מי אשר לו אזניים לשמוע ישמע/ אורי ארליך

נפתח בשאלה דבילית – אם היית ספר בתנ"ך, איזה ספר מדע בדיוני היית?

השאלה הזו קצת מטומטמת, כי התנ"ך הוא לא ספר מדע בדיוני. אפשר להיות עצובים או להיות שמחים, אבל כשלומדים תנ"ך, צריך להיות מודעים לזה.

ניקח דוגמא – נניח שיש סופר שמפחד מהמלחמה הקרה, ובטוח שהעולם יחרב על ידי בני אדם שישמידו זה את זה. הסופר מפחד, ולכן מחליט לכתוב על זה סיפור מדע בדיוני. נניח שאותו הסופר, למען הנוחות נקרא לו אייזק אסימוב ולסיפור נקרא "יום הציידים"1, כותב בסיפור על פרופסור שיכור שיושב בבר, מספר שהוא המציא מכונת זמן, וחזר לתקופת הדינוזאורים. בתקופת הדינוזאורים הוא ראה לטאות קטנות תבוניות עם רובי לייזר ושריונות מפלדה, שצדו דינוזאורים להנאתם. לאחר שהן השתעממו הן התחילו לצוד את עצמם, ולבסוף נכחדו. מכיוון שהסיפור הוא אנטי מלחמתי והעיקר בו הוא להדגיש את מסר השלום, הסיפור יסתיים במסר ברור. משהו בנוסח הזה שכולם מתחילים לבכות על הלטאות, כשלפתע הפרופ' צועק - "הם היו הגזע התבוני הראשון בכדור הארץ, וככה הם גמרו. זה עבר. אבל אנחנו הגזע התבוני השני – ואיך לעזאזל אנחנו נגמור, לדעתכם? איזו אנושות סתומה! עליה אתם צריכים לבכות!" בצורה כזו: כל מי אשר לו אוזניים לשמוע – ישמע.

זה סיפור יפה מאוד, אבל נניח שהמציאות הייתה פחות אופטימית, ואסימוב בכלל היה חי במדינה טוטליטרית רצחנית שתומכת במלחמה. נוסיף ונדמיין שבאותה מדינה לפני מאה ועשרים שנה הייתה מלחמה ענקית, שמעל חצי מדינה הושמדה והיה אסון לאומי גדול. נניח גם שבדיוק כמה ימים לפני שאסימוב כתב את הסיפור, סופר מדע בדיוני מפורסם יצא נגד מלחמות, כמעט הוצא להורג בלינץ', נלקח לבית המשפט ואלמלא הפרוטקציות שהיו לו- היה מוצא להורג. האם אסימוב היה כותב את הסיפור כמו שתיארנו? כנראה שלא. כנראה, מכורח הנסיבות הוא היה כותב את הסיפור כסיפור פרו מלחמתי, סיפור שמסתיים בטענה– "אבל אנחנו ננצח את האויבים, לא צריך לדאוג, אנחנו לא נשמיד את עצמנו. הלטאות סתם היו מטומטמות." הוא היה כותב סיפור שהמסר הברור שמשתקף ממנו בראייה ראשונה תואם את השקפת מדינתו.  אבל הוא עדיין רוצה להעביר מסר אנטי מלחמתי, זוהי מטרת הספר בכלל, אז מה הוא יעשה? הוא יספר סיפור שלם על הלטאות שהשמידו חצי מעצמם, הוא ישתמש בסיפור דומה קצת לחורבן הגדול שחוותה האומה שלו לפני מאה ועשרים שנה, הוא יוסיף רמזים מהנאום של אותו סופר שכמעט הוצא להורג, ואחר כך יכתוב כדי להרגיע אותנו שהספר לא באמת קשור אלינו, ואנחנו בכלל לא כמו הלטאות. בצורה כזאת יש סיכוי שספרו יעבור צנזורה2, אבל אולי בכל זאת הוא יצליח לגרום לאנשים מועטים להבין את המסר האמיתי, המסר המוחבא בין השורות שכביכול אומרות את ההפך. הספר נכתב בשביל אותם אנשים שאולי ישאלו את עצמם – רגע, אנחנו כל כך שונים מהלטאות?

