תוצאות חיפוש

1 מבוא ספר דניאל עוסק בתקופת תפר של עם ישראל – בין בית ראשון לבית שני. תחילתו בשלהי בית ראשון, וסופו נמצא בתחילת ימי שיבת ציון ובית שני, בתקופת כורש מלך פרס. לצערי, הספר לא קיבל את הכבוד המגיע לו בקרב לומדי התנ"ך, וקיימים לכך מספר סיבות: צורה - השפה הארמית, חצי מפרקי הספר (6 מתוך 12, פרקים ב'-ז') כתובים בארמית שאיננה שפה נהירה לקורא המצוי. תוכן - תוכן הספר הוא עמום ואינו מובן גם למי שמבין את השפה. כחצי מהספר (פרקים ז'-י"ב) מתאר חזיונות של דניאל, ואינו עוסק בסיפורים שקרו שאותם בדרך כלל קל יותר להבין. החזיונות עוסקים בעיקר בתיאור 4 המלכויות וחישובי קיצים. תכנים אלו הרחיקו אנשים רבים, בין משום שהדברים קשים להבנה ולפירוש, בין משום שלא רצו לעסוק בעתיד "במופלא ממך אל תדרוש", בין בגלל חשש מאכזבות משיחיות ופירושים שלא עולים בקנה אחד עם המסורת היהודית. בגלל סיבות אלו ואחרות, ספר דניאל לא נמצא בתוכנית הלימוד של מערכת החינוך במדינת ישראל, ואפילו בישיבות נראה שממעטים ללומדו. במאמר זה אנסה לגעת באחד מנושאי הספר העיקריים - שאלת 4 המלכויות. סוגיה זו מופיעה במפורש בפרקים ב' וז', ונרמזת גם בפרקים ח' ויא'. פרק ב' בשנת 2 למלכות נבוכדנצר מלך בבל, הוא חולם חלום, ואז שוכח אותו. זהו תוכן החלום, כפי שמתואר ע"י דניאל בדבריו למלך2: ​ 'אתה המלך, מחשבותיך על משכבך עלו, את אשר יהיה אחרי זאת, ומגלה הרזים הודיעך את אשר יהיה. ואני, לא מחכמה אשר יש בי מכל החיים נגלה לי הרז הזה, כי אם על מנת שיודיעו את הפתרון למלך, ואת מחשבות לבבך תדע. אתה המלך רואה היית, והנה צלם אחד גדול, הצלם ההוא גדול ותוארו גדול, עומד לנגדך ומראהו נורא. ראש הצלם ההוא זהב טוב, חזהו וזרועותיו כסף, מעיו וירכיו נחושת. שוקיו ברזל, רגליו מהן ברזל ומהן חרס. רואה היית, עד אשר ניתקה אבן לא בידיים, והכתה את הצלם על רגליו אשר מברזל וחרס, והדיקה אותן. אז נידוקו כאחד הברזל, החרס, הנחושת, הכסף והזהב, והיו כמוץ מגרנות קיץ, ונשאה אותם הרוח, וכל מקום לא נמצא להם, והאבן שהכתה את הצלם הייתה להר גדול ומילאה את כל הארץ. זה החלום, ופשרו נאמר לפני המלך.'3 ​ נבוכדנצר רואה בחלומו פסל גדול שכולל 4 חלקים: ראש מזהב, חזה וזרועות מכסף, מעיים וירכיים מנחושת ורגליים מברזל וחרס. לפתע ניתקת אבן ממקום כלשהו, מכה את הצלם על רגליו ומפילה אותו. הפסל מתפורר, האבק נישא על ידי הרוח והאבן הופכת להר גדול שממלא את הארץ. ​ לדניאל מתגלה בחזון הלילה החלום וגם פתרונו. נבוכדנצר הוא ראש העולם – פסל הזהב. כמו שהוא החליף את אשור לפני זמן קצר, ייתכן שבעתיד מלכותו תוחלף ברעותה הטובה הימנה. בחלומו מלכות בבל היא המלכות שעומדת בראש הפסל, והיא עשויה מהחומר המשובח ביותר, הזהב, בעוד שהמלכויות הבאות נמצאות פיזית מתחתיה ועשויות חומרים זולים יותר. המלכות השנייה מתוארת כשפלה, ללא הוספות. השלישית תמשול בכל הארץ. הרביעית מתוארת בהרחבה כמלכות שמעורבבת מברזל וחרס, כנראה מייצגת 2 עמים או לאומים שונים, כפי שנראה בהמשך. האבן מייצגת את המלכות החמישית, הנצחית, שיקים ה' אלוקי ישראל. דניאל מבאר לנו שהמלכות הראשונה היא בבל, ואינו מבאר לנו דבר לגבי שאר המלכויות. ​ פרק ז' הפרק מתאר את 4 המלכויות מנקודת מבט אחרת לגמרי. דניאל רואה 4 רוחות מגיעות לים, ועולות ממנו בזה אחר זה: 'רואה הייתי בחזיוני עם לילה, והנה ארבע רוחות השמים מגיחות לים הגדול. וארבע חיות גדולות עולות מהים, שונות זו מזו.'4 ​ החיות שעולות מהים מתוארות כחיות מפלצתיות: 'הראשונה כאריה וכנפי נשר לה. רואה הייתי עד אשר נמרטו כנפיה וניטלה מהארץ, ועל רגלים כאדם הוקמה, ולב אדם ניתן לה. והנה חיה אחרת שנייה דומה לדב, ולצד אחד הוקמה, ושלוש צלעות בפיה בין שיניה. וכן אומרים לה, קומי אכלי בשר רב. אחרי כן רואה הייתי והנה אחרת כנמר, ולה ארבע כנפי עוף על גביה, וארבעה ראשים לחיה, ושלטון ניתן לה.'5 בסוף הפרק6 מוסבר לדניאל ש4 החיות הם 4 מלכויות (או מלכים) שישלטו בארץ: המלכות הראשונה – אריה עם כנפי נשר, שילוב של מלך החיות עם מלך העופות.7 המלכות השנייה – דב, חיה חזקה וגדולה אבל גם כבדה ומסורבלת. המלכות השלישית – נמר עם 4 כנפיים ו4 ראשים. הנמר הוא חיה טורפת, מהירה ועזה. המלכות הרביעית שונה מהן בתכלית: ​ 'אחרי כן רואה הייתי בחזיונות הלילה, והנה חיה רביעית נוראה ואיומה מאוד, ושיני ברזל לה גדולות, אוכלת ומדיקה, והנותר ברגליה רומסת. והיא משונה מכל החיות אשר לפניה, ועשר קרניים לה. מסתכל הייתי בקרניים, והנה קרן אחת קטנה עלתה ביניהן, ושלוש מהקרניים הראשונות נעקרו מלפניה. והנה עיניים כעיני אדם בקרן הזאת, ופה מדבר גדולות. רואה הייתי עד אשר כסאות הוטלו ועתיק ימים ישב, לבושו כשלג לבן ושער ראשו כצמר נקי, כיסאו שביבי אש, גלגליו אש בוערת. רואה הייתי אז מקול הדברים הגדולים אשר הקרן מדברת, רואה הייתי עד שנהרגה החיה ונאבד גופה וניתנה לשריפת אש. רואה הייתי בחזיונות הלילה