תהילים ע"ד/ אורי ארליך
כֵּן, גַּם אֲנִי חַיָּל וּמְשׁוֹרֵר!
הַיּוֹם אֶכתֹּב בָּעֵט- מָחָר אֶכתֹּב בַּחֶרֶב;
הַיּוֹם אֶכתֹּב בִּדְיוֹ – מָחָר אֶכתֹּב בְּדָם;
הַיּוֹם- עַל הַנְּיָר, מָחָר – עַל גֵּו אָדָם;1
מבוא:
אחת הבעיות שקיימות כשמדברים על ספר מוכר לכולם היא שכולם יודעים על מה תדבר, אם תגיד משהו מוזר כולם יתעצבנו.
אחת הבעיות שקיימות כשמדברים על ספר נידח שאף אחד לא מכיר היא שאף אחד לא יודע על מה אתה מדבר, לא מבינים את הפסוקים, ואתה לא יכול לסמוך על ידע מוקדם.
תהילים יוצא קירח מכאן ומכאן – אף אחד לא מכיר אותו, ולכן לכתוב עליו זה קשה. מנגד – טענות בנוסח "תהילים לא נכתב על ידי דוד" עלולות לעורר זעם מתון (כיאה למחוז ירושלים). המאמר הזה, בדומה למאמר הקודם שלי על תהילים יוצא מנקודת ההנחה שדוד לא כתב את כל תהילים.
בתור התחלה אני אביא לטענה זו כמה הוכחות:
1. ישנם מזמורים רבים המיוחסים לבני קרח, לאסף, להימן ולמשה. המזמורים האלה ככל הנראה חוברו על ידי מי שכתוב שאמר אותם ולא על ידי דוד. לומר שדוד כתב אותם – זה טיפה מוזר.
2. המלבי"ם על מזמור נ"ג בתהילים כותב: "למנצח על מחלת – מזמור זה כבר בא למעלה בשינוי קצת, ובארתי שם שהראשון הוסד מדוד המלך על שניצול ממלך אדיר וחילו הגדול שבאו עליו, ובימי חזקיהו שנעשה להם נס במפלת סנחריב מצאו שמזמור הזה מכוון לעניינם, ותקנוהו לאמרו על מחלת שהוא מין כלי זמר מיוחד...". במילים אחרות – למלבי"ם לא ברור למה מזמור מסוים מופיע פעמיים ומסביר שבפעם הראשונה דוד תיקן, ובפעם השניה תיקנו בימי חזקיהו. כלומר – יש לנו מזמור שנכתב הרבה אחרי דוד (ע"י חזקיהו), אבל מבוסס על נבואה של דוד. הטענה כאן חזקה בהרבה – אף על פי שיש מזמור שמיוחס לדוד המלבי"ם מסביר שהוא נכתב בזמן חזקיהו, וקראו לו על שם דוד בגלל שהיה דומה למזמור אחר של דוד.
3. מדרש רבה שיר השירים פרשה ד – "עשרה בני אדם אמרו ספר תהלים: אדם הראשון, ואברהם, משה, ודוד, ושלמה. על אילין חמישה לא איתפלגון, אילין חמישה אחרנייתא מאן אינון?(=עשרה בני אדם אמרו ספר תהילים: אדם הראשון, ואברהם, משה, ודוד, ושלמה. על חמשת אלה לא נחלקו, מי הם אותם חמשת האחרונים?) רב ורבי יוחנן, רב אמר: אסף, והימן, וידותון, ושלושה בני קרח, ועזרא. ר' יוחנן אמר: אסף והימן וידותון אחד, ושלשה בני קרח, ועזרא." לפי כל הדעות – עזרא הסופר כתב חלק מתהילים. עזרא הסופר חי עמוק בתוך שיבת ציון. זו כבר רמה חדשה – ישנם מזמורים שנכתבו אחרי חורבן המקדש. המזמור הזה כמו המאמר הקודם יעסוק במזמורים אלו.
