הנביא מלאכי- הכנה לגלות וציפייה להתגלות/טוהר ג'רמון​

ספר מלאכי ממוקם כספר האחרון של נביאי ישראל והספר האחרון בקטגוריית "נביאים" בתנ"ך. לפני מלאכי נמצאים הנביאים חגי וזכריה, שמדברים על כמה

:עניינים שמקדימים את ביאת הנביא מלאכי

הנביא חגי- עיקרו של הספר הוא דחיפת ועידוד העם לבנות ולייסד את בית המקדש השני למרות הקשיים שהיו, כי "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת"1. חגי בא להגיד [בין היתר] שלמרות הקשיים עדיף לא להיות ספונים בבתים אלא להתאמץ,"ולאט לאט להגיע אל ייסוד היכל ה' והגאולה- "וְעַתָּה שִׂימוּ־נָא לְבַבְכֶם מִן־הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִטֶּרֶם שׂוּם־אֶבֶן אֶל־אֶבֶן בְּהֵיכַל ה'"2. צריך לשים "אבן אל

."אבן", מדרגה לאחר מדרגה להתקדם עד לסיום הבניה. כמו כן, הוא קורא לעם לנסות להשתדל לקדם את הגאולה גם במובן הפיזי בעזרת "השתדלות

הנביא זכריה- הנביא זכריה [בפרק א], מתחיל בתוכחה ומוסר בקשר לנביאים הקודמים שהעם לא הקשיב להם. זכריה אומר לעם לא להיות עם קשה עורף ולשמוע תוכחה ומוסר: "אַל־תִּהְיוּ כַאֲבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר קָרְאוּ־אֲלֵיהֶם הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שׁוּבוּ נָא מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם הָרָעִים וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִקְשִׁיבוּ אֵלַי נְאֻם־ה'׃ אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה־הֵם וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ(?)"3. לאחר מכן ממשיך הנביא (בין יתר הנבואות) בעניין הצומות שנקבעו לזכר החורבן. לשאלת העם האם להמשיך לצום (בגלל שנבנה המקדש), זכריה משיב בשם ה' שמנהג הצומות זו מסורת בני האדם, אך מה שהקב"ה באמת רוצה ודורש מכל אדם ואדם הוא "מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו׃ וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל־תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל־תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם"4. עקרונות אלו נפלו וגרמו לחורבן, ובעקבות תקומת הערכים האלו תבוא הגאולה. עד היום רכיבים מנבואות זכריה נשארו חקוקים בלב האומה כחלק מהציפייה

.לגאולה ולהשלמת חזון הנביאים. למשל, מנורת הזהב וענפי הזית שכיום משמשים כסמל למדינת ישראל  שהם לקוחים מתוך נבואותיו של זכריה

לאחר שני נביאים אלו מגיע הנביא מלאכי. בניגוד למראות זכריה שאינם ברורים ולא מובן מאליו מה הם באים להגיד, מלאכי בא להעביר מסרים ברורים לעם ישראל מאת ה' [אבל לא מפרט מתי בדיוק הדברים יקרו]. דברי מלאכי הם מיוחדים לעם ישראל, ככתוב "מַשָּׂא דְבַר ה' אֶל־יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי"5. התקופות הבאות בחיי האומה יהיו לא פשוטות ואף מאתגרות כמו שכתוב בדניאל (שהיה בערך באותו הזמן של מלאכי)6: "וּבָאתִי לַהֲבִינְךָ אֵת אֲשֶׁר יִקְרָה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי עוֹד חָזוֹן לַיָּמִים"7. עד שהגאולה תבוא יש  לשמור על מסורת המצוות שנאמרה למשה מסיני, להגדיל תורה ולהאדירה. אחת ההוכחות לכך שאלו מסרים נצרכים וקשורים לצרות היא שרוב מסרי הנביא מנוהלים על ידי דו שיח בינו לבין העם, מה שמוכיח את צורך דרישת דבר ה' באותם הימים גם אם בית המקדש עומד על תילו. [על פי ההיסטוריה, ישראל לא היו בשלטון עצמאי ברוב זמן בית המקדש השני והתלאות והצרות של עם ישראל רק התגברו- בימי בית שני יש את ממלכת פרס וגזירת המן, הקושי בשיקום ירושלים, ממלכת יוון עם הגזירות נגד דת היהודים עד לחלק הכי גרוע- חורבן בית שני על ידי הרומאים]. התגברות זו של הצרות גורמת לעם לרצות ולדרוש את דבר ה' בענייני נחמות- כמו שאתם וודאי הייתם סקרנים בתחילת הקורונה לדעת איך זה יגמר כך גם העם סקרן איך יגמר מה שעובר עליו. כדברי הנביא עמוס על הזמן שלפני הגאולה "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'"8. רד"ק בפירושו לפסוק מסביר: "בארץ ישראל שיהיה להם זה הרעב וזה הצמא כמו האדם הרעב שמשוטט לבקש לחם וכמו

