פרשנות קדומה למקרא- ספרים חיצוניים/אורי ארליך

דיסקליימר - מאמר זה לא נכתב מנקודת השקפה דתית אלא מחקרית על כלל נקודות המוצא המתבקשות מכך. אין פירוש הדבר שהמאמר לא יכיל חומרים פרשניים לגיטימיים לחלוטין ורלוונטים לכולנו שיכולים לעזור לכתיבת מאמרים ושיעורים, אך האחריות היא על הקורא בלבד ואני מבקש ממי שלא ירגיש בנוח ממאמר זה שלא יקרא כדי למנוע חוסר נוכות, אין לי שום כוונה לפגוע. אם מישהו מרגיש ממש לא בנוח ורוצה לשמוע גרסא מקוצרת תמציתית מאוד שלא מכילה קטעים בעייתיים - אפשר לפנות בפרטי. לקורא שרוצה לדעת איך זה מסתדר לדעתי מבחינה דתית - אפשר לפנות בפרטי. אם אפשר לא לעורר סערה סביב מאמר זה, אשמח מאוד. 

 

הקדמה קצרה:

ראשית, נפתח בשאלה הדבילית – אם הייתם יכול להוסיף ספר לתנ"ך, איזה ספר היית מוסיפים?

 

התשובה האמתית שלי היא כנראה "בשורות טובות", אבל כדי להבין אותו צריך להכניס את חזון יוחנן…

 

כולנו יודעים שהתנ"ך ערוך וחתום, נכון? זה מכלול ספרים שלם וסגור, שאי אפשר לפתוח מחדש ולהוסיף לו ספרים, נכון? נשאלת השאלה – ממתי זה ככה? השאלה הזאת היא הבסיס להבנת המשך המאמר הזה, ויכולה להאיר לנו תופעה מרתקת בימי בית שני.

 

חז"ל אומרים שהתנ"ך נכתב עד ימי עזרא, כך גם יוסף בן מתתיהו אומר לנו (אבל הוא מדבר על 22 ספרים, ולא 24 כמו שיש לנו היום, לא משנה). אמנם המחקר לא בהכרח מסכים עם טענה זו, אך נעזוב את זה כרגע. מכל מקום – בימי תחילת בית שני, עדיין נכתבו ספרים. מתי התנ"ך נערך? זה לקח מאות שנים, ולא היה תהליך פשוט. לפי רוב החוקרים בימינו, התנ"ך נחתם בערך בשנת 70 לספירה, לאחר חורבן הבית! לפיכך, מבחינת היהודי הפשוט בימי בית שני, לא היה קאנון תנ"כי מחייב, התנ"ך לא היה חתום, והיה אפשר להוסיף ספרים נוספים.1 ההבנה הפשוטה הזאת חשובה מאוד, היא מאפשרת לנו להבין כיצד יש אוסף שלם של ספרים לא מקודשים שנכתבו בבית שני כספרים קדושים – הכותב התכוון לכתוב ספרי קודש, אך בפועל הספרים לא התקדשו. כל הספרים הללו, נקראים "ספרים חיצוניים".

​

הערה אחרונה לפני שאני עובר לתוכן המאמר – התלבטתי מאוד האם לדבר כאן על כת מדבר יהודה, האיסיים והכתות של בית שני. החלטתי לוותר על זה, כי זה ידרוש המון הסברים (שחלק מהם שנויים במחלוקת במחקר כיום), ולא בהכרח יעזור. אבל בלא כלום אי אפשר, ובכל זאת צריך לומר כמה מילים על מנת להבין את המציאות שבה הפרשנות נכתבה, ובהכרח גם את המשמעות עצמה. זה נכון לגבי הספרים החיצוניים (שבזה נעסוק במאמר), אבל גם לגבי פרשנויות קדומות נוספות מימי בית שני (או קצת אח"כ). אנחנו צריכים להבין שבימי בית שני, עם ישראל היה מפוצל – באמצע-סוף בית שני יש לנו את האיסיים, הפרושים, הצדוקים ובהמשך גם את הנוצרים. כל אחת מהכתות האלה מתפצלת לעוד תתי-זרמים, ובאופן כללי יש קבוצות רבות. לא כל הקבוצות הללו הסכימו עם הפרושים (=חז"ל) לגבי כל דבר ודבר, וכל זרם התייחס באופן שונה לשאלות כמו בחירה חופשית, מקור הרוע, ההשגחה האלוהית וכו’. כאשר אנחנו קוראים חיבור מהתקופה, לפעמים נצטרך להבין מה הרקע שלו ולאיזה זרם הוא שייך על מנת להבין אותו בצורה טובה יותר. לפעמים גם נראה רעיונות "כפרניים" למדי שאינם מהזרם הפרושי. 