והנה עם ענני השמים כבן אנוש היה בא, ועד עתיק הימים הגיע, ולפניו הקריבוהו. ולו ניתן שלטון וכבוד ומלכות, וכל העמים, האומות והלשונות אותו יעבדו. שלטונו שלטון עולם אשר לא יעבור, ומלכותו לא תשחת.'8 ​ המלכות הרביעית – שונה מכל שאר החיות. אין לה משל ודוגמא מעולם החי. זו חיה מתכתית, מפלצת דורסנית ולא טבעית שמשתלטת על העולם. לחיה עשר קרניים, שמתבארים על ידי המלאך לדניאל9 כעשרה מלכים. מתוכם צומחת קרן קטנה שבתוכה עיניים ופה, שמתבארת כמלך נוסף שונה מקודמיו. בהסבר לדניאל נוסף שהמלך ידבר כנגד ה' ויחשוב לשנות זמנים ודת, והדבר אף יינתן בידו עד מועד הקצוב מראש: "עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן׃"10. בסוף התהליך, המלכות תינתן לעם קדושי עליון (עם ישראל), שהוא ימלוך לנצח.11 ​ לפני שנפנה להצעות הפרשנים בנוגע לזיהוי 3 המלכויות האחרות, נפנה למקור המוסמך ביותר לבאר לנו קושי זה: דניאל עצמו, בפרקים אחרים בספר. ​ פרק ח' בפרק ח' דניאל רואה מאבק בין איל לבין צפיר עיזים. האיל שולט על המרחב, עד שבא צפיר העיזים ומנצח אותו. בהמשך הפרק מוסבר לדניאל שהאיל מסמל את "מלכי מדי ופרס", והצפיר מסמל את מלך יוון. ​ יש לציין שפרק זה נכתב בשנת 3 לבלשאצר. שנה זו היא השנה האחרונה למלכות בבל, שנכבשה על ידי דריווש המדי. דריווש הוריש את הממלכה לאחר כמה חודשים לחותנו כורש הפרסי, בעל הצהרת כורש. מסתבר שלפנינו נבואה שעוסקת במלכות השנייה והשלישית: מלכות פרס השנייה תכבוש תוך זמן קצר את בבל ותחליף אותה כמלכות העיקרית במזרח התיכון. מסתבר שהקרבות שהתרחשו בשנים האחרונות בין בבל לפרס היו ידועים לכל, ועלייתה הצפויה של פרס לשלטון אינה כה מפתיעה. מה שמפתיע יותר הוא הכתרתה של יוון כמלכות השלישית. יוון בתקופה זו אינה ממלכה גדולה12 וייתכן שהכתרתה כמלכות השלישית הייתה מפתיעה עבור דניאל השומע זאת מהמלאך.13 ​ אולם, גם המלכות הרביעית רמוזה בחזון זה. לצפיר העיזים קרן גדולה, שעם שבירתה נראה לדניאל מראה ארבע קרניים לארבע רוחות השמיים.14 מאחת מהם יוצאת קרן אחת קטנה, שבביאור לדניאל רמוז שהקרן מסמלת "מֶלֶךְ עַז־פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת׃" שמצליח להשחית נפלאות ולהשחית רבים.15 מסתבר מאוד שקרן זאת היא היא הקרן המדברת שבפרק ז', שהרי שתיהן מוזכרות כקרניים ייחודיות שצומחות, שתיהן תצלחנה במזימתן עד שהן ירדו מבמת ההיסטוריה. ברם, בכך אנו מגיעים לבעיה קשה: בפרק ז' הקרן היא חלק מהמלכות הרביעית, ואצלנו היא נראית חלק ממלכות יוון, שנראה שהיא המלכות השלישית?! תשובות רבות לשאלה זו, אולם התשובה העדיפה עלינו היא שבמהלך פרק ח' מתרחש מעבר בין המלכות השלישית לרביעית,16 כך שהקרן הקטנה נכללת במלכות הרביעית ולא השלישית. כלומר, פרק ח' ופרק ז' עוסקים שניהם במלכות השנייה, השלישית והרביעית, וההבדל היחיד הוא שפרק ז' מזכיר גם את המלכות הראשונה.1 ​ פרק יא' פרקים י'-י"ב הינם חזון אחד ארוך, שכותרתו שנת 3 לכורש, בתחילת מלכות פרס, המלכות השנייה. פרק י' מדבר על מלכותה של פרס והגעתה של יוון.2 ​ בתחילת פרק י"א מוזכרים 3 מלכים שיעמדו לפרס מלבד דריווש המדי,3 שהאחרון ינוצח על ידי מלך יוון הגיבור.4 לאחר מותו מלכותו תחצה ל4 רוחות השמיים. המשך הפרק עוסק בהרחבה באיבה בין מלכי הנגב למלכי הצפון5 ובתיאור המאבקים המסובכים ביניהם. מפסוק כ"א מתואר בהרחבה קורותיו של מלך הצפון ה'נִבְזֶה', שבימיו מחולל 'הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז', קרבן התמיד מוסר ממקומו, וניתן בו 'הַשִּׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם'. בהמשך מתואר שמלך זה מדבר על 'אֵל אֵלִים', וסוף נבזה זה ש'בָא עַד־קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ'. תיאור דומה ראינו בפרק ח', שמלכותו של מלך יוון הראשון נחצית ל4 מלכויות, וסיומה בקרן הקטנה שהיא מלך עז פנים ומבין חידות, שמצליחה בעולם ומשחיתה עצומים, וסופו של אותו מלך –"וּבְאֶפֶס יָד (=ללא יד אדם) יִשָּׁבֵר". מסתבר מאוד לומר שתיאור מאבקי מלכי הנגב ומלכי הצפון נמצאים בתווך בין מלך יוון הראשון לבין אותו מלך עז פנים, המלך האחרון שמתואר בספר דניאל. ​ מסקנות מסקירת הפרקים דניאל, ב3 מקומות6 רואה רק עד אותו מלך 'עז פנים' ולא אחריו. מסתבר לומר, שמלך זה מבשר את סופה של המלכות הרביעית, ולאחריו תגיע המלכות החמישית – מלכות ה'. הנחה זאת מתבקשת עקב העובדה שפרקים ח' וי"א מסתיימים במותו של המלך 'עז הפנים'. גם בפרק ז' נראה שמלכות ה' תגיע לאחר שהמלך 'עז הפנים' יטופל על ידי עתיק יומין (=הקב"ה). ​ להבנתי 4 פרקי הספר משלימים אלו את אלו ויוצרים מסכת עקבית ומשלימה: מה שכיסה זה גילה זה, ומה שעמום בפרק אחד מבואר ברעהו, וכמאמר חז"ל בירושלמי:7 "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר". כל הפרקים מדברים על אותה היסטוריה עתידית, מנקודות מבט שונות שמשלימות אלו את אלו, ומבארות בדרכים