בעולם כגון זה, אם היינו רוצים לקרוא סיפור מדע בדיוני, היינו צריכים ללמוד אותו הרבה יותר לעומק – לנסות להבין דבר מתוך דבר, ולראות רמזים בין השורות. נצטרך לראות את ההקשר ואת התקופה. כאן נכנס התנ"ך לסיפור. כאשר אנחנו לומדים תנ"ך, צריך תמיד לזכור ש"מי אשר לו אזניים לשמוע ישמע", וכדאי לנו להיות בעלי אזניים.

מזמור ע"ח בתהילים הוא מזמור ארוך מאוד (72 פסוקים), העוסק בנושאים רבים. הנושא העיקרי הוא חסדי ה', וחטאי עמ"י שגורמים בסופו של דבר לחורבן שילה ונטישת אפרים ובמקביל בחירת שבט יהודה. המזמור בנוי מכמה בתים, כשרוב הבתים בנויים בצורה המתארת כיצד עמ"י אינו זוכר את חסדי ה' וחוטא, תיאור גדולת חסדי ה', והעונש של ה' על החטאים. נתבונן קצת יותר לעומק במזמור:3

פתיחה: (פסוקים א-ח)

המזמור מכיל פתיחה מרשימה, הניסוח "הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי"4 מזכיר לנו מעט את שירת האזינו- "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי"5. הפתיחה מתארת את מטרת המזמור – אוסף חידות ומשלים, המיועדים לדורות הבאים. משל בהקשר זה יכול להיות גם במשמעות של נושא חשוב, בעיה גדולה וכו', ולא רק בהקשר שאנחנו מכירים כיום. כל מה שנאמר במזמור הזה, כל המשלים והמסרים החשובים- עברו מדור לדור במסורת, אין שום חידוש. המשורר לא המציא שום דבר, הוא לא בא לבטל כי אם לקיים. המזמור מתאר לנו מה צריך לעשות ומה לא, מה טוב ומה לא, מה העונש על חטאי העם. מוסר ההשכל הפשוט לכאורה – אל תחטאו, אל תהיו כמו מי שמתואר במזמור, תהיו כמו מי שנאמר במזמור שהוא טוב. 

בית א – הקדמה על שבט אפרים: (פסוקים ט-טז)

שבט אפרים הוא מלח הארץ, אבל מה קורה כאשר אובדת מליחותו? שבט אפרים הפנו עורף לאלוהים, הם נפלו בקרב. על איזה קרב מדובר? לא ברור כרגע, נראה בהמשך שאולי הכוונה היא לקרב מול פלישתים6. הם לא זכרו את ברית ה', הם לא זכרו את חסדי ה' הגדולים כגון – יציאת מצרים, קריעת הים, עמוד האש, ומי מריבה. 

יש פרשנים שמסבירים שאלו בני אפרים שיצאו לפני יציאת מצרים ונהרגו ע"י אנשי גת. הפירוש הזה קשה לי, כי אף על פי שהוא מסתדר טוב יותר עם הסדר הכרונולוגי, כיוון שמטרת הכותב לחנך אנחנו יודעים שהסדר הכרונולוגי ותיאור מדויק של המציאות הוא לא בדיוק בראש סדר העדיפויות של המשורר. כמו כן, במזמור לא כתוב מה העונש שלהם, לא כתוב שהם נהרגו ע"י אנשי גת אלא מתוארת מפלה בקרב שככל הנראה אמור להיות ידוע ומובן. מכיוון שהסוף עוסק בחורבן אפרים, נראה לי שזה מופיע גם בהתחלה כדי ליצור מבנה הסובב סביב שבט אפרים.7

בית ב – חטאי המדבר: (פסוקים יז-לא)

בתחילת הבית השני של המזמור, לאחר שתיארנו מה שבט אפרים לא זוכר שקרה לבני ישראל (כמו יציאת מצרים), אנחנו כבר עוברים רק לבני ישראל וקורותיהם במדבר ( במסגרת מה שאפרים לא זוכר). בתוך התיאור של חטאי שבט אפרים ומה שהם לא זוכרים, אנחנו נכנסים לסיפור חדש – קורות עמ"י. כאן נראה מעגל יפה שמתמשך עד הבית החמישי – לאחר תיאור קורות עמ"י כדברים ששבט אפרים שכח, המשורר מגיע עד חטאי אפרים בעצמם.

