לשם התזכורת, המאמר הקודם עסק בהסבר חטאו של אברהם שגרם לכך שאברהם יאבד את הארץ ושרק זרעו ירש אותה.

הסברנו על פי הגמרא בנדרים שהחטא היה שאברהם ויתר על אנשי סדום בבקשתו של מלך סדום "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" (בראשית י"ד, כ"א). אברהם היה צריך לקבל את חסותו עליהם, ובכך גם היה מקרבם וגם היה מקבל את ההבטחה של השליטה בארץ.

במאמר זה אני רוצה לדבר על בעיה שקיימת בהנחה שקבענו במאמר הקודם ולנסות לתרץ ואולי אף להביא דרך הבנה חדשה.

סתירת המהלך הראשון

ובכן, כל דברינו במאמר הראשון היו יפים ונעימים, אך ישנה בעיה טכנית אחת עיקרית - עיקרו של המהלך הראשון היה בנוי על כך שבהבטחה של הקב"ה בפרק י"ג מופיע "לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ" ואילו בברית בפרק ט"ו מופיע רק "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ" ללא הבטחה שאברהם ירש את הארץ.

הקושי בדברינו אלו הוא שאם נסתכל בכל הפעמים שהקב"ה הבטיח לאברהם את הארץ נגלה שאין ממש חוקיות.

ההבטחה הראשונה

ההבטחה הראשונה מוזכרת כשאברהם מגיע לארץ אחרי עזיבתו מחרן.

בראשית פרק י"ב פסוקים ו' - ז' (פרשת לך לך)

"וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ: וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו:"

לכאורה כאן מוזכרת רק ההבטחה לזרעו של אברהם ולא לו.

ההבטחה השנייה

ההבטחה השנייה היא זו שהזכרנו לעיל אחרי היפרד אברהם מלוט. נביא את הפסוקים שוב:

בראשית פרק י"ג פסוקים י"ד - י"ח (פרשת לך לך)

"וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה: וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה':"

כפי שהזכרנו, יש כאן הבטחה גם לאברהם עצמו וגם לזרעו.

ההבטחה השלישי- הברית

בסיום הברית כמו שהזכרנו לעיל, זכותו של אברהם לרשת את הארץ אינה מופיעה אלא רק לצאצאיו.

בראשית פרק ט"ו פסוק י"ב - י"ח (פרשת לך לך)

"וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:"

ההבטחה הרביעית

ההבטחה הרביעית והאחרונה אצל אברהם מופיעה בשינוי שמו של אברם לאברהם.

בראשית פרק י"ז פסוקים א' - י"א (פרשת לך לך)

"וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵ-ל שַׁ-דַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד: וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹקִים לֵאמֹר: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים: וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:"

כאן מצאנו ששוב הארץ מובטחת גם לאברהם וגם לזרעו.

הקושיה מדברינו

אם כן, היוצא מדברינו הוא שאין ממש קביעות מסוימת. לפעמים מופיעה המילה "לך", ולפעמים "לך ולזרעך" בהבטחות השונות אצל אברהם. מכאן אפשר לומר שני דברים - או שהקב"ה כל פעם רוצה לתת לאברהם את הארץ וחוזר בו מכך לאחר מכן, או שצריך להסביר את דברינו בצורה אחרת.

המהלך השני

משמעות לך ולזרעך

אם נשים לב, בכל פעם שמופיעה המילה "לזרעך" יש קשר לארץ. לעומת זאת, המילה "לך" מופיעה כל פעם שיש עניין של ברכת הזרע. כיוון שיש בסך הכול 13 מקורות (וכולם מוזכרים בתורה), נביא את הפסוקים וחלק מהפסוקים המופיעים לפני ואחרי. בפסוקים אדגיש כל פעם את שני הדברים- לך ולזרעך, הבנים והארץ.

