נבואת הבשר של חגי - אלעד יניר

תקציר

יש נבואה אחת קצרה ומוזרה שמלא מפרשים פירשו אותה באופנים שונים. הנבואה היא הנבואה שלישית של חגי. במאמר נפתח במבוא לחגי, נסקור את נבואות חגי ואז נלמד את "נבואת הבשר של חגי".

מבוא לחגי

הנביא חגי חי בימי שיבת ציון, כאשר ישנה אוטונומיה מסוימת לעם ישראל, אך העם כפוף למלכות פרס. בתחילה, המלך כורש מכריז על אוטונומיה מסוימת, ליהודים מותר לבנות את בית המקדש ולהקים חיים קהילתיים. לאחר הצהרת כורש, העם מתחיל להקריב קורבנות, ומאוחר יותר מנסה להקים את הבית על ידי הבאת עצי ארזים¹ מהלבנון. 

בימי המלך ארתחשסתא, צרי יהודה ובנימין² כותבים למלך מכתב, אשר בעקבותיו המלך מורה להפסיק את עבודת המקדש. חגי מנבא בשנת 2  לדריווש (שמלך לאחר ארתחשסתא). בימים בהם העם עדיין מקריב קורבנות אך לא בונה את המקדש. כל נבואות חגי עוסקות במקדש או בבית דוד ומעודדות את העם להמשיך בבניין העם והמקדש. בעקבות זאת, העם בונה את המקדש³. חגי מנבא 4 נבואות⁴, לכל נבואה יש תאריך. כל נבואות חגי עוסקות בבניין המקדש.

ראשית, נסקור בקצרה את הנבואות 1, 2, 4 ואז נעסוק בנושא שלנו – הנבואה השלישית.

סקירת נבואות חגי

הנבואה הראשונה עוסקת בבניית המקדש וקוראת לעם לבנות את בית המקדש. חגי מציג את טיעוני העם לא לבנות: א, המצב המדיני (האיסור של ארתחשסתא). ב, המצב הכלכלי הקשה – לא ניתן לבנות את המקדש בשל המצב הכלכלי, ויש להתעסק  בפרנסה קודם. חגי עונה כי יש לבנות גם ללא אישור מלכות פרס, וכי המצב הכלכלי נגרם כתוצאה מאי בניית המקדש. מכך ניתן להסיק שבניית המקדש תגרור את הטבת המצב הכלכלי. בנוסף הנביא קורא לעם לבנות את המקדש בעצים הקיימים – "עלו ההר והבאתם עץ", וכי אין צורך לבנות את הבית עם ארזי לבנון:⁵

"(ו) זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין לְשׇׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשׇׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר

 מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב. (ז) כֹּה אָמַר י-הוה צב-אות שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם. (ח) עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ  וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ [וְאֶכָּבְדָה] (ואכבד) אָמַר י-הוה" (חגי א ו-ז)

לאחר נבואה זו, העם מתחיל בבניית המקדש.

הנבואה השנייה מתייחסת לעם שראה את הבית הראשון בתפארתו, ולכן כאשר הוא מסתכל על הבית החדש, הקטן והבנוי מעצים מקומיים הבית נחשב לאפס בעיניו. הנבואה קוראת לעם להמשיך בבניין המקדש ולא לדאוג, כי  י-הוה שולט בעולם והוא יהפוך את בית המקדש למכובד אף יותר מהראשון:

 "(ג) מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה הֲלוֹא 

כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם. (ד) וְעַתָּה חֲזַק זְרֻבָּבֶל נְאֻם י-הוה וַחֲזַק יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַחֲזַק כׇּל 

עַם הָאָרֶץ נְאֻם י-הוה וַעֲשׂוּ כִּי אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם י-הוה צב-אות. (ה) אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם 

בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם אַל תִּירָאוּ. (ו) אכִּי כֹה אָמַר י-הוה צב-אות עוֹד אַחַת מְעַט  הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה. (ז) וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כׇּל הַגּוֹיִם וּבָאוּ

 חֶמְדַּת כׇּל הַגּוֹיִם וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד אָמַר י-הוה צב-אות. (ח) לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם 

י-הוה צב-אות. (ט) גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר י-הוה צב-אות וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם י-הוה צב-אות" (חגי ב ג-ט)

בנבואה השלישית נעסוק בהמשך, והיא נושא המאמר.

