תוצאות חיפוש

אני חושבת שהבדל נוסף הוא בכך שיחזקאל הוא נביא שיכול להודיע לעם מה יקרה בעתיד (תקומת זרע יהויכין) ואילו אסף יכול רק לדבר על מה שכבר קרה בעבר, ועל התחושות בהווה.

זה שהיה לו פוטנציאל לא מחייב את המימוש שלו, זה תלוי באדם עצמו. אבל באמת מוזר שהוא מתנהג בצורה כל כך עצמאית ולא ביחד עם העם.

אף פעם לא חשבתי על דן ויהודה כיריבים על המלוכה, זה תמיד היה המקום של יוסף. בתור הבן (האמיתי) הראשון של רחל. דן, כבן אחת השפחות, נדחק הצידה. וגם, איך אפשר לעשות חיבור בין דן ליהודה כשדם עצמו מחולק לשני מקומות בארץ? קצת מרגיש ששמשון לא הגיע בזמן הנכון. ואהבתי מאוד את הרעיון, יפה.

הייתי מציעה שאם השבת לא מוזכרת - כנראה היא נעשתה עניין רגיל ושגרתי שאין צורך לציין. לא כתוב לך שבבוקר זרחה השמש או שלאברהם היו שתי עיניים, זה אמור להיות מובן מאליו. למעשה, רוב המצוות לא מוזכרות. איפה כתוב לך שספרו ספירת העומר או שלבשו ציצית?

Я был разочарован обнаружить что эта информация не написано в файлах махоза И я понятия не имео откуда ты знаешь имя моего папу

אה, וגם חשוב לשים לב שהנאום לא בדיוק עבד לעזרא. אמנם העם מסכים איתו בהתחלה, אבל מאוחר יותר הוא מסתייג ואצל נחמיה אנחנו רואים שהבעיה עדיין קיימת

זה שאנחנו לא מדברים ארמית שוטפת זו אשמתנו בלבד:)

כדאי לזכור, בהקשר הזה, שעזרא מרפרר מלאן לספרים אחרים בתנך, בנאום הזה ובכלל. ככה שאין כאן תנועה אחת שהוא העתיק משלמה, אלא נאום שלם שהוא תכלס הרכבה של תנועות וביטויים מספרים אחרים בתנך.

אבל אם אתה טוען (הערה 29) שאחי גדעון נהרגו אחרי שהוא אסף את הצבא ולכן הוא ביקש את האותות, איך אתה טוען שמדובר רק בנקמת דם? כלומר, גדעון כבר אסף צבא, הוא היה בדרך למלחמה גם לפני שאחים שלו נהרגו! הוא היה נלחם במדין בלי קשר לאחים שלו, אז המוות שלהם כן משפיע עליו, אבל זה לא כל הסיבה שבגללה הוא יצא למלחמה, זו לא "נקמת דם ותו לא"

קרא מקרא זו פעולה שאנחנו עושים ליום, "תקראו אותם מקראי קדש", ומאוד מאוד מתבקש לומר שישעיהו מתכון להשליך את הקורא לשם. הפרשנים נוטים לומר ש"קרא מקרא" זה להכריז (קרא אליה את הקריאה=הכרז אליה את ההכרזה) על היום כיום של "מקרא", שאנשים קרואים בו אל היאספות מסויימת. (אני חושב שאפשר גם לומר (אם כי יש חיסרון לפירוש הזה) שקרא מקרא זה אומר "אסוף אסיפה", "הקהל הקהלה") לגבי עזרא, אני חושב שאני מסכים. אמנם אציין שכשדנתי בדבר לפני מו"ר הרב מדן הוא תמך יותר בפירוש שהציג טוביה.

וואי זה ממש מעניין!

אפשר לשייך את הפסוק ביואל לקטגוריה הראשונה, זעקה על חורבן שיבוא עם יום ה'

אז איזה חלק דיבר היא? צריך למצוא מה השורש שלה וכל זה

תודה רבה, מעניין ממש! רק מציינת שהמקרה של שלמה, הנגפות לפני אויב, הוא לא בהכרח חורבן. הוא מניח שהם ינגפו בפני אויב, ויבואו להתפלל בבית הזה לפני ה׳

הסיפור מתרחש בתקופת שופטים, מיכה לא מאוד חריג בכך שהוא עובד ע"ז. אולי אפשר לומר שהוא אדם קצת מתבודד בזה שהוא עובד את המסכה הפרטית שלו ולא משהו ציבורי יותר (אבל יכול להיות שהוא הפך את הבית שלו למקדש מרכזי, לא רק למשפחתו הפרטית).

לגבי האנשים - אין לי שום סיבה להניח שישמעאל ידע על בואם מראש. אם הם היו מראש בקשר (שליחים או משהו) עם גדליה, הם היו יודעים מה המצב. לגבי השבי - במאמר יצאתי מנקודת הנחה שמניע מרכזי של ישמעאל הוא שישמעאל "מזרע המלוכה", ורוצה את ההנהגה בגלל שלדעתו היא מגיעה לו. קצת משונה לפורר את הממלכה של עצמך בכוונה תחילה.