שונות את ההיסטוריה העתידית של 4 המלכויות ואת המלכות החמישית בעקבותיהן: ​ פרק ב' הראה לנו שהמלכות הראשונה היא בבל, וכן שהמלכות הרביעית עשויה מ2 זרמים שונים שמסומלים על ידי החרס והברזל, ושאינם מתערבבים ביניהם. פרק ח' מגלה שהמלכות השנייה היא פרס והשלישית היא יוון, ומתארת את התפצלות יוון ל4 רוחות. פרק ז' מלמד שהקרן המדברת בפרק ח' שייכת למלכות הרביעית ולא השלישית, וכן מלמדנו שהמלכות הרביעית שונה מהותית מהמלכויות שלפניה. כמו כן הוא מזכיר 10 קרניים למלכות הרביעית. פרק יא' מגלה לנו שלפרס יש רק 4 מלכים, וכן מאריך במילוי הפער בין תחילת המלכות השלישית (אלכסנדר מוקדון) לבין אותה קרן מדברת, על ידי תיאור מפורט של מאבקי מלכי הנגב והצפון. ​ בדברי עד כאן הצגתי מה שמתבקש לדעתי מעיון בפסוקים, תוך התאמתו להיסטוריה הידועה לנו, אולם ללא אילוצים פרשניים חיצוניים לתנ"ך. הדבר שאצטרך לברר כעת הוא מה אורכה של המלכות השלישית – יוון, מיהי המלכות הרביעית ומתי בדיוק היא מחליפה את מלכות יוון, ומה הקשר של שניהם לאותו מלך 'עז פנים' שרמוז בפרקים ז', ח' ויא'. ​ סקירת ההצעות השונות לזיהוי של 4 המלכויות כפי שציינתי בפרק הקודם, ספר דניאל עצמו מבאר 2 וחצי מלכויות מתוך ה4: המלכות הראשונה היא מלכות בבל, המלכות השנייה היא מלכות פרס ומדי, והמלכות השלישית היא מלכות יוון. כל הפרשנים שמצאתי מסכימים לקביעה עקרונית זאת, אלא שנחלקו בשאלה מתי בדיוק נפסקת מלכות יוון השלישית ועוברת למלכות הרביעית, וכמובן זיהויה של המלכות הרביעית. מצורף בזה טבלה שמסכמת את הדעות: דעתנו שלנו המשותף לכל הגישות לעיל, הוא ההנחה הברורה ופשוטה שהמלכות החמישית עוד לא הגיעה. הרי כולנו יודעים שהמלכות החמישית הנצחית לא הופיעה עדיין בעולם, וממילא עלינו להסביר מחדש בכל דור ודור את דבריו של דניאל שנכתבו ברוח הקודש ונכנסו לספר הספרים הנצחי של העם היהודי. ברם, לדעתי זו הנחה אפולוגטית (=מתנצלת). הניסיון "לדחוף" 4 מלכויות לתוך תקופת זמן שהולכת ונמשכת עם השנים היא בעייתית מעצם מהותה. הדבר גם משונה שאורך המלכות הראשונה הוא 70 שנייה, המלכות השנייה היא 54 שנה, המלכות השלישית היא כ300 שנה, ואילו המלכות הרביעית אורכת בינתיים יותר מ2,000 שנה! ​ לדעתי, אין חובה לפרש שדניאל ניסה לחזות משהו שיגיע עוד 2,500 שנה. לדעתי דניאל לא עבר את מלכות יוון, לא חזה את רומי וכמובן לא את האיסלאם והבאים אחריו, ואבאר דברי. ​ התנ"ך מסתיים בתקופת פרס ומדי, בימי שיבת ציון, וישנן כמה נבואות עתידיות שמתייחסות ליוון.8 דניאל לא חרג מהמסגרת ההיסטורית הזאת של שאר ספרי התנ"ך, ודבריו מתייחסים למלכות יוון העתידית. לדעתי, דניאל דיבר על פוטנציאל שכמעט מומש, בתקופת מלכות יוון - המלכות החמישית היא מלכות בית חשמונאי, בעיצומו של הבית השני, והמלך 'עז הפנים' הוא אנטיוכוס אפיפנס. ​ בעל ספר העיקרים9, מביא פירוש זה בשם ר' חיים גאלייפפה: "..."וכן גם כן כתב הרב רבי חיים גאלייפפ"א באגרת קראה אגרת הגאולה, כי כל נבואותיו של דניאל היו על בית שני בלבד, ומה שנאמר 'ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניה זמנין ודת ויתיהבון בידיה עד עדן ועדנין ופלג עדן'10[ואת קדושי עליון יפסיד ויחשוב לשנות זמנים ודת וינתנו בידו עד עידן ועידנים וחצי עידן], הכל נאמר על אנטיוכוס, וכן 'ויקבלון מלכותא קדישי עליונין'11[ויקבלו המלכות קדושי עליונים], אמר גם כן כי נאמר על החשמונאים, ומה שאמר הכתוב 'ויחסנון מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא'12[ויירשו המלכות עד עולם ועד עולמי העולמים], אמר כי עולם הוא יובל אחד [=50 שנה], וכל זה הוא זמן קצר ומוגבל שמשלו בו החשמונים, וכן 'ועתיק יומין יתיב'13[ועתיק ימים ישב], פירש אותו על מתתיה כהן גדול שהיה ראש לחשמונאים והיה זקן מאד ומלכו כל בניו אחריו"… ולפי דבריו [של ר' חיים גאליפפה] צריכים אנו לומר שהד' חיות שראה דניאל אינן הד' חיות שכתבו כל המפרשים, אבל הראשונה רמז למלכות בבל, והשנית למלכות מדי, והשלישית למלכות פרס ומדי, והרביעית למלכות היונים, שכל אלו היו בזמן בית שני... וכל מה שכתב אחר כך הוא פירוש ממשלת החיה הרביעית בזמן בית שני עד אנטיוכוס." ​ אני מסכים מאוד עם פירוש זה מלבד שינוי קטן. לדעת ר' חיים גאלייפפא המלכות השנייה היא מדי, השלישית פרס והרביעית יוון. לדעתי המלכות השנייה היא פרס ומדי, השלישית היא יוון של אלכסנדר מוקדון, והרביעית היא מלכות הדיאדוכים – ארבעת יורשי אלכסנדר מוקדון שמלכותו הענקית התפצלה ביניהם, וזה נרמז בארבע הקרניים בפרק ח' ונשנה בחלוקה לארבע רוחות השמיים בפרק י"א. שתי המלכויות העיקריות מבחינת עם ישראל וארץ ישראל הם בית תלמי ובית סלווקוס, שהם מלכי הנגב והצפון שמופיעים בפרק י"א, ונרמזים בפרק ב' כשני רגליים מברזל וחרס. עשר הקרניים בפרק ז' הם עשרת מלכי יוון14 מאלכסנדר מוקדון עד אנטיוכוס אפיפנס, שהוא הקרן הזעירה והמדברת שמוזכרת גם בפרק ח', ובפרק