פתיחה:
המאמר הזה יעסוק ביואב, היחס שלו לדוד והיחס של דוד אליו.
בשביל להתחיל ללמוד על יואב, אני אתחיל באנקדוטה קטנה על הפעם הראשונה שיואב (ומישהו מבני צרויה) מופיע בתנ"ך - באחד מסיפורי מרדף שאול אחרי דוד:
"וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל־שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן׃ וַיָּקׇם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל־מִדְבַּר־זִיף וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת־אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִד בְּמִדְבַּר־זִיף׃ וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל־הַדָּרֶךְ וְדָוִד יֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר וַיַּרְא כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה׃ וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים וַיֵּדַע כִּי־בָא שָׁאוּל אֶל־נָכוֹן׃ וַיָּקׇם דָּוִד וַיָּבֹא אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה־שָׁם שָׁאוּל וַיַּרְא דָּוִד אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב־שָׁם שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן־נֵר שַׂר־צְבָאוֹ וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל וְהָעָם חֹנִים סְבִיבֹתָו׃ וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר אֶל־אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי וְאֶל־אֲבִישַׁי בֶּן־צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב לֵאמֹר מִי־יֵרֵד אִתִּי אֶל־שָׁאוּל אֶל־הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ׃" (שמואל א' כ"ו, א' - ו')
אפשר לראות מהפסוק שאבישי תפל ליואב למרות שהוא הגדול. אבישי הוא אח של יואב, כמו שמבשר הוא אח שלי. כלומר, יואב הוא האח החשוב יותר, למרות שהוא הצעיר.
לאחר ההקדמה הקצרה הזו על יואב, אני אעבור לנושא המרכזי של המאמר - היחס בין יואב לדוד. ישנן שלוש פעמים שיואב רוצח מישהו. שלוש הפעמים הן במלחמת אחים, בשלושתן יואב מוכן להפסיק את המלחמה, וכל אחת מהן היא נקודת ציון חשובה ביחסים של דוד ויואב. הפעם הראשונה היא כמובן:
סיפור המלחמה בגבעון:
ברקע מעין 'מלחמה קרה' ארוכה בין בית שאול לבית דוד.
עבדי דוד ועבדי שאול נפגשו בבריכה בגבעון, ונלחמו שם מלחמת אחים. אם אתם לא מכירים את הסיפור אנא קראו את שמואל ב' פרק ב' פסוקים י"ב - ל"א. בתחילת הסיפור אנחנו רואים את הכריזמה של יואב: בפסוק י"ד כתוב "וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ" - אבנר פונה אל יואב. למרות שאחיו הגדולים נמצאים שם, יואב הוא המנהיג. בינתיים יואב מצטייר לנו כדמות חיובית - לא הוא יזם את המלחמה (ראו פסוק י"ד שנמצא למעלה), והוא הסכים להפסיק אותה למרות שהוא היה בצד המנצח (פסוקים כ"ו - כ"ח).
אבל לסיפור הזה יש המשך, ובהמשך יואב מצטייר כאדם שלילי. לאחר המלחמה אבנר החליט שהוא יהיה מעתה נאמן לדוד. הוא בא לדוד כמה פעמים, ויצא עם שליחויות שונות שדוד נתן לו. ואז: "וְיוֹאָב וְכׇל־הַצָּבָא אֲשֶׁר־אִתּוֹ בָּאוּ וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב לֵאמֹר בָּא־אַבְנֵר בֶּן־נֵר אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם׃ וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָה הִנֵּה־בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ לָמָּה־זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ׃ יָדַעְתָּ אֶת־אַבְנֵר בֶּן־נֵר כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא וְלָדַעַת אֶת־מוֹצָאֲךָ וְאֶת־[מוֹבָאֶךָ] (מבואך) וְלָדַעַת אֵת כׇּל־אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה׃ וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע׃ וַיָּשׇׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל־תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמׇת בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו׃ וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְ-הֹוָה עַד־עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן־נֵר׃ יָחֻלוּ עַל־רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כׇּל־בֵּית אָבִיו וְאַל־יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר־לָחֶם׃ וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת־עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה׃" (שמואל ב' ג', כ"ג-ל')
יואב אמר לדוד שהוא הרג את אבנר כי הוא חושד בו, אבל באמת "וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת־עֲשָׂהאֵל" (שמואל ב' ג', ל'). על אף שהסכים לסיים את המלחמה יואב הרג את אבנר. הוא עשה זאת ממניעים אישיים בלבד, לכן המעשה הזה ראוי לגנאי, ומאיר את יואב באור שלילי.