עמ"י במדבר רעב ורוצה לאכול. הם לא מאמינים שה' מסוגל להביא להם אוכל. אבל הרי ה' הביא מים במדבר, מדוע הם חסרי אמונה ולא יודעים האם ה' יכול להביא להם אוכל? ה' מביא להם את האוכל, אבל גם מעניש אותם. הבית מתאר את חטא המתאוננים (ועונשם), את המן שירד מן השמיים, ואת חטא התאווה (ועונשם).

בית ג – עונש-תשובה-גאולה-חטא: (פסוקים לב-מב)

הבית הזה מתאר באופן כללי את המבנה של עונש (לג-לד), תשובה חלקית ולא אמתית (לה-לז), רחמי ה' (לח-לט), וחטאים (לב, מ-מב). יש פרשנים המפרשים אחרת, ואומרים שהבית עוסק בחטאי המדבר. לדעתי נושא הפרק הוא לא היסטוריה, אלא רעיון כללי, ולכן סדר היסטורי לא רלוונטי. המזמור כולו עוסק סביב יוסף ושבט אפרים, וכך גם בית זה שעוסק בתקופת השופטים. צריך לזכור שלעסוק בתקופת השופטים זה בעיקר לעסוק בשבט אפרים. 

בית ד – חסדי ה' במצרים: (פסוקים מג-נג)

המשורר שוב פותח פתח – מה היו חטאי ישראל במדבר? שהם לא זכרו את נסי יציאת מצרים.

המשורר מתאר את מכות מצרים ואת הנס הגדול ביציאת מצרים. מכיוון שאין המזמור מנסה לתאר את פרטי הנס כתיאור היסטורי, הוא לא מחוייב להיות נאמן לסדר המכות, ולא מתאר את כולן. סדר המכות במזמור הוא – דם, ערוב, צפרדע, ארבה, ברד, דבר, בכורות. 

בית ה – חטאי שבט אפרים: (פסוקים נד-סד)

המשורר מתאר את עמ"י הנכנס לארץ, שלא זוכר את אלוקים. הוא מזכיר בלשון דומה לפתיחה את עמ"י החוטאים (ככל הנראה שבט אפרים. צריך לזכור – יהושע היה אפרתי, ובספר שופטים אנחנו רואים ששבט אפרים חושבים שהם המנהיגים8). ה' מתעצבן על שבט אפרים, נמאס לו מישראל, ולכן הוא מחליט להשמיד אותם. הוא נותן אותם בשבי, וארון הברית נופל לפלישתים. אפשר לפרש את  "כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ"9 כחפני ופנחס שהיו כהנים במשכן באותה תקופה, ואת "וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה"10 כאזכור לאשת פנחס שמתה לפני שהספיקה לבכות ולספוד.11

סיום – סוף טוב הכל טוב: (פסוקים סה-עב)

ה' מתחרט על הרעיון להשמיד את עמ"י, ומתואר כגיבור המתעורר משכרותו ונגש לקרב. הוא מביס את כל האויבים תבוסה מוחצת ומשמיד אותם לנצח, אבל מבחינת אפרים מאוחר מדי – ה' מאס בשבט אפרים בוחר ביהודה, ובפרט בדוד. ה' בונה את בית המקדש, והכל טוב. הם חיו בעושר ואושר, הסוף.

נשאלת השאלה – על מה המזמור מדבר? לכאורה כמובן על חורבן אפרים. אם כך, מתי נכתב המזמור? לא יתכן שמיד לאחר חורבן שילה, כי המזמור מדבר על מלכות דוד. בנוסף לכך, המזמור מדבר על בית המקדש – מה שמציב לנו חסם תחתון של תקופת שלמה. אם כך, מה קרה בתקופת שלמה או מאוחר יותר שבעקבותיו כתבו את המזמור?