המקורות

בראשית פרק י"ב פסוקים ו' - ח' (פרשת לך לך)

"וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ: וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה':"

בראשית פרק י"ג פסוקים י"ד - י"ז (פרשת לך לך)

"וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה:"

בראשית פרק ט"ו פסוקים י"ז - י"ח (פרשת לך לך)

"וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:"

בראשית פרק י"ז פסוקים ה' - י' (פרשת לך לך)

"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים: וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם:"

בראשית פרק כ"ד פסוקים ו' - ט' (פרשת חיי שרה)

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה: ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם: וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה: וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה:"

בראשית פרק כ"ו פסוקים א' - ה' (פרשת תולדות)

"וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:"

בראשית פרק כ"ח פסוקים א' - ד' (פרשת תולדות)

"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ: וְאֵ-ל שַׁ-דַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹקִים לְאַבְרָהָם:"

בראשית פרק כ"ח פסוקים י"ב - ט"ו (פרשת ויצא)

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵא-לֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ:"

בראשית פרק ל"ה פסוקים ט' - י"ג (פרשת וישלח)

"וַיֵּרָא אֱלֹקים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ: וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹקים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹקים אֲנִי אֵ-ל שַׁ-דַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ: וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹקים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ:"

בראשית פרק מ"ח פסוקים ג' - ו' (פרשת ויחי)

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵ-ל שַׁ-דַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם: וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם:"

שמות פרק ל"ג פסוקים א' - ה' (פרשת כי תשא)

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה: וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ: וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו:"

במדבר פרק י"ח פסוקים י"ט - כ' (פרשת קרח)

"כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:"

דברים פרק ל"ד פסוקים א' - ה' (פרשת וזאת הברכה)

"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן: וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן: וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר: וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה':"

קשיים על הסברנו ותירוצם

לאחר שראינו את כל המקורות, יש כעת להעיר על שני מקורות.

מקור 12 אינו קשור כלל להבטחה של הבנים או הארץ לאחד מהאבות, לעומת שאר המקומות. בהמשך הדברינו נסביר למה כן מוזכר לשון זאת.
במקור 10, בפגישת יעקב עם יוסף לפני שהוא מברך את מנשה ואפרים, מוזכרת רק המילה "לזרעך" ולא "לך". ועוד, כתוב שם "הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים" אז קשה לדברינו.

אז חשבתי לתרץ בשתי דרכים:

יעקב מתאר ליוסף את מה שהקב"ה אמר לו (מקור 9) והקב"ה כן הזכיר בדבריו "לך" ו"לזרעך" ויעקב כאן לא הזכיר "לך" משום שכאן עניינו להזכיר רק את הארץ כפי שכתוב בהמשך:" וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם".
יעקב מתאר ליוסף את מה שהקב"ה אמר לו (מקור 9). הקב"ה כן הזכיר בדבריו "לך" ו"לזרעך", ויעקב כאן לא הזכיר זאת משום שהוא אמר שהקב"ה כבר ברך אותו - "וַיְבָרֶךְ אֹתִי", ומהי הברכה שכבר התברך יעקב בה? "פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ" ורש"י פירש על הפסוק שם:

"פרה ורבה - על שם שעדיין לא נולד בנימין ואף על פי שכבר נתעברה ממנו: גוי - בנימין: גוים - מנשה ואפרים שעתידים לצאת מיוסף, והם במניין השבטים" (רש"י כותב זאת ע"פ הגמרא בהוריות, דף ה' ע"ב).

כלומר, הקב"ה בירך את יעקב כבר בבניו ובנכדיו, ואם כן אין ליעקב צורך להזכיר את הברכה של הזרע על ידי המילה "לך" משום שנתקיימה כבר, ונשארה רק ההבטחה על הארץ לזרעו שאותה יעקב כן מזכיר.

ההיגיון שבחילוק

לכאורה ההגיון שבחילוק לא ממש מובן. אז נכון, בכל פעם שמופיעה המילה "לך" יש אזכור של הבטחת הבנים, וכשיש אזכור למילה "לזרעך" זה על הארץ, אבל החלוקה הזאת קצת מוזרה, כיוון שבפשט ההבנה ההבטחה על הארץ היא גם לאברהם/יצחק/יעקב וגם לזרעם.

ובכן, באמת כשמוזכר "לך" הכוונה היא להבטחה לאבות עצמם. ההבטחה שיותר עיקרית לאבות עצמם היתה הבטחת הבנים כיוון שאם לא יהיו יורשים - אין באמת טעם בקבלת הארץ. כמו שאמר אברהם אבינו " אֲ-דֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר" - אם אברהם ערירי ואין לו ילדים, הרי שאין טעם בקבלת הארץ משום שלא יהיה לו יורש.

כשהקב"ה אומר "לך" לאברהם הוא מבטיח לו את הארץ, לא שאברהם עצמו יזכה בה אלא שבניו יזכו בה בזכותו.

