תוצאות חיפוש

אחת לשבעה ימים קם עם שלם ושובת ממלאכה למשך יממה, מבדיל יום אחד בשבוע ומקדש אותו משאר הימים. בכך הוא מזכיר לעצמו ולעם שסביבו את יציאת מצרים ואת מעשה בראשית. כיום השבת היא אחת מן המצוות המגדירות אדם כיהודי. גם בדורות שלפני כן היא היתה חשובה כך, כבר אמרו חז"ל ששבת שקולה כנגד כל המצוות [1]. והרבו לתאר את השכר של מי ששומר שבת [2] אפילו אחד העם, שלא היה ידוע בדקדוקי ההלכה שלו, טבע את המשפט "יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת על ישראל". המאמר הבא סוקר בקצרה את השבת לאורך התנ"ך ואת חשיבותה בקרב עם ישראל, ומנסה לענות על שאלה קטנה ותמוהה – לאן נעלמה השבת בימי הבית הראשון? בחמשת חומשי התורה מופיעה השבת כחמש עשרה פעמים בהקשרים שונים – הבריאה, המן, עשרת הדברות, המשכן, המקושש ועוד. השבת היא מצווה מרכזית מאוד בתורה והיא מוצגת בעיקר כיום קדוש ומיוחד שאסור במלאכה. כמו שהדתיים שביננו מזכירים בכל שבת שלש פעמים: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כׇּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ. שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה' כׇּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות ל"א, י"ד-י"ז). בניגוד צורם להופעות שלה בתורה, מספרי הנביאים הראשונים השבת נעדרת כמעט לגמרי. אפילו בפעמים הספורות שהיא כן טורחת להופיע, זה אף פעם לא באותה צורה כמו בתורה. מצווה גדולה ומרכזית ואחת מעיקרי הדת נעלמת למשך כמעט שמונה מאות שנה. האזכור הראשון (כרונולוגית) של השבת בדברי הנביאים מופיע בדברי עמוס, שמתנבא בממלכת ישראל בתקופת עוזיה מלך יהודה וירבעם השני מלך ישראל: "שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן וְלַשְׁבִּית עֲנִיֵּי אָרֶץ. לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה. לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר" (עמוס ח', ד'-ו'). נבואתו של עמוס מכוונת לאותם רשעים שמחכים שיעבור ראש חודש ושתצא השבת – ימים שבהם אסור לעסוק במלאכה ובמסחר – רק כדי להמשיך ולרמות את העניים. אזכור זה מעיד אמנם על שמירת איסורי השבת ועל הימנעות ממקח וממכר ביום הזה, אבל הוא מראה גם את המטרד שהשבת נתפסת בעיני העושקים שאותם מוכיח עמוס ואת הציפיה של הרשעים שבממלכת ישראל לצאת השבת. באותה תקופה, בממלכה הדרומית יותר, מזכיר ישעיהו את השבת בצורה דומה בנבואתו לאנשי יהודה: "כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה" (ישעיהו א', י"ב-י"ג). השבת שישעיהו מזכיר היא אחרת מהשבת של עמוס בכמה בחינות – היא קוראת בתוך המקדש, יש בה קריאה בתורה, והיא באה במקביל לקרבנות המוספים של השבת. אבל למרות השוני גם ישעיהו מראה את הפחיתות של השבת בעיני העם. לפי חזון ישעיהו, הקב"ה מואס בשבת של ישראל, שאמנם מקיימים את מצוותיה ומקריבים את המוספים, אבל לא ברצון שלום ולא בקדושה הראויה. הוא מתאר איך במשך המקרא של השבת בני ישראל עסוקים במזימות, אוון ומעשי רשע. ושבת כזו, אומר ישעיהו, לא שווה כלום. לפני הנבואות האלה, השבת מופיעה פעמים אחדות בצורה אגבית ומוזנחת, בתור עניין טכני גרידא או בתור דבר צדדי, מה שגורם לנו להרגיש כאילו אין בשבת משהו מיוחד יותר מזה. בקשר נגד עתליה, לדוגמא, יהוידע הכהן משתמש בעובדה שבשבת יש מספר כפול של כהנים במקדש: "בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת" [3] (מלכים ב יא, ט). כאן