י"א מתוארת כמלך נבזה. המלכות הרביעית היא שונה מהותית מקודמותיה, שהיא הראשונה שמנסה להעביר את היהודים על דתם על ידי גזירות שמד, בניגוד גמור לכל המלכויות הקודמות שבאו לפניה. זו הראשונה שגם מציגה תרבות ומערכת פילוסופית תחליפית לזו של הדת היהודית, ועל כן היא מסוכנת כל-כך. ​ דניאל מתייחס למלכות ה' שתבוא לאחר מות אנטיוכוס אפיפנס, בתקופת בית חשמונאי, תקומתה של מדינה יהודית ריבונית ועצמאית. הניסים שנעשו בה (נס פח השמן, נס המלחמה) הם ביטוי למלכות ה' שמתממשת בממלכה היהודית העצמאית הראשונה מאז ימי יאשיהו המלך, וזה משמעות השלטון והגדולה שניתנים בפרק ז'. זהו החיזיון והתקווה הגדולה של דניאל, גם אם הוא עצמו לא הבין אותה לאשורה. לצערנו לא זכינו, הבחירה החופשית של בית חשמונאי והעם היהודי הכריעו את הכף, נכדי מתתיהו הלכו לכיוונים שליליים, והממלכה לא התקיימה לעד כפי שציפינו. ​ לאור פירוש זה, אנו חוזרים לדעות שאר הפרשנים. לאחר שהתקווה של דניאל לא התממשה בימי חשמונאי, אנו שבים ומצפים לה בכל יום ויום. הרי מקובלנו שנבואה טובה שיצאה מפי ה' לא חוזרת ריקם, כדברי הגמרא בברכות15: "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה, אפילו על תנאי, לא חזר בו. מנא לן? ממשה…" ​ אחרי שהקב"ה הבטיח, אנו עוד מצפים ומקווים למימושה של מלכות ה' האמיתית והנצחית, שתופיע ותכלה את מלכות הרשעה כעשן, ושיתממש בנו דברו של דניאל: "רואה הייתי... כבן אנוש היה בא, ועד עתיק הימים הגיע ולפניו הביאוהו; ולו ניתן שלטון וכבוד ומלכות, וכל העמים, האומות והלשונות אותו יעבדו. שלטונו שלטון עולם אשר לא יעבור, ומלכותו לא תשחת"16. סיכום – הדעות בקשר לארבע המלכויות: ------------ תורפו של מאמר זה היא דעתו של הרב יעקב מדן בספרו "דניאל גלות והתגלות" לגבי זיהויים של ארבעת המלכויות. מאמר זה הוא קיצור של מאמר שהופיע ב"מישרים" ו (תשע"ב), בהוצאת ישיבת ההסדר ירוחם. חזרה למעלה כל פסוקי דניאל הארמיים מובאים מראש כמתורגמים. חזרה למעלה דניאל, ב', כ"ט-ל"ו. חזרה למעלה דניאל, ז', ב'-ג'. חזרה למעלה שם, שם, ד'-ו'. חזרה למעלה מפסוק י"ז ואילך. חזרה למעלה אריה מכונף הוא סמלה הקדום של בבל. גם הנביאים המשילו את בבל לאריה "עלה אריה מסובכו" (ירמיהו ד,ז), ולנשר: "ופרשיו מרחוק יבואו, יעופו כנשר חש לאכול" (חבקוק א,ח). חזרה למעלה דניאל, ז', ז'-י"ד. חזרה למעלה שם, שם, כ"ד. חזרה למעלה שם, שם, כ"ד-כ"ה. חזרה למעלה שם, שם, כ"ו-כ"ז. חזרה למעלה זה בערך כמו לומר היום שברזיל תחליף את ארצות הברית כממלכה החזקה ביותר בעולם. כולנו מכירים את ברזיל כמדינה, אולם לא עולה בדעתנו שהיא זאת שתירש את אימפריית ארצות הברית! חזרה למעלה אורכה של מלכות פרס נתון במחלוקת חריפה: לדעת חז"ל בסדר עולם רבה ובמקומות אחרים פרס שלטה בעולם 54 שנה, ואילו לדעת המחקר המקובל כיום היא שלטה כ200 שנה. למחלוקת זו השלכות רבות בביאור ספרי בית שני, וכן לגבי הסבר 4 מלכי פרס שמוזכרים בתחילת פרק יא. לשם הקיצור, כשנעסוק בפרק יא נפרש ע"פ דעתם של חז"ל בלבד. חזרה למעלה דניאל, ח', ח'. חזרה למעלה שם, שם, כ"ג-כ"ה. חזרה למעלה המעבר בחזיון הוא באמצע פס' ח, ובביאורו בין פס' כא לפס' כב: בין מלך יוון הראשון ל4 המלכויות שמלכותו התפצלה אליהם. חזרה למעלה הערות שוליים חלק 2 למרות שעברו רק שנתיים בין הפרקים (פרק ז' היה בשנת 1 לבלשאצר, ופרק ח' היה בשנת 3 לבלשאצר), מסתבר שבפרק ח' בבל כבר נמצאת בפרפורי גסיסה, ואין כבר טעם להזכירה. חזרה למעלה ראו שם, פסוקים י"ג וכ'. חזרה למעלה זיהוים על פי חז"ל: כורש, אחשוורוש ודריווש שהוא ארתחשסתא. חזרה למעלה אלכסנדר מוקדון, לדעת רוב הפרשנים. חזרה למעלה בית תלמי וסלווקוס, לדעת רוב הפרשנים. חזרה למעלה פרקים ז', ח', יא'. חזרה למעלה ירושלמי, ראש השנה, פרק ג'. חזרה למעלה זכריה ט', וייתכן שגם בספר חגי. חזרה למעלה ספר העיקרים (ד,מב) לר' יוסף אלבו, חי במאה ה14-15 בספרד הנוצרית. חזרה למעלה דניאל, ז', כ"ה. חזרה למעלה שם, י"ח. חזרה למעלה שם. חזרה למעלה דניאל, ז', כ"ב. חזרה למעלה הרב משה צבי סגל (מובא בדעת מקרא על דניאל ז,כד בהערה 91) מפרש כך את עשרת הקרניים. יש לציין שבנקודה זו נטיתי מעט מדעתו הרחבה של הרב מדן. לדעתו, בניגוד לכל הפרשנים, אין זהות בין 4 החיות בפרק ז' ל4 המלכויות בפרק ב'. לדעתו 3 החיות הראשונות מסמלות 3 מלכים פרטיים: נבוכדנצר, אויל מרודך ובלשאצר. החיה הרביעית היא פרס ועשרת הקרניים הם עשר המלכים שהיו לפרס (ע"פ המחקר) מכורש ועד דריווש השלישי. הקרן הקטנה שעולה אחריהם היא אלכסנדר מוקדון ומלכות יוון שאחריה, שנמשכת עד שתושמד בימי אנטיוכוס אפיפנס ע"י החשמונאים. חזרה למעלה בבלי לברכות, דף ז', עמוד א'. חזרה למעלה דניאל, ז', י"ג-י"ד. חזרה למעלה