נתחיל מהשאלה הראשונה – מיהו אסף שחיבר את המזמור? האם הוא אדם אחד או כינוי כללי לקבוצת אנשים? בדברי הימים א פרק כ"ה מוזר לנו לוי משורר בשם אסף, שמתואר כבעל שירה נבואית12 - "וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן הנביאים [הַנִּבְּאִים] בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם וַיְהִי מִסְפָּרָם אַנְשֵׁי מְלָאכָה לַעֲבֹדָתָם.   לִבְנֵי אָסָף זַכּוּר וְיוֹסֵף וּנְתַנְיָה וַאֲשַׂרְאֵלָה בְּנֵי אָסָף עַל יַד אָסָף הַנִּבָּא עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ."13 מכאן ניתן לראות שאסף היה משורר בתקופת דוד, ששירת במשכן. דבר זה מעט תמוה – הרי כיצד זה מסתדר עם המזמור שלנו, שלכאורה נכתב רק בזמן המקדש? ויותר קשה, איך זה מסתדר עם מזמור ע"ט המתאר את החורבן ונפתח ב – "מִזְמוֹר לְאָסָף"14?בנוסף,  בספר השלישי של תהילים (פרקים ע"ג עד פ"ט) נראה 11 מזמורים לאסף וכמה מהם מדברים לכאורה על מאורעות שקרו רק אחרי חורבן המקדש, כיצד זה מסתדר? 

אפשר בפשטות לומר שאסף באמת היה נביא, ולכן הוא ניבא נבואות על החורבן, אבל זה מעט קשה לי – כי המזמורים בלשון עבר! המזמורים לא נכתבים כנבואה, אלא כתפילה בעת הגלות הקשה, כבקשת הצלה ונקמה, כאשר העם בגלות במצב חמור. פירוש אחר אפשרי הוא שבדומה לבני קרח, כאשר כתוב מזמור לאסף הכוונה לא לאסף הלוי אלא לצאצאיו וממשיכי דרכו. המזמורים של בני קרח (על פי רוב הפרשנים) לא חוברו ע"י בני קרח ממש, אלא ע"י צאצאם שהיו משוררים בבית המקדש, ובדרך דומה אפשר להגיד שמזמורי אסף  נכתבו ע"י צאצאיו שכנראה גם כן היו משוררים. אפשר להוסיף שהשירה במקדש הייתה חלק מהמסורת המשפחתית. במאמר זה אני אנקוט בשיטה שהמזמור חובר ע"י צאצאי אסף, ונכתב במקדש.15

אם כך, לאחר שהסברנו מי כתב את המזמור – ננסה להבין מתי הוא נכתב ולמה הוא נכתב. המזמור מכיל פתיחה ממש מרשימה, שמזכירה לנו קצת את שירת האזינו. המשורר מעיד על דבריו שהם חידות ומשלים קדומים, ומכילים מוסר עמוק ומסר אלוהי חשוב. המזמור מדבר על חסדי ה' ועל שכר ועונש בצורה הפשוטה ביותר, כאילו הוא מכוון לכלל העם. עמוס חכם בפירוש דעת מקרא על תהילים מביא שהמזמור נאמר במקדש בעת אירועים גדולים, והיה מעין קריאה לחזרה בתשובה והטבת דרכי העם. הלווים פנו אל העם, לימדו אותם היסטוריה ומוסר, ובכך פנו לפשוטי העם שלא למדו תורה ביום-יום. חוקרי מקרא מודרניים מנסים לומר שהמזמור הופיע כחלק מרפורמה דתית כנגד הבמות בגלל הפסוק – "וַיַּכְעִיסוּהוּ בְּבָמוֹתָם וּבִפְסִילֵיהֶם יַקְנִיאוּהוּ"16 ולפיכך מתארכים אותו לתקופת חזקיהו או יאשיהו. פירוש נוסף אפשרי מקדים את כתיבת המזמור וטוען שהוא נכתב בתחילת מלכות שלמה כמסר פוליטי נגד שבט אפרים, כדי לתמוך במלוכה ולעודד את שלטון שלמה.