מוצגת השבת לא בתור יום קדוש וחשוב, אלא בסך הכל בתור יום חילופי המשמרות בבית המקדש – עובדה טכנית שאותה ניצל יהוידע בתוכניתו להמלכת יואש בן המלך. עוד מקום בנביאים הראשונים שבו חסרה השבת – מפי הרב עקיבא ויתקין שמעתיו – נמצא בסיפור בריחת דוד: "וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה' לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ" (שמואל א כ"א, ז'). מהעובדה שדוד מקבל את לחם הפנים ביום שבו הוא מוסר מהשולחן – מאורע שאנחנו יודעים שקורה בשבת – אנחנו לומדים שדוד מגיע לנוב בשבת. המקרא לא טורח לציין את זה במפורש, זה לא נראה חשוב, השבת מוצגת כאן כעובדה שולית וחסרת חשיבות לסיפור (וזה מורגש עוד יותר לעומת הציון המפורש של יום החודש השני). השבת היא דבר מרכזי רק בבית ה', ומחוץ לו אין לה כל משמעות לכאורה [4]. הראשון שאנחנו רואים שמדבר על השבת כנושא בפני עצמה ולא רק מזכיר אותה כעניין אגבי הוא ירמיהו, בנבואת תוכחה לבני ירושלים, שבה הוא מציג את שמירת השבת כתנאי להמשך קיום העיר: "כֹּה אָמַר ה' הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְאַל תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם. וְלֹא תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְכׇל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם. וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אׇזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת עׇרְפָּם לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי נְאֻם ה' לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּלְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת בֹּה כׇּל מְלָאכָה. וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא דָוִד רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם וְיָשְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְעוֹלָם. וּבָאוּ מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמִן הַשְּׁפֵלָה וּמִן הָהָר וּמִן הַנֶּגֶב מְבִאִים עוֹלָה וְזֶבַח וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה וּמְבִאֵי תוֹדָה בֵּית ה'. וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם וְלֹא תִכְבֶּה" (ירמיהו י"ז, כ"א-כ"ז). ירמיהו, לראשונה, מתייחס לשבת כמצווה חשובה שגורל ירושלים תלוי בה. ולא זו בלבד, אלא הוא גם "מוציא" את השבת מהמקדש. אם עד עכשיו כל מצוות השבת היו בתוך בית ה' או בבית הנביא, ירמיהו מזכיר לעם שיש איסורים שחלים גם עליהם (כמו האיסור לשאת משא ולסחור בשבת). על נביאי החורבן לא נעבור בפרוטרוט, כי השבת מוזכרת בדבריהם פעמים רבות. במיוחד בספר יחזקאל, בו הנביא מעצים את השבת בקרב גולי יהודה וכמו ירמיהו מציב את השבת בראש המצוות ומציג את חילולה כעוון חמור שדורות קודמים אבדו בגללו [5]. אז למה הנביאים "נזכרים" בשבת דווקא בעידן החורבן? למה השבת, שנעדרת מהנבואות כבר מאות שנים, חוזרת לכותרות בזמן הגלויות? ישעיהו, שבסוף ספרו מנבא אל גולי ישראל, חושף את התשובה: "וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם ה' לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כׇּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי" (ישעיהו נ"ו, ו'). ישעיהו מדגיש מספר פעמים בנבואות הנחמה שלו לבני ממלכת ישראל הגולים שהשבת היא המדד לעבדי ה'. בעולם שבו כל הסובבים אותך