יואב בן צרויה הוא דמות מרכזית בספר שמואל. כיד שמאלו של דוד, יואב הוא מהדמויות המופיעות הכי הרבה פעמים בספר, ובלי ספק הוא מהדמויות היותר מעניינות ומורכבות בו.
מבין שורות הספר, עולה דמותו של יואב כאיש מלחמה מבריק ויעיל באופן אכזרי לפעמים. אבל הוא לא בריון פראי או טיפש, הוא אדם חכם ונבון גם במישור הפוליטי מדיני (האישה התקועית תוכיח, שמואל ב פרק י"ד) וגם במישור הצבאי.
היחסים בין יואב, שר צבא דוד, לדוד מלכו הם מורכבים. בבירור אפשר לראות שיואב הוא האדם הכי נאמן לדוד, לפעמים באופן כזה או אחר יותר מדוד עצמו. מה שמייחד את יואב משאר נאמני דוד זו העיקשות שלו וחוסר הציות שלו, יואב עושה תמיד מה שנראה נכון בעיניו עבור דוד לא משנה מה דוד עצמו חושב. יואב הרבה פעמים מציב מראה מול דוד שיראה מה תוצאות מעשיו ואותם.
ברשותכם, ארצה לדייק את שתי הנקודות לגבי יואב שהועלו למעלה (1. איש צבא מבריק. 2. נאמנותו חסרת הפשרות אך הביקורתית לדוד) מתוך סיפור אחד, לא קצר במיוחד, מספר שמואל.
המלחמה בבני עמון (פרק י', פרק י"א סוג של, חציו השני של פרק י"ב)
חלק ראשון: מסע יואב הראשון לרבת בני עמון. (פרק י')
נחש מלך בני עמון נפטר, חנון בנו לא מבין כל כך את מעמדו הבין לאומי ומתגרה למלחמה עם ממלכת ישראל (פסוקים א'-ה'). הוא קוצץ את זקני מלאכי דוד (יש שיטה שאומרת שחצי מהזקן הוא גילח וחצי לא, ויש שיטה שאומרת שהוא פשוט קיצר להם את הזקנים לחצי. הרלב"ג לומד מכאן, וכנראה בצדק, שזו הוכחה שלכולם אז היו זקנים ארוכים) ואת מלבושיהם, ומשפיל אותם וכך הוא משפיל את דוד המלך בעצם.
לפני שדוד מתחיל לחשוב מה לעשות עם חנון, חנון מבין שהרוח נושבת לכיוון לא חיובי עבורו, והוא ממהר לשכור את ארם בית רחוב, ארם צובא, מעכה ואיש טוב. סך הכל שלושים ושלוש אלף איש (פסוק ו'). בדברי הימים (א פרק י"ט פסוק ו') אומרים שהם היו בכלל ארם נהריים, ארם צובא וארם מעכה ובכלל רכב ופרשים. המלבי"ם טוען שהיו שם שלושים ושניים אלף מכל דבר ועוד האלף של מעכה. אבל אולי נראה שפשוט סך הכל היו שם שלושים ושלוש אלף שחלקם רכב ופרשים וחלקם רגלים. וכנראה ארם נהריים זה שם כללי לכמה ממלכות ארמיות. אגב, נראה שעמון פועלים מתוך הגנה, הם מפחדים מתגמול של דוד, אז הן מתחילים לשכור כוחות.
כאשר דוד שומע על זה, הוא מבין את האיום ושולח את יואב עם הצבא הסדיר (רק אחר כך כתוב שאספו את איש ישראל) והגיבורים לנטרל את האיום במתקפה מהירה (פסוק ז') (אם כנים דברינו, ובאמת שכירת הארמים היא אקט הגנתי, למה שדוד יתקוף? שתי אפשרויות- או שדוד רצה לתקוף מאוחר יותר, אבל הבין שחלון ההזדמנויות עומד להיסגר, או שדוד פחד שאם הוא לא יביס מהר את הצבא הזה הם יחשבו לנצל את המצב לתקוף בעצמם).
