יחסי דוד ויהונתן - הסיפור המלא - אהבת רעים תמימה או יחסים אינטימיים/אריאל יונייב

יחסי דוד ויהונתן – אהבת רעים או יחסים אינטימיים? – אריאל יונייב:

במאמר הקרוב נדבר על יחסי דוד ויהונתן כפי שהם מוצגים לנו בספר שמואל וננסה לענות על שאלה שהפכה לאקטואלית בשנים האחרונות – האם אהבתם המתוארת לנו בספר שמואל כללה יחסים אינטימיים דוגמת משכב זכר או לא?אקדים ואומר שכמובן שמדובר בסוגיה רגישה יחסית שיכולה להיות גם מעט מביכה וגם להעמיד את אחד מגדולי המנהיגים באומתנו תחת זרקור טמא במיוחד, לאור איסור התורה על משכב זכר. אולם, יש לנו חובה להתמודד גם עם חלקים מהכתובים שפחות נוחים לנו ואל לנו להניח הנחות יסוד חיצוניות לתנ"ך שעל פיהן נקרא את הכתוב, משום שיש בכך חריגה מהנאמנות לפשט. 

כמו כן ברצוני להקדים ולומר שמאמר זה מבוסס על כתביהם של מספר חוקרים והראשי שבהם הוא ד"ר נחום אברהם מאוניברסיטת חיפה. כמו כן הפרק העיקרי שאיתו נעבוד הוא שמואל א פרק כ'.

להלן כל הראיות לטובת כך שיחסיהם היו הומוסקסואליים: נקדים ונאמר שהמילה אהבה כמעט ואיננה באה בתנ"ך לתיאור חיבה בין אנשים שאינם בני משפחה ואינם נשואים.להלן כל המקומות בהם מצוינת אהבת דוד ויהונתן:

1. שמואל א יח (א-ד):"וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ. וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו. וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ.וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ". 

כאן מופיע האזכור הראשון לכך שיהונתן אוהב את דוד. אהבתם מוזכרת פעמיים. וכן ניתן לפרש, ומעט מהחוקרים שנראה בהמשך אכן מפרשים כך, את תיאור ההתפשטות של יהונתן כתיאור מיני כהכנה לקיום יחסי אישות. הוא פושט גם את המעיל שלו וגם את מדיו שמציינים את כלל בגדיו.

2. שמואל א יט (א-ח):"וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו לְהָמִית אֶת דָּוִד וִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל חָפֵץ בְּדָוִד מְאֹד.וַיַּגֵּד יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵאמֹר מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ וְעַתָּה הִשָּׁמֶר נָא בַבֹּקֶר וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ. וַאֲנִי אֵצֵא וְעָמַדְתִּי לְיַד אָבִי בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם וַאֲנִי אֲדַבֵּר בְּךָ אֶל אָבִי וְרָאִיתִי מָה וְהִגַּדְתִּי לָךְ. וַיְדַבֵּר יְהוֹנָתָן בְּדָוִד טוֹב אֶל שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד כִּי לוֹא חָטָא לָךְ וְכִי מַעֲשָׂיו טוֹב לְךָ מְאֹד. וַיָּשֶׂם אֶת נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיַּעַשׂ יקוק תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל רָאִיתָ וַתִּשְׂמָח וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי לְהָמִית אֶת דָּוִד חִנָּם. וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי יקוק אִם יוּמָת. וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן לְדָוִד וַיַּגֶּד לוֹ יְהוֹנָתָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבֵא יְהוֹנָתָן אֶת דָּוִד אֶל שָׁאוּל וַיְהִי לְפָנָיו כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.". 

יהונתן רוצה בדוד. מאוד! ועל כן הוא מנסה להציל אותו. בסיפור כאן מתואר לנו הרצון של יהונתן בדוד. ייתכן שהכתוב מנסה לרמוז לי למעשה שכם ודינה, שם נאמר: "וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו" (בראשית לד יט). 

וכן ניתן להביא עוד מקורות שיש ביכולתם להמחיש ש'חפץ' בא לתאר מערכת יחסים רומנטית:

א. דברים כא יד (דיני אישה יפת תואר):"וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ". . ב. דברים כה ז-ח (דיני ייבום):"וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵין יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ". אז למה יהונתן רוצה בדוד כל כך? מה פשר האהבה הזו? בואו ונמשיך לגלות.

3. שמואל א כ (טז-יז):"וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד וּבִקֵּשׁ יקוק מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד.וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ". 