לעומת זאת, כשהקב"ה אומר "לזרעך" מדובר על הבטחת הארץ שיקבלו בני האבות, עם ישראל, בזכות מעשיהם.

לפי הסבר זה, לכאורה יש כפילות מסיומת, שכן יש את ההבטחה של הארץ שהבנים מקבלים ויש את ההבטחה על הארץ שהאבות מקבלים על ידי ירושת בניהם, וכי מה ההבדל? הרי בסוף זו אותה הארץ, אז למה יש שתי הבטחות?

נראה לי שיש לחדש דבר הרמוז בפסוקים. ארץ האבות היא אינה אותה הארץ של הבנים.

במדרשים על הפסוק "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" (מקור 6 לעיל) מובא שארץ ישראל שהובטחה ליצחק הינה חלקית מההבטחה הכללית הכוללת את כל הארץ.

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק כ"ו פסוק ג' (פרשת תולדות):

"הארצות האל... ד"א האל. מקצתן אבל לעתיד לבא אתן את השאר, שנאמר וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (תהלים עב ח):"

ילקוט שמעוני תורה פרשת תולדות רמז קיא:

"כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל [כ"ו, ג']..האל מקצתן אימתי אני נותן לך את השאר לעתיד לבא."

שכל טוב (בובר) בראשית פרק כו פסוק ג (פרשת תולדות):

"כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל... וכן אתה דורש האל מקצתן ולא כולן, כי לא ינחלו ישראל אלא ז' גוים, והנותרים ינחלו לעתיד לבא, שנאמר וירד מים עד ים ומנהר (ועד) [עד] אפסי ארץ."

מדברי המדרשים עולה שבחלק של הברכה של ה"לך" קיבלו ישראל רק חלק מהארץ בזכות האבות ושאר הארץ יקבלו בעתיד לבוא. מניין לחז"ל זאת?

לדעתי אפשר לראות זאת משני מקומות. המקור הראשון הוא מהפסוקים בפרשת תולדות, והמקור השני הוא מהפסוקים בפרשת וישלח.

שתי ארצות-פרשת תולדות

בראשית פרק כ"ו פסוקים א' - ה' (פרשת תולדות)

אם נשים לב, בפסוקים מופיעה פעמיים ההבטחה של הארץ, אבל בפעם הראשונה מופיעה ההבטחה לאבות ולזרעם, ובפעם השנייה יש הבטחה רק לזרע. מה ההבדל?

נראה לי לומר שיש את גבולות א"י הקטנים ואלו הגבולות שהובטחו לאבות עצמם ולזרעם. אך אם בנ"י יזכו ויגיעו למעלת "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" כמו שביאר הנצי"ב, שהכוונה שיהיו עם ישראל מאירים בתורה, הרי שיזכו להבטחה גדולה מזו של האבות ויזכו לגבולות המורחבים של ארץ ישראל (וראה דברי הנצי"ב כאן שביאר בדרך דומה אך שונה).

שתי ארצות-פרשת וישלח

בראשית פרק ל"ה פסוקים ט' - י"ג (פרשת וישלח)

"וַיֵּרָא אֱלֹקים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ: וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹקים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹקים אֲנִי אֵ-ל שַׁ-דַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ: וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ:"

בפסוקים לפנינו יש ייתור מסוים - היה אפשר פשוט לכתוב "וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ". מדוע היה חשוב לתורה לציין בנפרד את "וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה" ואת "וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ"?

אלא, שיש לומר שיש שתי ארצות - מה שהובטח לאבות זאת ההבטחה על ארץ בעלת גבולות יותר קטנים, ומה שהובטח לבנ"י זו הבטחה לארץ עם גבולות רחבים יותר.

הארץ שהובטחה לשלשת האבות

ובכן, אם באמת נכונים דברינו, שכשכתוב "הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה" (מקור 13 לעיל) הכוונה היא לארץ ישראל עם גבולות יותר מצומצמים, אז צריך לשאול- מדוע הובטחה אותה הארץ לשלשת האבות ולא היה מספיק רק לאברהם? הרי זו אותה הארץ שהובטחה לכל אחד מהם.

