מה כתוב בספר צפניה?/יעל כהן

​

מי מאיתנו למד את ספר צפניה? מי מאיתנו בכלל פתח אי פעם (ולא בטעות) את ספר צפניה? כנראה שלא הרבה. אוקי, אז הגיע הזמן שנראה מה בכלל כתוב בו.

​

ספר צפניה נפתח בפירוט אילן היוחסין של צפניה: "דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל צְפַנְיָה בֶּן כּוּשִׁי בֶן־גְּדַלְיָה בֶּן אֲמַרְיָה בֶּן חִזְקִיָּה".  לאחר מכן כתוב מתי מנבא צפניה: "בִּימֵי יֹֽאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָֽה׃"  - צפניה מנבא בתקופת יאשיהו, מלך צדיק שחי כ-50 שנה לפני החורבן. בימיו של יאשיהו ישנה מהפכה דתית גדולה שיאשיהו הוא העומד בראשה. במהפכה של יאשיהו קורים מספר דברים: יאשיהו מבער את העבודה זרה מישראל, ולאחר מכן כל העם שב אל ה' ונחגג חג הפסח, שמתואר כחג שכמוהו לא נערך כך מימי השופטים. ועכשיו, אחרי שיש לנו רקע על התקופה, בואו נחזור לספר עצמו.

​

הספר נפתח בתיאור חורבן טוטאלי   שנגרם בעקבות יום ה', יום שבו ה' עושה משפט ומעניש את מי שחוטא. "אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָֽאֲדָמָה… וְהִכְרַתִּי אֶת־הָֽאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָֽאֲדָמָה נְאֻם ה'". לאחר מכן נענשים גם יושבי ירושלים,  ובהמשך יש נבואות על עמים נוספים שייענשו. בין העמים המופיעים שם נמנים פלישתים, מואב,  בני עמון, כוש,  אשור,  ואמנם זה לא כתוב במפורש, אך לדעתי גם בבל.

הספר נגמר בנבואות נחמה לישראל, ובקריאה אליהם שישמחו, מכיוון שה' עומד להושיעם, והם לא יראו עוד רע.  הספר נחתם בהבטחה לקיבוץ גלויות ושיבה לארץ: "בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם כִּֽי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת־שְׁבֽוּתֵיכֶם לְעֵֽינֵיכֶם אָמַר ה'".

 

להארות, הערות, והעברת שיעורים במחוז דרום: y100555@gmail.com

​

------------

1. זה לא בחומר. טוב, זה כן בחומר לארצי מבוגרים.   חזרה ללמעלה

2. צפניה א', א'.  חזרה ללמעלה

3. שם, שם.    חזרה ללמעלה

4. ישנו מאמר שהתפרסם בכפית ניסן- סיוון תשס"ה על יום ה' בספר צפניה. מוזמנים לקרוא! למאמר    חזרה ללמעלה

5. שם, א', ב'-ג'.    חזרה ללמעלה

6. שם, א', ד'- יב'.    חזרה ללמעלה

7. שם, ב', ד'- ז'.    חזרה ללמעלה

8. שם, ב', ח'.    חזרה ללמעלה

9. שם, שם.    חזרה ללמעלה

10. שם, ב', יב'.    חזרה ללמעלה

11. שם, ב', יג'.    חזרה ללמעלה

12. חידוניסטים יקרים, אל תחפשו, כי זה לא כתוב מפורש. אני מסיקה את זה מהביטוי "אֲנִי וְאַפְסי עוֹד" (שם,שם, טו'). הביטוי הזה מופיע שלוש פעמים בכל התנ"ך. פעם אחת בצפניה, ועוד פעמיים במשא בבל בישעיהו. (ישעיהו מז', ח', י'). בנוסף, המשא כאן הוא על "הָעִיר הַיּוֹנָֽה" (צפניה ג', א'). הכינויים הכי דומה לזה הם "חֶרֶב הַיּוֹנָֽה" ו"חֲרוֹן הַיּוֹנָה"  שמופיעים במשאות בבל בירמיה (ירמיה מו', טז', ירמיה נ' טז', ירמיה כה', לח'). לכן אני מניחה שגם פה מדובר על בבל.   חזרה ללמעלה

13. צפניה, ג', יד'-טו'.    חזרה ללמעלה

14. שם, ג', כ'.    חזרה ללמעלה