שלום לכולם! 🙂ספר תהילים הוא הספר הכי פחות "ספר" בתנ"ך. כוונתי היא שהוא הספר הכי פחות אחיד בנושא עליו הוא מדבר. לרוב ספרי התנ"ך יש דמויות או נושאים מרכזיים וספציפיים שסביבם הם עוסקים, ותהילים אינו כך. הוא אינו ספר לא רק משום שיש לו כותבים שונים (שכן לרוב ספרי התנ"ך יש בעצם יותר מכותב אחד), אלא גם משום שהנושאים סביבם מזמורי תהילים מדברים הם רבים מאוד וכנראה שאין קשר חזק בין הנושאים האלו שדרכו אפשר לחבר את חלקי הספר השונים. וגם אם הם ניתנים לחיבור, זו היא מלאכה סבוכה וקשה שלרוב לא עולה מקריאה פשוטה של המזמורים.
בתוך ספר תהילים יש חלוקה לחמישה ספרים קטנים יותר, כל ספר שכזה ניתן לכנות בשם 'ספר פנימי'. גם אם ניתן למצוא קשר בין המזמורים השונים בתוך אותו בספר, מלאכה שהיא מורכבת מאוד לכשעצמה, אזי שקשה הרבה יותר להציע תשובות טובות (העולות מפשוטו של מקרא) לקשר שיש לספרים הפנימיים אחד עם השני. לצד חלוקה לספרים פנימיים, ניתן לסווג מזמורי תהילים מסוימים שעוסקים בנושאים דומים או בעלי מבנה שירי דומה כשייכים לאותה 'חוליית מזמורים'. קיימים מספר סוגים של חוליות מזמורים בספר תהילים (ואחת הדוגמאות המפורסמות לחוליה שכזו היא חוליית מזמורי הללויה בספר הפנימי החמישי של תהילים שעוסקים ברוממות שמו של הקב"ה). גם אם מצליחים למצוא אלמנטים דומים בין מזמורים שונים ומצליחים לסווג אותם כחולייה של מזמורים העוסקים סביב אותו נושא, אזי שריבוי החוליות ומיעוט הקשרים הקיימים בין חוליה לחוליה רק מוסיפים לראיית ספר תהילים כספר בעל מבנה לא אחיד העוסק במגוון רחב וסבוך מאוד של נושאים.
חוליית המזמורים בה נעסוק במאמר זה היא מזמורי אסף. מזמורי אסף מתחילים בתהלים ע"ג - פ"ג, וכוללים גם את פרק נ'.
לפני שנצלול אל הפרקים עצמם, בואו נתחיל בהקדמה קצרה: כשני שליש ממזמורי תהלים משויכים לכותב מסוים בפתיחתם. הנה מעט דוגמאות לכך: מזמור צ' – "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים", מזמור ע"ב – "לִשְׁלֹמֹה אֱ-לֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן", מזמור קמ"ד – "לְדָוִד בָּרוּךְ י-י צוּרִי" ומזמור פ"ט – "מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי".כמו בדוגמאות, כך גם לכל אחד מהמזמורים בחוליה הזו יש כותרת שנושאת את שמו של אדם בשם 'אסף' (לדוגמא, בפרק ע"ג פסוק א' - "מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱ-לֹהִים לְבָרֵי לֵבָב"). רוב הפרשנים הקלאסיים קיבלו את הכותרות של הפסוקים כפשוטם – שהתחילית 'ל' מתארת שייכות. [1] כלומר, שהמזמור חובר בידי X, קצת כמו שכיום ניתן לשייך יצירה למחבר באמצעות האות ל' (ספר מורה נבוכים להרמב"ם או ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי). ישנן גם עוד גישות פרשניות ביחס לכותרות, גם בעולם הדתי, כפי שנראה בהמשך המאמר. בניגוד לגישה המסורתית הקלאסית, הרבה מהחוקרים החדשים הטילו ספק בקשר לזהות המחבר גם של המזמורים שמשויכים למחבר מסוים ספציפי בכותרתם. למשל, בספר "בין לשון ללשון: לתולדות לשון המקרא בימי בית שני" של ד"ר אבי הורביץ, מובאת הטענה שישנם מזמורי תהלים שמיוחסים לדוד בכותרת אך למעשה התחברו זמן רב אחריו, בימי בית המקדש השני, ואלו מזמורים: ק"ג, קכ"ד, קמ"ד וקמ"ה.[2] באופן כללי, הורביץ מנתח את השפה של מזמורי תהלים ולומד אילו נכתבו בבית ראשון ואילו כנראה בבית שני, בגלל ששפתם דומה לשפת הספרים המאוחרים בתנ"ך ולשון חז"ל. יש לו ראיות לדבר ולא נדבר עליהן כאן. ברור שמדובר בסוגיה שצריך לרדת לעומקה ולנסות להציע תשובות לפתרונה, ודרך הדיבור על מזמורי אסף הייתי רוצה לנסות להציע פרשנות חדשה לכותרות ואולי גם להציע פתרון לשאלה מי באמת כתב את המזמורים.
