בס"ד

 הזי"ו ל"ך/אוהב ציון אשרת בלוך

​

פרשת האזינו, היא הפרשה היחידה בה אסור לשנות את הקריאות. בכל פרשה החלוקה לשבע קריאות היא אינה מוחלטת. כל עוד קוראים לכל עולה 3 פסוקים ומסיימים בטובה, אפשר לחלק את הפרשה איך וכמה שרוצים. בהאזינו זה לא ככה, בהאזינו יש חלוקה באופן שאסור לשנות: הזי"ו ל"ך 1. קריאה ראשונה: האזינו השמים עד עשך ויכננך. קריאה שניה: זכר ימות עולם עד א-ל נכר. קריאה שלישית: ירכבהו עד א-ל מחללך. קריאה רביעית: וירא ה' עד בהם תבונה. קריאה חמישית: לו חכמו עד ואין מידי מציל. קריאה שישית: כי אשא אל שמים עד וכפר אדמתו עמו. קריאה שביעית זה פשוט השאר.

 

החלוקה הזו היא לא רק קבועה, יש בה מבנה. לא סתם שוברים את החוק שאוסר לעצור ברעה. אנחנו ננסה להתחקות אחריו.

 

קריאה ראשונה: האזינו

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא: שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל: הֲלַה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ׃"

 

הקריאה הראשונה היא בבירור פתיחה. שלושת הפסוקים הראשונים הם ממש קריאה לעם ולמציאות להקשיב לשירה ולעוצמתה שהיא כטל חיים. 

שלושת הפסוקים האחרים הם כבר פתיחה עניינית. השירה מתארת את צדקתו של השם, ואומרת שכל מום ועקשות היא מצד האדם.

​

הפתיחה הזו חשובה להמשך, שבו נראה איך עם ישראל הולך אחר עיקשותו, ולכן האמונה בצדיקותו של השם היא חשובה כאן.

 

קריאה שניה: זְכֹר

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ: בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ: יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ: כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ: ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵ-ל נֵכָר"

​

אחרי ההקדמה הכללית, מתחילים את הסיפור המרכזי של השירה. משה קורא לעם ישראל לבוא אחורה, אל העבר, ולראות מה גדולה הבחירה של השם יתברך בישראל.

כאשר בורא עולם חילק את הארצות והעמים, הוא חלק לו את ישראל. לאו דווקא מקום פיזי, אלא הוא עצמו. הוא לקח את ישראל במדבר והאכיל אותם והעשיר אותם, כנשר על גוזליו. משה חותם את הקריאה בהכרה ביחידות השם יתברך, שרק השם עשה ככה לישראל ואין עוד אחר שמסוגל לכך.

 

קריאה שלישית: ירכבהו

"יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר: חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר: וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱ-לוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ: יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ: יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱ-לֹהַ, אֱ-לֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵ-ל מְחֹלְלֶךָ."

​

הקריאה נפתחת בהמשך של רעיון הקשר העמוק בין ה' יתברך שמו לישראל 2. על איך השם יתברך נותן לעם ישראל הכל, אפילו דבש מסלע באופן ניסי.

אבל מתוך השומן והטוב הזה עם ישראל בוגד באלוקיו, זובח לשדים חסרי היכולת  3. ושוכח את א-ל מוציאם ממצרים.

​

קריאה רביעית: וירא ה'

" וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו: וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם  הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵ-ל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם: כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים: אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם: מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר: מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה: אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם: לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת: כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה׃"

​

הקריאה הרביעית מתמקדת בעונש, בכעסו של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא בוחר להסתיר את פניו מעם ישראל כחלק משיטת המידה כנגד מידה4. כחלק מהשיטה הקדוש ברוך הוא מעניש את עם ישראל בעם שהוא לא עם 5. בנוסף לכל זה הקדוש ברוך הוא משסה בישראל את הגיע רע הקלאסי, אש, חרב, שדים, רעידות אדמה וכדומה.