אבל גם דוד לא מגיב בצורה ראויה. במקום להעניש איכשהו את יואב, הוא נתן לכעס שלו להתפרץ בלי שליטה, ומקלל גם את הצאצאים של יואב.
בינתיים, היחסים של יואב ודוד מאד רעים. אם כך, למה בהמשך בחר דוד ביואב לשר הצבא? התשובה היא בדברי הימים: "וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכׇל־יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלַ͏ִם הִיא יְבוּס וְשָׁם הַיְבוּסִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ׃ וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד לֹא תָבוֹא הֵנָּה וַיִּלְכֹּד דָּוִיד אֶת־מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִיד׃ וַיֹּאמֶר דָּוִיד כׇּל־מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ׃" (דברי הימים א' י"א, ד' - ו'). דוד בחר ביואב כי הוא הבטיח שמי שיבצע את המשימה יהיה שר הצבא, ויואב ביצע את המשימה. כעת דוד שונא את יואב, ויואב חושש שדוד יפטר אותו. וכך יהיה המצב בהמשך הסיפור. בסיפור הזה היחס של דוד ויואב רע מאוד.
מעבר - הדגמת העיקרון:
בחלק הזה אני אדגים את הטענה שלי. הטענה אומרת שדוד שנא את יואב, ויואב ניסה למצוא חן בעיני דוד כדי שדוד לא יפטר אותו. אם אין לכם כח, אנא האמינו שהטענה שלי נכונה ועברו מיד לחלק הבא.
בין סיפור הבריכה בגבעון לסיפור מרד אבשלום יש עוד שני סיפורים עם יואב ודוד:
1. מלחמה עם בני עמון:
רקע כללי - יש מלחמה עם בני עמון, בעקבות חטא דוד ובת שבע, דוד אומר ליואב לשלוח את אוריה (בעלה של בת שבע) למקום הקשה במלחמה כדי שהוא ימות. ומסופר כך:
וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל־הָעִיר וַיִּתֵּן אֶת־אוּרִיָּה אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי־חַיִל שָׁם׃ וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת־יוֹאָב וַיִּפֹּל מִן־הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד וַיָּמׇת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי׃ וַיִּשְׁלַח יוֹאָב וַיַּגֵּד לְדָוִד אֶת־כׇּל־דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה׃ וַיְצַו אֶת־הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כׇּל־דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל־הַמֶּלֶךְ׃ וְהָיָה אִם־תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל־הָעִיר לְהִלָּחֵם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר־יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה׃ מִי־הִכָּה אֶת־אֲבִימֶלֶךְ בֶּן־יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא־אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמׇת בְּתֵבֵץ לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל־הַחוֹמָה וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת׃ וַיֵּלֶךְ הַמַּלְאָךְ וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד אֵת כׇּל־אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב׃ וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל־דָּוִד כִּי־גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה וַנִּהְיֶה עֲלֵיהֶם עַד־פֶּתַח הַשָּׁעַר׃ וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַמַּלְאָךְ כֹּה־תֹאמַר אֶל־יוֹאָב אַל־יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה כִּי־כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל־הָעִיר וְהׇרְסָהּ וְחַזְּקֵהוּ׃ (שמואל ב' י"א, ט"ז - כ"ה)
יש תהייה שעולה מהפסוקים: איך זה שאוריה מת אמור לרצות את דוד? זה לא עונה על השאלות שדוד שואל! המלבי"ם [1] מפרש כך: "ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת, הוא מאמר בעל שתי פנים, המלאך הבין שישיב לו כי לא יד יואב היה במעל כי אוריה שהוא מן הגבורים מרי נפש חרף נפשו למות כדרכו ואחריו נמשכו העם, ובלב יואב היה ההודעה שבזה מלא פקודת המלך". המלבי"ם בעצם אומר שזו אמירה דו משמעית. לכאורה, הוא מצדיק את הכשל הצבאי בכך שאוריה משך אחריו את העם. אבל, יואב התכוון בעיקר לומר שלמרות הכשל, הוא ביצע את פקודת המלך.
