יעלה על הדעת שבספר מלכים יש תקופות ללא מלכים. זה כמובן מעניק מבט הרבה יותר יציב על השופטים ממה שמקובל לומר על הספר. אם מקבלים את דברי האברבנאל, אזי השופטים הם מערכת שלטון יציבה שהחזיקה כ - 400 שנה ברצף [2]. תקופת חיים של אימפריות. זו אמירה עצומה שנרחיב במשמעותה בהמשך אי"ה.
"וההקדמה השניה היא שאחרי שהכתוב לא פירש השנים אשר פרנס יהושע ולבד מצאנו שעברו שבע שנים בכיבוש הארץ, שראוי שנסתפק בשנאמר שימי יהושע והזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע כלם עשרים שנה..."
האברבנאל מאריך בדבריו בכדי להוכיח שיהושע והזקנים שפטו את ישראל זמן קצר, יחסית לשאר הפרשנים. הוא מבסס את דבריו על הכתוב בספר יהושע: "וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ׃"(יהושע י"ג, א'). באופן פשוט מדובר שם על תחילת שלב החלוקה של הארץ לשבטים. אם כבר בשלב זה יהושע היה זקן, לא סביר שהוא חי הרבה מעבר למה שאנחנו יודעים בוודאות שהוא חי על פי חז"ל – שבע שנים נוספות בהן נתחלקה הארץ. ע"פ הנחה זו הוא מחשב את השנים בהן שפטו יהושע והזקנים כעשרים שנה בקירוב[3].
"וההקדמה השלישית היא שיש הפרש גדול בין מה שיספר ויעיד הכתוב עליו שהיה וקרה כך, ובין מה שנאמר בדבורי האנשים אלו לאלו... ומזה נוליד שיפתח כאשר שלח לומר למלך בני עמון בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה ובכל הערים אשר על ידי ארנון ומדוע לא הצלתם בעת ההיא, לא אמר זה על הדיוק שהיו אז שלש מאות שנה לא פחות ולא יותר, אבל אמרו לפי שהיו אז מאתים וששים ושמונה שנה, ולפי שהיו נוטים למספר השלש מאות קראם על שמם."
ההקדמה השלישית של האברבנאל אומרת שכאשר יפתח שלח את שליחיו לבני עמון, הוא לא דייק במספר שהוא אמר להם. אמנם על פי חישובו של האברבנאל היו הרבה פחות מ - 300 שנה, אך יפתח 'עיגל' את המספר כלפי מעלה.
מכל הנ"ל יוצאת לנו שיטה שמתארכת את ספר שופטים כך:
"...ומהכנסם לארץ כל ימי יהושע והזקנים נקבל שהיו עשרים שנה, ומשם עד מות עתניאל בשעבוד ובהשקט ארבעים שנה, ומשם עד מות אהוד בשעבוד עגלון ובהשקט שמונים שנה, ומשם עד מות דבורה וברק עם השעבוד ארבעים שנה, ואמנם שמגר בן ענת כבר כתבתי שהיה בימי אהוד כמו שיורו הכתובים, ומשם עד מות גדעון בשני השעבוד וההשקט בכללם היו ארבעים שנה, ושנות אבימלך שלשה, ושנות תולע בן פואה כ"ג שנה, ושנות יאיר הגלעדי עם שעבוד הפלשתים כ"ב, ושנות יפתח ששה שנים, ושנות אבצן שבעה שנים, ושנות עבדון שמונה שנים, ושנות שמשון עשרים שנה, ושנות עלי ארבעים שנה, ובכלל שנות שמשון ועלי היו הארבעים שנה אשר נתן ה' את ישראל ביד פלשתים... והיה הגבול האמצעי מדברי יפתח שאמר שלש מאות שנה אינם על הדיוק והיו אז רס"ח שנה, ולכן נחשבו בדבריו לשלש מאות שנה לפי שכבר היו בגבולם."
20+40+80+40+40+3+23+22=268. כאשר יפתח דיבר אל בני עמון, הוא עיגל את המספר הזה כלפי מעלה, כי הוא מדבר עם בני אדם, ובין בני אדם לא צריך להיות כאלו מדויקים.
יב. מלך או שופט?