גם כאן מוזכרת פעמיים אהבתם זו לזו. ניתן לראות שגם כאן וגם במקורות הקודמים ניכר כי יהונתן אקטיבי יותר בקשר ביניהם וכי הוא היוזם את השבועה ואולי אף את האהבה עצמה.לטענת חוקרי מקרא מודרניים, שהראשי בהם הוא ד"ר טום הורנר האמריקאי מעידים פסוקים אלו על יחסים אינטימיים של ממש. [1] כמו כן הם לומדים שמי שחולל את הקשר הוא יהונתן שכן ניכר שיהונתן הוא היוזם העיקרי בפסוקים אלו. וזה גם מה שהדגשתי בפסוקים שהובאו עד כה:הוא זה שנותן את מדיו לדוד (ויתפשט יהונתן), הוא זה שמשביע את דוד (ויוסף יהונתן), והוא זה שמתואר כמי שחפץ בדוד מאוד (ויהונתן בן שאול חפץ). את העובדה שמדובר על יחסים אינטימיים ניתן ללמוד מהיצמדות המילים "נפש" ו"אהב". ולהלן נביא מקורות שיש ביכולתם להמחיש שקשר של נפש הוא אינטימי/רומנטי:

- בראשית לד א-ג: "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ".

- שיר השירים א ז: "הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ". 

- שיר השירים ג א: "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו".

4. שמואל א כ (ג):"וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וַיֹּאמֶר אַל יֵדַע זֹאת יְהוֹנָתָן פֶּן יֵעָצֵב וְאוּלָם חַי יקוק וְחֵי נַפְשֶׁךָ כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת".ניתן לראות שדוד מוצא חן בעיני יהונתן – דבר שמדגיש שוב את כך שיהונתן הוא מחולל הקשר אשר דוד מצא דווקא חן בעיניו שלו. הביטוי מציאת חן מתקשר בתורה ליחס זוגי של ממש:דברים כד א:"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ".מכאן שאדם לוקח אישה באם היא מוצאת חן בעיניו.ומכאן שמציאת חן הקשרה הוא זוגי-משפחתי. המילה ערווה המופיעה כאן כמובן גם מקשרת את הסיפור לתוכן מיני.

5. שמואל א כ (ל-לד):"וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ. כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא. וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָׂה. וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד. וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָף וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו". התזה שמציעים החוקרים שמצדדים בקיום מערכת יחסים הומוסקסואלית בין דוד ויהונתן היא שבפסוק זה ניכרת ההתפרצות של שאול על יהונתן בנו עקב נטיותיו המיניות. שאול גוער ביהונתן על הבחירה בדוד. לא מן הנמנע שהבחירה היא בחירה בדוד כבחיר ליבו. גם העלבון ששאול משגר ליהונתן שכולל את המילים "ערוות אמך" שמקושרות עם פריצות מינית יכולות לבסס את התזה ששאול מוכיח את יהונתן בתקרית זו על יחסיו ההומוסקסואליים עם דוד, בפומבי. מה שגורם ליהונתן לברוח לאחר שהוא חש שאביו בייש אותו ('כי הכלימו אביו'). שאול מתאר בפסוק זה את בנו כסוטה. שורש הסטייה נעוץ באימו, שממנה הוא ירש את התכונות הנשיות.

6. שמואל ב א (כו):"צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים". ניתן לראות שדוד אומר מפורשות שאהבתם הייתה טובה יותר לדוד מאשר אהבת נשים. דוד כאמור אהב גם נשים רבות. ועדיין הוא אומר שיחסיו עם יהונתן נעמו לו יותר.אם דוד הקביל את אהבות אלו אחד לשני ניתן לגרוס שכשם שזו היא רומנטית אף זו. ולסיכום החלק הזה. אני חושב שטענות אלו משכנעות יחסית וניתן לקבלן ולהניח שיחסי דוד ויהונתן היו אינטימיים וכללו אף יחסי אישות בין שני גברים. היש חולקים בקהל?

ולהלן נביא את טיעוני הנגד:

נקדים ונאמר שהרבה מהחוקרים סבורים שיחסי דוד ויהונתן היו הומוסקסואליים באופן גלוי משום שלטענתם התופעה הייתה נפוצה ומקובלת בכל המזרח התיכון. הם גם משווים את יחסי דוד ויהונתן ליחסי גילגמש ואנקידו הכנראה-הומוסקסואליים מהמיתוס המסופוטמי 'עלילות גילגמש'. [2] חלקם אף מפריזים ואומרים שבקרב עמי כנען, ואפילו בקרב הפלישתים (שעל אורח חייהם אנו יודעים מעט מאוד) היו נפוצות מאוד התנהגויות כאלו. [3]

מכל מקום, גם אם טענות אלו הן נכונות וגם אם לא מאוד קשה להניח שהחברה הישראלית תקבל התנהגויות אלו באופן פומבי שכן מלבד האירוע הכאוטי של פילגש בגבעה לא מתועד לנו כלל בתנ"ך רצון בקיום יחסי אישות עם גברים בתוך החברה הישראלית (אנשי סדום היו כנענים ולא ישראליים) כך שלהגיד שזו תופעה רחבה ומקובלת ולא תופעה שולית לכל היותר זו יומרה רבה. כמו כן, לטעון שמודל של גבר נשי היה פופולרי בתקופות קדומות זה גישה שנגועה באנכרוניזם (השלכת נורמות ותופעות מההווה על המתרחש בעבר) אלא אם כן יוצגו לכך ראיות משמעותיות.