לדעתי ברעיון זה יש חידוש נפלא – כאשר המשורר אומר "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן"2 אין הכוונה שדוד קיבל נבואה על הלויים שגלו ולא מסוגלים לשיר את שיר ה'. הכוונה היא שהמשורר מתקופת עזרא, הוא נמצא בבל אחרי הגלות והוא בוכה וזוכר את ציון. הוא תולה על עצי ערבה את הכינור כי הוא לא יכול לשיר מרוב עצב. אויביו מבקשים ממנו לשיר את שיר ציון והוא לא מסוגל לשיר את שיר ה', כי הוא בגלות. הוא לא מבין איך אפשר לשיר את שיר ה' בגלות, זה בלתי אפשרי מבחינתו. הוא מבקש נחמה וגאולה, לא כי הוא רואה את העתיד הדיסטופי, אלא כי רע לו בהווה הממשי.
כאשר המשורר אומר "אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים"3 הוא לא קיבל נבואה על החורבן, הוא מתבונן על החורבן ויודע כיצד לפני זמן מסוים באו גויים לארץ ישראל, טימאו את המקדש, והחריבו את ירושלים. החורבן הוא אירוע נוכח בחייו – בין אם הוא בארץ ובין אם הוא בגלות. בין אם הוא ראה את החורבן, או נולד בגלות המרה.
כאשר המשורר אומר " שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ"4 הוא מתכוון לזה כפשוטו – הם שרפו באש את המקדש. זו לא נבואה על משהו עתידי, זה זיכרון כואב על מה שהיה ואיננו.
כמו כן, כאשר יש הקבלות בין פרק בתהילים למגילת איכה, אין זה מקרי. משורר תהילים הכיר את איכה, כשהוא קונן על חורבן ירושלים, כשהוא התפלל על צרות החורבן, הוא השתמש בביטויים מאיכה כי זה מה שהוא הכיר.5
אבא, אייכה?
מזמור ע"ד מופיע בתחילת ספר שלישי של תהילים, בתוך רצף מזמורים שעוסקים בחורבן. בעוד הספר השני של תהילים נגמר בנימה אופטימית עם מלכות שלמה, מזמור ע"ג פותח בחורבן. מזמור ע"ב חותם במלכות ה' בעולם כולו, ומזמור ע"ג פותח בשאלה – "האם אלוהים הוא טוב לישראל?"6 האם הוא בכלל נמצא עם עמ"י? המשורר מוסיף ואומר שהוא כמעט כפר באלוהים, כמעט סטה מהדרך, ולא מבין איפה אלוהים נכנס בסיפור. הוא מתאר את כוח האויבים, את היכולת שלהם ואת הצלחתם, ומעיד על עצמו שלא חטא.
עד כאן – אלמלא מקרא כתוב לא היה ניתן לאומרו. זה נשמע כפירה לחלוטין – אין שכר ועונש. הרשעים מצליחים, הטובים (עמ"י בעיקר) במצב על הפנים, המצב זוועה. איפה אלוהים נמצא בסיפור? שאלה טובה.
חדשות טובות כולם! יש המשך לפרק! המשורר מחפש את התשובה, ומבין אותה. הסוף של הרשעים יהיה רע. גם אם עכשיו אין שכר ועונש, בעתיד יהיה. הכל הגיוני, בני האדם הם קטנים ולא מבינים כלום, אלוהים אין-סופי, הייל משיח!
חדשות רעות כולם!
עכשיו יגיע קטע של הפרק לעומת שיר של אברהם שטרן, כאשר כל פעם יוצג בית מתוך השיר ע"פ הסדר, ולאחריו תיאור קצר של הפסוקים הדומים לבית זה.
"כּכוֹכְבֵי-הַשָּׁמַיִם זָרַע...צָרַי.
וְזַרעִי כֶּעָפָר...לְרַגלָם.
כַּעֲדַת חֲזִירִים אֶת גְּוִיּוֹת בְּנוֹתַי
נִאֲרוּ בְּתַזנוּת-פִּגּוּלָם."7
הפרק הבא (ע"ד) פותח בשאלה – "לָמָה אֱלֹוהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ"8 או במילים אחרות – אלוהים, למה זנחת אותנו? למה אתה עצבני על העם שלך?