מתוך דבריו של האברבנאל יוצאת עוד אמירה עמוקה מאוד, שכדי להבין אותה עלינו לסקור תחילה את שיטתו ביחס למלוכה. הוא יוצא כנגד מוסד המלוכה פעמים רבות, כפי שאפשר לראות לדוגמא בפירושו על בקשת העם להמליך מלך בספר שמואל:
"הביטו וראו הארצות שתהיה הנהגתם על ידי מלכים, ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם איש מהם כל הישר בעיניו יעשה ומלאה הארץ חמס מפניהם, ומי יאמר לו מה תעשה?...וזהו כולו ממה שיורה שמציאות המלך אינו הכרחי ומחויב בעם כל שכן שהוא מזיק מאד וענינו סכנה עצומה אל עמו ואל עבדיו שיהיה בידו להשמיד להרוג ולאבד כפי העולה על רוחו...כמו שהתבאר מענין ירבעם בן נבט והנמשכים אחריו שהחטיאו את ישראל וגלו אותם מעל אדמתם, ומלכי יהודה גם הם, שבאחרונה נמשכו אחריהם עד אשר גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה זרה, לא כן אנחנו רואים בשופטי ישראל ונביאיהם כלם אנשים אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת ואיש אין בהם שהטה מאחרי ה', וכל זה ממה שיורה שהיו המלכים בישראל מזיקים ולא מועילים רעים ולא טובים..."[4]
האברבנאל מאריך ומפרש לאור שיטתו באופן שלילי את בקשת העם שבספר שמואל. בנוסף, פעמים רבות הוא מכניס בפירושו כבדרך אגב ביקורת חריפה על המלוכה, ושבח על השופטים והנהגתם את ישראל. כמו כן, הוא משבח גם ערים בתקופתו שהתנהלו תחת שלטון מתחלף לא מלוכני, כגון ונציה, בולוניה וערים נוספות:
"והיום הזה ראינו ארצות רבות תהיה הנהגתם על ידי שופטים ומושלים זמניים נבחרים ביניהם משלשה חדשים לשלשה חדשים ומלך אלקום עמהם, משפט נבחרה להם בסדור מוגבל והמה הרודים בעם העושים במלאכת המלחמות לא יעמוד איש בפניהם אם לשבט אם לארצם לא לחסד, ואם איש יחטא מהם בדבר מה עוד מעט יבואו אחרים תחתיהם ומי אשר חטא יקבל ענשו כראוי באופן שלא יזידון לעשות עוד. הלא ידעת אם לא שמעת היות רביעאה דחילא רומ"י רשיעא היתה מושלת בכפה ואכלה כל ארעא ותדושינא ותדקינה בהיות הנהגתה על ידי הקונשו"לי שלמים וכן רבים, ואחרי שמלך בה קיסר לבדו היתה למס [5]. ועוד היום מלכות ויניצי"א הגברת רבתי בגוים שרתי במדינות, ומלכות פלורינצי"אה צבי הוא לכל הארצות, ומלכות גינוב"א דחילא ותקיפא, ולוק"ה ושיינ"ה ובולוני"א ומלכיות אחרות אין מלך בהם כי אם הנהגת המנהיגים הנבחרים מימים קצובים לימים קצובים כמו שזכרתי, והמה המלכיות הישרות אין בהם נפתל ועקש לא ירים איש את ידו ואת רגלו על כל דבר פשע, והמה כובשות ארצות לא להם בחכמה בתבונה ובדעת..." [4]
יג. בימים ההם אין שופט בישראל:
לכאורה, סוף ספר שופטים, בו מובאים שלושה סיפורים קשים ביותר, מהווה קושיה גדולה על שיטתו:
1. פסל מיכה, בו מתואר קלקול עמוק של עבודה זרה, וחוסר הבנה בסיסי ביותר בעבודת ה'.
2. כששבט דן מחפש נחלה ישנה התנהגות אלימה שבעיקרה החזק שולט, ואין שלטון חוק שיכול לטפל בבעיות רחבות של ביטחון ואוכלוסין הנוגעות לנתיניו.
3. סיפור פילגש בגבעה מתאר חטאים שלא יתוארו – מעשי סדום שנעשו בַּעיר גבעה, ושסע עמוק מאוד בעם שמתבטא במלחמת אחים שכמעט מחקה לחלוטין את שבט בנימין כולו מעם מישראל.