בואו נתחיל ונתבונן במזמורי אסף עצמם.חילקתי אותם בעצמי לתת-יחידות בהתאם לנושא המרכזי עליו הם מדברים. זו חלוקה עצמית לצרכי נוחות על סמך מוטיבים זהים שמצאתי ואינה חלוקה מוכרחת/מחייבת:
בוא נצלול ונעמיק את הדיבור על המזמורים עצמם.1. תת יחידה א - מזמורי השבח והגמול:מזמורים אלו מדברים על קרבת אלוהים, על גמול הצדיק והרשע ועל גדולתו של האל יתברך. להלן סקירה על חלקים מהם:
תהילים עג: בפרק זה המשורר דן בנושאים של שכר ועונש. בתחילה הוא לא מבין מדוע דרך רשעים צלחה ודרכו שלו לא צולחת, ועל כן הוא מיוסר בעוד הרשעים נהנים בלא תנאי:"כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה. אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם"[3].אולם לאחר מכן הוא מגיע אל בית המקדש, וחווה איזו תובנה: "עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם".התובנה שלו היא שאמנם הרשעים שמחים כיום, אך בעתיד הקב"ה יעניק להם את גמולם: "אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת. כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה". ולבסוף, המשורר מבין שהקב"ה תמיד היה עימו, גם כשסבל. ומציאות זו היא שכרו:"וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי. בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי". ניכר שמרכז הפרק ושיאו הוא ההגעה אל המקדש. מי שחיבר את המזמור הוא דמות שרואה בהליכה למקדש כרגע שבו הוא מקבל את תובנתו.תהילים עה: כמו מזמור עג' גם מזמור זה עוסק בגמול. המשורר מלמד את רשעי העולם מוסר ואומר שהקב"ה ישפוט את כל היצורים על מעשיהם. ניתן לראות תנועה מעניינת במזמור זה של דו-שיח בין הקב"ה עצמו למשורר. שכן יש משפטים שנשמעים כאילו הקב"ה בעצמו אומר אותם: המשורר: "הוֹדִינוּ לְּךָ אֱלֹ-הִים הוֹדִינוּ וְקָרוֹב שְׁמֶךָ סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ". הקב"ה: "נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה. אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן". המשורר: "כִּי אֱלֹ-הִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים. וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם אֲזַמְּרָה לֵאלֹ-הֵי יַעֲקֹב". הקב"ה: "וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק". ישנו כאן דיבור של ה' בגוף ראשון - האם מדובר בנבואה? נשאיר את השאלה פתוחה בינתיים. 2. תת יחידה ב – מזמורים לאומיים והיסטוריים:מזמורים אלו מתארים אירועים היסטוריים שחווה עם ישראל והם מושרים מזווית רחבה כשירה של העם כולו. נעבור על חלקם:
תהילים עז:במזמור זה מבקש המשורר רחמים מהקב"ה:"קוֹלִי אֶל אֱלֹ-הִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹ-הִים וְהַאֲזִין אֵלָי. בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי". המשורר תמה שמא הקב"ה שכח את מידות הרחמים שלו:"הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה?" כדי לעורר את רחמי שמיים, הוא מחליט לאזכר את מעשיו של הקב"ה:"אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ". ועל כן הוא מאזכר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף:"גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה. רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹ-הִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת". וכן לבסוף את הנהגתם של משה ואהרן:"נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן".תהילים עח: מזמור זה גם הוא מזמור היסטורי שמאזכר גם את אירועי יציאת מצרים. זהו המזמור השני הכי ארוך בתהילים, אחרי קיט. המשורר גולל את כל ההיסטוריה של ישראל – מימי השעבוד ועד לבניין המקדש. ניגע בחלקים ההיסטוריים שבו: 1. חטא בני אפרים – כנראה תיאור לכל ממלכת ישראל: "בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב. לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹ-הִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת". 2. ניסי המדבר במצרים:"וַיַּנְחֵם בֶּעָנָן יוֹמָם וְכׇל הַלַּיְלָה בְּאוֹר אֵשׁ. יְבַקַּע צֻרִים בַּמִּדְבָּר וַיַּשְׁקְ כִּתְהֹמוֹת רַבָּה.וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם". 3. שכחת עם ישראל את הקב"ה: "בְּכׇל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו. וַיְכַל בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה". 4. תיאורי מכות מצרים: "וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם וְנֹזְלֵיהֶם בַּל יִשְׁתָּיוּן.יְשַׁלַּח בָּהֶם עָרֹב וַיֹּאכְלֵם וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם". 5. עונש אפרים וישראל – חורבן משכן שילו:"שָׁמַע אֱלֹ-הִים וַיִּתְעַבָּר וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם. בַּחוּרָיו אָכְלָה אֵשׁ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ".6. הבחירה בשבט יהודה ובבית דוד: "וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב. וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם. וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן"
המזמור מתאר לנו את חורבן שילה ומלחמות ישראל. וניכר שאקורד הסיום החיובי של הפרק ושיאו הוא המלכת דוד המלך. וכן גם בפרק זה מוזכר לנו המקדש. והנה לנו אזכור נוסף של המקדש.
תהילים פא:מתחיל עם שבח כללי להקב"ה:"הַרְנִינוּ לֵאלֹ-הִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹ-הֵי יַעֲקֹב.שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל". לאחר מכן הוא מזכיר את אירועי המדבר – מי מריבה וקבלת חוקים/מצוות: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע. בַּצָּרָה קָרָאתָ וָאֲחַלְּצֶךָּ אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה". גם כאן מופיע הגמול והעונש על החטאים:"וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי.וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם".וכן הגמול על השכר עבור קיום המצוות:"לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ. כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי. מְשַׂנְאֵי ה' יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם".
תת יחידה ג - מזמורי הגלות והחורבן: אלו המזמורים שיותר מעסיקים אותנו במאמר זה ולכן נתעכב יותר על כל אחד מהם:
תהילים עד:המזמור פותח עם זעקה לה' על עוזבו את עמו: "לָמָה אֱלֹ-הִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ. זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ". תיאור חורבן המקדש:"שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ. אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ". ממשיך עם בקשת תחינה: "אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ חַיַּת עֲנִיֶּיךָ אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח.הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס". וכן בקשה לנקמה באויבים:"אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד". במזמור זה מתואר לנו חורבן המקדש. זו לא הופעתו האחרונה של מאורע זה בתהילים.הרד"ק ועמוס חכם בדעת מקרא טוענים שמזמור זה מתאר את גלות בבל.[4]
תהילים עט:המזמור פותח בתיאור חורבן ירושלים והמקדש:"מִזְמוֹר לְאָסָף אֱל-ֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים". ממשיך עם חרפת ישראל וצרתו:"שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר.הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ". ממשיך עם בקשת נקמה באויב:"שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ". "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹ-הֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ". ונחתם עם בקשת לכריתת ברית מחודשת עם ה': "וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ".