יואב לא ענה לדוד על שאלתו. העניין פה הוא לא בעיות של התנהלות הצבא, אלא עניין אישי בין יואב לדוד.
האמירה הזו גם מצדיקה את ה'כשל' הצבאי, אבל העיקר הוא היחס האישי בין יואב לדוד. כלומר, השאלה שיואב מצפה לשמוע מדוד אינה שאלה טקטית עניינית, אלא שאלה שנובעת מסכסוך אישי בין יואב לדוד. השיח שיואב מדמיין הוא שיח שבו שני הצדדים מסווים את הסכסוך האישי שלהם על ידי טיעונים 'ענייניים'. אפשר לראות שיואב ציפה לביקורת כזו, ואם שר צבא ציפה לביקורת אישית מהמלך זה מראה על יחסים רעים. הוא ניסה למצוא חן בעיני דוד. אני מניח שזה כדי שדוד לא יפטר אותו, מכיוון שלמרות שיואב ניסה למצוא חן בעיני דוד, הוא אינו נאמן לדוד. כמו שהוכיח ברצח אבנר, ויוכיח גם בהמשך - זה יותר דומה להתחנפות.
2. ועכשיו נראה דוגמא יותר בוטה לעיקרון הנ"ל בהמשך המלחמה:
"וַיִּלָּחֶם יוֹאָב בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּלְכֹּד אֶת־עִיר הַמְּלוּכָה׃ וַיִּשְׁלַח יוֹאָב מַלְאָכִים אֶל־דָּוִד וַיֹּאמֶר נִלְחַמְתִּי בְרַבָּה גַּם־לָכַדְתִּי אֶת־עִיר הַמָּיִם׃ וְעַתָּה אֱסֹף אֶת־יֶתֶר הָעָם וַחֲנֵה עַל־הָעִיר וְלׇכְדָהּ פֶּן־אֶלְכֹּד אֲנִי אֶת־הָעִיר וְנִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ׃ וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת־כׇּל־הָעָם וַיֵּלֶךְ רַבָּתָה וַיִּלָּחֶם בָּהּ וַיִּלְכְּדָהּ׃ וַיִּקַּח אֶת־עֲטֶרֶת־מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל־רֹאשׁ דָּוִד וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד׃ וְאֶת־הָעָם אֲשֶׁר־בָּהּ הוֹצִיא וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל וְהֶעֱבִיר אוֹתָם (במלכן) [בַּמַּלְבֵּן] וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי־עַמּוֹן וַיָּשׇׁב דָּוִד וְכׇל־הָעָם יְרוּשָׁלָ͏ִם׃" (שמואל ב' י"ב, כ"ו - ל"א)
הסיפור הזה מאוד מוזר - לא זכורה לי פעם אחרת בתנ"ך שמופיע סיפור דומה, שבו שר צבא אומר למלך לבוא לעיר כדי שיזכרו שהמלך כבש אותה. למה חשוב למחבר הספר לספר פרטי מלחמה שולית של צבא דוד? כנראה בשביל להדגים את ניסיון יואב למצוא חן בעיני דוד. [2]
בכל מקרה, הפעם הבאה שיואב הורג מישהו היא:
חלק ב' - מרד אבשלום:
לפני שאני אעבור למרד אבשלום עצמו, יש שני סיפורים שחשוב שנכיר לפני כן:
1. החזרת אבשלום לירושלים:
רקע כללי - דוד הרחיק את אבשלום מירושלים לאחר שהוא הרג את אמנון אחיו (כי אמנון אנס את תמר אחות אבשלום). ואז מסופר לנו שיואב ידע ש "לֵב הַמֶּלֶךְ עַל־אַבְשָׁלוֹם" (שמואל ב' י"ד, א') לא ברור למה מתכוון הפסוק, ולכן אני אלך לפי שיטת המלבים [3]: "וידע יואב הגם שכלא מלרדפו בכל זאת ידע יואב שעדיין לב המלך על אבשלום, רצה לומר שנוטר עליו איבה, ולכן לא ערב לבו לבקש בעצמו בעדו, והוצרך לתחבולה שיזכיר."