אלא, שבוודאי יש צורך שכל אחד מהאבות יוזכר בברכה של הארץ ולא מספיק אצל אברהם, שכן אם היו מזכירים רק את אברהם היו עוד עמים שחולקים עם בניו בנחלה, וכן ביצחק. ונביא ראיה לדברינו:

אנו יודעים שבסוף פרשת מסעי מוזכרים הגבולות המצומצמים של ארץ ישראל:

במדבר פרק ל"ד פסוקים א' - י"ג (פרשת מסעי)

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ: וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה: וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה והיה וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה: וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה: וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם: וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר: מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה: וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן: וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה: וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה: וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב:"

אנו גם יודעים שעם ישראל נחל את ארצם של שבעת העממים, והרי יש לשאול- בברית של הקב"ה לאברהם מוזכרים עשרה עמים ולא שבעה?

אלא שרש"י בספר דברים בעניין של לא לעשות מלחמה עם עמון, מואב ואדום מסביר מדוע לא עושים איתם מלחמה:

רש"י על דברים פרק ב' פסוק ה' (פרשת דברים)

"ירשה לעשו - מאברהם, עשרה עממים נתתי לו, שבעה לכם וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו, אחותי היא, עשאו כבנו:"

זרעו של אברהם בלבד אינו דווקא עם ישראל, וכך גם לא של יצחק. אלא, רק זרעו של יעקב, שהיתה מיטתו שלמה, הוא עם בני ישראל [1]. ההבטחה חזרה ונשנתה שוב למען ההגדרה של זרע האבות, של כל אחד משלשת האבות.

היוצא מדברינו

כשמופיעות המילים "לך" "ולזרעך" ביחד, כשמחברים את הבטחת הארץ להבטחת הבנים, ההבטחה "לך" היא ההבטחה על הבנים שהם העיקר אלא שיש בהבטחה גם מעט שייכות על הארץ עם גבולות קטנים וההבטחה "ולזרעך" היא ההבטחה על גבולות ארץ ישראל הרחבות לזרעם של האבות.

הסבר היכן רמוז חטאו של אברהם

לפי דברינו עדיין לא מיושב - היכן אנו רואים שאברהם קיבל עונש? ננסה להביא מספר יישובים:

תירוץ א':

לשם כך צריך לשים לב באופן מיוחד לפרק ט"ו ולשני החלקים שבו.

חלק ראשון-ברכת הבנים

בראשית פרק ט"ו פסוקים א' - ו' (פרשת לך לך)

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲ-דֹנָי ה' מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר: וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי: וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ: וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:"

חלק שני-ברכת הארץ

בראשית פרק ט"ו פסוקים ז' - כ"א (פרשת לך לך)

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי ה' בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה: וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל: וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר: וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה: בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי: וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים: וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי:"

השאלה על המבנה של הפרק

אם נשים לב, בפרק זה ישנו חילוק מאוד קריטי. חלקו הראשון של הפרק עוסק בהבטחה של הקב"ה לאברהם על זרעו, ובחלקו השני של הפרק הקב"ה שוב מדבר עם אברהם והפעם על הבטחת הארץ.

אבל למה לחלק ביניהם? כלומר, במקורות שבהם הצגנו שכתוב "לך" ו"לזרעך" הראנו שהיה חיבור בין ההבטחה על הזרע להבטחה על הארץ. מדוע כאן הקב"ה מחלק את שתי ההבטחות בשתי פניות שנות?

הרמיזה על חטאו של אברהם

לתירוצנו הראשון אפשר לומר שמתוך שהפסוקים שמחלקים לנו בין שתי ההבטחות, צריך להגיד שמשהו השתנה. כמו שאמרנו, אחרי שאברהם נפרד מלוט הקב"ה אמר לו "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה", הקב"ה הבטיח לו באותה העת שתינתן הארץ לזרעו, בגבולותיה הרחבים, וזאת היתה מטרת הקב"ה במלחמה. אך, כששינה אברהם ו"הפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה" ועל ידי כך הפסיד את הארץ, הרי שהקב"ה מבטיח לו מחדש חלק מן הארץ אך לא כולה.

ההפרדה בין ברכת הארץ לברכת הבנים היא משמעותית. אותה הארץ שהיתה אמורה להיות בזכות אברהם כבר לא תהיה אותה הארץ. כשהקב"ה מתחיל לדבר עם אברהם בעניין הארץ בברית בין הבתרים, הוא אומר לו "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ", וכמו שכתבנו במהלך הראשון, משמעות הדברים היא שהיה פספוס מצד אברהם ממה שהיה מתוכנן על ידי הקב"ה. ההפרדה בין הבטחת הבנים להבטחת הארץ היא זו שמגלה שאברהם לא ינחיל את זרעו את אותה הארץ.