תהילים פ:גם מזמור זה זועק על כאבי הגלות:"אֱלֹ-הִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ, וְנִוָּשֵׁעָה.ה' אֱלֹ-הִים צְבָאוֹת, עַד-מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ.אֱלֹ-הִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה". הוא מבקש לשוב, סימן שאיננו בביתו.המשורר מתלונן על הנעשה ל-'גפן', משל לעם ישראל[5]:"גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ.לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ, וְאָרוּהָ כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ.יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר, וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה". ניכר שהמשורר מצוי בגלות ומבקש לשוב לארצו. המזמור מסתיים עם תפילה להקב"ה והבטחה שלא נעזוב אותו:"תְּהִי-יָדְךָ עַל-אִישׁ יְמִינֶךָ עַל-בֶּן-אָדָם אִמַּצְתָּ לָּךְ. וְלֹא-נָסוֹג מִמֶּךָּ תְּחַיֵּנוּ וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא. ה' אֱלֹ-הִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ, הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה".
טענתו של המלבי"ם היא שפרק זה נכתב בתקופת עזרא ונחמיה.[6]
תהילים פג: מזמור זה, כמו קודמיו, פותח בבקשה מה' שישמע לתפילות:"אֱלֹ-הִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל.כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ". המשורר ממשיך עם פירוט האויבים העומדים על ישראל:"כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ.אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים.גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר.גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט סֶלָה". מתוארת לנו כאן מלחמה מול עשרה עמים. המזמור ממשיך עם תפילה למלחמה באויבים, אגב הזכרת מלחמות ישראל הקודמות:"עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן.נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאר הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה.שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵמוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל נְסִיכֵמוֹ". מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ ה' ".רד"ק והמלבי"ם מאחרים מזמור זה לימי יהושפט המלך. [7]
בשלב זה צריך לעמוד על דמותו של אסף – מי הוא היה? ישנן כמה דמויות בתנ"ך בשם אסף, אבל כנראה שהכוונה היא לאסף בן ברכיהו המופיע בספר דברי הימים. אסף בדברי הימים מוצג כלוי משורר חשוב שפעל במשכן ובמקדש ולפיכך תפקידו היה לשיר שירי קודש.עוד גורם שיכול לחזק את זיהויו של 'אסף' ממזמורים אלו כאסף הלוי המשורר מספר דברי הימים הוא תיאורי הנגינה והמקדש שבמזמורים. כמובן שתיאורים אלו מאוד קשורים מטבעם לעולמם של הלווים, שתפקידם היה לנגן במקדש.לתיאורים הקשורים לעולם הלווים, כפי שמשתקפים במזמורים, ניתן לקרוא "אלמנטים לוויים". נוכל להבחין היטב באלמנטים קלאסיים מסוג זה במזמורי אסף:1. אזכורים לזמר ונגינה בצורה מודגשת:מזמור פא:"הַרְנִינוּ לֵאלֹ-הִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹ-הֵי יַעֲקֹב.שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל.תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ".מזמור עו:"לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר". מזמור עז:"אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי". 2. אזכור המקדש:כבר פירטנו רבות עד כה את המקום שהמקדש תופס במזמורים האלו והבאנו פסוקים מפורשים לכך שהמקדש נוכח מאוד, וכך גם חורבנו.
על כן נראה מאוד סביר שלוי משורר יכתוב את מזמורים אלו, כפי שאכן נכתב בכותרות המזמורים. מתוך כך, ולאור העובדה שלא ראינו דמויות מרכזיות אחרות בשם אסף בתנ"ך, מאוד הגיוני ומוכרח להניח שה'אסף' אליו משויכים מזמורי אסף הוא הוא אסף בן ברכיהו. ולפי זה הוא המחבר שלהם.
בדברי הימים א פרק ו מתואר שדוד מעמיד לווים משוררים לשרת לפני משכן אוהל מועד: "וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל יְדֵי שִׁיר בֵּית יקוק מִמְּנוֹחַ הָאָרוֹן. וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד בַּשִּׁיר עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יקוק בִּירוּשָׁלָ͏ם וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם. וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים וּבְנֵיהֶם מִבְּנֵי הַקְּהָתִי: הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר בֶּן יוֹאֵל בֶּן שְׁמוּאֵל. [בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיאֵל בֶּן תּוֹחַ. בֶּן צוּף בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן מַחַת בֶּן עֲמָשָׂי. בֶּן אֶלְקָנָה בֶּן יוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן צְפַנְיָה. בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח. בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל]. וְאָחִיו אָסָף הָעֹמֵד עַל יְמִינוֹ אָסָף בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן שִׁמְעָא. [בֶּן מִיכָאֵל בֶּן בַּעֲשֵׂיָה בֶּן מַלְכִּיָּה. בֶּן אֶתְנִי בֶן זֶרַח בֶּן עֲדָיָה. בֶּן אֵיתָן בֶּן זִמָּה בֶּן שִׁמְעִי. בֶּן יַחַת] בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן לֵוִי. וּבְנֵי מְרָרִי אֲחֵיהֶם עַל הַשְּׂמֹאול אֵיתָן בֶּן קִישִׁי [בֶּן עַבְדִּי בֶּן מַלּוּךְ. בֶּן חֲשַׁבְיָה בֶן אֲמַצְיָה בֶּן חִלְקִיָּה. בֶּן אַמְצִי בֶן בָּנִי בֶּן שָׁמֶר. בֶּן מַחְלִי בֶּן מוּשִׁי בֶּן מְרָרִי בֶּן לֵוִי]. וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם נְתוּנִים לְכָל עֲבוֹדַת מִשְׁכַּן בֵּית הָאֱלֹ-הִים". דוד מייסד עבודה חדשה במשכן אוהל מועד והיא מלאכת הנגינה, המקודשת והמיועדת ללווים. נזכרים לנו כאן 3 לווים משוררים מרכזיים משלושת שרשראות הייחוס של משפחת לוי – גרשון, קהת ומררי.
