יחסי עבד ואדון הם חלק מרכזי בעבודת השם יתברך. "אנו עבדיך ואתה אדוננו" אנחנו אומרים בערב יום כיפור, ועצם שמו הנקרא של הקדוש ברוך הוא, שם אדנות, מורה על היותו אדון ואנו עבדים.
אך טבעי שתיאור של אדם על ידי הקדוש ברוך הוא כ"עבדי" הוא מעלה נכבדת וגבוהה, אך יש לעמוד על יחודה ביחס לשאר מעלות עושי דברו.
דמויות רבות בתנ"ך כונו על ידי הא-ל יתברך שמו כ"עבדי". כבר בספר בראשית (פרק כ"ו פס' כ"ד) מכנה הקדוש ברוך את אברהם "עבדי" כאשר הוא מבטיח ליצחק את הגנתו ובטחונו בעבור אברהם. היחידים הנוספים שכבר בתורה יכונו "עבדי" הם כלב בן יפונה (במדבר כ"ד, י"ד), עם ישראל (למשל ויקרא כ"ה, נ"ה) וכמובן משה (במדבר י"ב, ז'-ח'). משה, בניגוד לשאר השמות שהוזכרו בינתיים מכונה "עבדי" גם בספרים אחרים בתנ"ך (יהושע א' פעמיים, מלאכי ג' כ"ב ומלכים ב כ"א ח'), מה מדגיש נורא את הברור לנו על חשיבותו של משה כעבד ה'.
אבל הדמות שבאופן ברור מכונה על ידי ה' יתברך "עבדי" היא דוד המלך. דוד המלך מוזכר כך כ23 פעמים (שאני ספרתי, יכול להיות שפספסתי).
כמו כן איוב מוזכר כ4 פעמים בספרו כ"עבדי". וגם דמויות כמו ישעיהו (כ' ג') וזרובבל (חגי ב' כ"ג) מכונות כך.
מה מייחד את אותן הדמויות דווקא? נראה לעניות דעתי, שמדובר כאן במקרים של ביטול עצמי מול הקדוש ברוך הוא, שדומה מאוד לביטולו של העבד כלפי אדונו. כל אזכוריו של משה בתורה כ"עבדי" מוזכרים כחלק מהתוכחה של ה' כלפי אהרון ומרים (במדבר י"ב). כאשר הם מתלוננים על קחתו אישה כושית (לא משנה אם נפרש כשיטת רש"י או כשיטת ראב"ע) הקדוש ברוך הוא רוצה להדגיש שמשה לא עושה זאת מצרכים אישיים או מגאווה כלשהי חס ושלום, אלא מתוך אחדות רצונו עם רצונו יתברך, וביטול עצמיותו כלפי שמיא. לכן באותה נשימה מעידה התורה על משה "והאיש משה עניו מאוד" (במדבר י"ב ג').
האזכורים של דוד מחולקים באופן כללי לשניים. דברים שה' יתברך אמר לנתן להגיד לדוד לגבי בית המקדש (שמואל ב פרק ז') וההשוואה בין המלכים המאוחרים לדוד. החלק הראשון מובן אם מנסים להבין את המניעים של דוד. לשליטים יש שיטה ידועה להגביר את הפופולריות, להפוך לדתיים ולהראות לעם איך הם דואגים לדת. גאיוס יוליוס קיסר עשה את זה ב60 לפני הספירה1, פוטין עושה את זה במאה העשרים ואחת2. לכאורה, הבקשה לבנות בית מקדש לה' יכולה להתפרש בקלות כאקט תעמולני של דוד, אבל הקדוש ברוך הוא יודע כליות ולב מעיד עליו שהוא "עבדי", שהוא עושה את זה מתוך מניעים חסרי אנוכיות. ההשוואה בין דוד לשאר המלכים מנסה לשפוט את המלכים שעשו דברים לטובת עצמם ולא לטובת עבודת השם, הם השאירו את הבמות בשביל לא ליצור מתח פוליטי "מיותר" או כל מיני דברים בסגנון. דוד מוצג כמי שעושה כל מה שהשם יתברך דורש מאיתו, אפילו במחיר פוליטי כבד.
ישעיהו (פרק כ') מצווה על ידי הא-ל ישתבח שמו ללכת ערום בשוק, ישעיהו מציית. על כן קורא לו הקדוש ברוך הוא "עבדי" שביטל כבודו מלפני כבודו יתברך.
דמות נוספת שאפשר לראות את זה עליה היא אליקים בן חלקיהו, שגם עליו אומר ה' "עבדי" (ישעיהו כ"ב כ'). אברבנאל כותב על אתר ממש את דברנו זה, שהשם יתברך מעביר את תפקידו של שבנא לאליקים בגלל שאליקים לא רודף אחר השררה והכבוד, אלא באמונה הוא עושה את רצון השם יתברך.
וכן כמו שכתבנו אפשר לראות בקלות על כל מי שהעיד עליו ה' כך. חוץ מדמות אחת, שם זה נעשה מורכב יותר.
"וְעַתָּ֗ה אָֽנֹכִי֙ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־כָּל־הָאֲרָצ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה בְּיַ֛ד נְבוּכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַבְדִּ֑י וְגַם֙ אֶת־חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה נָתַ֥תִּי ל֖וֹ לְעָבְדֽוֹ׃" (ירמיהו כ"ז ו').
זו אחת משלוש פעמים בהם מכנה הקדוש ברוך הוא את נבוכדנאצר "עבדי" (שם כ"ה ט', שם כ"ג י').
ותמוה, ברור שנבוכדנאצר לא עושה מתוך ביטול לרצונו יתברך, ולא מתוך עבודת השם הוא פועל. אלא הקדוש ברוך הוא בא לאמר לנו "עבד שקנה נכסים, עבד למי ונכסים למי?"3. כל מה שעושה נבוכדנאצר, הוא עושה בשביל התכנית של הקדוש ברוך הוא, גם אם הוא לא מודע לזה. נבוכדנאצר הוא עבד בחינת זה שהוא כלי ביד אדונו, הוא עושה כרצונו בין ברצונו האישי בין אם לאו.
שנזכה אנחנו לעבוד את השם יתברך בדעת כמשה ודוד ולא בחוסר דעת כנבוכדנאצר. ונראה ב"כִּֽי־הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא אֶת־עַבְדִּ֖י צֶֽמַח׃" (זכריה ג', ח').