והיכן אנו רואים זאת בפסוקים עצמם שהיה שינוי בגודל של הארץ? לשם כך נסתכל בפסוקים של הברית, ששם הקב"ה מבטיח לזרעו של אברהם את הארץ.

בראשית פרק ט"ו פסוקים י"ח - כ"א (פרשת לך לך)

"בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי: וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים: וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי:"

לכאורה, פסוקים י"ט - כ"א מיותרים, שכן כבר כתוב "מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת", למה פרט את שמות העמים הישובים באזור זה.

לשם כך נצטרך כמה מפות:

כפי שאפשר לראות במפה הימנית, עשרת העמים יושבים בארץ / סמוך לארץ בעבר הירדן המזרחי. (הערה: מקום הגרגשי לא מזוהה. יש מחלוקת בין החוקרים האם הם מאזור גשור או של הכנענים. סימנתי את האזור של גשור כיוון שזה לא משנה באמת בעבורי).

כל אזורם אינו מספיק גדול כדי לחסות את גבולות הארץ הגדולה "מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת".(ראה במפה השמאלית), אלא הם יותר מזכירים את הגבולות המצומצמים של ארץ ישראל יחד עם מקום מושבם של בני אדום, מואב ועמון שכמו שראינו ברש"י (לעיל) - שנחלו משום אברהם [2].

יש לומר מכך שההבטחה של הקב"ה לאברהם על הארץ שתהיה מפרת ועד נחל מצרים תהיה מובטחת רק לזרעו של אברהם, תלויה במעשיהם. בתחילה, הכוונה של הקב"ה היתה לתת בזכות אברהם את כל הארץ על גבולותיה הרחבים, אך בעקבות חטאו, הקב"ה צמצם את גבולות הארץ שיוכלו עמ"י לקבל בזכותו של אברהם.

כשכתוב: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" הכוונה היא להבטחה של הבנים לארץ.

וכשכתוב: "אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי: וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים: וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי" הכוונה היא למה שהקב"ה משאיר לזרע על ידי ההבטחה לאברהם.

תירוץ ב'

בתירוצנו השני נאמר שזהו מהלך יותר פשוט ולא צריך לעקור את כל המהלך הראשון שאמרנו, אלא רק לשנות את המקורות מהם לומדים על ההפסד של אברהם את הארץ. לאחר שאברהם נפרד מלוט הקב"ה אומר לו "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה". הקב"ה הבטיח לו, לאברהם עצמו, באותה העת שתינתן הארץ לו, וזאת היתה מטרת הקב"ה במלחמה. אך כששינה אברהם ו"הפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה" ועל ידי כך הפסיד את הארץ, הרי שהקב"ה מבטיח לו על הארץ לבניו.

ההפרדה בין שתי ההבטחות היא זו שמגלה שאותה הארץ שהיתה אמרה להיות לאברהם כבר לא תהיה אותה הארץ. כשהקב"ה פותח בעניין הארץ, הוא שואל "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" - רציתי לתת לך ואתה פספסת.

התירוץ הזה לא משנה את ההבנה הראשונה שהיתה לנו, אלא מביא מקור אחר. במקום ללמוד מהשינוי מהמילים "לך ולזרעך" למילה "ולזרעך" בלבד, אנו לומדים מההקבלה של המילה "לך" בעניין הארץ.

הסבר מקור 12

אנו עדיין צריכים להסביר את מקור 12, ששם מוזכרים המילים לך ולזרעך ללא קשר הבטחה לאבות, אם לבנים אם לארץ. קודם כל נביא את הפסוקים.

במדבר פרק י"ח פסוקים י"ט - כ' (פרשת קרח):

"כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:"

בפסוקים אלו אנו רואים שלמרות שהקב"ה אומר "לזרעך" אין כאן את הקיום של הבטחת הארץ, אלא להיפך - שבט הכהונה לא מקבל את נחלתו בארץ (משום שהקב"ה הוא נחלתו).

בפסוק לפני כן מוזכר את העניין של מליחת הקורבנות במלח, וידוע שהמלח שבו משתמשים הוא "מלח סדומית"[3]. מהו קשרו של המלח-סדומית לאי קבלת נחלה בארץ?