"בְּצֹאַת-אָלָתָם נִאֲצוּ אֲרוּרִים
גְּוִילֵי תוֹרָתִי הַקְּדוֹשָׁה.
תּוֹך מְעֵי-אִמָּהוֹת בֻּתְּקוּ עֻבָּרִים,
רִטְּשׁוּם בְּחַרבָּם הַקָּשָה."
המשורר ממשיך, הוא מבקש מאלוהים לזכור את העם שהוא גאל, וללכת לבית המקדש החרב. הוא מתאר איך האויב הרס והחריב כל מה שרע, כיצד האויב הציב פסלים בבית המקדש כדי לסמל את הניצחון. האויב מתפאר שהוא כרת את בית המקדש כמו שכורתים עצים, והפיל לארץ את המקדש.9
וְאַתָּה אֱלֹהִים, כַּאלֹהִים אֲחֵרִים:
לְךָ אָזנַיִם וְלֹא תַאֲזִין;
עֵינַיִם לְךָ – לֹא תִראֶה יִסּוֹרִים;
פֶּה לְךָ – לְדַבֵּר לֹא תָהִין.
בניגוד לאויב ששם את אותותיו, לעמ"י אין אותות – אין נביא, אין מישהו שיאמר עד מתי וכמה עוד תמשך הגלות. המשורר ממשיך ושואל – עד מתי האויב יחרף וינאץ את אלוהים?10
מַה תִּדֹּם, אֵל נוֹרָא וְאָיֹם? הֲתִירָא
כִּי יַשׁחִית פֵּאוֹתֶיךָ עָרֵל?
וְיָאֹר אוֹתְךָ, אֵל טָהוֹר? מְצֹרָע
בִּקדוֹשׁ יִשׂרָאֵל יִתעַלֵּל?
המשורר פונה אל אלוהים ומבקש ממנו – אל תהיה כמו אלה שמחבקים ידיים ויושבים בצד! היום אתה מחבק ידיים, אבל פעם היית המלך שלנו, פעם עזרת לנו!11
וְאַתָּה תִתפַּלֵּשׁ בְּאַשׁפּוֹת, חֲפוּי-רֹאשׁ,
וְתָלֹק מוֹק חֶלאַת-הַגּוֹיִים?
תְּיַבֵּב: "דַּם-בָּנַי מִיֶּדכֶם לֹא אֶדרֹשׁ,
אַךְ תְּנוּ לִי אֶתנַן-הַחַיִּים?"
כאן המשורר עובר לתאר את גבורות ה' – קריעת ים סוף או המלחמה בשר הים (ניתן לפרש את הפסוקים בשני הדרכים), הריגת הליוויתן, יצירת הנהרות והימים, בריאת היום והלילה, האור והחושך, גבולות הים והיבשה, ואתה יושב בצד?12
הִתנַעֵר מֵעָפָר, לְבַש עֹז, אֵין-אוֹנִים,
אֱלֹהֵי-הַגָּלוּת הַגַּלמוּד.
צֵא לְלחֹם עַל חֵרוּת בִּצבָאוֹת אַלמוֹנִים
לְנַצֵּחַ עִמָּם אוֹ לָמוּת.
המשורר מבקש מאלוהים לזכור את זה בזמן שהאויב מחרף ומנאץ, הוא מבקש מאלוהים שלא יתן לאויב לטרוף את עמ"י. המשורר מבקש מאלוהים לזכור את הברית עם עמ"י ולא לשבת בצד וקורא לו לריב את ריבו ולזכור את כל מה שהנבלים אמרו. הוא מסיים בבקשה – אל תשכח את קול האויבים, את השאון שהם עושים שעולה תמיד.13
אם בפרק ע"ג ראינו סוף שמח ועליז, אזי במזמור זה הסוף פסימי. אם נסתכל על המזמור הבא, גם כן נראה סוף שמח ואופטימי של גאולה – אבל כאן אנחנו רואים רק חורבן. בהכללה גסה – רבים ממזמורי תהילים מסתיימים בתפילה או ישועה, בתקווה אופטימית כלשהי, במשהו טוב. הפרק הזה נגמר בצעקה מיוסרת ומיואשת לא לשכוח את שאון האויבים שעולה תמיד. גם בספר השלישי בתהילים שעוסק ברובו בחורבן, סופי הפרקים לרוב כוללים ישועה או לפחות זיכרון טוב מהעבר. בפרק הזה אין שום דבר.