טיעון ראשון - על משמעות הפועל  אהב: חוקר המקרא ג'ון ארתור תומפסון [4] עמד על כך שלפועל אה"ב במקרא יש משמעויות רבות ושונות ולא בכל מקום שבו מופיע כתוב זה יש להניח שמדובר ביחסים אינטימיים. ראיה חזקה מאוד לדבר נמצאת בפסוק הבא במלכים א ה טו:

"וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים"

על מנת לפרש את טיבה של המילה 'אהבה' במקרה זה יש לראות את ההקשר בו היא מופיעה. ההקשר הנ"ל הוא שליחת עבדים אל שלמה בידי חירם ועל כן יש להבין את צורת אהבה זו כאהדה וחיבה על רקע מדיני עקב אינטרס מסחרי, וברור שלא כיחס מיני. כמו כן גם בסיפור דוד ויהונתן נצטרך לבדוק על איזה רקע מובאת המילה 'אהבה' המופיעה בסיפורי דוד ויהונתן. לשם כך נצטרך להסתכל על כלל הפסוקים המתארים אודותם.

ישנם כמה מעלילות דוד ויהונתן שלא ציינו עד כה, במכוון, ושיכולים ללמד על האופי של היחסים ביניהם:

1. שמואל א כג (טו-יח):"וַיַּרְא דָוִד כִּי יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה. וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ בֵּאלֹהִים. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן. וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי יקוק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתוֹ".

2. שמואל א כ (מ-מב):"וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הָבֵיא הָעִיר. הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל. וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה לֵאמֹר יקוק יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם". 

משני מקומות אלו ניכר כי המילים משורש אה"ב שמשתלבים בסיפורי דוד ויהונתן באים ככל הנראה לתאר את דרך עלייתו של דוד לשלטון, שתחנה מרכזית מאוד בה הייתה כריתת ברית פוליטית עם יהונתן. ברית זו לא תחול רק בין דוד ויהונתן אלא גם בין צאצאיהם. ניתן לראות שמסביב לתיאורי האהבה האלו עומדת כאן ברית שמטרתה לקבוע את יחסי המרות בממלכת ישראל העתידית שלאחר ימי שאול המלך, בה יהונתן יהיה משנהו של דוד המלך.

על טיב הברית ועל הצורה בה כל אחד מהצדדים התייחס אליה ניתן ללמוד מדברי דוד אל יהונתן לפני מבצע ראש חודש:

נקודת מבטו של דוד: שמואל א כ (ה-ח) - "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית. אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי אָבִיךָ וְאָמַרְתָּ נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית לֶחֶם עִירוֹ כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה. אִם כֹּה יֹאמַר טוֹב שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ דַּע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ. וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל עַבְדֶּךָ כִּי בִּבְרִית יקוק הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמָּךְ וְאִם יֶשׁ בִּי עָו‍ֹן הֲמִיתֵנִי אַתָּה וְעַד אָבִיךָ לָמָּה זֶּה תְבִיאֵנִי".

בפסוק זה מובא שהצורה בה דוד רואה את הסיטואציה הוא שיהונתן הוא האדון, שכן הוא נסיך ממלכת ישראל, ואילו דוד הוא העבד. ועל כן הוא מבקש שיעשה עימו חסד. כקטן המבקש טובה מהגדול ממנו. אף המילים 'אם יש בי עוון המיתני אתה' מובאות כבקשת תחינה של עבד המתחנן לעזרה, שכן כך תפס דוד את עצמו באותו המצב. אולם בדברי יהונתן ניכר כי הוא השלים דווקא עם מציאות הפוכה:

נקודת מבטו של יהונתן: שמואל א כ (ט-טו) -"וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן חָלִילָה לָּךְ כִּי אִם יָדֹעַ אֵדַע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ וְלֹא אֹתָהּ אַגִּיד לָךְ. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן מִי יַגִּיד לִי אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה. וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶה. וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד יקוק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי אֶחְקֹר אֶת אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית וְהִנֵּה טוֹב אֶל דָּוִד וְלֹא אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ. כֹּה יַעֲשֶׂה יקוק לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם וִיהִי יקוק עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי. וְלֹא אִם עוֹדֶנִּי חָי וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד יקוק וְלֹא אָמוּת. וְלֹא תַכְרִת אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם וְלֹא בְּהַכְרִת יקוק אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

יהונתן דווקא מבקש מדוד שיגמול איתו חסד ולא להפך. ולא רק איתו כי אם גם עם צאצאיו. ייתכן שבמעמקי ליבו, יהונתן יודע שדוד יהיה המלך המיועד, משום שכפי שנראה ייתכן שהוא אף וויתר במודע על התפקיד בעת נתינת בגדיו לדוד. ועל רקע זה דווקא יהונתן הוא המבקש ברית חסד מדוד, כאשר הגדול הוא דוד.