אני הולך להציע הסבר אחר, ובשבילו נחפש איפה מופיעה שילה בתנ"ך. הרי מזמור זה עוסק בחורבן שילה, בתקופה שאחרי שלמה. לפיכך, אם נמצא מקום שעוסק בחורבן שילה לאחר תקופת שלמה, אולי יהיה אפשר לקשר את המזמור לתקופה ההיא, ובכך להסביר את המזמור הזה טוב יותר.

למרבה המזל, לא יהיה לנו קשה במיוחד, כיוון שיש רק עוד הקשר אחד בתנ"ך לאחר חורבן שילה שמזכירים לנו את שילה. נתבונן בספר ירמיהו פרק ז'. בחצי הראשון של פרק ז' בירמיהו, הנביא קורא לעם לחזור בתשובה. הוא מזהיר אותם ומבקש מהם ללמוד מחטאי העבר בכלל ומחורבן שילה בפרט, הוא יוצא נגד התפיסה שהמקדש לא יחרב רק כי הוא מקדש17, ומזהיר אותם שלא יקרה להם מה שקרה בשילה.

ההשוואה לשילה ולחורבן אפרים בולטת מאוד בפסוקים:

כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל... וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ. וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל אֲחֵיכֶם אֵת כָּל זֶרַע אֶפְרָיִם."18

בהמשך הספר נראה את המאורע מתואר פעם נוספת, וגם שם יש אזכור לשילה – "וְנָתַתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת הָעִיר הזאתה [הַזֹּאת] אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ."19 בפרק זה גם מובאת התגובה של העם, שלא בדיוק אוהבים את הגישה הרדיקלית של ירמיהו:

" וַיִּשְׁמְעוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל הָעָם אֶת יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּבֵית יְהוָה: וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל הָעָם לֵאמֹר מוֹת תָּמוּת: מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם יְהוָה לֵאמֹר כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב וַיִּקָּהֵל כָּל הָעָם אֶל יִרְמְיָהוּ בְּבֵית ה'"20

נראה שלכהנים והעם מאוד מפריע האיזכור של בית ה' כשילה, והרעיון של חורבן אפרים. צריך לזכור שהעם אולי לא מכיר את שבט אפרים, אבל הוא בהחלט יודע מה קרה להם לפני קצת יותר ממאה שנה. ספויילר – הם מתו.2122 מי שלא מת, נלקח בשבי. הם השאירו אחריהם חורבן טוטאלי, וארץ שוממה שמזכירה לכולם את הכוח של אשור. הם לא בדיוק רוצים להיות כמוהם, ולא אוהבים במיוחד את ההשוואה הזאת.

ובחזרה להקדמה שלנו – נניח עכשיו שיש לוי שמאמין לירמיהו, יודע שהוא דובר אמת, ורוצה לשכנע את העם להאמין לו. מה הלוי שלנו צריך לעשות? לצאת בהכרזה כוללת שירמיהו צודק, לפתוח מפלגה פוליטית חדשה שמכריזה בירמיהו כנביא האלוהים, ולהכריז על מרי אזרחי? זה כנראה לא הדבר הכי חכם, בעיקר למי שמאמין באידיאל של שלמות הגרון היהודית. אז מה עושים? אומרים את זה בדרך פחות ברורה כמובן.

אותו לוי יחבר מזמור שלכאורה מתנגד לירמיהו, בבחינת תן לכהן את אשר לכהן – הוא מדגיש את ההבדל בין אפרים ליהודה, מזמור חשוב עם מוסר השכל וחידות מני קדם. אבל מזמור שמתחת לפי השטח מכיל שאלה - "הם היו השבט השולט ראשון בארץ, וככה זה נגמר. זה עבר. אבל אנחנו השבט השולט השני – ואיך לעזאזל אנחנו נגמור, לדעתכם? איזה שבט סתום! עליו אתם צריכים לבכות".

