קצת סדר לתחילת פרשת "וירא"/יונתן שרייבר

 

:פרשת "וירא" מתחילה בהתגלות ה' לאברהם, ובמלאכים שהגיעו אליו

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:  וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ: יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ

כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ׃" (בראשית י"ח, א'-ה')

השאלה היא, למי פונה אברהם בפסוק ג' ("וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ...")? האם לקב"ה, או לאנשים? נראה שישנן שתי סיבות עיקריות לכך שעל פי הפשט אברהם דיבר אל האנשים, ולא אל הקב"ה – אף שיש מחלוקת בין הפרשנים בעניין זה. הסיבה הראשונה היא שאם אכן היינו אומרים שבפסוק ג' דיבר אברהם אל הקב"ה, הייתה התורה צריכה לציין בתחילת פסוק ד' ("יֻקַּח־נָא מְעַט־מַיִם...") שהוא עוזב את הדיבור עם הקב"ה ופונה כעת לדבר עם האנשים. מאחר שלא כך, הדברים בפסוק ד' נראים המשך טבעי לדברים בפסוק ג', כלומר שבפסוק ג' דיבר אברהם עם האנשים. הסיבה השנייה היא, שאם היה אברהם מדבר עם הקב"ה בפסוק ג', היה פסוק זה צריך לבוא לפני שאברהם רץ לקראת המלאכים ומשתחווה, ולא מיד אחר כך, כשעומד לפניהם. עוד ניתן לראות, שהפועל "עבר" מופיע בפסוקים הללו שלוש פעמים: "אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ", "וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ", כִּי־עַל־כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל־עַבְדְּכֶם". בפעמיים האחרונות ברור שאברהם מדבר עם האנשים, ומכך שבפעם הראשונה הוא משתמש באותו מטבע הלשון, אפשר להסיק שגם שם הוא מדבר אל האנשים ולא

.אל הקב"ה

 כן, שבפסוק ג' אברהם פונה לאנשים ולא לה', נשאלות שתי שאלות

1. מדוע הוא פונה אליהם בלשון יחיד?

2. מדוע הוא פונה אליהם במילה "אֲ-דֹנָי"?

התשובה לשאלה הראשונה היא, על פי רבים מן המפרשים, שאברהם מדבר אל הגדול שמבין האנשים, וכך היה נהוג לדבר דרך כבוד. חוץ מזה, מצאנו פעמים

.רבות שהתורה מחליפה בין לשון יחיד לרבים, והפוך; מדובר במספר תופעות לשוניות נפוצות

באשר לשאלה השנייה, בהתאם לכך שישנה מחלוקת בפרשנים אם בפסוק ג' אברהם פנה לקב"ה או לאנשים, יש מחלוקת אם המילה "אֲ-דֹנָי" היא של קודש או של חול. אלו הטוענים שבפסוק זה אברהם פנה לקב"ה, מסבירים שהמילה אֲ-דֹנָי היא של קודש, כלומר היא שמו של הקב"ה. מאידך, אלו הטוענים שאברהם פנה למלאכים מסבירים שפירוש המילה "אֲ-דֹנָי" הוא "אדונים שלי" – לשון חול. אולם הפירוש האחרון קשה, שכן הניקוד באות נ' במילה שפירושה "אדונים שלי" אינה קמץ אלא פתח: "אֲ-דֹנַי"1. אך בפסוק ג' כתוב "אֲ-דֹנָי" בקמץ. ואכן נראה לעניות דעתי שבכל מקום בתנ"ך שכתוב "אֲ-דֹנָי", ובפסוק ג' במקרה

:שלנו, הכוונה היא בבירור לקב"ה, ואילו המילה "אֲ-דֹנַי" כתובה פעם אחת בלבד בכל התנ"ך, בפסוק הבא

"וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה: וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ

  ('בראשית י"ט, א'-ב) ":רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין

."במקרה זה, ברור שאין הכוונה לקב"ה, ולמילה משמעות של "אדונים שלי

נחזור לפסוקים הראשונים בפרשת "וירא", ולשאלה שלנו. עד עתה אמרנו, שעל פי הפשט, בפסוק ג' אברהם פנה לאנשים ולא לקב"ה. אך מנגד, המילה שבה הוא השתמש, "אֲ-דֹנָי", היא כינוי לקב"ה. איך הדברים מסתדרים? במאמר השני בספרו "הנבחר באמונות ובדעות", מסביר רבינו סעדיה גאון שבמקרה שלנו