מכאן ניתן לראות שמערכת היחסים בין השניים הייתה מבוססת על ברית חסד אשר נשבעו האחד לשני. דוד הוא היורש הנבחר לבית שאול, ומאוד טבעי שכדי שלא יתפתח מאבק ירושה עם היורש הטבעי, יהונתן, יש צורך בכריתת ברית אסטרטגית. ועל כן אני מבקש לטעון שמאוד הגיוני לחשוב שהתפתחות הקשר ביניהם סבבה סביב יחסי רעות פוליטיים. אין זה אומר שדוד ויהונתן לא היו חברים טובים לכל הפחות, אלא שאין שום ראיה משכנעת שהמילים מהשורש אה"ב נושאות תוכן מיני במקרה זה מכיוון שההקשר הרחב הוא המאורעות המדיניים, בדומה לשימוש במילה זו בתיאור יחסי דוד וחירם.

טיעון שני - חלקלקות השורש א.ה.ב בתנ"ך וריחוקו מן המישור המיני:ישנם פעמים בתנ"ך שבהן ברור לחלוטין שאין כוונת המילה 'אוהב' ליחסים מיניים:1. דברים ו (ד-ה):"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יקוק אֱלֹהֵינוּ יקוק אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יקוק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ".ברור שהכוונה כאן היא לאהבת רוחנית שבלב לקב"ה.2. שמואל ב א (כג):"שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ".אין שום יסוד סביר להניח ששאול ויהונתן היו זוג ועל כן ישנה כאן דוגמא נוספת לשימוש נוסף במילה 'אהבה' שלא על רקע מיני כלל.

טיעון שלישי – הסברת אהבת דוד ויהונתן על רקע קשירת נפשותיהם זו בזו: תיארנו את מערכת היחסים בין דוד ויהונתן ככזו שבמרכזה עומדת הברית הפוליטית ביניהם.ניתן לראות שמערכת היחסים ביניהם מתחילה מיד לאחר ניצחון דוד בקרב על גוליית עם הפשטת בגדי יהונתן מעליו ונתינתם לדוד:

"וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ. וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו. וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ.וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ". 

ניתן לראות כי לפני שהפסוק מתאר לנו את האינטראקציה הראשונה בין דוד יהונתן הוא ממקם את הזמן שבו הכל מתרחש – "וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל". מכאן שלציון זמן זה יש חשיבות על פרשנות הסיפור ועל האופן שבו צריך להסתכל עליו. נפש יהונתן נקשרת לנפש דוד מיד לאחר ניצחון דוד בקרב מול גוליית. 

המלבי"ם כותב כך: [5] "רצה לומר שמצד רוח הגבורה והקדושה היה קשר והתחברות בנפש, כי הדומה ימשך וישתוקק אל הדומה: "ויאהבהו יהונתן כנפשו". רצה לומר שלא הייתה אהבת הערב או המועיל, רק אהבה עצמית שיאהב הטוב את הטוב. והייתה האהבה כנפשו שהיא האהבה העזה שאין למעלה ממנה". 

דהיינו שנפשו של יהונתן נקשרה בדוד משום ששניהם היו גיבורים ונפשו של אדם נקשרת באדם הדומה לו. דומני שהמלבי"ם הבחין בנקודה משמעותית במיוחד – מהי אותה ה-סיבה שבגינה דוד מצא חן בעיני יהונתן? משום שהוא דומה לו. וכעת נפרט יותר. אם נבחון היטב נראה שסיפור ניצחון דוד על גוליית מזכיר פרטים מסוימים מניצחון יהונתן ונערו על מוצב הפלישתים:

שמואל א יד (ו-י): "וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה אוּלַי יַעֲשֶׂה יקוק לָנוּ כִּי אֵין ליקוק מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. וַיֹּאמֶר לוֹ נֹשֵׂא כֵלָיו עֲשֵׂה כָּל אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ נְטֵה לָךְ הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ. וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים אֶל הָאֲנָשִׁים וְנִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם. אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ דֹּמּוּ עַד הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם. וְאִם כֹּה יֹאמְרוּ עֲלוּ עָלֵינוּ וְעָלִינוּ כִּי נְתָנָם יקוק בְּיָדֵנוּ וְזֶה לָּנוּ הָאוֹת".