הדבר השני שמסופר עליו בספר יהושע זה שליחת המרגלים ליריחו. למה צריך לשלוח מרגלים ליריחו? כי יש לעיר חומה חזקה שצריך לעבור כדי לכבוש את העיר. כדי לראות עד כמה החומה הייתה חזקה אני אדגים באמצעות לגו איך חומת יריחו הייתה בנויה (לדעתי). וככה נוכל להראות איך בונים חומה[1] מה זה בעצם חומה?: חומה היא למעשה קיר גבוה שמונע מאנשים או חיות לעבור דרכו. כדי לחזק את החומה יש כמה דברים שאפשר להוסיף. דבר ראשון, מגדלים על החומה שמאפשרים הגנה יותר טובה. בנוסף אפשר להוסיף חפיר- תעלה שמונעת מכלי מצור להגיע לחומה. אפשר להוסיף גם חלקלקה- קיר חיצוני משופע שמונע ממגדלי מצור[2] להתקרב לחומה. ויש אפשרות להשתמש בחלק הפנימי של החומה בתור קיר ולבנות צמוד לחומה תאים שיכולים לשמש כמחסן, חנות או בית. לרעיון הזה קוראים חומת סוגרים והיא מאפשרת במצבי מלחמה למלא את התאים האלה בחול וככה לעבות את החומה בעוד כמה מטרים וככה לחזק אותה. בתמונה [3][4][5][6][7][8]: חומת סוגרים לעומת חומה רגילה. עכשיו שאנחנו יודעים מה זה חומה אפשר להתחיל לקרוא את הפסוקים. "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְאֶת-יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית-אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ-שָׁמָּה. וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת-הָאָרֶץ. וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל-רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר-בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת-כָּל-הָאָרֶץ בָּאוּ. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת-שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה. וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם. וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל-הַגָּג." (יהושע ב, א-ז) יהושע שולח שני מרגלים ליריחו, הם נכנסים והולכים לבית רחב. מגיעים שליחים לבית רחב ואומרים לה להסגיר את שני המרגלים, רחב מחביאה את המרגלים ואומרת לשליחים שהם כבר יצאו מהעיר. אנשים מיריחו רודפים בעקבות המרגלים שבכלל נשארו ביריחו. רחב מבקשת מהמרגלים שיצילו אותה ואת בני משפחתה כשהם כובשים את יריחו המרגלים מסכימים לזה, ועכשיו הפסוק שאומר לנו שבית רחב היה ליד החומה: "וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" (יהושע ב, טו). מה הפסוק הזה אומר בעצם? שבגלל שהבית של רחב היה ליד החומה היא יכלה להוציא את המרגלים מבעד לחומה באמצעות חבל דרך חלון שבקיר של הבית שלה, שהוא גם החומה. ככה אומר גם האברבנאל והמצודת ציון: "בחבל בעד החלון, וזכר למה הורידתם בחבל, ואמר לפי שביתה בקיר החומה, והיו א״כ יוצאים משם חוץ לעיר"[9]. אבל להגיד שבחומה יש חלון זה מוזר, אם יש חלון בחומה אז אפשר להכנס דרכו[10] וזה קצת מאבד את הקטע של חומה. אני רוצה להציע הצעה שחומת יריחו הייתה חומת סוגרים ולהראות איך הבית של רחב היה בנוי בערך. כדי לעשות את זה וכדי שתבינו איך חומת סוגרים נראית אני אשתמש באחד הדברים המוצלחים, הפופולריים ואהובים עלי בעולם, לגו[11]. זו החומה של יריחו עם בית רחב, תגידו שלום. החלק האדום הוא החומה עצמה, החלק הצהוב הוא החדרים של חומת הסוגרים שאחד מהם משמש בתור הבית של רחב והחלק הלבן הוא העליה. אני אחזור פה על מה שהסברתי על חומת סוגרים שוב. חומת סוגרים בנויה מקיר חיצוני שהוא החומה ומחלק פנימי שבנוי מתאים תאים, כמו החלק הצהוב. מעל התאים יש עליה לפעמים ומעליה יש גג שעליו החיילים הולכים ומפטרלים לאורך החומה. במקרי מלחמה אפשר למלא את התאים בחול ואבנים וככה להרחיב את החומה בהרבה ולהוסיף לחוזק שלה. ובחזרה לענייננו, כשהמרגלים מגיעים ליריחו הם נכנסים ומגיעים לבית של רחב שנמצא באחד התאים. כשהשליחים של המלך מגיעים לבית רחב, רחב מעלה את המרגלים לעליה שהיתה המגורים של רחב או המחסן שלה. השליחים רודפים אחרי המרגלים שנמצאים בבית רחב. מאוחר יותר, רחב מורידה את המרגלים מבעד לחלון. עכשיו זה קצת יותר הגיוני כי החלון לא נמצא בקומת קרקע והוא לא מוביל למקום ציבורי אלא למקום פרטי ולכן זה יותר הגיוני שיהיה שם חלון. והרעיון שהחומה של יריחו הייתה חומת סוגרים מתאימה גם למציאות וגם לפרשנים[12]. איך זה מסתדר עם הפרשנים? בקלות. "וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת-יְרִיחוֹ וְאֶת-מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל. וְסַבֹּתֶם אֶת-הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת-הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים. וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת-הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל-הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ." (יהושע ו, א-ה) יש פה הוראות איך להפיל חומה, כשניסיתי את זה על החומה שבניתי מלגו זה לא עבד[13]. על "ונפלה חומת העיר תחתיה" מפרש ר"י קרא: "תחתיה – לפי שעובי החומה כגובהה, ואם תפול כשאר נפילה הרי היא גבוהה וחזקה כבתחילה. לכך שקעה במקומה."