בכל הסיפורים הקשים האלו חוזרת ה'סיסמא' - "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שופטים י"ז, ו'; י"ח, א' (עם שינוי); כ"א, כ"ה). ההבנה המקובלת היא שבתקופה זו יש בעם ישראל בעיות שרק מלך יכול לפתור. בגלל שאין מלך בישראל, עם ישראל הגיע למצב המקולקל שהוביל למקרים שראינו. פרשנים, במשך מאות שנים, מציגים את רצף הסיפורים כביקורת על הממשל הלא יציב שבתקופת השופטים. הם מצביעים עליו כעל הקדמה לספר שמואל, שבו תוצג צורת הממשל האידאלית – המלוכה.
איך האברבנאל מסביר את הסיפורים הללו? איך הוא, שמתנגד באופן בולט ועקבי למלוכה, מבין את הסיפורים האלו, אשר מהם עולה באופן בולט שמלך הוא לא רק רצוי, אלא ממש נחוץ?
כפי שראינו לעיל, האברבנאל טען בהקדמתו הראשונה שמתחילת תקופת השופטים אין נקודת זמן אחת ללא שופט או מנהיג. לאור זה, אירועי הפרקים י"ז - כ"א בספר - פסל מיכה, שבט דן ופילגש בגבעה, אירעו בנקודת זמן מאוד ייחודית. בזמן הראשון מתחילת הספר בו לא היה שופט לישראל. כלומר, בתקופת המאסר של שמשון:
"...ומה שאמר הכתוב בעניני פסל מיכה ובני דן ופלגש בגבעה בימים ההם אין מלך בישראל, כבר כתבתי שם שפירושו שקרה זה בימי שמשון בסדר הפרשה כאשר היה אסור בידי פלשתים, ושלכן אמר אין מלך בישראל להגיד שהשופט לא היה ביניהם כי היה בידי האויבים..." [6]
בעיניי, דברי האברבנאל האלה מהווים חלק מהסתכלותו הכללית על ספר שופטים ועל השופטים בכלל. האברבנאל רואה את הספר כספר שמשבח את השופטים, שמהווים מערך הנהגה יציב שהגן ללא הפסקה על העם מכל מיני רעות חולות וקלקולים נוראיים. זה מראה לנו כמה שיטת ההנהגה שלהם היתה טובה. התוצאה המשמעותית ביותר של המבט הזה על הספר היא שלושת הסיפורים החותמים, המתוארכים על פי האברבנאל לנקודה הראשונה מאז שחר תקופת השופטים שבה אין שופט - כשהשופט שלהם, שמשון, נאסר ביד הפלשתים. ברגע הזה, בפעם הראשונה שעמ"י נשאר לבד ללא שופט, הוא הגיע לשפל שלא נראה בעולם מאז תקופת סדום. חטאים מזעזעים ברמה בלתי נתפסת, מעשי זוועה שאין דומה להם כבר מאות שנים.
על פי הבנה זו, ברור שסוף הספר מתפקד כחיזוק לשיטתו. השופטים הם הדרך הטובה ביותר להנהיג את העם, ובקשת העם למלך אינה מוצדקת. התבוננות זו משליכה על פירושו למילים "אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים י"ז, ו'; י"ח, א'; כ"א, כ"ה). הוא מבין את הפסוק כאמירה שאומרת שחסר מנהיג (במקרה הזה שופט כמובן), ולא שחסר מלך ממש - "שלא היה ביניהם שופט שוטר ומושל" [7]. אין מי שיציל את העם מבעיות חמורות כמו ע"ז ומלחמות אחים.
מנקודת מבט זו, ספר שופטים הוא ספר אחד שלם, שמציג מודל הנהגה אחד, השופטים. על פי קו המחשבה הזה, הספר ממשיך, עד הפסוק האחרון, להדגיש כמה המודל טוב ומוצלח. הספר לא מראה שזו אפשרות תיאורטית שהתבטלה אחרי שלא הצליחה לעמוד בתנאי המציאות.
יד. סיכום:
במאמר ראינו שלוש שיטות שונות כיצד לתארך את הסיפורים המופיעים בתקופת השופטים, ובעקבות ניתוחן הצענו מסקנות עיוניות שנוגעות להסתכלות הפרשנים הללו על ספר שופטים בכללותו.