האדם הצמא שהוא מחפש למצא מים כן ישוטטו ישראל אחר שתפסק הנבואה לבקש דבר ה' שהוא הנבואה ולא ימצאו וזה כל ימי בית שני וכל ימי זה

9".הגלות

​

-פרק א

הנביא פותח בפסוק שמאוד נצרך, ואולי הכי חשוב, לגלות ולתלאות שבדרך - "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'"10. והעם שואל בחזרה "בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ"10, כלומר- באיזה אופן זה מתבטא, או איך זה בא לידי ביטוי בשטח. הקב"ה משיב ביד מלאכי "הֲלוֹא־אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם־ה' וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב"10, ואחר כך הנביא אומר ומנבא ''וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת־הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת־נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר"10. גם אם הם ינסו לשקם את נחלתם הם לא יצליחו- "כִּי־תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר־זָעַם ה' עַד־עוֹלָם"10. נראה שנבואה זו מתייחסת לעתיד לבוא, כמו שמתבטא בפסוק הבא אחריו ''וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה' מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל"10. המילה בפסוק "יגדל" מזכירה את הפסוקים בתהילים "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם־אֵלֶּה׃ הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים"11. אם חוזרים למילים הראשונות של הנביא "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'", שמדברות על שמירת הברית והחסד עם ישראל- גם ברגעים הקשים הקב"ה עדיין אהב והיה עם ישראל. אפשר לקשר זאת לפרשת

בחוקותי12 "וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת־בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת־בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר׃ וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת־עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת־חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם׃ וְאַף־גַּם־זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא־מְאַסְתִּים וְלֹא־גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם׃ וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי־אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה'"13. לאחר תלאות רבות וקשות יגידו ישראל "הגדיל ה' לעשות עימנו היינו שמחים"- "וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה' מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל"- ומי שירצה יקשר זאת לקום המדינה ב1948 שקרתה מספר שנים

.בודדות לאחר השואה

הנביא ממשיך ואומר "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו וְאִם־אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי וְאִם־אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה בָזִינוּ אֶת־שְׁמֶךָ"14. מתואר כאן שמגישים לחם מגואל (מלוכלך, טמא) על המזבח ומקריבים קורבנות עם מום ויש זלזול בעבודת המקדש. הלוואי ומישהו היה מוחה על כך "וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא־תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם"14. גם לפֵחַה (מושל איזורי) של אזורים ביהודה מגישים מנחה יותר מכובדת. "אֵין־לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת וּמִנְחָה לֹא־אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם׃ כִּי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וְעַד־מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל־מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי־גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר ה' צְבָאוֹת׃ וְאַתֶּם מְחַלְּלִים אוֹתוֹ בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן אֲדֹנָי מְגֹאָל הוּא וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ׃ וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ אָמַר ה' צְבָאוֹת וַהֲבֵאתֶם גָּזוּל וְאֶת־הַפִּסֵּחַ וְאֶת־הַחוֹלֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת־הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ מִיֶּדְכֶם אָמַר ה'׃ וְאָרוּר נוֹכֵל וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר וְנֹדֵר וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי כִּי מֶלֶךְ גָּדוֹל אָנִי אָמַר ה' צְבָאוֹת וּשְׁמִי נוֹרָא בַגּוֹיִם"14 - בכל העולם בקרב הגויים מוקטרים לה' מנחות וקורבנות יותר טובים. ייתכן ומלאכי גם רומז כאן (כפי שעוד נראה בהמשך) על תחילת הידרדרות ההנהגה בכהונה- כידוע, היו הרבה שחיתויות בין כהנים, כפי שכתוב במסכת יומא- "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (משלי י כז) יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה? יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים - זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים גדולים; וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה קרי תִּקְצַרְנָה לצורך הדרוש - זה מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים; צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי - ואמרי לה י"א ששמש רבי אלעזר בן חרסום, מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא

.15"שנתו

במצב כזה של שחיתות, הקרבנות במילא אינם רצויים, כפי שכתוב "לָמָּה־לִּי רֹב־זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים

16"לֹא חָפָצְתִּי......וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי־תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ׃ רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ

המצב שמלאכי מתאר עומד בניגוד למצב הרצוי של "ממלכת כהנים וגוי קדוש"17. אפשר לדרוש מהפסוק "וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"17 שכמו שבתוך ישראל הכהנים משבט לוי התמנו להיות "הבכירים" מהבחינה הדתית-רוחנית כך עם ישראל מבין אומות העולם נהיו 'ממלכת כהנים' והעם הנבחר ולכן מצופה ממנו לשמש דוגמא ולהיות גוי קדוש. גם בתור מסר פרטי לכל אדם יהודי וגם כמסר לעם ככלל- מצופה מאיתנו לעבוד את ה' יתברך בשמחה מכל הלב, ומתוך כך שגם מקדשים את הרכוש (כמו שמקריבים קורבן מהבכירים והמטופחים ביותר), את גמילות החסדים ואת המצוות התלויות בגוף יהיה אפשר להיות 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' ולהיבדל משאר העמים. באחרית הימים אומות העולם ישאו את עיניהם אל ירושלים ויעלו לשם בחג הסוכות18 וכבודו של ה' יוצג ויתבטא ע"י עם ישראל בדרכי התנהגות וההתנהלות שלהם- "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית־ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים׃ וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר־ה' וְאֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־ה' מִירוּשָׁלִָם"19. עם

.ישראל יהיה כממלכת כהנים (לווים) בעיני העולם

 

-פרק ב

מלאכי ממשיך לדבר על כך שהכהנים הלווים מבזים את שמו ואם לא ישמרו מצוות ולא ילכו בדרכים ישרות המצב לא יוסיף להיות טוב- "אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ וְאִם־לֹא תָשִׂימוּ עַל־לֵב לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי אָמַר ה' צְבָאוֹת וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת־הַמְּאֵרָה וְאָרוֹתִי אֶת־בִּרְכוֹתֵיכֶם וְגַם אָרוֹתִיהָ כִּי אֵינְכֶם שָׂמִים עַל־לֵב׃ הִנְנִי גֹעֵר לָכֶם אֶת־הַזֶּרַע וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל־פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם וְנָשָׂא אֶתְכֶם אֵלָיו" 20. מלאכי ממשיך ואומר על קדושת ומעלת הכהנים והלווים המשרתים במקדש בהיכל ה' ועל ההידרדרות המוסרית שלהם- "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם־לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא׃ תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא־נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן׃ כִּי־שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ־דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה'־צְבָאוֹת הוּא׃ וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן־הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת"20. מאותו עניין הלווים מובדלים בכל מיני מובנים משאר שבטי ישראל כך עם ישראל מובדל מאומות העולם בכל

-מיני דברים. בזה אפשר לראות אולי מעין רמז  לפרשת תוכחה קטנה גם לכל עם ישראל, שאם תעשו טוב יהיה טוב ואם תקשיבו למצוות ה' יהיה רק טוב

.ולהפך

בחלקו השני של פרק ב הנביא מדבר על ענייני ההתבוללות ונשיאת נשים זרות ועל-"כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת־מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל־הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם"21 . הנשים היהודיות נעזבו והמזבח מכוסה בדמעות שלהן. זה גם כפשוטו וכן גם משל בו נאמר על עם ישראל שעזב את אלוהיו. מלאכי אומר לא

.23'לעזוב את הקב"ה- "וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל־יִבְגֹּד"22 . הנמשל זה שאשת נעוריך היא ה

הכתוב מדבר על דרך הפשט שלא תהיה התבוללות ונשיאת נשים נוכריות בעם ישראל וגם על כך שעל כל אדם ואדם לא להתבולל, לשמור נאמנות לה' ולשמור על המיוחדות של העם היהודי. אנשי שיבת ציון בטח שמעו מאבותם וסביהם על כל מיני עמים [ועמים חזקים] שנפגשו עם בבל או אשור וכעת אינם. במהלך ההסטוריה הרבה תרבויות ועמים התבוללו אחד בשני ונחרבו או איבדו זהותם- למשל תרבות בבל ותרבות יוון שהשתנו. רואים שמאז שבחורבן בית שני עם ישראל גלה מעל אדמתו והתפזר ברחבי העולם לא מעט ממלכות ואימפריות קמו ונפלו. לעומת זאת עם ישראל עם כל גזרות השמד והפרעות שהגוים