[14] כלומר, הגובה של החומה היה כמו הרוחב שלה ובגלל שלא נראה לי הגיוני להגיד שהעובי של החומה היה שלושה מטרים (אני מניח שגובה מינימלי לחומה שתהיה גם אפקטיבית זה שלושה מטרים) או שהגובה שלה היה מטר (כמו עובי של חומות קיימות). לכן הגיוני מאוד להגיד שהחומה הייתה חומת סוגרים ולכן העובי של החומה מתקרב או אפילו משתווה לגובה של החומה. איך זה מסתדר עם המציאות? בקלות. בתל יריחו מצאו שרידים של חומה כפולה שנחרבה ברעידת אדמה. המשמעות של חומה כפולה היא כנראה חומת סוגרים ובין שתי החומות יש את התאים, והחורבן ברעידת אדמה מתאים לסיפור ביהושע שהחומה נפלה מעצמה. בנוסף, החומה הכפולה מתוארכת לתקופה של יהושע. לסיכום: אז התחלנו מלהסביר מה זה חומה וחלק ממה שאפשר כדי לשפר אותה ודיברנו על חומת סוגרים. המשכנו וקראנו את הסיפור של רחב, הבהרנו שהבית של רחב היה צמוד לחומה ושאלנו למה יש חלון בחומה? ואז בניתי בלגו חומת סוגרים והצעתי שחומת יריחו היתה חומת סוגרים, והבאנו הוכחה פרשנית לזה וגם הוכחה ארכיאולוגית לזה. מקווה שהחכמתם ומוזמנים לבוא אלי לבנות איתי בלגו[15]. [1]אפשרות אחרת זה לשאול את יורם ארבל. חזרה למעלה [2]מגדל מצור זה מגדל על גלגלים שבחלק העליון שלו יש מין גשר נפתח שמאפשר לטפס על הלמעלה של החומה ולעקוף את ההגנות. חזרה למעלה [3]ועדת כפית, אני מבקש סליחה על זה שהעלתי תמונות, אני יודע איזה סיוט זה להעלות תמונות לwix. ושלא נתחיל לדבר על תצוגת טלפון. לפחות אני אשתדל למעט בהערות שוליים. חזרה ללמעלה [4]כשאני אומר שאני אמעט בהערות שוליים אני מתכוון שאני לא באמת אמעט בהערות שוליים. חזרה ללמעלה [5]הערת מערכת: שי, אתה ממש מעצבן. (כמובן ששי כותב את זה) חזרה למעלה [6]הערת מערכת: איזה כיף זה שאני בועדת כפית ולכן אני יכול לכתוב גם הערות שוליים וגם הערות מערכת ואתם הקוראים לא תוכלו לדעת איזה הערה כתבתי ואיזה לא. חזרה ללמעלה. [7]הערת לא מערכת: בגלל שאני נחמד אני מתנדב להעלות את המאמר הזה כדי שחנה ויאשי (תודה שאתם סובלים אותי) לא יתעצבנו עלי. חזרה ללמעלה [8]מקווה ששעשעתי אתכם קצת חזרה למעלה [9](אברבנאל על יהושע ב, טו) חזרה ללמעלה [10]לא הגיוני להגיד שהחלון הוא חרך ירי כי אז איך המרגלים הצלחו לעבור בו? חרך ירי הוא צר. חזרה ללמעלה [11]זאת בכלל לא פרסומת סמויה. חזרה ללמעלה [12]גם לישראל וגם לאוהב ציון 😉 חזרה ללמעלה [13]אולי בגלל שבניתי בדגם את הבית של רחב והבית של רחב לא נפל חזרה ללמעלה [14](ר"י קרא על יהושע ו, ה) חזרה ללמעלה [15]אני ממש רציני בעניין הזה, תבנו איתי בלגו. חזרה ללמעלה

מוזמנים לצפות ולהנות!

אחד המאפיינים הבולטים של ספר מיכה הוא המוטיבים החוזרים שבו. במאמר זה נסקור כמה מהם ונלמד כיצד הם משפיעים על מסר הנבואות של מיכה.המוטיב הראשון שלנו הוא "שארית יעקב". ביטוי שמופיע פעמיים בתנ"ך ושניהם בפרק ה' במיכה, בהפרש של פסוק אחד. וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְ-הוָה כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם: וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל. (מיכה ה', ו'-ז')מה יש לנו פה? שני פסוקים רצופים ששניהם מתחילים כמעט באותה פתיחה - "והיה שארית יעקב (בפסוק ז' מוסיף פה "בגויים") בקרב עמים רבים כ..." ואז שני דברים שונים ששארית יעקב נמשלה להם, באינטרקציה שלהם עם העמים הסובבים אותם. הדבר המוזר פה ששני הדימויים הם די... הפוכים אחד מהשני. בפסוק הראשון שארית יעקב נמשלת לטל שנמצא על העשב, שכמו שהוא לא יוצר אינטרקציה עם אנשים ככה גם שארית יעקב לא אמורה להתחבר לאנשים. בדימוי השני שארית יעקב נמשלת לאריה שעובר בין עדר, שלא משאיר אחריו שום שריד אלא אוכל את הכל. למזלנו יש בפסוקים האלה הקשרים למקומות אחרים בתנ"ך, ואני די בטוח שכבר שמתם לב לעיקרי שבהם: "כרביבים עלי עשב" הוא ביטוי שמופיע עוד פעם אחת בתנ"ך, בשירת האזינו.  "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי־פִי׃ יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי            תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי־דֶשֶׁא           וְכִרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב׃ כִּי שֵׁם יְ-הֹוָה אֶקְרָא          הָבוּ גֹדֶל לֵא-לֹהֵינוּ׃" (דברים ל"ב, א'-ג') מה יש פה? מי ששר את השירה מדמה את מה שהוא אומר (אמרי פי, לקחי, אמרתי) לכל מיני דברים כמו מטר, טל, שעירים (מלשון סערה שעוזרת לצמח) ו... כן כן גם רביבים שנמצאים בעשב. כלומר מה שמי ששר את השירה אומר הוא כמו רביבים שנמצאים בעשב. ו… מה הוא אומר? או, בפסוקים שלאחר מכן הוא משבח ומפאר את הקב"ה, עד כמה שהוא רחום וחנון ועד כמה שעמו כפויי טובה. אז בעצם הדימוי הוא כזה: כמו שהשירה הזאת מועילה לשומעים אותה כך הרביבים (הטל) מועילים לעשב וכך גם היחס בין שארית יעקב לעמים.כלומר, תפקידו של עם ישראל בפסוק הזה הוא ללמד את העמים תורה, ועד כמה שהוא גדול וכו' וכו'.