ראינו בראשונה את שיטת רש"י, שחילק את ספר שופטים לשני חלקים: מתחילת הספר עד גדעון, ומגדעון והלאה. החצי הראשון מציג שופטים כלליים, מנהיגים קודמים שקיבלו על עצמם את אדרת השופט בנוסף לתפקידם הפוליטי הקיים. ואילו, החצי השני מתאר דמויות מורכבות ומיוחדות הרבה יותר, שצמחו בעקבות הקושי והמשבר שאפפו את תקופתם. הם נבחרו באופן ספציפי כדי למלא את תפקידם כמושיעי עם ישראל. במובן מסוים, רש"י מציג מבט שעל פיו ספר שופטים, והשופטים בעצמם, נהיים יותר ויותר מורכבים ככל שהספר עובר.
השיטה השנייה שראינו היתה שיטת הרלב"ג. הרלב"ג מתאר את ספר שופטים לאור התקופה המיוחדת שחוזרת בו שוב ושוב - 40 שנה, תקופה המתארת דור שלם. בהתחלה, השפיטה של עמ"י ארכה דור שלם. הארץ שקטה לתקופות זמן ארוכות ביותר. אולם, בתקופת יפתח אירע שבר רוחני גדול שהוביל לצמצום הישועה. לא עוד ישועה של דור שלם, של 40 שנה, כי אם ישועה של זמן קצר הרבה יותר. בסוף תקופת השופטים, בחיי שמשון, אנחנו עדים למצב נורא באמת, מצב שבו הפלישתים משעבדים את ישראל 40 שנה! במקום שדור שלם יחיה תחת שלטון יהודי, הוא חי תחת שלטון נוכרי. התמונה שהוא מציג לספר שופטים היא תמונה עצובה, על פיה שיטת השופטים נכשלה כישלון חרוץ בעקבות החטאים החוזרים של עמ"י.
השיטה השלישית והאחרונה היתה של האברבנאל, שרואה את ספר שופטים כספר שמציג את צורת השלטון האידאלית, בניגוד למלוכה. הוא קורא את התקופה כתקופה הרבה יותר יציבה, כי השופטים מחליפים זה את זה ללא חורים (שכן כל השעבודים נכללים בתוך תקופות של שופטים). שיטתו כוללת את הטענה שהאירועים הנוראיים בסוף ספר שופטים התרחשו ברגע הראשון שבו לא היה שופט בעם ישראל, התקופה שבה נאסר שמשון. מהתבוננות זו נשמע שתקופת השופטים מלמדת אותנו שהשופטים הם צורת ממשל מצוינת, שמצילה את העם ממעשים רעים ומתככים פוליטיים שמאפיינים את ספר מלכים.
יהי רצון שיבוא אלינו במהרה בימינו צמח לבית דוד, שינהיג את עם ישראל לאור ערכיו הישרים של התנ"ך אל הגאולה ואל ימות המשיח, אמן.
---------------------
הערות שוליים:
1. בפירושו לשמואל א' י"ג, א'. חזרה למעלה
2. ראוי לציין שהאמירה הזאת קשה ממספר מקומות בספר שופטים, בהם נראה שהשופט צומח רק לאחר השיעבוד. לפתרונות שהאברבנאל יציע לקשיים האלו בוודאי יש השלכות עצומות על הבנות של כמה וכמה סיפורים בתוך הספר. לדוגמא, נראה שגדעון עלה לשלטון תוך כדי השלטון המדייני ולא בתחילתו. הרוצה לעיין יעיין, ואין כאן המקום להאריך. חזרה למעלה
3. למספר זה יש השלכות בעיקר לגבי חישוב אחר - 480 שנה מיציאת מצרים עד בניית בית המקדש הראשון, בו לצערי לא נעסוק במאמר זה. חזרה למעלה
4. אברבנאל על שמואל א' ח', ד'. חזרה למעלה
5. האברבנאל מתייחס בדבריו לתקופה שלפני יוליוס קיסר, שבה שלטו בעיר רומא שני קונסולים. חזרה למעלה
6. אברבנאל על שמואל א', י"ג, א'. חזרה למעלה
7. אברבנאל על שופטים י"ז, א'. חזרה למעלה