1. בשני הקרבות מתואר אויב פלישתי חזק מול נציג ישראלי חלש משמעותית.

2. בשני הקרבות האלו מובאת תגובה אוהדת של העם בסוף המעשה.

3. בשני הקרבות האלו מתוארת התייחסות לכך שתוצאות המלחמה נקבעות במקום גבוה יותר – הדבר עולה מתוך אמירותיו של דוד בקרב מול גוליית:שמואל א יז לז: "וַיֹּאמֶר דָּוִד יקוק אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ ויקוק יִהְיֶה עִמָּךְ".שמואל א יז מז: "וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יקוק כִּי ליקוק הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ". וכן מתוך אמירתו של יהונתן אותה כבר ראינו: "אוּלַי יַעֲשֶׂה יקוק לָנוּ כִּי אֵין ליקוק מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט". 

ישנה סבירות גבוהה להניח שכאשר יהונתן רואה את דוד לאחר מאבקו בגוליית הוא למעשה רואה את עצמו, עקב כל האלמנטים הדומים שהצגנו. וזוהי בעצם מהות התיאור של קשירת נפשותיהם זו בזו. אם נפשותיהם מכילות אלמנטים זהים של מנהיגות, אומץ לב ותעוזה בעת קרב אזי שיש כמו מין קשר ביניהם שמכיל את החלקים הזהים האלו – משל לשני חבלים הקשורים זה בזה ונקודת הקשר שלהם משותפת לשניהם. מכאן גם יותר מוסבר התיאור: "באהבת אותו כנפשו". יהונתן אוהב את דוד כמו שהוא אוהב את עצמו כי דוד הוא "קצת יהונתן" בעצמו. כמו כן ניתן לראות בתחילת פרק יח' שאהבתם מוצגת פעם נוספת מיד לאחר כריתת הברית, ללמדנו שעיקר האהבה מבוסס על החסד שהם עתידים לגמול זה עם זה. משל לשני חברים טובים הרוצים בטובת האחר.

וכעת נחזור לקינת דוד ונבאר את הפסוק (כו'): "צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים". ניתן לראות שאמנם אהבת איש לאישה היא רומנטית, אולם דוד אומר שאהבתו ליהונתן יותר גדולה מאהבתו לנשים (שמקורה רומנטי) – ואכן הכתוב מדמה את אהבה זו לאהבת אדם לעצמו (אהבת אותו כנפשו), שאכן כנראה יותר גדולה מאהבה רומנטית לאדם אחר. ניתן לחלוק על האם אכן כך עובדת אהבה באופן מהותי אבל על כל פנים ניתן לראות שכאשר מדברים ישירות על אהבת דוד ויהונתן לא מתארים אותה כלל כאהבה רומנטית אלא אהבה עמוקה, פנימית ועזה כמו שאדם אוהב את חייו שלו.

גם לדעת הטוענים כי אהבת דוד ויהונתן הייתה אהבה רומנטית, יש לשאול למה שדוד ירצה לחשוף פרט זה, שהשתיקה יפה לו, בעת קינתו ליהונתן לאוזני כל ישראל קבל עם ועדה? הרי הדבר יכול לגרום לבושה רבה ליונתן המנוח? 

טיעון רביעי – הצגת הפשטת בגדי יהונתן באור חדש: כמו כן ניתן לפרש באופן חדש את מהות הפשטת הבגדים:ייתכן שההפשטה מהבגדים באה לתאר את השלמתו של יהונתן עם העובדה שדוד ימשיך את אביו והפיכתו לנסיך החדש.ראינו שבפרק כ יהונתן קורא לדוד לעשות חסד עם זרעו כך שניכר שהוא כבר הכיר בו כמלך. וכן בפרק כג הוא אומר זאת במפורש: "וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן" (פסוק יז). לכן לא מן הנמנע להגיד שיהונתן הבחין כבר בתחילת הדרך שדוד הוא המלך המיועד, ובכך לפרש את מהות מסירת הבגדים לא כאקט מיני שכבר אמרנו שאינו מוכרח ואינו סביר. אלא בדרך אחרת, הגיונית ויפה יותר.

ניתן להקביל בצורה מסוימת את סיפור הפשטת יהונתן להפשטת אהרן הכהן:

במדבר כ (כג-כט):"וַיֹּאמֶר יקוק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר. יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה. קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה. וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר. וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל". 