יואב רצה להגיד לדוד שהוא צריך לתת לאבשלום לחזור. אבל, הוא חשש שדוד יתעצבן עליו, כי יואב חשב שדוד עדיין כועס על אבשלום. ולכן, הוא לא רצה להגיד לו את זה במפורש, פנים מול פנים. לכן, מסופר בהמשך הפרק שיואב לקח אשה תקועית והעביר באמצעותה משל לדוד, שבסופו של דבר יצא ממנו שדוד צריך להחזיר את אבשלום.
דוד הבין שיואב ארגן את זה, ולמרות שדוד שנא את יואב (כמו שהזכרתי קודם), הוא קיבל את ההצעה. אחרי שדוד שמע לו, יואב נורא שמח: "וַיִּפֹּל יוֹאָב אֶל־פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ וַיְבָרֶךְ אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר יוֹאָב הַיּוֹם יָדַע עַבְדְּךָ כִּי־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אֶת־דְּבַר (עבדו) [עַבְדֶּךָ]׃" (שמואל ב', י"ד, כ"ב)
יואב קיבל הצלחה ענקית:
לא רק שדוד לא כעס עליו למרות שהבין שיואב עומד מאחורי הדברים, אלא שהוא גם שמע לו. וזה נפלא, כי זוהי נקודת השיא ביחסים של דוד ויואב. מפה הכל מדרדר.
2 - על יחסי אבשלום ויואב:
בהמשך הפרק מסופר כך: "וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלַ͏ִם שְׁנָתַיִם יָמִים וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה׃ וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶל־יוֹאָב לִשְׁלֹחַ אֹתוֹ אֶל־הַמֶּלֶךְ וְלֹא אָבָה לָבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁלַח עוֹד שֵׁנִית וְלֹא אָבָה לָבוֹא׃ וַיָּקׇם יוֹאָב וַיָּבֹא אֶל־אַבְשָׁלוֹם הַבָּיְתָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־הַחֶלְקָה אֲשֶׁר־לִי בָּאֵשׁ׃ וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל־יוֹאָב הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר בֹּא הֵנָּה וְאֶשְׁלְחָה אֹתְךָ אֶל־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לָמָּה בָּאתִי מִגְּשׁוּר טוֹב לִי עֹד אֲנִי־שָׁם וְעַתָּה אֶרְאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם־יֶשׁ־בִּי עָוֺן וֶהֱמִתָנִי׃ וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיַּגֶּד־לוֹ וַיִּקְרָא אֶל־אַבְשָׁלוֹם וַיָּבֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ עַל־אַפָּיו אַרְצָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְאַבְשָׁלוֹם׃" (שמואל ב' י"ד, כ"ח - ל"ג)
מהפסוקים עולה קושי. מדוע יואב מסכים לעזור לאבשלום, אחרי שאבשלום שרף לו את השדה?!
אפשר לתרץ את הקושי כך: בהתחלה, יואב כועס על אבשלום ולא בא אליו. אבל, כשהוא בא אליו ומדבר איתו, אבשלום 'מגנב את ליבו' כמו שעשה לשאר ישראל. אני אדגיש שאין סכסוך אישי כעת בין יואב לאבשלום, מכיוון שאבשלום פייס את יואב.
כעת, אני אעבור למרד אבשלום עצמו: אבשלום אסף אליו אנשים רבים, ומרד בדוד. דוד ברח ביחד עם עבדיו, ושני הצדדים התכוננו למלחמה. קצת לפני המלחמה, דוד ציווה את ראשי הצבא לא לפגוע באבשלום. במלחמה עצמה עבדי יואב מצאו את אבשלום תקוע בעץ, ויואב ציווה עליהם להרוג אותו, וכך הם עשו. לאחר שאבשלום מת, יואב תקע בשופר והורה לעם להפסיק להילחם. בכך מתקיימים שני המוטיבים שהזכרתי בהתחלה: יואב רוצח מישהו, ומפסיק מלחמת אחים. האם יואב היה צריך להרוג את אבשלום? יש שני צדדים בדבר.