.24"עשו לו עדיין חי וקיים, שמר ושומר על זהותו במשך אלפי שנים והולך מחיל אל חיל ובסוף ''יֵרָאֶה אֶל־אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן 

 

-פרק ג

הפרק הקודם מסתיים בפסוק "הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ בֶּאֱמָרְכֶם כָּל־עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי ה' וּבָהֶם הוּא חָפֵץ אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט"25. הפסוק הזה מדבר על כך שדווקא הרשעים נראים הצדיקים והטובים כי הם מצליחים וטוב להם, ואילו הצדיקים סובלים. נושא זה תופס הרבה תשומת לב

.במהלך הפרק

​

.יבוא יום ויהיה משפט מרוכז ולעושים טוב יגיע טוב ולעושים רע יעשה רע 

הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה־דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר־אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה־בָא אָמַר ה' צְבָאוֹת: וּמִי מְכַלְכֵּל" אֶת־יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי־הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים׃ וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת־בְּנֵי־לֵוִי26 וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַה' מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה" 27. ישראל יעשו תשובה ובעקבות כך "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת"27. גם יגיע המשפט- "וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר־שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי־גֵר וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר ה' צְבָאוֹת"27. שאלת המשפט והצדק עמדה לדיון פעמים רבות ביהדות לאורך הגלות גם כשאלה של העם ככלל- למה להמשיך לשמור על התורה והמצוות אם אנחנו רק סובלים? אך צריך

:לדעת שהמשפט יעשה בעיתו ובזמנו. על כך הורחב רבות במקורות היהודיים, כמו שאמרו חז"ל במסכת אבות

28"וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא" 

 

.השכר של הצדיקים בסופו של דבר יגיע, גם אם לא ברגע זה אז אחר כך, ומשפט בין רשעים לצדיקים יעשה ויתקיים במוקדם או במאוחר

ה' משיב: "לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם- שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת וַאֲמַרְתֶּם- בַּמֶּה נָשׁוּב?"29. ה' אומר שישימו דגש בעניין המעשרות והתרומות, שהם לא מספקים ללוויים והכהנים. הקב"ה אומר שאם יקיימו את הדברים האלו יהיה טוב והוא אפילו אומר שיבחנו אותו אם זה קורה או לא בזמן שהם מקיימים את זה (למרות שאסור לנסות את ה', אך בעניין זה הוא אומר שכן)- "הָבִיאוּ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֵׂר אֶל־בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם־לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד־בְּלִי־דָי׃ וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל וְלֹא־יַשְׁחִת לָכֶם אֶת־פְּרִי הָאֲדָמָה וְלֹא־תְשַׁכֵּל

.30"לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה אָמַר ה' צְבָאוֹת׃ וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל־הַגּוֹיִם כִּי־תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר ה' צְבָאוֹת

אפשר להגיד שמלאכי רומז כאן באמצעות התרומות שמופרשות ללויים, לכהנים ולעניים על ערבות הדדית ואחדות שבזמן שיש אחדות וערבות הדדית בין העם הדברים יכולים לפרוח ולצמוח ועל כך שהם צריכים להיות באחדות. בתנא דבי אליהו רבה מובא "כך אמר להם הקב"ה לישראל, בני אהובי, כלום חסרתי

.31"דבר שאבקש מכם, ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבין זה את זה, ותהיו מכבדין זה את זה, ותהיו יראים זה מזה

מתקיים דו שיח נוסף בין העם לה' דרך מלאכי ובו הצדיקים והאנשים ששומרים תורה ומצוות טוענים "שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה־בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת׃ וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם־נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ"32 כלומר- אנחנו סתם מתאמצים לעבוד את ה' כי בסוף רואים שהרשעים הם אלה שמצליחים והמצוות מגבילות אותנו, אז מה הטעם? ובהמשך כתוב- "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ"32

האנשים יראי ה' שדיברו ביניהם את הדברים שנאמרו לעיל לא ידעו (או אולי שכחו) שכל מעשיהם בספר נכתבים ובסוף יגיע זמן קבלת השכר, כמו שאומרת

:המשנה באבות 

33"רַבִּי אוֹמֵר: […] וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים, וְאִי אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין"

המשנה (בדומה לנביא) אומרת שהמעשים של כל אדם ואדם נכתבים לפני בורא עולם וכשיגיע זמן המשפט (בין בראש השנה ויום הכיפורים או אחרי שבן אדם