ספר תהילים כספר תפילות:
זה השלב לדבר על משהו מעניין. בעוד רוב מוחלט של התנ"ך14 הוא בכיוון של דברי ה' לעמ"י, בין אם זה בצורת סיפורים, נבואות, או משלים, תהילים הוא הפוך. בתהילים אנחנו רואים מה המשורר (בעיקר דוד, אך כפי שציינתי בהתחלה – לא רק) רוצה לומר לאלוהים. אין רצף מאורעות, אין סיפור כללי, אין אוסף נבואות תחת נושא מאחד – רק אוסף דברי תפילות, בקשות וצעקות בערבוביא כלפי אלוהים.
אם ניקח כדוגמא בסיסית את הפטרות של תלת דפורענותא15:
1. ירמיהו פרק א פסוק א – פרק ב פסוק ג: הפרק לא מכיל את דעת ירמיהו האישית, אלא בעיקר הקדשתו לנביא חורבן. לא כתוב לנו מה ירמיהו חושב, מרגיש או מתפלל – אלא רק הנבואה שאלוהים נותן לו. אם נקפוץ להמשך הספר, לחורבן בפרק ל"ט – גם שם איננו רואים את תגובת ירמיהו כאדם. הדבר היחיד שיש לנו שעוסק בהרגשת ירמיהו ותפילתו אלו אגדות החורבן. אמנם נראה את ירמיהו מתפלל, אך אין זו תפילה כמו התפילות בספר תהילים. אלו תפילות קצרות וענייניות באופן יחסי, לא כמו השירה בתהילים.
2. ירמיהו פרק ב' פסוקים ד'-כ"ח16: כל ההפטרה היא דברי כעס של ה' שמכוונים כלפי עמ"י. עמ"י הוא לא חלק בתקשורת הזאת, התקשורת חד כיוונית – מה' אל העם. אלוהים אומר משהו, אין תגובה מהעם.
3. ישעיהו פרק א פסוקים א '-כ"ז17: כאן אנחנו רואים 3 נבואות שונות, ואין שום תשובה ברקע. אין שום מידע על הרגשת ישעיהו, או על תגובת ישראל. גם כאן הפרק הוא דברי אלוהים כלפי ישראל ולא להפך.
חשוב להדגיש – ישנם מקומות שאנחנו רואים את תשובת ישראל, למשל בשופטים – אבל שם פשוט כתוב שעמ"י בוכה ומתפלל. לא כתוב מעבר לזה. כמו כן, אנחנו רואים תפילות של אנשים פרטיים – תפילת משה ותפילת חנה, אבל שם זה מובא כתיאור סיפורי – זה לא תפילה שנכתבה לדורות. התפילות בתנ"ך לרוב הן מקומיות, חלקית, ופחות מלאות בתיאורים ורגשות מאשר מזמורי תהילים. יוצא מן הכלל הוא תפילת יונה18, אבל זה יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.
וזה לדעתי היופי הגדול בספר תהילים. זו הסיבה שרציתי לכתוב את המאמר הזה – כי בתהילים אין שחור ולבן. אנחנו נראה בתהילים גם פרקים שעוסקים בחטאי עמ"י, אבל תהילים זה הספר שבו נראה את הסיפור מנקודת המבט של עמ"י.
מנקודת המבט של אלוהים – יש סיבה לחורבן. החורבן הגיע מסיבה מסוימת, שלאו דווקא ידועה לנו. אבל מנקודת המבט של עמ"י – אין סיבה. עמ"י אומר – לא אנחנו חטאנו. אין לנו מושג מה הולך כאן. למה נטשת לנצח? למה בית המקדש חרב? אנחנו לא מבינים מה קרה, אין לנו מושג למה זה. בבקשה תקום ותעשה משהו, כי אנחנו יודעים שאתה מסוגל – אבל כרגע אתה לא עושה כלום. נמאס לנו מהבוץ הזה שאנחנו שקועים בו, ולעולם לא נצא ממנו.