יואב, שכנראה נע במהירות, בטעות עוקף את הצבא הארמי שחונה בשדה. וכך הוא מוצא את עצמו במצב רע, בין פטיש לסדן (כפי שאפשר לראות באילוסטרציה א'). הוא היה מעדיף לחנות לפני הצבא הארמי (איזור א' באילוסטרציה א'), ובכך לשמור את כל אויביו מלפני ולנצח אותם ראש בראש (נראה שליואב היה יתרון מספרי, כי עיקר צאתו הייתה האיסוף ולא כמות הלוחמים). לא משנה לאן הוא ינוע, הוא יותקף משני הצדדים. כאן נכנס לפעולה המוח הטקטי הנהדר של יואב. הוא מחלק את הצבא לשניים, את עיקר הצבא באיכותו וכנראה גם בכמותו (כתוב שהוא נתן את היתר לאבישי, לרוב יתר זה מיעוט) לקח יואב לערוך לקראת ארם, ואת היתר לערוך מול עמון. ברור שארם הוא האיום העיקרי, הכוח הארמי כנראה היה גדול יותר והוא היה במצב טוב יותר מבחינת מיקום. צבא ארם פרוש בשדה, במקום נהדר לרכב ופרשים. לעומתם צבא עמון עם גב לחומה, מצד אחד זה נאפשר להם נסיגה בטוחה יחסית לתוך העיר, מצד שני זה לא מאפשר להם תמרון משמעותי. יואב מבין את המצב ובוחר להתעמת בעיקר עם ארם, לנטרל את האיום שלהם תוך כדי שתפקידו של אבישי הוא לאו דווקא להביס את עמון, אלא לאפשר ליואב להילחם בארם בלי שיותקף מאחור. (פסוקים ט'-י"א)
אילוסטרציה א'
כאן אנחנו גם רואים שיואב הוא עובד ה' גדול. למרות שהוא מבין את הסיטואציה וסומך על עצמו ועל צבאו, הוא מבין שבסופו של דבר הכל בידי הקדוש ברוך הוא ולא בידיו, והוא אומר את הפסוק המפורסם "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו וה' יעשה הטוב בעיניו" (פסוק י"ב).
הקרב מתנהל בהחלט לטובתו של יואב, הוא מצליח להניס את צבא ארם (נראה שלא עם הרבה אבידות לארם, היה להם מנהג בעת העתיקה למסור גם השפחות מאחוז מהלוחמים נהרג, מעולם לא הבנתי את זה אבל לפעמים אפשר לראות צבאות בסדר גודל של מאות אלפים נסוגים אחרי מאה הרוגים בערך), שיחיה להלחם יום נוסף כפי שנראה בהמשך. בני עמון, שרואים את המנוסה, נסוגים לעירם המוגנת ומתבצרים.
ליואב כנראה אין את הכלים לצור על רבה, כנראה משתי סיבות שכדאי להסביר:
מספר לוחמים. ליואב מספר לוחמים מוגבל, איתו נמצאים רק הצבא הסדיר והגיבורים, ודאי לא כח שיכול להחזיק עיר תחת מצור.
עונת המסעות. להילחם בחורף זה לא טוב לאף אחד. אין אספקה כמעט, השטח מלא בוץ ושלג, וקר. לכן בעת העתיקה וגם הרבה שנים לאחר מכן הייתה תקופה בשנה שמכונה "עונת המסעות" (campaigning season) שבה יוצאים למסעות מלחמה. העונה מתחילה בערך באביב המאוחר, כשהתבואה כבר לקראת שיאה, ונגמרת בסתיו המוקדם כשמתחיל להתקרר משמעותית. המסע הזה על עמון היה לא מתוכנן, ובגלל האיום של הברית עמונית-ארמית יואב יצא למסע כנראה בשלב מאוחר של העונה. מצור דורש זמן ואספקה, אם יואב היה מתחיל מצור עכשיו הוא היה כנראה קורס לפני אנשי רבת בני עמון.