.נפטר כשדנים אותו על מעשיו לאורך כל חייב או לעתיד לבוא) האדם יקבל גמול על מעשיו בין אם טוב ובין אם רע

-'כמו כן מלאכי ממשיך ומדבר על היום שבו יהיה משפט עם התייחסות לצדיקים יראי ה

"וְהָיוּ לִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל־בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ׃ וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ׃ כִּי־הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל־זֵדִים וְכָל־עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא־יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף׃ וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי

34"שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק׃ וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי־יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר ה' צְבָאוֹת׃

הנביא מלאכי מסיים את ספרו ואת הנבואה בכלל בפסוקים הבאים שמסכמים את כל הנבואה ודבר ה' אל ישראל. הפסוקים אומרים לכם לא להתייאש מן הפורענות והצרות הבאות על עם ישראל כי בסופו של דבר הישועה תגיע. פה הנביא עובר מההכנה לגלות לצפייה להתגלות35- עד עכשיו הנביא דיבר על

:התוכחות והמוסר לעם דרך הדו שיח בינו לבין העם ע"פ דבר ה', וכעת הוא אומר להם שכל הדברים האלה יובילו אל הטוב ואל בוא אליהו

"זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים׃ הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃ וְהֵשִׁיב לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל־אֲבוֹתָם פֶּן־אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת־הָאָרֶץ חֵרֶם׃"36 כמו כן מלאכי הנביא מדבר כאן על היום והזמן בו ישראל ישובו לאביהם

-שבשמיים ותחודש הברית בינהם לבין ה', כמו שאמר משה רבנו אדון הנביאים "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם"37. המצודת דוד מפרש

פן אבוא- רוצה לומר לזה אשלח את אליהו לפני בוא יום ה׳ כי פן כשאבוא אני ביום ההוא לשלם גמול ועדיין לא שבו אכה את כל יושבי הארץ בחרם ואבדון לכן

37":אשלח מקודם את אליהו להשיב אותם אלי להיות נכונים לקבל הגמול הטוב

המצודת דוד מסביר שלפני שהקב"ה יעשה דין ומשפט בעולם הוא ישלח את אליהו לנסות להחזיר חלק מהאנשים למוטב (ובכלל את ישראל בתשובה), ואז

.אותם אנשים שיעשו תשובה לא יענשו

 

,שאלה שמתעוררת על הנביא מלאכי בתור הנביא האחרון שמעודד את העם להמשיך לקיים מצוות היא למה מלאכי לא מזכיר להם כלל את יציאת מצרים

-בניגוד למשה רבינו שהזכיר הרבה פעמים את יציאת מצרים בקשר למצוות, למשל בפסוקים הבאים בשמות פרק יג

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב: וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה': מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה: וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה': וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:וְהָיָה כִּי־יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה־זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ וַיְהִי כִּי־הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד־בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל־כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל־פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל־בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה׃ וְהָיָה לְאוֹת עַל־יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי

39"בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם׃

 

:אפשר לתרץ את השאלה בצורה הבאה

מטרתו של מלאכי (בין היתר) היא להכין את העם מהגלות אל ההתגלות של ה'. הוא בעצם מסכם את כל נבואות הנחמה של הנביאים בתמציתיות ומדבר על

.חידוש הברית לעתיד לבוא (כאמור בפסוקים האחרונים בספר)

 

-כך מתרץ הכלי יקר, שלעתיד לבוא יציאת מצרים תהיה טפלה ביחס לניסים שיהיו

"ועל צד הרמז, יש מקום אתי לפרש שני שמותיו של יעקב על שם שני הגאולות יען כי מצינו לרבינו ז״ל (ברכות יב, ב:) לא שתעקר יציאת מצרים לגמרי אלא שזכירת נסי יציאת מצרים יהיו טפל, וזכרון נסים שלעתיד יהיו עיקר, וכן כאן אמרו (בראשית רבה עח ג) לא שיעקר שם יעקב לגמרי אלא יהיה טפל ושם ישראל עיקר, אם כן שניהם ענין אחד, וכן הוא אומר בגאולה אחרונה (ישעיה מ', ד) "והיה העקוב למישור". עקֹב נגזר מן שם יעקב, ומישור נגזר מן שם ישראל ישר אל, ולפי שנאמר (מיכה ז', טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שמע מינה (תסיק מזה) שניסים שלעתיד לא יהיו גדולים מן ניסי מצרים, ולמה יהיו ניסי מצרים טפל, אלא לפי שבגאולה של מצרים לא היה זכותם מספיק להוציאם ביד רמה והוצרכו לילך בעקבה ורמיה, כי אמרו "נלך לזבוח לה' אלהינו", וכל בורח הולך בחפזון, כמו שנאמר (שמות י"ב, יא) "ואכלתם אותו בחפזון", וגאולת בבל פשיטא שלא היתה גאולה שלימה כי אם פקידה בעלמא, וגם שם נאמר (ישעיה