הפשטת אהרן מבגדיו ונתינתם לאלעזר בנו מסמלת את המשך הכהונה הגדולה בידי אלעזר. לא מן הנמנע להציע שיהונתן מנסה לחקות פעולה זו. בכך שיהונתן נותן את מדיו ואת כלי המלחמה שלו לדוד הוא למעשה מסמל לו שהוא רואה בו את היורש האמיתי ומוותר על ההנהגה העתידית.וכך אכן מפרש רבינו המלבי"ם: [6] (שמואל א יח' ד' ד"ה- "ויתפשט"): "וזה כמורה ומודה כי ישלוט בכל אשר לו". ניתן לסכם את מהלך הפגישה הראשונית ביניהם כך:

1. דוד מנצח בקרב מול גוליית.

2. יהונתן מזהה את דוד כאדם טוב ונפשותיהם נקשרות – סביר להניח בגלל תכונות אופי זהות שיהונתן מבחין בהן.

3. שאול לוקח את דוד אל ארמונו.

4. דוד ויהונתן, שנמצאים שניהם בארמון המלך, כורתים ברית – כיורש טבעי וכיורש נבחר.

5. יהונתן נותן את מדיו לדוד על מנת לסמן באופן מובהק יותר את בחירתו בו כיורש הנבחר לאחר אביו.ככל שאנחנו מעמיקים יותר את הדיבור על הנושא אנו רק מגלים כמה הברית שביניהם הייתה חברית ואסטרטגית ושאין צורך ממשי לקרוא את יחסיהם כמיניים ומובן שזוהי כלל לא קריאה מוכרחת. 

וכעת נטפל בשאר הראיות שלכאורה מוכיחות שהקשר ביניהם היה מיני:

1. ביטוי "מציאת החן" - אמרנו שניתן לראות שהמונח מציאת חן מקושר לאהבה רומנטית עקב אזכור המושג בפרשיית גירושי אישה. וכן מונח זה נזכר בהקשר ליחסי דוד ויהונתן ואולי יכול ללמדנו על קשר רומנטי בין דוד ויהונתן. אולם המציאות היא שהביטוי 'מציאת חן' מופיע בתנ"ך 45 פעמים וכנראה שפרשיית גירושי אישה הוא המקום היחיד ששם מוזכר המונח עם אופי מיני. במקומות אחרים ניכר כי המונח אינו קשור כלל עם מיניות. למשל במלכים א יא יט:"וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה". 

2. משמעות המונח 'לחפוץ' - על פי אותה הדרך, אמרנו שניתן לראות שהפועל 'חפץ' מקושר לאהבה משפחתית ואינטימית עקב אזכור המושג בפרשיות ייבום ואישה יפת תואר. וכן מונח זה נזכר בהקשר ליחסי דוד ויהונתן ואולי יכול ללמדנו על קשר רומנטי בין דוד ויהונתן. וגם כאן, המציאות היא שפעלים מהשורש 'חפץ' מופיעים בתנ"ך 75 פעמים וכנראה שפרשיות אלו הן המקומות היחידים ששם מוזכר המונח עם אופי מיני או זוגי. במקומות אחרים ניכר כי המונח אינו קשור כלל עם מיניות. למשל בשמואל ב כ יא:"וְאִישׁ עָמַד עָלָיו מִנַּעֲרֵי יוֹאָב וַיֹּאמֶר מִי אֲשֶׁר חָפֵץ בְּיוֹאָב וּמִי אֲשֶׁר לְדָוִד אַחֲרֵי יוֹאָב". וכן במלכים א י ט:"יְהִי יקוק אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת יקוק אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה". 

3. "בן נעוות המרדות" – העלנו את הסברה שמדובר בכינוי גנאי ליהונתן עקב נטיותיו המיניות השונות והמוחצנות. אולם, כאשר המקרא מזכיר קללת אב/אם מטרתו היא לא בהכרח לפגוע באדם עצמו אלא לקלל את בית אביו ואת העץ שעליו הוא יושב יחד איתו. ועל כן ניכר אולי כי עיקר הקללה מכוונת דווקא אל אימו של יהונתן, אחינועם.אבל לכאורה למה ששאול יקלל את אחינועם אשתו? ייתכן שהפתרון הוא פשוט בהרבה ומדובר כאן על קללה שנועדה להכפיש את יהונתן כמי שבוגד בערוות אימו שממנה נולד. ערוות אימו כאן מציינת את בית אביו. ובכך שאול אומר ליהונתן שמעשה זה שעשה מסמל בגידה בשושלת המלכותית ובוחר להשתמש במילים גסות עקב כעסו החריף. מעשה הבגידה שביצע יהונתן, בעיני אביו, למעשה מונע את המשך המלכות. והדבר עולה היטב מהמשך דבריו של שאול (שמואל א כ לא): "כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא".  כחיזוק לדרך קריאה זו ניתן לציין גם שפעמים מספר ניכר כי שאול חרד לגורל מלכותו דווקא כאשר הוא באינטראקציה עם הקרובים אליו ביותר:

שמואל א יח (כח-כט):"וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע כִּי יקוק עִם דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ. וַיֹּאסֶף שָׁאוּל לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד עוֹד וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב אֶת דָּוִד כָּל הַיָּמִים".