בגלל הסיבות הנ"ל, יואב מחליט לחזור לירושלים אחרי מסע מוצלח. (פסוקים י"ג-י"ד)
אבל גם ארם חזרו לביתם, ואחרי התבוסה בידי יואב הם מתחילים לחשוש מהכח העולה של בית דוד. הם עושים משהו שכנראה ישפיע על המצב הגיאופוליטי של המזרח התיכון בעידן ההוא (ברונזה מאוחרת או ברזל מוקדם), הם מתאחדים תחת מנהיג אחד.
חלק שני: מסע דוד על ארם. (המשך פרק י')
הארמים לפני המלחמה הזו היו מחולקים לערי מדינה, ביניהן ארם צובא, ארם דמשק, ארם נהריים, ארם בית רחוב, ויכול להיות שגם מעכה ואיש טוב הן מערי ארם, ואלה רק הכתובות במפורש בתנ"ך. היה ביניהן קשר הדוק- כבר במלחמתו הראשונה של דוד בהדדעזר מלך ארם צובא, ארם דמשק באים לעזרת הדדעזר (שמואל ב', ח', ג'-ט'). כנראה היה ביניהן קשר תרבותי, שפתי, דתי וכלכלי חזק. אבל בכל זאת הן היו "ממלכות" נפרדות.
הפחד מדוד משנה את זה, "וַיַּ֣רְא אֲרָ֔ם כִּ֥י נִגַּ֖ף לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּאָסְפ֖וּ יָֽחַד׃" (פסוק ט"ו) לא רק אדם צובא וארם בית רחוב, ולא רק ארם דמשק, כל ארם.
ואם קבוצה של ארבע ערים ארציות יכולה לאסוף שלושים ושניים אלף לוחמים, תחשבו כמה לוחמים יכולים לאסוף כל ארם יחד!
הצבא הזה של ארם המאוחדת, בראשות הדדעזר, מלחיץ את דוד, והוא מהר מאוד אוסף את צבא ישראל, דבר שהוא לא עשה נגד בני עמון, והולך לפגוש את ארם בחילם. (פסוק י"ז)
דוד מכסח אותם.
וזהו, דוד הורג בהם ארבעים אלף ושבע מאות איש, רק רכב ופרשים. לא כתוב איך, לא כתוב את המהלך של הקרב, רק שדוד פירק להם את הצורה (פסוק י"ח).
שזו שאלה מעניינת, למה לתנ"ך חשוב להראות איך יואב נלחם ברבת בני עמון לפרטים, אבל הקרב הגדול והמשמעותי פי כמה של דוד בארם לא מפורט כלל?
נראה לעניות דעתי שהתנ"ך רוצה להדגיש פה את המוח הטבעי של יואב, כמו שהוא עשה לדוד כבר לפני כן. לתנ"ך חשוב להדגיש, אולי גם בגלל מה שנראה בחלק הבא, שיואב היה גאון צבאי, ולא טיפש, ושגם דוד יודע את זה.
עכשיו, כשדוד טיפל בארם, נשאר רק עניין אחד לסגור, רבת בני עמון.
חלק שלישי: מסע יואב השני על רבת בני עמון. (פרקים י"א-י"ב)
הצהרה: אשתדל כמה שפחות לעסוק בחטא דוד באוריה [1], ולהתרכז ביחסי דוד ויואב שבאים לידי ביטוי בסיפור.
לאחר שנה, כשהגיעה עונת המסעות שוב (ראה למעלה) יואב חוזר לרבת בני עמון לסיים את מה שהתחיל. אבל הנביא עובר מיד לסיפור אחר.