כמו כן, בדברי הימים ב פרק כה מוזכרת שוב מקהלת הלווים בעת חנוכת מקדש שלמה: "ויְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ כִּי כָּל הַכֹּהֲנִים הַנִּמְצְאִים הִתְקַדָּשׁוּ אֵין לִשְׁמוֹר לְמַחְלְקוֹת. וְהַלְוִיִּם הַמְשֹׁרֲרִים לְכֻלָּם לְאָסָף לְהֵימָן לִידֻתוּן וְלִבְנֵיהֶם וְלַאֲחֵיהֶם מְלֻבָּשִׁים בּוּץ בִּמְצִלְתַּיִם וּבִנְבָלִים וְכִנֹּרוֹת עֹמְדִים מִזְרָח לַמִּזְבֵּחַ וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים מַחְצְרִים בַּחֲצֹצְרוֹת. וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרֲרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהֹדוֹת ליקוק וּכְהָרִים קוֹל בַּחֲצֹצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל ליקוק כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְהַבַּיִת מָלֵא עָנָן בֵּית יקוק. וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יקוק אֶת בֵּית הָאֱלֹ-הִים". מכאן שמקהלת לווים זו הייתה פעילה גם בבניין בית המקדש. ניכר שאסף המוזכר כאן הוא המחבר המופיע בכותרתם של מזמורים אלו, מה גם שכפי שנראה תכף במקורות נוספים הוא היה משורר מיוחד וכנראה גם ראש למשוררים כך שהדבר הגיוני.
נוכל להכיר קצת יותר את דמותו של אסף דרך המסופר עליו במקומות נוספים בספר דברי הימים. בואו נעיין בדברי הימים א פרק טז:"וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן יקוק מִן הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל ליקוק אֱלֹ-הֵי יִשְׂרָאֵל.אָסָף הָרֹאשׁ וּמִשְׁנֵהוּ זְכַרְיָה יְעִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וּמַתִּתְיָה וֶאֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ. וּבְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת תָּמִיד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹ-הִים.בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד בָּרֹאשׁ לְהֹדוֹת ליקוק בְּיַד אָסָף וְאֶחָיו".
לאחר הבאת ארון ה' אל האוהל שהכין לו דוד, דוד מתחיל לשיר מזמור שלם – ביד אסף ואחיו, מכאן שקבוצה זו ואסף ביניהם כנראה לקחה חלק פעיל בכתיבת המזמור או בשירה שלו. אם נעיין בתוכן המזמור עצמו ניווכח שזהו כנראה עיבוד מוקדם למזמור קה' בתהילים, 15 הפסוקים הראשונים של מזמור זה דומים למזמור המושר כאן (המשך המזמור כבר שונה).
כחלק מהזכויות על מזמור זה מוזכרים גם להקת הלווים המושררים שספק שרו ספק חיברו את מזמור זה יחד עם דוד עצמו. מאיך שאסף מוצג כאן ניתן להבין שהוא כנראה היה מנהיגם של הלווים המשוררים או אחד מהיותר מוכשרים בהם שכן הוא מוצג כ"אסף הראש" (פסוק ה'), אולי זה תואר מקביל ל"הכהן הראש" שהיה כינויו של הכוהן הגדול. [8] וכמו כן, כאשר רוצים להציג את קבוצת הלווים המושררים קוראים להם: "אסף ואחיו" (ז). מכאן שהוא כנראה היה המרכזי שבהם.
כדי לבסס את תזה זו בואו נעיין באיך שמוצגת לנו הרפורמה הדתית של חזקיהו המלך בדברי הימים ב פרק כט': "וַיַּעֲמֵד אֶת הַלְוִיִּם בֵּית יקוק בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד וְגָד חֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא כִּי בְיַד יקוק הַמִּצְוָה בְּיַד נְבִיאָיו. וַיַּעַמְדוּ הַלְוִיִּם בִּכְלֵי דָוִיד וְהַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת. וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה לְהַמִּזְבֵּחַ וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר יקוק וְהַחֲצֹצְרוֹת וְעַל יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וְכָל הַקָּהָל מִשְׁתַּחֲוִים וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר וְהַחֲצֹצְרוֹת מַחְצְרִים הַכֹּל עַד לִכְלוֹת הָעֹלָה. וּכְכַלּוֹת לְהַעֲלוֹת כָּרְעוּ הַמֶּלֶךְ וְכָל הַנִּמְצְאִים אִתּוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לַלְוִיִּם לְהַלֵּל ליקוק בְּדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה [9] וַיְהַלְלוּ עַד לְשִׂמְחָה וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ".
חזקיהו המלך מאזכר את אסף החוזה כמי שחיבר מזמורי הלל יחד עם דוד המלך. מתיאורים אלו ניתן לראות שאסף היה לוי משורר מפורסם ומכובד מאוד, מראשי המנגנים שחיבר מזמורים יחד עם דוד המלך עצמו. שכן בראי הדורות, בפרספקטיבה מאוחרת, מזמורים הלל מסוימים יוחסו לדוד ולאסף בשותפות. [10]
נוכל להבחין גם שבמזמורי אסף אלו ישנם אלמנטים ליוויים קלאסיים:1. אזכורים לזמר ונגינה בצורה מודגשת:מזמור פא:"הַרְנִינוּ לֵאלֹ-הִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹ-הֵי יַעֲקֹב.שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל.תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ".מזמור עו:"לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר". מזמור עז:"אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי". 2. אזכור המקדש. המקדש נוכח מאוד, וכך גם חורבנו.
