תוצאות חיפוש

לא סגורה אם זה קשור אבל יש גם הקבלה בין עמוס פרק ד לנאום שלמה שהזכרת במאמר

יפה מאוד! לגבי הערה 4 – הפסוק בישעיה מדבר על אפרים (ממלכת ישראל). ביחס לאפרים ארם נמצאת בצפון ופלשת בדרום, אז לא מסתבר לפרש את זה כמזרח ומערב (אע"פ שארם נוטה קלות למזרח, ופלשת למערב). מה גם שרש"י מסביר את הביטוי 'ארם מקדם' כמלחמות חזאל ביהואחז (ר' מלכים ב יג, כב) – וקדם פירושו בתקופה קדומה (ויש לפלפל בזה טובא, ואכמ"ל). לדעתי, הפשט הוא שהמלחמה מגיעה בשתי חזיתות מכיוונים שונים, לאו דוקא מזרח ומערב. ודומה לו: "כי היתה פני המלחמה אליו פנים ואחור" (דה"א יט, י), אחור כאן מייצג כיוון נגדי ולא אחת מרוחות השמיים.

בגדול זה היה אקראי. מוצאים המון כתובות יווניות וכנעניות עתיקות (כלומר פרוטו-יווניות ופרוטו כנעניות) בכיוונים אקראיים, ללא אחידות כלשהי עד לתקופה מאוחרת יחסית. לעיתים גם היו שני כיוונים באותה הכתובת (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%93%D7%95%D7%9F). זה הגיוני, כי תחשבי שמתי שחורטים על סלע גדול לא היה לאדם כוח לחזור לתחילת השורה וכשהוא סיים שורה הוא פשוט המשיך לחרוט מאותו המקום, אבל בכיוון ההפוך. בתקופה מאוחרת יותר זה התקבע בכנענית לימין וביוונית לשמאל, וצורת האותיות הושפעה בהתאם.

𐤕𐤅𐤃𐤄 𐤓𐤁𐤄!

אני חושבת שהבדל נוסף הוא בכך שיחזקאל הוא נביא שיכול להודיע לעם מה יקרה בעתיד (תקומת זרע יהויכין) ואילו אסף יכול רק לדבר על מה שכבר קרה בעבר, ועל התחושות בהווה.

זה שהיה לו פוטנציאל לא מחייב את המימוש שלו, זה תלוי באדם עצמו. אבל באמת מוזר שהוא מתנהג בצורה כל כך עצמאית ולא ביחד עם העם.

אף פעם לא חשבתי על דן ויהודה כיריבים על המלוכה, זה תמיד היה המקום של יוסף. בתור הבן (האמיתי) הראשון של רחל. דן, כבן אחת השפחות, נדחק הצידה. וגם, איך אפשר לעשות חיבור בין דן ליהודה כשדם עצמו מחולק לשני מקומות בארץ? קצת מרגיש ששמשון לא הגיע בזמן הנכון. ואהבתי מאוד את הרעיון, יפה.

הייתי מציעה שאם השבת לא מוזכרת - כנראה היא נעשתה עניין רגיל ושגרתי שאין צורך לציין. לא כתוב לך שבבוקר זרחה השמש או שלאברהם היו שתי עיניים, זה אמור להיות מובן מאליו. למעשה, רוב המצוות לא מוזכרות. איפה כתוב לך שספרו ספירת העומר או שלבשו ציצית?

Я был разочарован обнаружить что эта информация не написано в файлах махоза И я понятия не имео откуда ты знаешь имя моего папу

אה, וגם חשוב לשים לב שהנאום לא בדיוק עבד לעזרא. אמנם העם מסכים איתו בהתחלה, אבל מאוחר יותר הוא מסתייג ואצל נחמיה אנחנו רואים שהבעיה עדיין קיימת

זה שאנחנו לא מדברים ארמית שוטפת זו אשמתנו בלבד:)

כדאי לזכור, בהקשר הזה, שעזרא מרפרר מלאן לספרים אחרים בתנך, בנאום הזה ובכלל. ככה שאין כאן תנועה אחת שהוא העתיק משלמה, אלא נאום שלם שהוא תכלס הרכבה של תנועות וביטויים מספרים אחרים בתנך.

אבל אם אתה טוען (הערה 29) שאחי גדעון נהרגו אחרי שהוא אסף את הצבא ולכן הוא ביקש את האותות, איך אתה טוען שמדובר רק בנקמת דם? כלומר, גדעון כבר אסף צבא, הוא היה בדרך למלחמה גם לפני שאחים שלו נהרגו! הוא היה נלחם במדין בלי קשר לאחים שלו, אז המוות שלהם כן משפיע עליו, אבל זה לא כל הסיבה שבגללה הוא יצא למלחמה, זו לא "נקמת דם ותו לא"

קרא מקרא זו פעולה שאנחנו עושים ליום, "תקראו אותם מקראי קדש", ומאוד מאוד מתבקש לומר שישעיהו מתכון להשליך את הקורא לשם. הפרשנים נוטים לומר ש"קרא מקרא" זה להכריז (קרא אליה את הקריאה=הכרז אליה את ההכרזה) על היום כיום של "מקרא", שאנשים קרואים בו אל היאספות מסויימת. (אני חושב שאפשר גם לומר (אם כי יש חיסרון לפירוש הזה) שקרא מקרא זה אומר "אסוף אסיפה", "הקהל הקהלה") לגבי עזרא, אני חושב שאני מסכים. אמנם אציין שכשדנתי בדבר לפני מו"ר הרב מדן הוא תמך יותר בפירוש שהציג טוביה.

וואי זה ממש מעניין!

אפשר לשייך את הפסוק ביואל לקטגוריה הראשונה, זעקה על חורבן שיבוא עם יום ה'