טוב, אז בעצם פירושם של שני הפסוקים הוא כזה: הפסוק הראשון אומר שישראל ישַלחו מאת ה' ללמד את הגויים תורה ולהרוות אותם בצמא כמו שהטל מרווה את העשב. הפסוק השני אומר שישראל יהרגו את כל הגויים. אז מה הסיפור? לדעתי, הפתרון נעוץ במילה אחת. "אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל" כלומר זו בעצם נבואה טובה על העוצמה הצבאית של שארית יעקב שתהיה באחרית הימים. אגב, נראה שגם לעוצמה צבאית גרידא יש קונוטציה שלילית בעיני מיכה כפי שנאמר בפרק ד' "וכתתו חרבותיהם לאיתים" אלא שנראה שלכן נוסף המילה "גויים" בפסוק השני (שארית יעקב בגויים בקרב עמים רבים). ש"גויים" כך נראה שיקראו העמים לפני שיחזרו בתשובה כמו שכתוב בפרק ד' "וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ… וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים" כלומר כשהגויים עדיין לא יקיימו מצוות נראה שאין לעוצמה צבאית חסרון אלא רק יתרון להראות לגויים עוצמה בדרך שהם מבינים אותה.המוטיב השני שלנו הוא מוטיב שכבר נגענו בו במאמר. השורש י.ח.ל.השורש י.ח.ל מופיע כ30 פעמים בתנ"ך ופעמיים בספר מיכה (אגב, השורש לא מופיע בכלל בספרי התרי עשר האחרים).משמעות השורש יחסית ברורה: לייחל- לקוות, לרְצות.הפעם הראשונה שהשורש מופיע היא בפסוק שהזכרנו "אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם" (מיכה ה', ו') והפעם השנייה הוא בפרק ז': "וַאֲנִי בַּי-הוָה אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵא-לֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱ-לֹהָי" (מיכה ז', ז') המעניין במוטיב הזה הוא שבפעמיים שהוא מופיע הוא מופיע פעם אחת ששארית יעקב לא מייחלת לעמים אחרים (כלומר ישראל לא צריכים אף אחד). והפעם השנייה נמצאת באחד הפסוקים היחידים בספר שמיכה מדבר על עצמו. לאחר כל תחילת פרק ז' שבה מתואר בפירוט כמה המצב החברתי בישראל נורא ואף אחד לא יכול לסמוך על אף אחד אז מיכה פונה לה' ומייחל אליו. יש עם זה שאלה:לעניין הפסוק הראשון, איזה מין דימוי זה "לא ייחל"? השורש י.ח.ל נמצא במקרים של רצון מאוד חזק, והתנ"ך לא משתמש אף פעם במילים קיצוניות בשלילה. (זה כמו להשתמש בביטוי "הקיר הזה הוא לא הקיר הכי מכוער שראיתי מימי", הביטוי הזה כמעט חסר משמעות בגלל שהוא שולל רק מקרה קיצון ואי אפשר לדעת אם הקיר מכוער או יפה, אנחנו רק יודעים שהוא לא ממש ממש מכוער) וכהוכחה לזה, בכל למעלה מ30 פעמים שהשורש י.ח.ל מופיע בתנ"ך הוא אף לא מופיע בשלילה חוץ מבפעם הזאת. אלא שלדעתי, פה השימוש בשורש מוצדק. הנביא מתאר נבואת נחמה של ישראל שהם יהיו לגויים כמו טל על עשב, כלומר- יחיו אותם. ואז אומר "אשר לא יקווה לאיש ולא ייחל לבני אדם". לדעתי, הפסוק הזה במקום בגלל ש… משום מה יש נטייה לאנשים כשהם עושים חסד ומועילים לעולם לשמוע מחמאות. למעשה ידוע שאדם העוסק בפעילות חסד ולא זוכה להוקרה סביר להניח שלא ימשיך לעסוק בחסד. אז בעצם זו נבואת נחמה אדירה מאין כמותה (למעשה אני חושב שבאמת אין כמותה, לא זכורה לי נבואה בתנ"ך שלעתיד לבוא ישראל לא יצטרכו מחמאות). עם ישראל ישתחרר, לא רק פיזית, אלא גם חברתית מעמי העולם, התחושה ש"אנחנו צריכים אותם" תתחלף ב"הם צריכים אותנו" שזה, מסתבר, לא מובן מאליו בכלל.המוטיב השלישי שלנו הוא מוטיב די מוזר, הוא… פשוט מיכה נראה כאילו הוא לא משתמש במילה "עתה" נכון. משמעות המילה "עתה" היא עכשיו. המילה "עתה" מופיעה בתנ"ך 423 פעמים ו8 פעמים בספר מיכה, כך שזה ממש לא מילה יחידאית לספר, אבל בכל זאת יש משהו מאוד מאוד מוזר ברוב הפעמים שהמילה מופיעה בספר. ב7 מתוך 8 הפעמים שהמילה מופיעה בספר, לא רק שהמשמעות משתנה, אלא המשמעות של המילה מתהפכת. אני אתן דוגמאות: "עתה יגדל עד אפסי ארץ" (מיכה ה', ג') "עתה תהיה מבוכתם" (מיכה ז', ד')  "עתה תהיה למרמס" (מיכה ז', י')  "עתה תתגודדי בת גדוד" (מיכה ד', י"ד)  "עתה נאספו עלייך גויים רבים" (מיכה ד', י"א)  "עתה תצאי מקריה" (מיכה ד', י')  "עתה למה תריעי רֵע" (מיכה ד', ט'). בכל הפעמים האלה לפי ההקשר מדובר בנבואה על אחרית הימים, מה שאומר שהמילה "עתה" לא צריכה להיות מוזכרת שם, אבל היא מוזכרת, וכמעט אף פעם לא במשמעות הנכונה. כפי שאולי שמתם לב, הרבה מהפעמים שציינתי מופיעים באותה נבואה בסוף פרק ד'. הנה הנבואה:"וְאַתָּ֣ה מִגְדַּל־עֵ֗דֶר עֹ֛פֶל בַּת־צִיּ֖וֹן עָדֶ֣יךָ תֵּאתֶ֑ה וּבָאָ֗ה הַמֶּמְשָׁלָה֙ הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה מַמְלֶ֖כֶת לְבַ֥ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ עתָּ֕ה לָ֥מָּה תָרִ֖יעִי רֵ֑עַ הֲמֶ֣לֶךְ אֵֽין־בָּ֗ךְ אִֽם־יוֹעֲצֵךְ֙ אָבָ֔ד כִּֽי־הֶחֱזִיקֵ֥ךְ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃ ח֧וּלִי וָגֹ֛חִי בַּת־צִיּ֖וֹן כַּיּֽוֹלֵדָ֑ה כִּֽי־עַתָּה֩ תֵצְאִ֨י מִקִּרְיָ֜ה וְשָׁכַ֣נְתְּ בַּשָּׂדֶ֗ה וּבָ֤את עַד־בָּבֶל֙ שָׁ֣ם תִּנָּצֵ֔לִי