40":מ"ח, כ) "צאו מבבל ברחו מכשדים

מטרתו של מלאכי להסב את פניהם של העם קדימה - אל הגאולה והישועה. מטרתו היא לא להזכיר להם את היום שבו הם התחילו להיווצר כעם אלא להגיד

.להם על היום שבו תבוא הגאולה 

בהקשר לכך אומר לנו הנביא מיכה כשתבוא הגאולה, הם יהיו אור לגויים "יִהְיֶה הַר בֵּית ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים׃ וְהָלְכוּ גּוֹיִם

.41"רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל־הַר ה' וְאֶל־בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם׃

עם ישראל יהיו אות ומופת לעיני כל העולם "וְעַתָּה נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים הָאֹמְרִים תֶּחֱנָף וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ"42 ''וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי

.43"מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר

​

​

------------

1. חגי ב',ט'  חזרה ללמעלה

2. חגי ב', ט"ו.   חזרה ללמעלה

3. זכריה א', ה' חזרה ללמעלה

4. זכריה ז', ט'-י' חזרה ללמעלה

5. מלאכי א', א' חזרה ללמעלה

6. "ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ודניאל ומרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש" (מגילה דף ט"ו עמוד א) חזרה ללמעלה

7. דניאל י', י"ד חזרה ללמעלה

8. עמוס, ח', י"א חזרה ללמעלה

9.  רד"ק על עמוס ח', י"א חזרה ללמעלה

10. מלאכי א', א,-ה' חזרה ללמעלה

11. תהילים קכ"ו, ב'-ג' חזרה ללמעלה

12. ומי שרוצה רצוי לעיין בפסוקים שמוזכרים לפני הפסוקים שמוצגים כעת חזרה ללמעלה

13.  ויקרא כו, מב- מה חזרה ללמעלה

14. מלאכי א', ו'-י"ד חזרה ללמעלה

15.  תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט' עמוד א' חזרה ללמעלה

16. ישעיהו א', י"א-ט"ז חזרה ללמעלה

17. שמות י"ט, ו' חזרה ללמעלה

18.  "והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צב-אות ולחג את חג הסכות" (זכריה יד, טז) חזרה ללמעלה

19. מיכה ד', א'-ב' חזרה ללמעלה

20. מלאכי ב', ב'-ח' חזרה ללמעלה

21. מלאכי ב', י"ג חזרה ללמעלה

22. מלאכי ב', ט"ו חזרה ללמעלה

23. בדומה למה שנאמר בהושע פרק א' חזרה ללמעלה

24. תהילים פ"ד, ח' חזרה ללמעלה

25. מלאכי ב', י"ז חזרה ללמעלה

26. לפי דעתי נראה שיש כאן רמיזה לכל בית ישראל ולא רק לבני לוי חזרה ללמעלה​

27. מלאכי ג', א'-ה' חזרה ללמעלה​

28. מסכת אבות ב', ט"ז חזרה ללמעלה​

29. מלאכי ג', ז' חזרה ללמעלה​

30. מלאכי ג', י'-י"ב חזרה ללמעלה​

31. תנא דבי אליהו רבא פרק כ"ח חזרה ללמעלה​

32. מלאכי ג', י"ג-ט"ז חזרה ללמעלה​

33. מסכת אבות, ב', א' חזרה ללמעלה​

34. מלאכי ג', י"ז חזרה ללמעלה

35. וייתכן ששלב הביניים שהוא התפר בין זה לזה הוא הסוגיה הקודמת על מתן שכרן של צדיקים חזרה ללמעלה

36. מלאכי ג', כ"ב-כ"ד חזרה ללמעלה

37. דברים י"ד, א' חזרה ללמעלה

38. מצודת דוד על מלאכי כ"ד חזרה ללמעלה

39. שמות י"ג, א'-ט"ז חזרה ללמעלה

40. כלי יקר על בראשית ל"ה, י' חזרה ללמעלה

41. מיכה ד', א'-ב' חזרה ללמעלה

42. מיכה ד', י"א חזרה ללמעלה

43. ישעיהו ס', כ"א חזרה ללמעלה