הנבואה הרביעית עוסקת בהשמדת חוזק הגויים ובבחירה בבית דוד ובזרובבל.  הנבואה הרביעית אולי משלימה את הנבואה השנייה שקראה כי י-הוה יחזק את בית המקדש:

"אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. (כב) וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם 

וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו. (כג) בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם י-הוה צב-אות 

אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם י-הוה וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם⁶ כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם י-הוה צב-אות."

הנבואה השלישית

כעת, נעסוק בנבואה השלישית.

"(י) בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְּבַר י-הוה אֶל חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר. (יא) כֹּה 

אָמַר י-הוה צב-אות שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר. (יב) הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע

 בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם וְאֶל הַנָּזִיד וְאֶל הַיַּיִן וְאֶל שֶׁמֶן וְאֶל כׇּל מַאֲכָל הֲיִקְדָּשׁ וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא. (יג)

 וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכׇל אֵלֶּה הֲיִטְמָא וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא. (יד) וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן

 הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם י-הוה וְכֵן כׇּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא. (טו) וְעַתָּה 

שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל י-הוה. (טז) מִהְיוֹתָם בָּא אֶל

 עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה בָּא אֶל הַיֶּקֶב לַחְשֹׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה וְהָיְתָה עֶשְׂרִים. (יז) הִכֵּיתִי אֶתְכֶם 

בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּבַבָּרָד אֵת כׇּל מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וְאֵין אֶתְכֶם אֵלַי נְאֻם י-הוה. (יח) שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן 

הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל י-הוה שִׂימוּ לְבַבְכֶם. (יט) 

הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ." (חגי ב י-יט)

הנבואה נאמרת ביום ייסוד היכל י-הוה – כ"ד לחודש התשיעי (כסלו).

קיצור הנבואה: חגי שואל את הכהנים אם אדם נוגע במאכל קדוש, אם הוא מקדש דברים אחרים – האדם או כנף בגדו. הכהנים עונים שלא. חגי שואל אם טמא נוגע בהם האם הוא מטמא – הוא עונה שכן. מזה נלמד שהטומאה עוברת מהר יותר מהטהרה. חגי אומר שככה גם עם ישראל, הטומאה עוברת מהר יותר, ולכן כל הקורבנות של עם ישראל טמאים. 

אז הוא פונה לעם ואומר שימו לב שעד היום , לפני יום ייסוד היכל ה' היבולים החקלאיים לא הניבו הרבה פירות, אך מיום ייסוד היכל י-הוה, י-הוה יברך אותם והיבולים יגדלו.

ישנם כל מיני פירושים הטוענים שהנבואה מדברת על היחסים עם השומרונים, ואומרת כי השומרונים הם אלו שטימאו את הקורבנות: "נראה לי שהתכוון בדבריו אלה לעמים שישבו בשומרון... אמר הנביא כי טמאי נפש הם" (דעת מקרא חגי ב יד ד"ה העם הזה)

אני סבור שפרושים אלו לא מספקים מכיוון שלנביא חגי יש מסר אחד – בניית המקדש היא דבר טוב! לכו תבנו את בית המקדש! חגי לא מנבא כל כך הרבה נבואות, אז ניתן לטעון שקשה ללמוד מנבואותיו האחרות לכאן, אבל עדיין שאר הנבואות עוסקות במקדש או לכל היותר בשושלת בית דוד. בנוסף, מה הכוונה במעשה עם הכהנים?