סיפור ארוך בקיצור, בערך ארבעה חודשים אחרי שיואב יצא לרבת בני עמון (ע' במלבי"ם) דוד מחזיר את אחד הגיבורים, אוריה החיתי, לירושלים, ואחרי יומיים שולח אותו בחזרה עם מכתב ליואב (כן אני מתאמץ מאוד לא לדבר על הפרט השולי עם בת שבע). במכתב ליואב דוד אומר לו לוודא שאוריה לא יחזור הביתה. לדוד יש גם רעיון איך לעשות זה. כפי שאפשר להבין לבד, אנשים לא אוהבים שצרים על העיר שלהם, אבל רוב הכח הצר גדול וחזק יותר מהכח הנצור. אבל הכח הצר פרוס מאוד כי הוא צריך למנוע כניסה ויציאה מהעיר מכל הכיוונים. אז הרבה פעמים יש נסיונות לשבור את המצור במתקפה נורא חזקה לכיוון אחד ולשבור את הכח המוצב שם כדי לעשות חור במצור ולאפשר כניסה של אספקה לעיר. דוד מציע שישימו את אוריה מול מקרה כזה, מול איפה שנמצאים הלוחמים הכי משמעותיים של עמון, ואז כשהם יצאו לתקוף כל הלוחמים האחרים יסוגו חוץ מאוריה שימות (פסוקים ב'-ט"ו). עכשיו, אני לא רוצה להיות מאוד ביקורתי כלפי התכנית הזו, אבל היא די גרועה, מכמה סיבות. הראשונה היא שבשביל שהיא תעבוד כל היחידה של אוריה צריכה לדעת עליה חוץ מאוריה, ואני מניח שהיה שם חבר או שניים של אוריה, אז אוריה היה מיד יודע. וגם אם נניח שהצליחו להגיע למצב שאוריה לא יודע, כשכל החברים שלו יסוגו למה שהוא לא יסוג? עכשיו, יש הסבר למה דוד נתן תכנית כל כך פגומה, אבל זה קשור לחטא דוד באוריה ואני לא רוצה להיכנס לזה. אבל גם יואב ראה שזו תכנית די מעפנה, ועשה משהו אחר. יואב יעמיד את היחידה של אוריה במקום המלחמה החזקה, כמו שדוד אמר, אבל כשיצאו הלוחמים לפרוץ את המצור, יואב יורה לאוריה וחבריו לרדוף אחריהם עד שער העיר במקום שבו המורים (ככה קראו לקשתים בתנ"ך, עיין שמואל א פרק ל"א פסוק ג') יכולים לפגוע מהחומה בלוחמים. יואב מוכן להקריב יחידה שלמה, אם צריך, בשביל לקיים את מאמר דוד, אבל.
יואב עושה את התכנית שלו, ובאמת כמה מעבדי דוד מתים (פסוקים ט"ז-י"ז. המלבי"ם טוען שכולם מהגיבורים, וזה הגיוני מצד "עבדי דוד". מבחינת כמות ההקרבה של צבא דוד, הגיבורים היו אנשי עילית, לאבד יותר מאחד מהם בקרב זה קטסטרופלי ודווקא יכול להיות שבגלל זה צריך לדווח לדוד על האירוע). יואב, כנראה בגלל גודל "האסון" רוצה להודיע לדוד שהמשימה הושלמה, אבל לא בלי לעקוץ את דוד. תראו, כאן זה מתקשר למה שאמרתי על הביקורתיות של יואב כלפי דוד.
את הרעיון הבא שמעתי מפרופסור משה הלברטל.
יואב אומר למלאך להגיד קודם כל שהתקרבנו לחומה מדי והמורים הרגו בצבא דוד כמה וכמה אנשים. כשדוד יכעס, ויתפלא על יואב, שכבר אמרנו שדוד מודע ליכולת הצבאית שלו, אז יאמר שגם אוריה החיתי מת. המטרה של התרגיל הזה, לדעתי, היא להציב מראה מול עיניו של דוד שיראה את המחיר של הניסיון שלו להיפטר מאוריה. דוד יכעס, כי מוות שטותי זה משהו שראוי לכעוס עליו, וכשהוא יבין שזה באשמתו אולי הוא גם יבין את הבעיה במה שהוא עושה (פסוקים י"ז-כ"א).