על כן נראה מאוד סביר שלוי משורר יכתוב את מזמורים אלו, כפי שאכן נכתב בכותרות המזמורים. מתוך כך, ולאור העובדה שלא ראינו דמויות מרכזיות אחרות בשם אסף בתנ"ך, מאוד הגיוני ומוכרח להניח שה'אסף' אליו משויכים מזמורי אסף הוא הוא אסף בן ברכיהו. ולפי זה הוא המחבר שלהם.
וכעת צריך לשאול את השאלה, האומנם אסף בן ברכיהו הוא באמת המחבר הבלעדי של מזמורים אלו? ניתן להקשות על זיהוי אסף הלוי כמחבר המזמורים בעיקר דרך עיון בתת-יחידה ג שהצגנו – מזמורי החורבן. מזמורים אלו נושאים את שמו של אסף אבל מתארים חורבן ממשי שלא היה קיים בימיו. אלו הם מזמורי: עד, עט, פ, פג. אסף, כמו שראינו, חי בתחילת ימי בית ראשון ואילו מזמורים אלו מתארים את החורבן עצמו מאות שנים לאחר מכן. וכן הרי כבר ראינו פרשנים קלאסיים שמאחרים חלק מהמזמורים בעקבות הסיבה הזאת!כעת ננסה להציע הצעות לפתרון הקושיה ונטיל בהן דופי אחת אחת:1. ניתן להציע שחורבן בית המקדש המתואר במזמורים אלו הוא רק דימוי או משל של המשורר כדי לתאר את יגונו.אולם, אין סיבה שאדם ירגיש צורך לתאר עצב ושירת זעקה בדמות חורבן ממשי, במידה ולא היה עד למאורע כזה בימיו. כדי שהרעיון לתאר יגון כללי בדמות חורבן מקדש יהפוך לריאלי, הוא צריך לבוא רק אחרי שהמושג של חורבן כבר היה קיים ואכן התרחש – כדי שיהיה ניתן לשאוב ממנו השראה. [11] ועל כן מאוד סביר להניח שזמן כתיבת מזמורים אלו הוא בימי חורבן המקדש או לאחריו, ולא בימי דוד בהם חי אסף.
2. יש אפשרות לטעון שהפרק נכתב בנבואה. ואכן הפרשנים שטוענים שכל ספר תהילים חובר בידי דוד המלך, כמו רבי סעדיה גאון, [12] יטענו שמזמורים שמתארים אירועים שקרו לאחר חייו של דוד חוברו בידי דוד ברוח נבואה. אני מתנגד לקריאה זו בספר תהילים. אני חושב שאין צורך להסיק שמדובר במראה נבואה בלי שתהיה לכך לכל הפחות רמיזה בפסוקים עצמם. ניתן לתאר נבואה כמפל מים היורד מהאל אל האדם ואילו תפילה היא דווקא ניסיון של האדם לתת למים לזרום מלמטה למעלה, כך שניתן להגיד שאלו שני ערכים כמעט הפוכים. אנו יכולים לראות שספר תהילים הוא קובץ של מזמורי חכמה ושבח ובמיוחד תפילה ועל כן לראותו כספר נבואה יוצר מעט בעייתיות. כמו כן, לפי קריאה זו חלק ממזמורי אסף מתארים תפילה שלכאורה אינה נצרכת - למה הוא בוחר להתפלל שה' יגאל את עמו בעת החורבן מאשר להתפלל שהבית פשוט לא ייחרב מלכתחילה? את קושיה זו לא אעלה מול ירמיהו או יחזקאל שממש חיים בימי החורבן ושראו את החורבן הופך לממשי וודאי יותר ויותר בימי חייהם אבל כן אעלה אותה למול אדם שחי מאות שנים לפני עליית בבל.
הבעיה המרכזית שלי אם הצעה זו היא שהיא קצת נוחה באופן מחשיד, שכן היא פשוט מנסה ליצור אופי כפול לספר תהילים. כך שבמצב שאני לא יכול להחליט על איזה אירוע מחיי דוד מוסב המזמור אני פשוט אחליט שמדבור בנבואה. התמונה המתקבלת יכולה להיות של 140 מזמורים המושרים בחייו של דוד על המציאות הנוכחית, וספציפית 10 מזמורים המושרים בנבואה (או בכל שיטת חלוקה אחרת: 120-30, 100-50 וכו'). ולכן בעיניי זו הצעה פרשנית די עצלנית להניח שאת רוב המזמורים חיבר אסף על חייו שלו ואת מזמורי החורבן ספציפית הוא חיבר על אירועים עתידיים בנבואה – במקרה זה החיתוך בין מזמורים לא-נבואיים למזמורים כן-נבואיים הוא קצת נוח ומדויק מדי (ומשתמש באינדיקציה אחת בלבד והיא השאלה האם הגיוני שהמשורר ראה את האירוע בחייו), בצורה שדי מחשידה את אמינותה ותקפותה של ההצעה. [13]
3. ניתן לגרוס שאולי המחבר הוא פשוט אדם אחר בשם 'אסף' שחי מאוחר יותר בימי החורבן והיה לוי משורר גולה שחיבר את המזמור. שכן ניכר לפי סגנון המזמורים שמדובר על דפוס שירה דומה לשאר המזמורים בקובץ מזמורי אסף, שכן גם בהם מוזכר המקדש וחורבנו ותורת הגמול חוזרת ומדוברת. ולכן ניתן להסיק שגם מחברם של מזמורים אלו מגיע מרקע דומה ולכל הפחות היה גם לוי משורר בעצמו. לעניין זה נניח שהיו שני אסף – אסף הראשון בתחילת ימי הבית הראשון ואסף השני בחורבנו. זו אכן הצעה סבירה יחסית. אכן ישנה קצת בעייתיות להניח שגם לו קוראים אסף כי אני מניח שהוא כבר היה מודע למזמורי אסף המוקדמים יותר, שאולי אף היו מושרים בבית המקדש הראשון, ולא היה בוחר בכותרת זהה. כמו כן, אולי גם התנ"ך עצמו היה בוחר להבחין בין שתי הדמויות באמצעות ציון ייחוסם. אולם, ניתן להתמודד עם קושיות אלו ולכן זו לא הצעה דחוקה מדי. מכל מקום גם היא הצעה ספציפית ונוחה מדי, ועל כן הייתי רוצה למצוא הצעות מתקדמות וכוללניות יותר.