א. הסיבות לכך שיואב הרג את אבשלום:
1. יואב סיים בכך את המלחמה ומנע את המשך מלחמת האחים.
2. אבשלום הוא מורד, ודינו מוות.
ב. הסיבה לא להרוג את אבשלום, היא מבחינת היחס עם דוד:
הוא הפר את פקודת המלך, וזה פגע ביחס האישי שלו עם דוד (החלק החשוב לענייננו).
בפרק י"ט בפסוקים א' - ט' דוד מתאבל על אבשלום, ויואב גוער בו על זה. תגובת דוד מוזכרת רק בפסוק י"ד שם דוד מפטר את יואב וממנה במקומו את עמשא בן יתר. החשש של יואב התגשם. רגע לפני המרד (בהשבת אבשלום לירושלים) היחס בין יואב לדוד היה בשיאו, ובעקבות הריגת אבשלום היחס הידרדר.
חלק ג' - רצח עמשא:
בסוף פרק י"ט ובתחילת פרק כ' מסופר שהיה סכסוך בין שבט יהודה לשאר שבטי ישראל, ושם איש מישראל החליט למרוד בדוד:
"וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן־בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר אֵין־לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה־לָנוּ בְּבֶן־יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל׃ וַיַּעַל כׇּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן־בִּכְרִי וְאִישׁ יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם מִן־הַיַּרְדֵּן וְעַד־יְרוּשָׁלָ͏ִם׃" (שמואל ב' כ', א' - ב')
דוד ציווה על עמשא לאסוף אליו אנשים תוך שלושה ימים כדי להילחם בשבע בן בכרי, אבל עמשא איחר. במקומו דוד ציווה על אבישי בן צרויה לצאת עם החיילים שכבר נמצאים בירושלים ולרדוף אחרי שבע בן בכרי. בין היוצאים היה גם יואב:
"וַיֵּצְאוּ אַחֲרָיו אַנְשֵׁי יוֹאָב וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וְכׇל הַגִּבֹּרִים וַיֵּצְאוּ מִירוּשָׁלַ͏ִם לִרְדֹּף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי: הֵם עִם הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן וַעֲמָשָׂא בָּא לִפְנֵיהֶם וְיוֹאָב חָגוּר מִדּוֹ לְבֻשׁוֹ וְעָלָו חֲגוֹר חֶרֶב מְצֻמֶּדֶת עַל מׇתְנָיו בְּתַעְרָהּ וְהוּא יָצָא וַתִּפֹּל: וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַעֲמָשָׂא הֲשָׁלוֹם אַתָּה אָחִי וַתֹּחֶז יַד יְמִין יוֹאָב בִּזְקַן עֲמָשָׂא לִנְשׇׁק לוֹ: וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל הַחֹמֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא שָׁנָה לוֹ וַיָּמֹת וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי:" (שמואל ב' כ', ז' - י')
יואב לא הרג את עמשא כי הוא איחר - אם הוא היה הורג את עמשא בשביל דוד הוא היה מבקש אישור מדוד.
יואב הרג את עמשא כי הוא רצה להיות שר הצבא (לפחות עד שדוד ימצא עוד מחליף), וגם כי הוא קינא בעמשא. בנוסף, הוא ידע שאין לו הרבה מה להפסיד - בכל מקרה דוד כבר פיטר אותו.