":ישנה תופעה לשונית של נפילת מילה, מעין "חסורי מחסרי

"...فلذلك قال لهم א-דני אם נא מצאתי חן בעיניך, يعني מלאכי ה' او שלוחי ה' على طريق الاضمار الموجودة في لغة بني إسرائيل وفي لغات اخر، كما يقولون לה' ולגדעון

2."يريدون חרב לה', ويقولون לעזתים לאמר وقد أضمروا ויגד לעזתים... وما ماثل ذلك
בעברית (תרגום חופשי שלי): "... ולכך אמר להם א-דני אם נא מצאתי חן בעיניך, כלומר מלאכי ה' או שלוחי ה' על דרך ההסתרה המצויה בלשון בני ישראל

."ובשפות אחרות, כמו שאמרו לה' ולגדעון רוצים חרב לה', ואומרים לעזתים לאמר והסתירו ויגד לעזתים… וכיוצא בזה

.כלומר, כאשר אומר אברהם "אֲ-דֹנָי", הוא בעצם אומר "מלאכי אֲ-דֹנָי" או "שלוחי אֲ-דֹנָי". רבינו מסביר שהתופעה הזאת קיימת במקומות נוספים בתנ"ך

:לדוגמא, בסיפור של גדעון בספר שופטים כתוב שלפני היציאה להתקפה, גדעון אמר לאנשיו כך

 (שופטים ז', י"ח) "וְתָקַעְתִּי בַּשּׁוֹפָר אָנֹכִי וְכָל אֲשֶׁר אִתִּי וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם אַתֶּם סְבִיבוֹת כָּל הַמַּחֲנֶה וַאֲמַרְתֶּם לַה' וּלְגִדְעוֹן׃"

ומיד בפסוקים הבאים:

"וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ אֶת הַשֹּׁמְרִים וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וְנָפוֹץ הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם: וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד שְׂמאוֹלָם בַּלַּפִּדִים וּבְיַד יְמִינָם הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ וַיִּקְרְאוּ חֶרֶב לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן׃" (שופטים ז', כ')

הכתוב אומר שגדעון ציווה על אנשיו לומר "לה' ולגדעון", אז איך זה שבסופו של דבר כולם אמרו וידעו לומר "חרב לה' ולגדעון"? התשובה היא שגדעון אכן אמר

.לאנשיו לומר "חרב לה' ולגדעון", אך הכתוב מסתיר את המילה "חרב" מכיוון שהיא חלק מן הצירוף, וברור שהיא קיימת גם בלי שתהיה כתובה

דוגמא נוספת לתופעה נמצא בספר שופטים בסיפור על שמשון, שם כתוב:

"וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: לַעַזָּתִים לֵאמֹר בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרְגְנֻהוּ׃" (שופטים ט"ז, א'-ב')

כאן ניכר בבירור שהפסוק השני, המתחיל במילים "לַֽעַזָּתִים לֵאמֹר" מתכוון לומר "וַיֻּגַּד לַֽעַזָּתִים לֵאמֹר" או "וַיֵּאָמֵר לַֽעַזָּתִים לֵאמֹר", או דבר דומה, אלא שהמילה המיותרת נפלה. כך גם בבראשית י"ט י"ח, כשלוט מדבר אל המלאכים כתוב:

"וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲ-דֹנָי׃"

:3וכמו בפסוק ג' שלעיל, לוט אמר כאן "מלאכי ה'" או "שלוחי ה'", אלא שהמילה "שלוחי" או "מלאכי" נפלה. וכך מתרגם רס"ג את הפסוק לערבית

."فقال لوط له، لا يا رسول الله"

."'בעברית (תרגום חופשי שלי): "אמר אליהם לוט: 'לא, שלוחי ה

:וכך תרגם רס"ג את פסוק ג' שבתחילת פרשת "וירא" (" וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ...")