לדעתי אפשר לומר שיש כאן איזושהי השלמה בין אהרון הכהן למעשיו של אברהם אבינו.

אנו יודעים שסדום חטאה בנתינה לזולת. אנשי סדום היו אכפתיים רק לעצמם, ורצו לשמור לעצמם את עושרם[4] כמשפט הידוע במשנה באבות "שלי שלי ושלך שלך - הרי זו מידה בינונית ויש אומרים הרי זו מידת סדום".

אברהם חטא בכך שלא הכניס אותם תחת כנפי השכינה, משום שידע על מידתם של אנשי סדום, וגם הוא לא נתן להם את הדרך לתשובה מתוך מחשבה שלא יקבלו.

שבט הכהונה מיועד לקירוב עם ישראל לאלוקיו. המילה קורבן היא מלשון קירוב, תפקיד הכהן הוא לקרב את האדם הפשוט ביותר, החוטא ביותר, ולמצוא לו דרך לכפרה.

אברהם שחטא בזה "שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה" זוכה לתיקון ע"י אהרון וזרעו, שבט הכהונה, שתפקידם יהיה "לקרב בני אדם תחת כנפי השכינה".

ומה עם נחלת הכהן?- "ה' הוא נחלתו". הכהן לא צריך לעבוד בקרקע כדי שיהיה לו מה לאכול, מביאים לו הכל בזכות הקב"ה שמחייב מתנות כהונה, תרומות מעשרות וכדומה.

אברהם, אם לא היה חוטא, לא היה צריך לעבוד את האדמה. כיוון שהוא היה השליט של התושבים, הם היו מביאים לו. [5]

סיכום

הבאנו את המהלך הראשון, האומר שאברהם חטא ולא היה אמור לוותר על אנשי סדום, וכתוצאה ממעשיו גם לא היתה דרך תשובה לאנשי סדום, וגם אברהם איבד את הזכות על הארץ.

הקשנו על צורת הלימוד שרצינו ללמוד בתחילה, ויישבנו שאו שלומדים ממילים ממקור אחר, או שאברהם איבד את האפשרות שבניו יזכו בארץ המורחבת בזכותו.

עסקנו גם במספר נקודות יותר קטנות שהקורא יקרא והמעיין ירווה נחת.

מוזמנים תמיד לכתוב לי בווצאפ בפרטי הערות, תלונות, מענות (אשמח אם יהיו כאלו).

-------------------------------

הערות שוליים:

1. למרות שאנו יודעים שלאברהם נאמר "כי ביצחק יקרא לך זרע", עדיין ישמעאל גם הוא חשוב זרעו ויצחק הוא עיקר זרעו המיוחס עליו.

בראשית פרק כ"א פסוקים י"ב - י"ג (פרשת וירא)

וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:

(ואולי אפשר לחלק בין כשמוזכר "זרעך" שהכוונה היא לכלל זרעו של אברהם ואילו כשמוזכר "לך" הכוונה רק לבני ישראל.) חזרה למעלה

2. שמא תשאל והא יש את בני קטורה שיושבים בארץ בני קדם? ויש לומר שהם אינם אפילו לא קרואים זרעו של אברהם, משום שהוא לא נשא את אמם אלא שהיא היתה פילגש תחתיו, ולכן אינם כלולים כלל בכלל זרעו. וכן בפסוקים שם רואים שהינם מיוחסים לפילגשים של אברהם ולא לאברהם.

בראשית פרק כ"ה פסוקים א' - ו' (פרשת חיי שרה)

"וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ: וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים: וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה: וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק: וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:" חזרה למעלה

3. ראו בפיטום הקטורת. חזרה למעלה

4. ראו סנהדרין קט. תודה למזכמית המהוללת של מחוז מרכז המדהים רשף אור! חזרה למעלה

5. הנתינה לכהן דומה לתשלומי מס למלך. אפשר לראות זאת בפרשה של ניהול יוסף בשנות הרעב ששם כתוב (בראשית פרק מ"ז, פסוקים כ"ג-כ"ו):

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא־לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת־הָאֲדָמָה׃ וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם׃ וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה׃ וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד־הַיּוֹם הַזֶּה עַל־אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה׃

ואם נדמה את הכתוב כאן, הכהן מקבלים מס שקבע הקב"ה, תרומות ומעשרות, והעם הוא זה שבעצם מפריש אותם. חזרה למעלה