שמואל א כב (ז-ח):"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי יְמִינִי גַּם לְכֻלְּכֶם יִתֵּן בֶּן יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת. כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה".וכראיה חזקה נוספת אני חושב שניתן פשוט להרהר קלות בדמותו של דוד כדי להבין עד כמה הצד הזכרי שלו מאוד דומיננטי - לאור סיפור בת שבע, סיפור אביגיל, סיפור מיכל ועוד. דוד לא רק חבב נשים אלא נשא נשים רבות ועשה מאמצים רבים להשיגן (במינוחים פחות מחמיאים היינו קוראים לגבר כזה "רודף שמלות"). 

בוא נערוך סיכום ביניים קצר: ייתכן שיהונתן ידע שדוד ימלוך אחרי אביו משום שידע שהמלוכה לא באמת צפויה לעבור אליו אלא לדוד, אולי משום שידע שדוד ראוי הרבה יותר ממנו ואולי משום שבכלל לא ידע שעם ישראל, שרק עתה קיבל עליו מלך, ייתן את הכתר לבנו כדרך שאר האומות אלא יבחר מלך חדש לפי קריטריונים משלו. ועל כן נוצרה ברית בינו לבין דוד שמטרתה הייתה גם חברית וגם פוליטית. ולאור הראיות הרבות שהבאנו לכך ולאור העובדה שעמדנו על מורכבות הפועל "אהב" בתנ"ך, נראה כי אין שום מקום לגרוס שהמודל שספר שמואל מציע לנו הוא של אהבה אינטימית או בכללי רומנטית בין דוד ויהונתן. ומכל האמור לעיל אין אנו יכולים לטעון שהמקרא מבקש לתאר את יחסי דוד ויהונתן כיחסים הומוסקסואליים. 

וכאן המקום לקרוא את דבריו החכמים של ד"ר נחום אברהם [7]: "אמת, ספרות המזרח הקדום, תרמה רבות להבנת התופעה ההומוסקסואלית בחברה הישראלית בתקופת המקרא. אולם, בין עובדה זו ובין הטענות הדחוקות שההומוסקסואליות חדרה לחברה הישראלית בהשפעת שכניה הפלשתים והכנענים, פעורה תהום עמוקה. זאת, כי ההומוסקסואליות הינה תופעה חברתית-אנתרופולוגית כלל אנושית, ולא עניין תרבותי. כדי להוכיח כי בחברה הישראלית היו הומוסקסואליים אין אנו זקוקים לעדויות חוץ-מקראיות. קל וחומר שלא ניתן מתודולוגית ללמוד מעדויות אלה על הנעשה בחדרו הפרטי של פלוני אלמוני". 

המונחים בסיפור דוד ויהונתן שמתארים את אהבתם הם יחסית מבלבלים ומשאירים מעט מקום מעורפל להסיק מסקנות לכאן או לכאן. האם יש משהו מיוחד בלשון זו שיכולה להשתמע לשני פנים? נשאל את השאלה בצורה שונה – למה היה צורך לתאר כל כך הרבה פעמים את אהבת דוד ויהונתן? להלן נציע כמה אפשרויות:

1. ייתכן שהיא לא באמת באה ללמד אותנו משהו וכדרכם של מילים ופעלים רבים בעברית המקראית, ובשפות בכלל, יש מילים שפשוט יכולות לתאר יותר מתופעה אחת ומכאן נובע בלבול, שלרוב אינו מוצרך כלל. לפי הצעה זו פשוט נפרש שכותב הספר בסך הכל רצה להבהיר לנו שדוד ויהונתן אהבו זה את זה.

2. סוזן אקרמן היא חוקרת תנ"ך אמריקאית שטוענת שהתיאורים הרבים הללו של אהבת דוד ויהונתן באים במטרה "להנשים" את יהונתן (להפוך אותו לנשי) ובכך לפסול את תביעתו על כיסא ישראל לטובת דוד. [8] זאת אומרת שהמטרה של דימויים אלו היא להוריד את קרנו של יהונתן בכך שמציגים אותו כמי שמעוניין בקשר עם דוד ועל כן כגבר עם דפוס רגשות נשי שאינו ראוי לשמש כמלך. אקרמן אישית תומכת בהצגת יחסי דוד ויהונתן כהומוסקסואליים ואף כתבה ספר שלם בעניין. אולם, ניתן לקבל את הנחה זו גם בלי לגרוס שבפועל הייתה בין דוד ויהונתן אהבה רומנטית, כפי שכבר ראינו. אולם, הנחה זו מאוד בעייתית מכיוון שכבר ראינו שניתן לפרש שיהונתן מוותר מרצונו של הכיסא, אזי שאין צורך שכותב הסיפור, שאולי תומך במלכות בית דוד, ירצה להציג את יהונתן כנשי.