המזמור יכלול הדים לדברי ירמיהו. הוא יתייחס לתיאור ירמיהו בספר מלכים:

"וַיְהִי כִּי חָטְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' אֱלֹוהֵיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּירְאוּ אֱלֹוהִים אֲחֵרִים: וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ: וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אֱלֹוהֵיהֶם וַיִּבְנוּ לָהֶם בָּמוֹת בְּכָל עָרֵיהֶם מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר: וַיַּצִּבוּ לָהֶם מַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וַיְקַטְּרוּ שָׁם בְּכָל בָּמוֹת כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר הֶגְלָה ה' מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ דְּבָרִים רָעִים לְהַכְעִיס אֶת ה': וַיַּעַבְדוּ הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם לֹא תַעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וַיָּעַד ה' בְּיִשְׂרָאֵל וּבִיהוּדָה בְּיַד כָּל נביאו [נְבִיאֵי] כָל חֹזֶה לֵאמֹר שֻׁבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְשִׁמְרוּ מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבֹתֵיכֶם וַאֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם כְּעֹרֶף אֲבוֹתָם אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ בַּה' אֱלֹוהֵיהֶם: וַיִּמְאֲסוּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם וְאֵת עֵדְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם: וַיַּעַזְבוּ אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹוהֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה שנים [שְׁנֵי] עֲגָלִים וַיַּעֲשׂוּ אֲשֵׁירָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבָּעַל: וַיַּעֲבִירוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ וַיִּתְמַכְּרוּ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ: וַיִּתְאַנַּף ה' מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו לֹא נִשְׁאַר רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ."23

המשורר יודע את דברי ירמיהו ולפיכך הוא יתייחס במזמור שלו לעדות, לבמות, לניסים הגדולים ביציאת מצרים. הוא ידבר על מסורת האבות, ועל כך שהם חוטאים כאבותם אשר ניסו את ה', שהם לא זוכרים את הברית ואת הנפלאות.

המשורר ישתמש בביטויים בעלי משמעות כפולה, הוא מייעד את המזמור למי שיש לו אוזניים ומנסה להבין לא רק את הפשט. הוא יזכיר ללא הפסקה את שבט אפרים ואת שילה, אבל לא את שומרון. אבל כאשר האדם בקהל ישמע על חורבן גדול ואדיר שקרה בשומרון, על מה הוא יחשוב? על מאורע היסטורי זניח לפני מאות שנים, או על מה שהוא יודע שקרה וכולם עדיין בטראומה? כאשר אדם ישמע את הביטוי "וַיִּמְאַס מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל", את מה זה יזכיר לו? מה הביטוי "וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר" יזכיר לו? ובסוף, כאשר מדובר על ההצלה הניסית העצומה שאף אחד לא ציפה, ממש כמו הרג פתאומי של רוב מחנה האויב, הרג שבעקבותיו האויב נסוג ולא חוזר עוד, האם ה' ישן רק בעבר והתעורר לאחר חורבן שילה, או שמא הוא גם ישן לפני קצת יותר ממאה שנה, בחורבן מלכות ישראל? לאחר כל זה, מגיע המשורר ומתאר את נטישת שילה ובחירת יהודה. במקום משכן יש מקדש, ועכשיו יש את דוד והכל טוב. הכל טוב? רגע, הייתה את קריעת ההמלכה, היה חורבן, האם הכל סבבה? המשורר שואל – הוא מאס בשבט שילה, ובחר בנו. הוא הוביל אותנו באותו מסלול, מי ערב לכם שהסוף לא יהיה אותו הסוף?