הקושייה המרכזית היא שהנביא חגי לא עוסק ביחסים עם השומרונים, אלא בבניית המקדש עצמה. בנוסף, הנבואה נאמרת ביום ייסוד היכל י-הוה, אז ככל הנראה היא מדברת על משהו שקשור לבנייתו. (בנוסף, כמו שנראה להלן הנבואה מנגידה בין המצב שהיה קיים לפני בניין המקדש לבין המצב לאחריו)⁷

אני מציע פרשנות אחרת. העיקר של הנבואה היא בניית בית המקדש, כמו כל שאר נבואות חגי. הנבואה נאמרת ביום ייסוד המקדש ולכן משבחת את העם על הבנייה. ראשית, הנביא אומר כי הקורבנות שהוקרבו "נטמאים" בגלל אי בניית המקדש. מה שווים הקורבנות כאשר העם לא בונה את בית המקדש? המעשה עם הכהנים אומר כי בשל אי בניית המקדש, שאולי נראית כדבר קטן, כל המצב של העם נדפק. 

כמו שנגיעה קטנה מאדם טמא מטמאת את כל האוכל, גם אי בניית המקדש, הנראית כדבר פעוט מטמאת את כל מפעל שיבת ציון.

שנית, הנבואה מזכירה את העוני והמצב הכלכלי הקשה שנגרם כתוצאה מאי בניית המקדש, (על פי הנבואה הראשונה), ואומרת שמעתה, יום בניית המקדש – המצב הכלכלי ישתפר. למעשה הנבואה משלימה את הנבואה הראשונה, שקראה לבניית המקדש ומשבחת את העם על בנייתו.

סיכום

ראינו כי בתחילה הנביא חגי קרא לעם לבנות את המקדש וטען כי המצב הכלכלי הרע הוא תוצאה של אי בניית המקדש. הנבואה השלישית, בה עסקנו, התרחשה ביום ייסוד היכל י-הוה ושיבחה את העם על הבנייה. ראשית, היא התייחסה לאי בניית המקדש כאל טומאה אשר טימאה את כל החיים, כולל את הקרבת הקורבנות. שנית, היא התייחסה למצב הכלכלי הרע שהיה לפני בניית הבית, וקראה שכאשר בניין הבית ייגמר והיבולים יתנו את פרים.  

נ"ב

"ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מטרם כתיבת כפיליסט נא"ה מאמר בכפית. מהיותם באים אל חבורת נח"תיסטים תמימים לכתוב מאמרים והיו מעטים, באים אל אריאל יונייב לחשף 50 מאמרים והיתה 20. הכיתי אתכם בחוסר מאמרים את כל מעשה מקלדתכם ואין אתכם אלי מן היום הזה אברך" (אלעד 18 1-4)

________________________

הערות שוליים:

 1."וַיִּתְּנוּ כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן אֶל יָם יָפוֹא כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עֲלֵיהֶם"(עזרא ג, ז) (חזרה מעלה)

2. צרי יהודה ובנימין הם קבוצות שונות של עמים שונים (שומרונים, עמונים, אשדודים…) ששלחו אגרות למלך ארתחשסתא בהן כתבו שהיהודים מורדים ועל כן כדאי למלך לעצור את הבנייה. (חזרה מעלה)

3. עזרא א-ד. (חזרה מעלה)

4. יש מפרשים שטוענים שיש 5 אבל כאן נחלק ל-4. (חזרה מעלה)

5.ראינו בהערה 1 שבתחילת שיבת ציון העם החל לבנות את הבית בעצי ארזים יקרים. הנביא קורא לעם לבנות את הבית ממה שיש, וכך גם ניתן לבנות את הבית למרות המצב הכלכלי הקשה. (חזרה מעלה)

6.הנבואה מתכתבת עם נבואת ירמיהו שדיברה על ניתוק יהויכין המלך מהמלכות:

"חַי אָנִי נְאֻם י-הוה כִּי אִם יִהְיֶה כׇּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ" (ירמיהו כב כד) זרבבל הוא צאצא ליהויכן, ונבואת חגי אולי רומזת לכך שבית דוד יתחזק מחדש. (חזרה מעלה)

7. כנראה כותב דעת מקרא סבר שהעיקר הוא שבח לעם על שלא שילב את השומרונים, אך ראשית כנאמר לעיל חגי לא מדבר על כך. שנית, למה זה כל כך משנה עד עכשיו? עד עכשיו היה עוד ניתן לבנות את המקדש עם השומרונים, ועתה אין סיכוי שהם יבנו אותו? (חזרה מעלה)