סיכום:
המזמור הזה נכתב במשבר, המשורר זועק מתוך המשבר כאשר אין קץ, ואין תקווה ואין שום תחזית לסוף. הכל רע, אין שום דבר טוב. זה מזמור המתאר את נקודת המבט של היהודי בגלות, מעט לאחר החורבן כאשר אין שום תקווה. כאשר רוצחים מימין, רוצחים משמאל, ורוצחים במרכז19. בית המקדש חרב. היהודי זוכר את מה שסיפרו לו על האלוהים הגדול והחזק שנלחם בשר הים, הוציא את ישראל ממצרים, ושואל איפה הוא. לעם ישראל נמאס מהמשחק הזה, כי הוא לא האשם כאן. הוא מבקש מאלוהים שיתפוס את עצמו בידיים ויעשה כבר משהו מועיל.
בתהילים אין תשובה, כי תהילים זה הספר של עמ"י, כאן למטה.
נספח: (ועיינו הערה 5)
-------------
-
מתוך שיריו של אברהם (יאיר) שטרן, השיר חסר שם. חזרה ללמעלה
-
תהילים קל"ז א. חזרה ללמעלה
-
תהילים ע"ט א. חזרה ללמעלה
-
תהילים ע"ד ז. חזרה ללמעלה
-
מצורף בסוף טבלה של שלושה הקבלות בין פרק ב' באיכה לפרק ע"ד בתהילים. חזרה ללמעלה
-
מקור: "מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב. וַאֲנִי כִּמְעַט נטוי [נָטָיוּ] רַגְלָי כְּאַיִן שפכה [שֻׁפְּכוּ] אֲשֻׁרָי. כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה" (תהילים מזמור ע'ג פסוקים א'-ג').הוא מתלונן על הרוע בעולם ואומר שהוא כמעט סטה מהדרך לאור הדברים הרעים. כאן אני חולק על רוב הפרשנים הקלאסיים- אני טוען שהפתיחה צינית ומרירה, ולא הודאה ותפילה נרגשת. חזרה ללמעלה
-
מתוך שיריו של אברהם (יאיר) שטרן, השיר חסר שם. כל הבתים מכאן והלאה שייכים לשיר זה, השונה מהשיר בפתיחה. חזרה ללמעלה
-
תהילים ע"ד א'. חזרה ללמעלה
-
שם שם, פסוקים ב'-ח'. חזרה ללמעלה
-
שם, שם, פסוקים ט'-י'. חזרה ללמעלה
-
שם, שם, פסוק י"א. חזרה ללמעלה
-
שם, שם, פס' י"ב-י"ז. חזרה ללמעלה
-
שם, שם, י"ח-כ"ג. חזרה ללמעלה
-
בעיקר תורה ונביאים. כתובים מכיל יותר ספרים שהם נועדו להיות סיפוריים או היסטוריים ( רות, דניאל, עזרא, נחמיה, דברי הימים ), ספר משלי שהוא עוסק במשלים של שלמה, וקהלת שהוא דיאלוג מסובך. חזרה ללמעלה
-
שלוש השבתות שבימי בין המצרים. בשבתות אלו קוראים הפטרות העוסקות בחורבן. חזרה ללמעלה
-
וכאן אני מבקש סליחה מכל התימנים שקוראים את המאמר. חזרה ללמעלה
-
ע.ע. הערה 16. חזרה ללמעלה
-
שיש הקבלה ברורה בינה לבין תהילים. כתבתי על זה מאמר. חזרה ללמעלה
-
אין כאן אמירה פוליטית משום סוג. חזרה ללמעלה
לכל הערה או הארה, זה המקום:)
כאן זה המקום להתווכח, להוסיף פירושים נוספים, חידושים, או כל דבר העולה על רוחכם בהקשר למאמר והתגובות יתפרסמו כאן