הם נוכרים, הוא אומר ששמירת השבת היא המבדילה אתכם מהם ומסמנת אתכם בתור מחזיקים בברית ה'. השבת היא מה שמחזיק את האדם בתוך הדת והעם, ואם הוא רק ישמור אותה הוא לא ייטמע בגויים. גם בשוב ה' את שיבת ציון נמצאת שמירת השבת בראש המצוות – אחת ההתחייבויות של שבי ציון לקב"ה באמנה, עליה חתומים אנשים רבים מספור, היא שמירת השבת: "וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת הַמַּקָּחוֹת וְכׇל שֶׁבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר לֹא נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כׇל יָד" (נחמיה י', ל"ב). ונחמיה, פחת יהודה, אומר ועושה – הוא זועם על העוסקים במסחר בשבת וסוגר את שערי חומת ירושלים לסוחרים ביום השביעי: "וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כׇּל הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלְלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (נחמיה י"ג, י"ז-י"ט). אם לסכם: השבת לא נוכחת בספרי הנביאים הראשונים כמעט בכלל, או גרוע מכך - היא מופיעה כעניין נחות ומאוס. לאט לאט, ככל שמתקרבים לגלות ולחורבן, השבת עולה למעמד גבוה כדי להחזיק את הגולים בתוך הדת. השבת חוזרת למעמד הרם שהיא היתה בו בתורה. ומאז החורבן, מעמד השבת לא יורד ולא פוחת [6], והיא עד היום אחת המצוות החשובות ביהדות. זהו, תודה לכם. הערות שוליים: לפי המדרש בשמות רבה (פרשה כ"ה, פסקה י"ב). עוד אמרו חז"ל כי "כל השומר את השבת כאילו מקיים את כל התורה כולה. וכל המחלל את השבת כאילו כופר בכל התורה כולה". חזרה ללמעלה. "כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר: אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב וגו'. לא כאברהם… ולא כיצחק… אלא כיעקב שכתוב בו: ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" (שבת קי"ח). חזרה ללמעלה. המשמרת הנכנסת והמשמרת היוצאת. חזרה ללמעלה. בממלכת ישראל השבת קשורה לבית הנביא, כפי שלומדים מדברי בעל השונמית שתמה על ההליכה של אשתו אל הנביא בסתם יום חול: "וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם." (מלכים ב ד', כ"ב-כ"ג). חזרה ללמעלה. יחזקאל כ', לדוגמא. חזרה ללמעלה. ואפילו עולה. לדוגמה, ספר מקבים א' מספר על אנשים שהקריבו את עצמם ולא נקפו אצבע כשהסלווקים הבעירו את המערות שבהן הם ישבו, רק כדי לא לחלל את השבת. המצב המשיך ככה עד שקם מתתיהו ופסק את ההלכה המפורסמת – פיקוח נפש דוחה שבת: "אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו, ולא נמות כמות אחינו במערות." (מקבים א ב', מ"ד). חזרה ללמעלה.

הקשר בין הנושא הכללי "גאולה וימות המשיח" לחזקיהו בגמרא במסכת סנהדרין יש אמירה מסקרנת וייחודית על זה שחזקיהו מלך יהודה היה יכול להיות משיח. חזקיהו היה מלך יהודה בתקופה של גלות עשרת השבטים, בימיו מלך אשור כבש את כל ערי יהודה וצר על ירושלים שניצלה בדרך ניסית. חזקיהו מתואר כמלך שעושה את הישר בעיני ה' ומכרית את העבודה הזרה כמו שאף מלך אחר לא עשה לפניו. במאמר הזה נחקור את חייו ופועלו של חזקיהו וננסה להבין מהשורש למה ואיך חזקיהו היה ראוי להיות משיח ולמה הוא לא זכה לכך. הגמרא בסנהדרין מלמדת אותנו שחזקיהו היה מועמד להיות משיח: "לםרבה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין-קֵץ וגו' ' [ישעיהו ט, ו] אמר רבי תנחום דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום? ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוגאמרה מדת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?! לכך נסתתם..." [תלמוד בבלי, סנהדרין צ"ד.] חזקיהו בראיון עבודה לתפקיד משיח [בירור מאפייני המשיח] במדרש שבגמרא המביאה את האמירה שחזקיהו היה יכול להיות משיח לא כתוב למה הוא כן היה ראוי לזה, כתוב רק למה הוא לא זכה לכך, מכך אני מסיקה שחוץ מהסיבה שמנעה ממנו להיות משיח, כנראה את שאר התכונות שצריך היה לו. רמז לכך שחזקיהו היה מלך יוצא דופן אפשר למצוא כבר בפסוקי התנ"ך הראשונים המציגים את חזקיהו כמלך: "בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו: וַיִּדְבַּק בַּה' לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"[מלכים ב' י"ח ה-ו] התיאור של "לא היה כמוהו" מזכיר לנו את הפסוקים האחרונים בספר דברים [דברים ל"ד, י-י"ב] שמתארים את ייחודיות הנבואה של משה. כמו כן, האיזכור של משה בסוף הפסוק שלנו, מחזקים את האסוציאציה שמחברת בין הייחודיות של משה לבין הייחודיות והחד-פעמיות של חזקיהו. למותר לציין, שמשה שהיה המשיח הראשון וגאל את ישראל ממצרים מהווה מודל להשוואה לדמות המשיח. לאור כך, אנחנו יכולים להבין ולהזדהות עם נקודת המוצא של המדרש שחזקיהו ראוי היה להיות משיח. ננסה להתחקות אחרי הדמויות של משה וחזקיהו כדי להבין יותר לעומק את דמותו של המשיח.   • עצמאות בבחירת הדרך האישית -  גם משה וגם חזקיהו גדלים בסביבה אלילית במעגל הקרוב. משה גדל בבית פרעה וחזקיהו גדל בבית אחז שכתוב עליו שהוא לא עשה הישר בעיני ה'. במעגל הרחב יותר, לשניהם יש יסודות אמוניים חזקים. אצל משה יש את בית עמרם והשיוך הלאומי, ואצל חזקיהו יש את החינוך של סבו, המלך יותם, שכתוב עליו שהוא עשה הישר בעיני ה'.[1] ניתן לראות שמשה וחזקיהו בחרו בעצמם ללכת בדרכי ה' ובמצוותיו, שזהו דבר שהופך אותם לדמויות חזקות ועוצמתיות יותר, בבחינת "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".[2] ​ •  המשיח כמקשר בין העם לאלוהיו - משה מוריד את התורה מהר סיני ומביא אותה לעם, וחזקיהו מחזיר את כל העם בתשובה, עד כדי כך שאומרים על הדור ההוא בגמרא  "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ. מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" [תלמוד בבלי, סנהדרין צ"ד] משה בנה את המשכן, וחזקיהו טיהר את המקדש ופתח אותו אחרי שהוא היה סגור בימי שלטונו של אביו, כמתואר בדברי הימים ב' פרק כ"ט. משה פותח את הפתח לטמאים ומביא לעם את ההלכה של פסח שני, וחזקיהו מנצל את הפתח הזה וחוגג את פסח בזמן של פסח שני בצורה המונית עם כל העם, כדי לתת הזדמנות לכל האנשים הרחוקים והטמאים לחגוג גם. ​ •  הסרת האלילות -  משה מצווה את העם בשם ה' "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" [שמות כ, ג], ועל חזקיהו כתוב שהוא מסיר את כל הבמות בכל הארץ. בנוסף, כתוב על חזקיהו שהוא מכתת את נחש הנחושת שמשה יצר, שהפך לצלם של עבודה זרה בגלל שאנשים התפללו אליו וסגדו לו, שזה צד שהופך את חזקיהו אפילו להיות נעלה על משה, כי משה יצר משהו שהפך לעבודה זרה, וחזקיהו הורס אפילו אותו.   • יחס לנישואין- לשניהם יש תקופה שבה הם לא בזוגיות מבחירה. משה משלח את צפורה, שהרי כתוב: "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" [שמות י"ח, ב] ואצל חזקיהו הגמרא [ברכות י.] מתארת שהסיבה שחזקיהו חלה ונטה למות היתה שהוא לא התחתן והעמיד צאצאים. הגמרא מסבירה שהבחירה לא להוליד ילדים היתה משם שראה בנבואה שהבנים שיהיו לו לא יהיו טובים. אם כן, דמות המשיח מתבררת כדמות בודדת, טוטאלית ואינדיבידואלית כדי להנהיג את העם בצורה מיטבית. ​ • צאצאים- גם לחזקיהו וגם למשה יש צאצאים שלא ממשיכים את הדרך הטובה שהם התחילו. איננו יודעים רבות מפשט הפסוקים על צאצאי משה, גרשום ואליעזר. אם כי אנחנו יודעים בוודאות ששניהם לא המשיכו את דרכו של אביהם בהנהגת העם. קיים מדרש שטוען שנער מיכה, יהונתן בן גרשום בן מ(נ)שה הלוי, הינו נכדו של משה. זאת ככל הנראה נגרם כתוצאה משבועה שמשה נשבע ליתרו כשהוא לקח את צפורה לאישה:  "שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לְיִתְרוֹ: תֵּן לִי צִפֹּרָה בִתָּךְ לְאִשָּׁה! אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: קַבֵּל עָלֶיךָ דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמַר לָךְ, וַאֲנִי נוֹתְנָהּ לָךְ לְאִשָּׁה! אָמַר לוֹ: מַהוּ? אָמַר לוֹ: בֵּן שֶׁיִּהְיֶה לָךְ תְּחִלָּה, יִהְיֶה לָעֲבוֹדָה זָרָה! מִכָּן וְאֵילָךְ, לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְקִבֵּל עָלָיו. אָמַר לוֹ: הִשָּׁבַע לִי! וַיִּשָּׁבַע לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: [שמות ב, כ"א] 'וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה', אֵין אָלָה אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה" [מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק בְּשַׁלַּח פָּרָשָׁה א]   אצל חזקיהו- הבן שלו, מנשה, מנהיג את העם בתקופת מלכותו בדרך הפוכה לגמרי משל חזקיהו: "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם"[מלכים ב' כ"א ב-ג] לפי חישובי הגילאים, מנשה לא פגש את מלכות סבו, אחז. לאור העובדה הזו, הבחירה של מנשה לא ללכת בדרך ה' היא אפילו עוד יותר קיצונית.   אנחנו רואים כאן שהמשיח מצליח כשהוא בוחר בדרך שלו בעצמו. מי שנולד לתוך עניין ההנהגה פחות מצליח לעמוד ברף הגבוה. מפתיע אותנו שהצאצאים לא מתנהגים בצורה טובה, אבל אולי זה קורה כי יוצא שהאב מדלג על השלב של החינוך המשפחתי לטובת חינוך העם. לעומת זאת, לא מפתיע אותנו שהצאצאים חזקים ועוצמתיים, אבל בגלל שהם גדלו לתוך זה הם פחות מבינים את החשיבות והם בוחרים בדרכים קצת מקולקלות.   •  בטחון בה'- על הפסוק "אָנָּה ה', זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי" [מלכים ב' כ"א ב] הגמרא אומרת: "מאי והטוב בעיניך עשיתי? אמר רבי יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה ר' לוי אמר שגנז ספר רפואות" [ברכות י:] המהר"ל בספרו "נצח ישראל" והרב קוק בספרו "עין אי"ה" קושרים בין המשפט הזה לבין מידת הביטחון בה'. המהר"ל מתאר שסמיכת הגאולה לתפילה היא תיאור של הסדר הכרונולוגי של האירועים שקרו ומתוך כך היחס בין הגאולה לתפילה. קודם העם יצא ממצרים ונגאל, ואחרי כן הוא קיבל את התורה והתחיל לעבוד את ה', ועבודת ה' היא התפילה. מזה בעצם לומדים שגאולה היא לא ההגעה למקום אחר וחדש אלא היא נחשבת גאולה בגלל עצם היציאה מהמקום הקודם. לפי זה מודל הגאולה של משה ובני ישראל משמש את חזקיהו כאשר הוא מנסה לקדם את העם בתהליך לגאולה. הרב קוק מברר את היחס בין השתדלות טבעית לבין בטחון בה'. הוא מסביר שבתקופה של שפל רוחני צריך למעט את ההשתדלות הטבעית ולהגביר את התלות בה', המתבטאת בתפילה לגאולה, כדי לבסס את הבטחון בה'. זה מסביר את גניזת ספר הרפואות. בנוסף, חזקיהו "מדגים" לעם איך עליהם להתנהג בזמן של חולי או קושי בכך שבזמן שהוא חולה הוא מתפלל לה' שירפא אותו. אפשר להסביר שהמודל שעומד לנגד עיניו של חזקיהו הוא של קריעת ים סוף: "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ"[שמות י"ד, ל'-ל"א] לאחר המעשה הניסי הגדול באה האמונה. כאמור בסנהדרין ישנה תכונה נוספת שבגינה חזקיהו לא זכה, ולכן גם את התכונה הזו יש לברר במסגרת בירור מאפייני המשיח.   •  השירה - במדרש כתוב שחזקיהו לא הפך למשיח רק בגלל שהוא לא אמר שירה כשה' הציל אותו מסנחריב מלך אשור שצר על ירושלים ובדרך ניסית הוא עזב בלי לפגוע בה לרעה. משה לעומתו כן אומר שירה אחרי ההצלה הניסית של העם מהמצרים שרדפו אחריהם על ידי בקיעת ים סוף.על משה כתוב "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם" [במדבר י"ב, ג'] - ועל חזקיהו בדברי הימים ב' ל"ב כתוב "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת... כִּי גָבַהּ לִבּוֹ" [פסוקים כ"ד, כ"ה], כלומר הוא הגיע לנקודה שבה הגאווה עולה מתגברת על המידות הטובות. אומנם בסוף ה' מרפא את חזקיהו, אבל חזקיהו לא אומר שירה גם על ההצלה הניסית הזאת. מכאן אנו לומדים את המשוואה שכדי לשיר שירת הודאה צריך שתהיה לאדם ענווה. ​ סיכום - דמות המשיח ותובנות חזקיהו צועד בדרכו של משה. ככל שמעמיקים בהשוואה המדוקדקת ניתן למצוא נקודות דמיון נוספות ולמפות אילו תכונות מאפיינות את המשיח: • עצמאות אמונית - אופטימיות - אם המנהיג יכול להתעלות מתוך שפל כזה אז בטוח שהעם גם יכול. • הסרת האלילים - סור מרע. • קשר לעם - כיוון - עשה טוב. • יחס לנישואין - בדידות, טוטאליות ואינדיבידואליות. • צאצאים - עוצמה מולדת, בחירה אם לתעל אותה לטוב או לרע. • ביטחון בה' - דוגמה אישית למודל הגאולה על בסיס בטחון בה'. • שירה  - ענווה, הכרת הטוב, הודאה.   דמות המשיח העולה מתוך המיפוי הנ"ל מצטיירת כדמות מורכבת, כריזמטית וטוטאלית. על רקע זה בולט רכיב הענווה והכרת הטוב (שירה). תמהה אני שמא רק אדם שה' מעיד עליו "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם", יכול להכיל את המורכבות בין הטוטאליות לענווה. בנוסף, התובנה הזו מעוררת הערכה מחודשת לניגוד המפתיע בין מעמדו של משה לצד ה' בפסוק"וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" [שמות י"ד, ל"א] לבין ענוותנותו בעמידתו לצד העם בפסוק "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' " [שמות ט"ו, א'].   מהתכונות הרצויות לתפקיד משיח אפשר גם להבין אילו צרכים יש לדור הגאולה: ביטחון, הכרת הטוב, ודאות והכוונה.   לתגובות, הערות, הארות, תהיות, מחשבות וכו' מוזמנים בשמחה✨https://w(https://wa.me/972587797938?text=%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%99+%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8...+[%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1+%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%94/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%94])a.me/972587797938?text=לגבי+המאמר...+[הכנס+תגובה/הארה/מחשבה](http://wa.me/972587797938?text=לגבי+המאמר...+[הכנס+תגובה/הארה/מחשבה]) (הערת מערכת: או פשוט לכתוב בתגובות, כמובן!) ---------------------------- 1.  מחישובים שערכתי, חזקיהו היה בן 9 כשיותם נפטר.   חזרה ללמעלה 2. תלמוד בבלי, ברכות ל"ד.    חזרה ללמעלה