אבל המלאך פחד מדוד, ולא חיכה שדוד יכעס אלא מיד סיפר לו שאוריה מת. מה שהוציא מדוד תשובה פושרת ולא את מה שיואב רצה שיצא ממנו (פסוקים כ"ב-כ"ה).
כך או כך, היחסים בין יואב לדוד הם מורכבים. יואב עושה את מה שדוד אמר לו בלי לשאול שאלות (משהו שיאמר, לא מתאים לו, לרוב הוא עושה מה שהוא חושב שהדבר הנכון גם אם דוד לא אוהב את זה. אולי כי הוא היה באמצע שדה הקרב ולא יכל לשלוח מכתב בירור לדוד). אבל הוא כן מבקר את דוד על זה, הוא מבהיר לדוד שמה שהוא עשה לא בסדר. והנקודה הזו היא המרכזית ביחסים ביניהם, כל סיפור שמתייחס ליחסים ביניהם יתרכז בזה שיואב נאמן לדוד לחלוטין, אבל עושה מה שהוא חושב שנכון לדוד ולא מה שדוד חושב שנכון.
עכשיו אחרי שסיימנו עם הבלאגן הזה נחזור למצור.
אחרי יותר מתשעה חודשים (נראה לי הגיוני שכשדוד מגיע, כפי שנכתוב בהמשך, זה אחרי כל הסיפור עם המוות של הבן שלו) יואב לוכד את עיר המלוכה (פרק י"ב פסוק כ"ו). על פי האברבנאל (כי רש"י לא מאוד סביר פה, כמו שהאברבנאל אומר) עיר המלוכה היא איזשהו קומפלקס חיצוני לעיר שבו יש את הארמונות וכד', כדי שכל העיסוק הממשלתי לא יפריע לעיר עצמה. לעיר המלוכה הייתה כנראה חומה נוספת (ראה אילוסטרציה ב'). והיא נקראת גם "עיר המים" (פסוק כ"ז) כי שם כנראה נמצא המעיין שמעביר מים לשאר העיר (ראה אילוסטרציה ב'). לכן, כנראה יואב שם את עיקר חילו ללכוד אותה דווקא (ראה באותה האילוסטרציה) כי נפילתה תביא בוודאות לנפילת העיר. עוד משהו שמראה על המוח הצבאי של יואב.
יואב, שאחרי שלכד את עיר המים בטוח ובצדק בנפילת העיר, כעבד נאמן לדוד, קורא לדוד לסיים את המצור בעצמו כדי שההישג יקרא על שמו (משהו שמבליט מאוד את הנאמנות המוזכרת של יואב לדוד) (פסוקים כ"ז-כ"ח).
אילוסטרציה ב'
דוד מביא איתו כח חדש לסיים את המצור, ובאמת כנראה תוך זמן קצר כובש את העיר. דוד שולל אותה לבוז, ויש מחלוקת מה הוא עשה לתושביה.
רש"י אומר בשם התרגום יונתן שהוא עינה אותם מאוד בכל אותם כלים אלימים שמוזכרים בפסוק (ל"א) וש"מלבן" זה סוג של טיט והוא בעצם השפיל אותם מאוד. האברבנאל לעומת זאת אומר ש"כל זה בא להודיע שהייתם באכזריות רב", וש"מלבן" זה מלשון ליבון, אש (זה מאוד מתאים לשיטת האברבנאל שמלכים זה רע). רש"י נשמע לי יותר קרוב לדמות של דוד, האברבנאל נשמע יותר קרוב למלכים באופן כללי.
בברכת "וְעַבְדִּ֤י דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם וּבְמִשְׁפָּטַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְחֻקֹּתַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃" (יחזקאל ל"ז כ"ד).
----------------------------
הערת המערכת: ולמי שמעוניין לקרא מאמר בנושא זה, שיעיין בכף תשפ"ב במאמרו של אריאל הניג. חזרה ללמעלה