הקדוש ברוך הוא מבהיר, שמצד הדין הוא היה צריך להשמיד את עם ישראל כליל ולא להשאיר שריד ופליט. אבל הקדוש ברוך הוא חושש ששאר העמים יגידו שהם עשו הכל ואין הקדוש ברוך הוא באמת.

​

קריאה חמישית: לו חכמו

"לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם: אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם ה' הִסְגִּירָם: כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים: כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ:  חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר: הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי: לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ: כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב: וְאָמַר אֵי אֱ-לֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ:  אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה: רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱ-לֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׃"

​

הקריאה החמישית מרחיבה את הרעיון של "לולי כעס אויב אגור". הקדוש ברוך הוא מעביר ביקורת על הגויים. 6   הוא קורא להתבונן באירועי העולם ולהבין מתוכם שזה הכל מעשי ה' יתברך שמו. הוא מעליב בשפה גבוהה את הגויים על זה שהם והאלוהות שלהם הם טמבלים, ומבהיר שאין דבר שנעשה שהוא לא מידיו שלו, הא-ל יתברך ויתעלה.

 

קריאה שישית: כי אשא אל שמים

"כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם: אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם: אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ׃"

 

הקריאה השישית מסיימת את השירה. הקדוש ברוך הוא מסכם ומודיע על נקמתו בגויים, איך הוא שיסה בהם חרבו וירה בהם חיציו. על כן יש על העמים להלל את הקדוש ברוך הוא שעושה צדק ומשפט, ועם ישראל יחזור למקומו בשלום.

​

הקריאה השישית מסכמת את כל השירה, היא מסמלת סוף של תהליך. התהליך התחיל בחסדי השם בקריאות הראשונות, עבר לבגידה ולעונש, ועכשיו הוא חוזר לנקמה וחזרה לארץ. זהו התהליך שמודיע עליו משה לישראל. הקדוש ברוך הוא יעשה טובה לעם ישראל, עם ישראל יחטא, יחטוף עונש קטלני, העמים יגביהו לבבם, הקדוש ברוך הוא נוקם בהם ויחזיר את עם ישראל למקומו.

 

שירת האזינו היא אבטיפוס ההיסטוריה הישראלית, המציאות המתואר בשירת האזינו חזרה על עצמה כמה פעמים בעברנו העשיר. עלינו ללמוד ממנה מלכתחילה לא להגיע למצב של "וישמן ישורון ויבעט" ולהעביר תודה ואהבה לקדוש ברוך הוא תמיד.   7 

​

​

----------------------------

1. הערת מערכת: ראשי התיבות של הזי"ו ל"ך אילו האות הראשונה של כל אחת מהעליות בשירת האזינו.  חזרה למעלה

2.   אולי בשביל להתחיל מטוב, למרות שכפי שנראה בהאזינו זה לא קריטי. ואולי בשביל להדגיש את הבגידה בהמשך.   חזרה ללמעלה

3. זה הטעם רביעי הראשון בפרשה. יש לי רעיון על השימוש ברביעי בשירת האזינו, אבל זה אולי ישמר לשיעור או מאמר שלם שיוקדש לשימוש בטעמים בשביל תוספת פרשנית או אומנותית.   חזרה ללמעלה

4. בעגה העממית מידת ה"ככה? אין בעיה!".   חזרה ללמעלה

5. אהמ אהמ פלסטינים אהמ אהמ אהמ (הערת מערכת: העיקר שהארגון א-פוליטי).  חזרה ללמעלה

6.  וקצת על עם ישראל בתוכם.   חזרה ללמעלה

7. איפה הקריאה השביעית אתם שואלים? זה כבר לא קשור כל כך לשירה אז חשבתי לוותר… לכתוב משהו בכל זאת? אז נעשה סיכום קצר: הקדוש ברוך הוא אומר למשה למות.   חזרה ללמעלה