4. אולי המזמור מוקדש אל אסף, שכבר נפטר מן העולם דאז. מצינו בספר תהילים מצב של הקדשת מזמור בכותרתו. לדוגמא, נעיין במזמור עב'. להלן פסוקו הראשון של עב': "לִשְׁלֹמֹה אֱלֹ-הִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ".ופסוקו ההאחרון: "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי". כך שמדובר על מזמור שדוד כנראה מקדיש אל שלמה המלך. [14] כך רוב הפרשנים תופסים את מזמור עב'. [15] אולם, אני גם פחות רואה סיבה להניח שהמזמור הוקדש לאסף. שכן אין מזמור זה בא כדי לדבר אל אסף או לפאר את שמו. אכן מאוד סביר שמדובר בהקדשת שיר במזמור עב' שם דוד מקדיש מזמור לשלמה המלך, בנו, ומתאר ממלכה גדולה ועשירה. אולם, כאן לא נראה לנכון להגיד שהנמען של השיר הוא אסף שכן אין השיר מדבר אליו/עליו אלא רק נושא תפילה לקב"ה שיגאל את עמו. ועכשיו נעבור להצעתנו החדשה – שבמהותה היא כמין שילוב של כמה מההצעות שנאמרו:אם במזמורי דוד כנראה התחילית 'ל' באה לתאר שייכות ("למנצח מזמור לדוד", "למנצח לדוד", "לדוד"). במזמור עב' אולי היא מציינת את הביטוי – 'לכבודו של'.ואולי בעצם במזמורי אסף, לפחות בחלקם, היא מציינת משהו חדש. אולי המחבר של מזמורי החורבן, שהוא אכן ככל הנראה לוי משורר שגלה מעט לאחר ימי חורבן בית המקדש הראשון, זעק לאלוהיו בשל חורבן עירו ולכן רצה לכתוב שירת קודש לאלוקים אחרי הזעזוע הרב שהתרחש בממלכה. וכדי שהשירה תהיה מספיק עוצמתית ותשאיר הד מספיק חזק לדורות כשיר קינה סוחף ועמוק הוא בחר ללבוש על עצמו את דמותו של אחד מהמשוררים הידועים והקדמונים, אסף החוזה, ולכתוב את המזמור תחת שמו. "כמעין אסף החוזה מודרני" המתאר את חורבן הבית. אולי תחת השאלה של: 'מה אסף הגדול היה אומר לו היה כאן?'. וזאת במטרה להעצים את תוכן המזמור ואת המסר שלו. כשהיהודים בגלות יקראו אותו תהיה לנגד עיניהם דמותו של אסף החוזה הדגול שתיקן מזמורי תהילים כבר עם דוד המלך נעים זמירות ישראל. הצעה זו עובדת אם אכן מניחים שאסף היה אחד מהנגנים והמשוררים הלאומיים הגדולים של עם ישראל בימי בית ראשון, כפי שאכן ניסיתי להוכיח.
כך שלמעשה המשורר לא היה אסף עצמו, אלא בחר לכתוב את המזמורים מנקודת מבטו של אסף החוזה. אולי הצעה זו יכולה להשתלב גם אם ההצעה הקודמת, שהמשורר עצמו הוא בעצם אסף השני. שכן שתי ההצעות האלו יושבות על אותה הנחה – שמטרת השם בכותרת היא להעניק ייחוס יותר גבוה ונאצל למזמור. וכן ברור שאם היה זה אסף השני שכתב את מזמורים אלו הרי שהוא קיבל את שמו זה מהוריו על שמו של אסף החוזה, שהיה מאבות אבותיו. אולי נתינת שם זה נועדה כדי שתפילותיו של אסף זה ישובצו בתוך מגירת מזמורים שמתמלאת כבר מזמנים עתיקים יותר, תחת שמו של משורר קדום שקנה לו את שמו ותהילתו – והוא אסף החוזה.
אני חושב שגם אם מקבלים חלקים מטענות המחקר על כך שחלק ממזמורי תהילים ששמו של דוד משובץ בפתיחתם הם בעצם מאוחרים יותר (בעיקר עקב ראיות ללשון בית שני, שכאמור לא ניכנס אליהם כעת), אזי שעדיין ניתן לטעון שמשוררי המזמורים רצו לשאוב השראה ולעלות את רמתם של מזמוריהם ועל כן בחרו ללבוש את דמותו של דוד המלך עצמו בעת כתיבת המזמור. דומני שגם אין מנוס אחר מלפרש כך בכל האמור לצורה שבה פרשנים כמו הרד"ק והמלבי"ם תפסו חלק מהמזמורים, שאותם הם תארכו לתקופות מאוחרות יותר מתקופת אסף החוזה (דוגמת ימי יהושפט המלך או עזרא ונחמיה, כפי שראינו).כך שאולי למעשה מדובר בהצעה חדשה-ישנה או הצעה חדשה שמחזירה אותנו כבר אל תפיסות שורשיות יותר בספר תהילים שכבר פרשנינו הקדמונים שמו לב אליהן. ברוח זו, אני סבור שאין צורך ממשי להסיק שמזמור עה' הינו מזמור נבואי, כתשובה לשאלה ששאלנו, אלא ניתן לתאר את המשורר כמי שמחליף כובעים בין דמותו שלו לדמותו של הקב"ה עצמו. ראינו שמשוררי המזמורים יכולים להחליף כובעים לדמויות שונות, וייתכן שאחת מהן היא גם הקב"ה עצמו. מה גם שאם נשים לב, לא מוזכר במזמור זה איזו ידיעה שלא הייתה מתוארת לנו בשום מקום מלבד אצלם, ולכן אין צורך לחשוב שמדובר בנבואה ישירה אלא אולי בטקסט שנכתב בהשראת כתבים נבואיים אחרים.