3. וכאן אני מגיע להצעה האחרונה והאהובה עליי – הצעתו של משה גרסיאל. משה גרסיאל הוא פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן שאחד מתחומי המחקר שלו הוא שמות מקראיים ומדרשי שם. הוא טוען שמדרש השם 'דוד' מגיע מהמילה "ידידות" או "דודים". [9] ה'דודים' בשיר השירים מייצגים את רגש השמחה שמרגישים אוהבים בעת שהם קרובים אל אהוביהם (לפי דעת מקרא ומצודות ציון).ולפי זה מגמת התנ"ך היא להציג את דמותו של דוד כאדם האהוב בעיני דמויות רבות:

שמואל א טז (כא):"וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים".

שמואל א יח (כ):"וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו".

שמואל א יח (כב):"וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ".

שמואל א יח (טז):"וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם".

לפי פירוש זה, יחסי דוד ויהונתן הם נדבך משמעותי בתוך קטגוריה רחבה הרבה יותר של יחסי דוד והזולת שנועדו להדגיש את האהבה הרבה שחלקו הכלל לדוד החל מרגע שעלה לגדולות בבית לחם. ומכל מקום אם הצעה זו נכונה היא, הרי יש גם בה כדי לשלול באופן מוחלט את הניסיונות לתת לפועל "אהב" משמעות מינית-ארוטית בהקשר זה" . [10]

ונסיים עם דבריה של מסכת אבות:"כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דוד ויהונתן". [11]

—------------------

הערות שוליים:

1. כך הוא פורס את שיטתו בספרו:

Horner, Tom M. Jonathan Loved David: Homosexuality in Biblical Times. The Westminster John Knox Press, Pennsylvania, 1978 [חזרה מעלה]

.2

 Gordon, Cyrus H. (1955). "Homer And Bible: The Origin and Character of East Mediterranean Literature. Page 89.

Horner, Tom M. Jonathan Loved David: Homosexuality in Biblical Times. The Westminster John Knox Press, Pennsylvania, 1978. Page 19. [חזרה מעלה]

3. כך כותב נחום אברהם בספרו (ראה לעיל הערה 7): "תמהתני. מניין הוא יודע על הומוסקסואליות אצל הפלישתים, שידיעתנו עליהם ממילא שואפת לאפס". [חזרה מעלה]

.4

 J.A. Thompson, ‘The Significance of the Verb Love in the David–Jonathan Narrative in 1 Samuel’, VT 3 (1974), pp. 334-38. [חזרה מעלה]

5. מלבי"ם על שמואל א יח א. [חזרה מעלה]

6. מלבי"ם על שמואל א יח ד. [חזרה מעלה]

7. ד"ר נחום אברהם. "אנשי שוליים בתקופת המקרא", הוצאת מוסד ביאליק ירושלים. ספריית האנציקלופדיה המקראית, ירושלים התשע"א. עמוד 126.  [חזרה מעלה]

.8

 Susan, Ackerman, When Heroes Love: the ambiguity of eros in the stories of Gilgamesh and David,

website review: https://cup.columbia.edu/book/when-heroes-love/9780231132602, accessed 6th April 2017.וכן ניתן למצוא את דעה זו מצוטטת במאמר: "The Love of Jonathan and David" מאת Colin Battersby באתר academia.edu: https://www.academia.edu/36711619/The_Love_of_David_and_Jonathan_2017 [חזרה מעלה]

9. 1. מצודות ציון על שיר השירים א' ב'. ד"ה: "דודיך" – "ענין אהבה וחיבה. כמו 'נרוה דודים' (משלי ז יח)".2. עמוס חכם, דעת מקרא על שיר השירים א' ב'. ד"ה: "טובים דודיך מיין" – "ופרושו: רגש השמחה שמרגישים האוהבים בעת שהם קרובים אל אהוביהם. כשרגש זה גובר עם האדם, חש הוא כעין שכרון מעין שכרון היין". [חזרה מעלה]

10. ולעיון בהצעתו המלאה של פרופסור גרסיאל: כתב עת בית מקרא. א, קנו. תשרי-כסלו התשנ"ט. משה גרסיאל, "משחקי מילים, צימודים ודרשות שם כתכסיס ריטורי-ספרותי בספר שמואל". עמוד 7. [חזרה מעלה]

11. משנה מסכת אבות, פרק ה משנה טז'. [חזרה מעלה]