-------------

1.   אזהרת ספויילרים וכו'  חזרה ללמעלה

2.   כמובן, אני תיארתי בצורה קצת שקופה. הוא יצטרך לעשות את זה פחות ברור, זה כל האתגר. למרבה המזל, איננו חיים במדינה טוטליטרית, ולכן איני צריך לכתוב רמזים כאלה.    חזרה ללמעלה

3.  אני לא אביא את הטקסט המפורש של המזמור, כי הוא ממש ארוך. אני אביא את הפסוקים הרלוונטיים בהמשך. מומלץ לקרוא את המזמור במקביל.    חזרה ללמעלה

4.  תהילים, ע"ח, א'.    חזרה ללמעלה

5.  דברים, ל"ב,  א'.    חזרה ללמעלה

6.   בשמואל א' פרק ד'. הקרב מול פלישתים בו ארון הברית נלקח בשבי, חפני ופנחס מתו, ושילה נחרבה.    חזרה ללמעלה

7.   שישה מ 13 השופטים היו צאצאי יוסף. כמו כן, בספר שופטים אנחנו רואים שאפרים לוקחים תפקיד דומיננטי. יהושע היה משבט אפרים, בני אפרים רבים עם השופטים לגבי מנהיגות (הם חושבים שהם מנהיגים, כהמשך לשבט, חלקים לא מבוטלים בספר סובבים סביב הר אפרים.כמו כן, אפרים "בכור", או לפחות היורש של יוסף שהיה "מלך" השבטים.    חזרה ללמעלה

8.  זה מובן מכך שהם באים בטענות כלפי שני שופטים. הם חושבים שהם המנהיגים, ולא מרוצים כאשר מישהו אחר לוקח אחריות ולא מדבר איתם. גם יפתח אומר שהוא חיכה שהם יעשו משהו (אפשר לומר שזה בגלל שהם רבים איתו, אבל עדיין).כמו כן, יהושע היה אפרתי. מבחינתם ההנהגה ניתנה ליהושע, ואז להם. בנוסף, כפי שציינתי אפרים הוא הבן ה"בכור" של יוסף מנהיג השבטים.    חזרה ללמעלה

9.  תהילים, ע"ח, ס"ד.   חזרה ללמעלה

10.  שם.    חזרה ללמעלה

11. להרחבה עיינו בשמואל א', פרק ד'.    חזרה ללמעלה

12.  אולי כמו אצל דוד שניגן לשאול והפיג ממנו רוח רעה.    חזרה ללמעלה

13.  דברי הימים א', כ"ה, א'-ב'.    חזרה ללמעלה

14.  תהילים, ע"ט, א'.    חזרה ללמעלה

15.  וכמובן שאת המזמורים האחרים שעוסקים בחורבן כתבו צאצאים מאוחרים יותר של אסף.   חזרה ללמעלה

16.  תהילים, ע"ח, נ"ח.    חזרה ללמעלה

17.  ככל הנראה עמ"י האמין שמקום האלוהים לא יכול להחרב, ולפיכך אם ירמיהו אומר את זה הוא נביא שקר וצריך להרוג אותו. זה נראה לכאורה דבר תמוה – הרי ידוע לנו שהמקדש נחרב פעמיים, והמשכן גם כן. אז צריך לזכור שלהם לא היה את הניסיון הנ"ל, וחורבן שילה לא באמת היה המקדש אלא מין תחנת ביניים, ולכן לא יתכן שאלוהים יהרוס את המקדש האמיתי ששם הוא שוכן. בצורה דומה, אם אני בשבת נח"ת אלך ואומר לאנשים שאני נביא, וה' הזהיר אותי שהוא הולך להתאבד כי נמאס לו ממנו, כנראה יחשבו שאני מטורף וכופר. להגיד דבר כזה באמצע בית המקדש זה על סף ההתאבדות.    חזרה ללמעלה

18.  ירמיהו פרק ז' פסוקים י"ב - ט"ו.     חזרה ללמעלה

19.  ירמיהו פרק כ"ו פסוק  ו'.    חזרה ללמעלה

20.  שם, פסוקים ז' - ט'.    חזרה ללמעלה

21.  ספויילר 2 – כולנו נמות.    חזרה ללמעלה

22.  ראו מלכים ב', פרקים י"ז - י"ח.    חזרה ללמעלה

23.  מלכים ב', י"ז, פסוקים ז' - י"ח.    חזרה ללמעלה