וכעת הייתי רוצה לראות עוד שני פרשני מקרא שמציעים הצעות פרשניות דומות לזו שהעלנו כאן:1. אבן עזרא על תהילים פרק עב פסוק א: "נבואת דוד, או אחד מהמשוררים על שלמה או על משיח. והוא אות למ"ד – כמו מילת 'בעבור' כמו ו"ללוי אמר כי תומיך ואוריך", לנכח השם".להלן האבן עזרא מציע לפרק את מזמור עב ומעלה את האפשרות להתייחס לשמות המוזכרים בו כמטאפורה. אולי 'שלמה' הוא שלמה המלך אבל אולי הוא בעצם סמל למשיח. ואולי 'דוד' הוא דוד בן ישי עצמו, או שהוא בעצם רק לוי משורר שלבש את דמותו של דוד.
2. רבי רפאל בן מרדכי ברדוגו – בעל פירוש "מי מנוחות" לתנ"ך – על תהילים מזמור צ' ("מי מנוחות" חלק ג - עמוד 577):
בהתחלה רבי רפאל ברדוגו מעלה את הסברה שמדובר שמשה רבינו שכתב מזמור זה בחייו, אך לאחר מכן הוא פוסל אותה. ההצעה האחרונה שרבי רפאל ברדוגו היא מעט מדרשית יותר ואינה עולה מפשט הפסוקים. ההצעה אותה מעלה באמצע דבריו זהה להצעה שהעלנו באשר למזמורי אסף: "אפשר שאמר אותו אחד מן המשוררים יחסו למשה, לומר זהם דברים חזקים כאילו אמרם משה".
מכאן שאין צורך ממשי להתייחס לכותרת המזמורים במובן של שייכות היסטורית-עובדתית. כשאנחנו קוראים מזמורי תהילים אנחנו יכולים לשאול את השאלה האם המשורר שמופיע בתחילת הכותרת אכן חיבר את המזמור, לפעמים התשובה תהיה פשוטה ולפעמים לא. האם איתן האזרחי חיבר באמת את מזמור פט? האם דוד המלך חיבר את תהילה לדוד? לא נוכל באמת לענות בוודאות. בהנחה שכן ובהנחה שלא, השאלות המרכזיות יותר שאנחנו צריכים להתמקד בהן הן מדוע משורר המזמור בחר לייחס את המזמור שלו לאותה דמות היסטורית חשובה וכן מה התשובה לשאלה הזו יכולה ללמד אותנו על הקשר בין כותרת המזמור לבין תוכנו.
ולסיום, בכל הקשור למזמורי תפילה אולי ניתן לראות לתופעה זו שריד מחשבה בדברי ה' אל ירמיהו:"וַיֹּאמֶר יקוק אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ". מכאן שאולי תפיסה שלפיה אבות האומה הרוחניים, כמו משה ושמואל בדוגמה זו, עומדים ומתפללים בעבור גאולת העם גם שנים רבות אחרי מותם, הייתה קיימת בימי בית ראשון ואולי אף שימשה השראה בעיני רוחם של גולי בבל ליצירת מזמורים אלו ולייחוסם לדמויות חשובות מוקדמות יותר. [16]
לסיכום:
במאמר זה ניסינו להביט לעומקם של מזמורי אסף וכן לשאול מיהו אסף המתואר בכותרות המזמורים והאם הוא מחברם. הסקנו שאסף היה משורר חשוב ומכובד מאוד בימי בית המקדש הראשון שהיה שותף לשירת מזמורי קודש יחד עם דוד המלך בעצמו. כמו כן, עמדנו על כך שמאוד קשה ודחוק לטעון שאסף בן ברכיהו הוא המחבר הבלעדי של מזמורי אסף, לאור העובדה שניכר שלפחות חלק מהמזמורים מתארים גלות וחורבן שלא היו קיימים בימיו. ועל כן, כשאנחנו נצמדים לפרשני מקרא אחרים ופוסלים אפשרויות פרשניות אחרות (או לפחות מטילים בהן דופי) הצענו שלפחות חלקם של המזמורים הושרו שנים רבות לאחר פטירת אסף מתוך ניסיון של המשורר ללבוש על עצמו את דמותו של אסף כדי להעניק מימד של כבוד ומשמעות למזמוריו שלו. כמעין ייחס רעיוני שהמשורר עושה לדמותו של אסף, המשורר הדגול. מתוך כך הצענו שניתן לפרק את כל המבנה המוכר והאינטואיטיבי של ספר תהילים ולקבל את השמות המופיעים בכותרות רק כמטאפורות או כסימבולים שבאים לשקף זווית קיומית של המשורר ולא אמת היסטורית. תמונה זו מאפשרת לנו להביט לעומקו של הספר והיא מזמנת הצעה לאימוץ תבניות חשיבה חדשות בזמן קריאת תהילים – כגון: מדוע המשורר לבש על עצמו את דמותו של אדם כזה או אחר? ומה הדבר יכול ללמד על תוכן המזמור עצמו?