."فقال يا ولي الله، إن وجدتُ حظاءً عندك، فلا تجز عن عبدك"
."בעברית: "אמר: הוי איש הא-לוהים! אם מצאתי חן בעיניך, אל תקצר אצל עבדך

:ואילו לעומתם, את פרק י"ט פסוק ב' (" וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא...") מתרגם רס"ג

."قال يا سيدايَّ، ميلا الى بيت عبدكما وبتا، واغسلا ارجلكما وتدلجان، وتمضيان لطريقما، قالوا لا، الا نبيت في الرحبة"
."'בעברית: "אמר: 'הוי רבותיי, נטו אל בית עבדכם ושנו, ורחצו את רגליכם וסעו עם רדת הלילה, ותמשיכו בדרככם', אמרו: 'לא! אך נישן בכיכר

דוגמא נוספת לתופעה ניתן למצוא בפרשת נוח. בבראשית ט' י"ח – כ"ז כתוב: 

"וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן: שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ:  וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ:  וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ: וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: יַפְתְּ אֱלֹקים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ׃"

לכאורה קשה, שכן חם הוא זה שעושה את המעשה (לא ברור בדיוק מה עשה), ואילו נוח מקלל את כנען, בנו של חם! מדוע מקלל נוח את כנען, אם הוא ידע "את אשר עשה לו בנו הקטן" – חם? יתר על כן, נראה על פניו שנוח מקלל את כנען ואומר שיהיה ארור מאחיו, שם ויפת. והרי שם ויפת היו אחי חם, ולא אחי כנען. רס"ג מתרגם, כך שלפי תרגומו ניכרת התופעה הלשונית הנ"ל גם כאן. המילה שנפלה היא המילה "אבי" בצירוף "אבי כנען". וכך מתרגם רס"ג את פסוק י"ח:

"وكان بنو نوح، الخارجين من التابوت، شيم وحام ويافت، وكان حام يكنى أبو كنعان".
בעברית: "והיו בני נוח, היוצאים מן התיבה, שם חם ויפת, והיה חם נקרא אבי כנען".

כלומר, חם נקרא על שם בנו כנען "אבי כנען". תופעה זו מקובלת עד מאוד גם בימינו אנו במזרח התיכון. וכך מתרגם רס"ג את פסוקים כ"ה – כ"ז ("וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן..."):

"فقال، ملعون أبو كنعان، عبدًا مستعبدًا يكون لاخوته. ثم قال، تبارك الله إله شيم، ويكون أبو كنعان عبدًا له. يحسن الله ليافت، ويسكون في اخبية شيم، ويكون أبو كنعان عبدًا لهم".
בעברית: "ואמר, ארור אבי כנען, עבד משועבד יהיה לאחיו. עוד אמר, יבורך ה' א-לוהי שם, ויהי אבי כנען עבד לו. ייטיב ה' ליפת, וישכון באוהלי שם, ויהי אבי כנען עבד להם."

והנה נפתרו כל הקושיות. נוח קילל לא את כנען אלא את חם, אבי כנען. דוגמאות לתופעה זו בדיבור של ימינו, ניתן למצוא בערבית, בעברית ובאנגלית. על קצה המזלג:

"الامارات العربية المتحدة" מתקצר ונהיה: "الامارات". וכמו כן: "المملكة العربية السعودية" מתקצר ונהיה "سعودية". גם באנגלית: “The United States of America” מתקצר ונהיה: “The United States” שמתקצר עוד ונהיה: “The States” ובעברית, המילה "סופרמרקט" מתקצרת ונהיית: "סופר". הצירוף: "מלאך ה'" (= "שליח ה'") מתקצר ונהיה: "מלאך".

.כתב בסייעתא דשמיא, יונתן שרייבר

-----------

1. אעפ"כ מחמת הספק אשים בו מקף    חזרה ללמעלה

2.  העברתי מערבית-יהודית לערבית באותיות ערביות, מהדורת הרב קפאח, מכון משנת הרמב"ם.   חזרה ללמעלה

3.  מערבית-יהודית: הרב יומטוב חיים בן יעקב דקניש הכהן, פרויקט סעדיה גאון. התרגום הוא תפסיר רס"ג..   חזרה ללמעלה