בהמשך המלחמה, יואב צר על העיר שבה היה שבע בן בכרי:
"וַיָּבֹאוּ וַיָּצֻרוּ עָלָיו בְּאָבֵלָה בֵּית הַמַּעֲכָה וַיִּשְׁפְּכוּ סֹלְלָה אֶל הָעִיר וַתַּעֲמֹד בַּחֵל וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יוֹאָב מַשְׁחִיתִם לְהַפִּיל הַחוֹמָה: וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב קְרַב עַד הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ: וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב וַיֹּאמֶר אָנִי וַתֹּאמֶר לוֹ שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ וַיֹּאמֶר שֹׁמֵעַ אָנֹכִי: וַתֹּאמֶר לֵאמֹר דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה לֵאמֹר שָׁאוֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל וְכֵן הֵתַמּוּ: אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל לָמָּה תְבַלַּע נַחֲלַת יְ-הֹוָה: וַיַּעַן יוֹאָב וַיֹּאמַר חָלִילָה חָלִילָה לִי אִם אֲבַלַּע וְאִם אַשְׁחִית: לֹא כֵן הַדָּבָר כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד תְּנוּ אֹתוֹ לְבַדּוֹ וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל יוֹאָב הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה: וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כׇּל הָעָם בְּחׇכְמָתָהּ וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיָּפֻצוּ מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶל הַמֶּלֶךְ:" (שמואל ב' כ', ט"ו - כ"ב)
השתיקה של דוד היא מעין שתיקה של כעס ו'ברוגז'. בהמשך נראה שדוד עדיין כועס על יואב.
בסיפור הזה היחס של דוד ויואב רע מאוד.
אחרי רצח עמשא יואב נשאר שר הצבא של דוד למרות, שדוד עדיין שונא אותו (נוכיח את זה בקרוב). אולי כי דוד עוד לא הספיק למנות מישהו חדש, אבל ברשימת הגיבורים של דוד יואב לא מופיע כגיבור.
וגם בהמשך [4] מסופר כך:
"וַיֹּסֶף אַף יְ-הֹוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט נָא בְּכׇל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם: וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה: וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל׃" (שמואל ב' כ"ד, א' - ד')
דוד סירב לשמוע בקול יואב, כי הוא שנא אותו. השנאה עיוורה את עיניו, ואחרי זה הוא בעצמו התחרט על מה שעשה.
במלכים א' פרק א' מסופר שכשדוד הזדקן הביאו לו נערה בתולה שתחמם אותו. בפסוקים ה' - ח' מסופר שיואב מרד עם אדוניהו, כדי להישאר שר הצבא, ובגלל שממילא אין לו קשר חיובי עם דוד. אציין שזה לא בדיוק מרד - דוד זקן, ולא ידוע לנו שהוא אמר שמישהו אחר ימלוך אחריו. "וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ" - בעתיד, כנראה אחרי שדוד יסיים. ובהמשך, כולם מתפזרים לבתיהם ללא קרב.
בפרק ב' פסוקים ה' - ו' דוד ציווה את שלמה להרוג את יואב, בגלל שהוא הרג "שְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים". הם בעצם מסמלים את תחילת הקשר בין דוד ליואב ואת סופו.
דוד חושב על עוד דמות שיואב הרג, ובעקבות זה הוא פיטר את יואב - אבשלום. אבל דוד לא אומר את זה לשלמה, כי אם יואב לא היה הורג את אבשלום, אבשלום היה מולך עכשיו במקום שלמה. בכל מקרה, שלמה באמת הורג את יואב. ואז הוא מת, הסוף.
סיכום וסיום:
ראינו שלושה סיפורי מלחמות אחים שמייצגים שלבים שונים ביחס בין דוד ויואב: בסיפור הראשון - במלחמה בגבעון - היחסים של דוד ויואב היו רעים. גם בסיפור האחרון - רצח עמשא- היחסים היו רעים, אלא שבינתיים היו ביחסים עלייה וירידה. הירידה החלה בעקבות הסיפור האמצעי - מרד אבשלום והריגתו.
----------------------------------
הערות שוליים:
1. שמואל ב' י"א, כ"א. דיבור המתחיל: "ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת". חזרה למעלה
2. או שזה קשור לכל עניין חטא בת שבע. החטא נגרם מזה שהמלך לא לקח חלק בלחימה, ועכשיו רואים שיואב עוזר לו לתקן את החטא. חזרה למעלה
3. שמואל ב' י"ד, א'. חזרה למעלה
4. באופן כללי ההנחה שלי (בכל לימוד התנ"ך) היא שהתנ"ך כתוב על פי סדר זמן כרונולוגי אלא אם יש סיבה ברורה לחשוב אחרת. חזרה למעלה