למשל הרד"ק בהקדמתו לתהילים: "והמזמורים שכתוב בהם בראשם: ״לדוד״ – חברם דוד, וכן אותם שלא נזכר בהם שום מחבר – דוד חברם".[חזרה מעלה]
ד"ר אבי הורביץ. "בין לשון ללשון: לתולדות לשון המקרא בימי בית שני". מוסד ביאליק, ירושלים, תשל"ב. [חזרה מעלה]
אין חרצובות למותם - הכוונה שאין כבלים למיתתם, אלא מתים הם במיתה נחה ושלווה.[חזרה מעלה]
רד"ק על תהילים פרק ע"ד פסוק א: "זה המזמור ידבר על הגלות". דעת מקרא (עמוס חכם) על תהילים פרק ע"ד: "מסתבר שהמזמור מכוון מעיקרו לחורבן בית ראשון. וזכר לדבר שיש במזמור לשונות הדומים ללשונות מגילת איכה".[חזרה מעלה]
יכול להזכיר לנו את משל הכרם של ישעיהו ומשל עץ הגפן של יחזקאל. להמשך עיון והרחבה, עיינו במאמרה של שרה גלר: "כשתהלים ויחזקאל מתכתבים". [חזרה מעלה]
המלבי"ם על תהילים מזמור פ פסוק א: "מזמור זה יסדוה בני אסף בימי עזרא ונחמיה ששבו מן הגולה ורצו לבנות ההיכל ואויביהם רצו להלחם איתם ולהשבית מלאכתם, והיו אז עניים ומרודים, וידמה שיבתם מבבל נגד שיבתם ממצרים".[חזרה מעלה]
רד"ק על תהילים פרק פ"ג פסוק א: "זה המזמור נאמר על המלחמה שהייתה בימי יהושפט כשבאו עליו בני שעיר ועמון ומואב כמו שאמר בדברי הימים והיו עמהם גוים אחרים שהיו שכנים וקרובים זה לזה אף על פי שלא נזכרו שם בפרט". המלבי"ם על תהילים פרק פ"ג פסוק א: נוסד גם כן בימי יהושפט שבאו עליו בני מואב ובני עמון למלחמה ועמם המון רב ויהושפט התפלל וקרא צום "ויחזיאל מן בני אסף היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ויאמר אל תיראו. כי לא לכם המלחמה כי לאלוקים. לא לכם להלחם בם. עמדו וראו את ישועת ה'" וכו' (דברי הימים ב כ'). ושם סיפר איך האויבים עצמם הרגו זה בזה על ידי המהומה שהטיל ה' ביניהם".[חזרה מעלה]
עזרא ז ג: "עֶזְרָא בֶּן שְׂרָיָה... בֶּן אֲבִישׁוּעַ בֶּן פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ".[חזרה מעלה]
אין קושיה גדולה מדוע אסף מכונה כאן בתואר חוזה. שכן הלווים המשוררים מכונים נביאים בספר דברי הימים (יש לכך סיבות אבל לא נעסוק בהן כעת) ובכל אופן בתנ"ך חוזה הוא תואר נרדף לנביא כפי העולה מדמויות שונות (הבולטות הן נתן וגד).[חזרה מעלה]
ומי שעדיין סקפטי, שיעיין בנחמיה יב מו.[חזרה מעלה]
ועוד עדות לכך שבאותה תקופה מחשבה על חורבן הבית הייתה נדירה, ניתן למצוא בתפילת שלמה בה הוא ממש אומר שגם כשתהיה גלות בית המקדש שהוא חונך כעת עדיין יעמוד על תילו: "כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה. וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ. וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ (מלכים א ח מו-מח).[חזרה מעלה]
וכך כותב שם רס"ג בהקדמתו לפירושו על תהילים: "וכל הספר נבואה שנתנבא בו דוד, לפי שכל האומה בדעה אחת לקרותו שירי דוד, וכך נאמר במקומות רבים יחוסו אליו [כאמרו]: "להלל ולהודות במצות דוד איש האלהים משמר לעומת משמר" (נחמיה יב כד). [...]
ואף על פי שאפשר לחשוב שיש בו ממה שנתנבא בו או שר אותו זולת דוד, כגון אסף והימן וידותון ואיתן ומשה איש האלוהים וזולתם. הרי צריך לדעת שאין הדבר כפי שאפשר לחשוב בו, אלא אין שום דבר שאינו לדוד, שהרי יש שמיחסו לשני אישים כגון אמרו: "למנצח לידותון מזמור לדוד" (תהילים לט א)". (פירוש רס"ג על תהילים, מהדורת הרב יוסף קאפח. 1966") [חזרה מעלה]
אכן מעניינת היא גישתו של ההואיל משה בהקדמתו לספר תהילים בו הוא מציע שאולי דוד חיבר מזמורים על אירועים עתידיים אך שלא מכוח נבואה: "רק רוח ה׳ לבשתהו תמיד כשבא לחבר מזמוריו והיא התעוררות השכל לצייר ציורים נפלאים ולדמות דברים עתידים או אפשריים להיות כאילו כבר אירעו".[חזרה מעלה]
את הימצאותם של מזמורים המיוחסים לדוד גם אחרי הופעת מזמור זה ניתן לפרש בכך שכלו תפילות דוד בן ישי מרגע זה והלאה שכן אחרי ברכתו לשלמה הוא נאסף אל עמיו.[חזרה מעלה]
רש"י, רד"ק, המיוחס לרשב"ם, המלבי"ם ומצודת דוד על אתר.[חזרה מעלה]
יש לדבר עוד דוגמאות מהתנ"ך:1. "כֹּה אָמַר יקוק קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ" (ירמיהו לא יד)2. "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל יקוק וְהוּא יַעֲנֵם" (תהילים צט ו).[חזרה מעלה]
העלת את אותה הצעה שרני העלתה על איתן האזרחי(שזה משורר לוי שלקח שם מפורסם של אדם אחר עם אותו שם כמוהו)
אתה חושב שככה זה עם עוד משוררים או רק עם אסף ואיתן?