בפרשת תולדות מסופר על יצחק אבינו שירד לגרר. יצחק גם הוא אומר שאשתו היא אחותו, כמו אברהם אביו שאמר כך על שרה. יצחק אמר זאת בגלל שהוא, בדומה לאברהם, פחד שיהרגו אותו אנשי המקום ויקחו את אשתו לבית אבימלך. ואז אבימלך ראה שיצחק ורבקה "ציחקו" ביניהם, והוכיח את יצחק על זה שכמעט החטיא אותו.
אך כל הסיפור הזה אינו מסתדר כלל.
הרי יצחק היה דומה לאברהם בפניו, כמו שכתוב במדרש תנחומא [1] : "מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן אֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם. מִמַּשְׁמַע שֶׁהוּא אוֹמֵר, יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר- אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק? שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אַבְרָהָם, הָיָה אוֹמֵר בְּוַדַּאי שֶׁאַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. מִמַּה שֶּׁהָיָה קְלַסְתֵּר פְּנֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. לְכָךְ נֶאֱמַר: אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק." איך אבימלך לא ראה את אברהם בפניו של יצחק? אם שניהם אמרו "אחותי היא", יש חשש שיצחק עובד עליו! ובנוסף, איך אבימלך לא מזהה את הבן של האדם שעשה איתו ברית? לא יתכן לומר שלא הכיר את יצחק כלל, שהרי יצחק חי עוד בתקופת אברהם 75 שנה, וכנראה אבימלך ידע מה קורה עם בן בריתו, ועם משפחתו.
ועוד, הרי הפרשיה של ירידת יצחק לגרר היתה אחרי שנולדו לו ילדים. איך אפשר שלא לחשוש? כשאתה רואה גבר, אישה ושני ילדים מולך - ברור שמדובר פה במשפחה!
ואם נאמר שיצחק ורבקה לא היו נראים בני זוג, כי יצחק היה מבוגר יותר מרבקה ב 37 שנה, כמו שרשום בילקוט שמעוני [2] : "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה - יצחק אבינו היה בן 37 שנה כשנעקד על גבי המזבח. בו בפרק מתה שרה, באותו פרק נולדה רבקה." אז נכון יותר היה לומר "ביתי היא" מאשר לומר "אחותי היא" מפאת הפרשי הגילאים, ולומר שהילדים הם נכדיו. אז למה יצחק אמר "אחותי היא"?
בנוסף לזה, כשהתורה כותבת בפסוקים את הסיבה שבגללה יצחק אומר אחותי היא, הפסוקים אינם כתובים בצורה תקנית. כתוב בפסוק: "וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִוא׃" (בראשית כ"ו, ז') מי מדבר אלינו בפסוק? אם התורה, אז היה צריך לכתוב "פן יהרגוהו אנשי המקום" או "פן יהרגו אותו אנשי המקום", כי התורה מדברת על יצחק ולא על עצמה. ואם יצחק מדבר אלינו, אז היה צריך לכתוב "כי יראתי לאמר" כי יצחק מדבר. וגם קשה לומר שהתורה מגלה לנו מה יש במחשבות ליבו של יצחק, כי היה אפשר לומר "כי אמר בליבו...". וגם לא סביר לומר שהתורה באמצע פסוק פתאום משנה מדיבורה על יצחק למחשבות ליבו.
יש גם לתמוה על יצחק איך הוא בכלל מנסה את "השיטה" שלמד מאברהם. הרי כשאברהם אמר "אחותי היא" אצל פרעה, התורה כותבת: "וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה׃" (בראשית י"ב, ט"ו) וכן כשאברהם אמר "אחותי היא" במקרה עם אבימלך, התורה כותבת: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה׃" (בראשית כ', ב') בשתי הפעמים שרה נלקחה לבית המלך.
יצחק מנסה "שיטה" שעד עכשיו הביאה 100% לקיחה לבית המלך ואיבוד האישה?! אי אפשר להגיד שסמך על הנס, כמו שהיה בסוף עם אברהם שהגיע מלאך ושמר על שרה, כיוון שאין סומכים על הנס. כמו ששנינו בגמרא [3]: "וכל היכא דקביע היזיקא - לא סמכינן אניסא"!! (תרגום: ובכל מקום שבו ההיזק מצוי, לא סומכים על הנס) אז איך יצחק פעל כך?
בנוסף, יש לתמוה איך יצחק דואג לעצמו שיחיה, אך אינו דואג שיבוא מישהו על אשתו. כאשר הוא אומר שהיא אחותו הוא דואג לכך שהוא יחיה, אבל גרם לכך שיכול להיות מצב שמישהו אחר יבוא עליה. איך יצחק לא דאג לרבקה?
לאור כל הקושיות הנ"ל, נראה לעניות דעתי שצריך להסביר את הסיפור בכלל בכיוון אחר. בתורה לא מסופר על כך שלקחו את רבקה, אלא רק כתוב: "וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִוא" (בראשית כ"ו, ז') ולא כתוב "ותלקח רבקה". לאחר מכן כתוב: "וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כ"ו, ז')אם רבקה נלקחה לבית אבימלך, איך מצאנו את יצחק יחד איתה? הרי היא אצל המלך, ויש למלך שומרים שהיא לא תצא.
אז צריך להסביר שכל זה היה חלק מהתוכנית של יצחק.יצחק ידע שאם הוא יגיד לאבימלך שרבקה היא אחותו, אבימלך יתחיל לחשוד ולא יקח מיד את רבקה אלא יחכה זמן מה כדי לבדוק האם היא באמת אחותו. לכן רשום בפסוק :"וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ…" (בראשית כ"ו, ז'), אבימלך מחכה זמן מה כדי לבדוק, ולכן ארכו לו הימים. יוצא מזה, שכל הקושיות שהקשנו, בעצם היו הדברים שהניעו את יצחק לומר אחותי, ולא להפך. כמובן שלא היה יכול לומר שהיא אשתו, כיוון שהיו הורגים אותו. ומה שכתוב בפסוק: "פֶּן יַהַרְגֻנִי" בא כדי לרמוז על אותו מעשה שעשה אברהם. כשהיה אברהם אצל אבימלך ואברהם הסביר לאבימלך למה אמר אחותי היא, הוא אומר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (בראשית כ', י"א), אז כשהתורה מספרת את הסיבה בגללה יצחק אומר אחותי היא, היא רוצה להסביר שיצחק אמר כך בגלל שאברהם כבר אמר פעם את הסיבה הזאת לאבימלך. ולכן, יצחק אומר את אותה הסיבה גם לאבימלך, כדי שיחשוד אבימלך ולא ירצה לגעת ב"אחותו" מתוך ניסיון העבר.
אם כן, המסר שלומדים מכל הסיפור הזה הוא שיש לאדם לעשות השתדלות, והוא אינו יכול לסמוך רק על הנס. לפי איך שמבינים את הסיפור בפעם הראשונה, לא מובן איך יצחק סמך על הנס שהקב"ה יציל את רבקה, אבל, אחרי שמבינים שיצחק עשה זאת בשביל שיחשדו בו ולא ייקחו את אשתו, אנו מבינים שיצחק עשה השתדלות. כמוהו, גם אנחנו צריכים לעשות השתדלות בכל דבר.
------------------------------
הערות שוליים:
1. על בראשית כ"ה, י"ט. חזרה למעלה.
2. על בראשית כ"ה, כ'. חזרה למעלה.
3. מסכת קידושין, דף ל"ט עמוד ב'. חזרה למעלה.