שָׁ֚ם יִגְאָלֵ֣ךְ יְהֹוָ֔ה מִכַּ֖ף אֹיְבָֽיִךְ׃ וְעַתָּ֛ה נֶאֶסְפ֥וּ עָלַ֖יִךְ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים הָאֹמְרִ֣ים תֶּחֱנָ֔ף וְתַ֥חַז בְּצִיּ֖וֹן עֵינֵֽינוּ׃ וְהֵ֗מָּה לֹ֤א יָֽדְעוּ֙ מַחְשְׁב֣וֹת יְהֹוָ֔ה וְלֹ֥א הֵבִ֖ינוּ עֲצָת֑וֹ כִּ֥י קִבְּצָ֖ם כֶּעָמִ֥יר גֹּֽרְנָה׃ ק֧וּמִי וָד֣וֹשִׁי בַת־צִיּ֗וֹן כִּֽי־קַרְנֵ֞ךְ אָשִׂ֤ים בַּרְזֶל֙ וּפַרְסֹתַ֙יִךְ֙ אָשִׂ֣ים נְחוּשָׁ֔ה וַהֲדִקּ֖וֹת עַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְהַחֲרַמְתִּ֤י לַֽיהֹוָה֙ בִּצְעָ֔ם וְחֵילָ֖ם לַאֲד֥וֹן כׇּל־הָאָֽרֶץ׃ עַתָּה֙ תִּתְגֹּדְדִ֣י בַת־גְּד֔וּד מָצ֖וֹר שָׂ֣ם עָלֵ֑ינוּ בַּשֵּׁ֙בֶט֙ יַכּ֣וּ עַֽל־הַלְּחִ֔י אֵ֖ת שֹׁפֵ֥ט יִשְׂרָאֵֽל׃"כפי שאמרתי, זוהי נבואת נחמה על אחרית הימים, כל הפעלים בנבואה בלשון עתיד והיא עוסקת בדברים שיקרו בעתיד, אבל עדיין המילה עתה מופיעה שם כמה וכמה פעמים. המפרשים בקושי מפרשים את התמיהה הזאת, וגם אלא שכן מפרשים רק את ה"עתה" הראשון של "עתה למה תריעי רע" והאחרון של "עתה תתגודדי בת גדוד". המפרשים מסבירים שהם עוסקים באיך שישראל אמורים עכשיו להתכונן לאחרית הימים. להשתפר בדרכינו ולהתקבץ ביחד. בכל מקרה יש את ה"עתה תצאי מקריה" ש… אף מפרש לא מפרש את ה"עתה" הזה. זה באמת מוזר וזה מוטיב באמת שמעט מאוד מזכירים אותו ולדעתי הדבר המוזר ביותר בו זה שאין לו אף תקדים בנבואות בתנ"ך. אני לפחות עברתי (לא על כל ה"עתה", כן? יש לי חיים) ברפרוף על רוב הפעמים ולא מצאתי משהו כמו זה.נקסטהמוטיב הבא הוא מוטיב שגם קיים בספר ישעיהו, והוא באמת מוטיב מקסים, מוטיב הלידה. הרעיון מופיע פעמיים (או שלוש, אם החלפת פסוק באמצע המשפט גורמת לכם לחלק אותו ל2) פה:"עַתָּה לָמָּה תָרִיעִי רֵעַ הֲמֶלֶךְ אֵין בָּךְ אִם יוֹעֲצֵךְ אָבָד כִּי הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה׃ חוּלִי וָגֹחִי בַּת צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה" (מיכה ד', ט'-י')"לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (מיכה ה', ב')בפעם הראשונה מיכה משתמש במוטיב דימוי בני ישראל ליולדת. שבהתחלת האירוע (שלרוב המפרשים מתואר כגלות יהודה, המתרחשת 140 שנים לאחר מכן) יחזיק את ישראל כאב (חיל) כמו יולדת שנתקפת בכאביה. ומיכה משתמש פה באקט גאוני של שימוש בפסוק מיד לאחריו באותו דימוי למטרה הפוכה. שאומר "חולי וגחי בת ציון כיולדה" כלומר: תצאי מזה, תוציאי את הכאב ופשוט תגמרי עם זה, תעשי את הדבר שיוסיף לך כאב אבל הוא בסוף מתברר כנכון ומועיל לטווח ארוך. "תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תינצלי". כירמיהו הוא מנבא לכם שכדאי יהיה להם (בעוד 140 שנה) לצאת מירושלים וללכת לבבל במקום להישאר בירושלים ולעשות את הטעות לטווח הארוך.בפעם השנייה מיכה משתמש בביטוי בנבואת נחמה, שהוא אומר "מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם: לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כלומר, כדי לקיים את הנבואה הטובה שנאמרה לגבי מושל ישראל שיצא מיהודה וימשול עם ישראל יצטרך לעבור שלב הדומה ללידה, כמו בפעם הקודמת שהוזכר המוטיב- כאב גדול לזמן קצר בצורה שמשתלמת לטווח הארוך. הרבה מהמפרשים האחרונים מפרשים את הפסוק הזה לגבי צער החלוצים שעלו לארץ לפני 150 שנה והפריחו שממות למרות שלא ניכרה מזה טובה בטווח הקצר, למען עם ישראל בעתיד שישב במקומות האלה. ואז גם יתקיים המשך הפסוק של "ויתר אחיו ישובון על בני ישראל" שאז בעז"ה יעלו גם שאר ישראל מהגולה.המוטיב הבא שלנו הוא מוטיב טיפה מוזר, מוטיב "אויבתי". המילה "אויבתי" מופיעה פעמיים בתנ"ך ושתיהן בספר מיכה בהפרש של שני פסוקים, פה: "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְ-הוָה אוֹר לִי: זַעַף יְ-הוָה אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ: וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה הָאֹמְרָה אֵלַי אַיּוֹ יְ-הוָה אֱ-לֹהָיִךְ עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ עַתָּה תִּהְיֶה לְמִרְמָס כְּטִיט חוּצוֹת:" (מיכה ז', ח'-י')החלק הממש מוזר הוא שבכלל לא מובן על מי מדברים פה, איזו אויבת? לא מופיע בפסוקים שלפני או אחרי אף דמות נקבה, בטח לא כזאת שמתאימה להגדרה. חלק מהפירושים מפרשים את האויבת כאשור, רש"י אומר שזאת בבל. הרד"ק פשוט אומר שזאת "הרשעה". והחלק הכי מוזר הוא שמפרשים מוכרים כמו האבן עזרא, האברבנאל, המלבי"ם, המצודות דוד…. לא מפרשים, מתייחסים ל"אויבת" כאל מישהי שאנחנו אמורים להכיר. בכל מקרה היא רעה ואז נתקפת בושה על מעשיה, כך שסוף טוב הכל טוב.  לסיכום: במאמר זה דיברנו על מוטיב "שארית יעקב" והייחוד של השימוש בו במיכה. על המוטיב שורש י.ח.ל, על המילה "עתה" ועל מוטיב הלידה. ובסוף גם את המילה "אויבתי" והשימוש בה. אני הייתי אני, אתם הייתם אתם ביחד היינו אני ואתם, מסתבר.