​

במאמר אני לא אדון בפירוט על הזרמים, אלא אדבר על הספרים עצמם וכדרך אגב קצת על מחבריהם והמניעים שלהם. ייתכן שהחלטה זו שגויה, אך אני חושב שמכיוון שהמאמר עוסק תנ"ך, זו הדרך הנכונה. 

​

קצת יותר על קאנוניזציה (איסוף וגיבוש של כתבים) וספרים חיצוניים (הקדמה ארוכה):

​

הזכרנו שהמקרא נחתם רק לאחר החורבן, עכשיו נעסוק קצת יותר בקאנוניזציה של התנ"ך בצורה עמוקה יותר. 

קודם כל, אנחנו צריכים לדבר קצת על קאנוניזציה באופן כללי. מה גורם לקאנוניזציה? מה ההשפעות של קאנוניזציה? איזה סוגי קאנון יש? בדרך כלל קאנוניזציה מתרחשת בעקבות משבר או חשש שהמסורת תתפרק. המעצבים של הקאנון מפחדים שהמסורת תיהרס, אז הם יוצרים קאנון מסודר של המסורת2 – הוא תקין, כל השאר בחוץ. כדוגמא אפשר לראות את חתימת המשנה – יש פחד שהתורה שבעל פה תעלם, אז אנחנו לוקחים חלק מהתורה שבעל פה3, וקובעים אותה כקאנון מחייב על מנת לשמור את המסורת. בעצם פעולת הקאנון יש צנזורה – כתבים מסוימים נכנסים ואחרים נדחים, לכל קאנון יש ספרים חיצוניים שלא נכנסו, ולעתים יבואו זרמים מתוך החברה ויערערו על הקאנון. הדברים האלה נכונים לכל קאנון באשר הוא – התנ"ך, הברית החדשה, מערכת המשפט, או הגמרא. לפעמים הקטעים שנשארו בחוץ ידחו אקטיבית (ותאסר הקריאה בהם), ולפעמים הם פשוט יהיו במדרגה נמוכה יותר; נחזור לזה בהמשך.

 

מעניין לציין שיש שני סוגי קאנון – המחייב והמעצב. הקאנון המחייב זה קאנון חוקי, לעומת הקאנון המעצב שזה הקאנון שמעצב את התרבות, את השפה ואת הדימויים. יש קאנון שהוא רק מחייב (מערכת המשפט), רק מעצב (ספרים וסרטים מוכרים) ויש קאנון שהוא גם וגם (התלמוד, ובפרט בעולם החרדי). 

 

עוד נקודה חשובה לגבי קאנוניזציה – לא תמיד הקאנוניזציה היא מודעת (ובעקבות משבר / פחד / צורך). אם ניקח כדוגמא את "הארי פוטר" – הייתה תקופה מסוימת שבה היה "חובה" לקרוא את זה, הדימויים סבבו סביב הסדרה, והשיח עסק בה. האם ישבו שני אנשים עם גלימות ארוכות וחתול וכפו עלינו לקרוא "הארי פוטר"? לא, אבל בפועל זה הפך לקאנון. לעומת זאת – המשנה, התלמוד, הברית החדשה, ומערכת המשפט העברי התקבעו כקאנון בהחלטה מסודרת ומודעת בעקבות צורך גדול.

 

לאחר שדיברנו קצת על קאנוניזיה, נדבר על התנ"ך. חז"ל אומרים לנו שהנבואה נפסקה לאחר חגי, זכריה ומלאכי, ואנחנו צריכים להבין – מה זה אומר שהנבואה פסקה? האם חלה ירידה בכמות הנביאים עד שהיא נעלמה לגמרי? לא ולא. עד היום יש הטוענים לנבואה! המורמונים4 מאמינים בהתגלות נמשכת ובנביאים, ומי שהולך בירושלים יכול למצוא לפעמים אנשים שהם בטוחים שהם מתנבאים ועוד רגע יגיע יום הדין. לאחר חגי, זכריה ומלאכי עדיין היו אנשים שאמרו שהם נביאים ו"ניבאו" נבואות, זה לא פסק. חז"ל החליטו באופן רטרו-אקטיבי שכל הנבואות מתקופה מסוימת והלאה היו שגויות ושקריות (ובכך כרתו ענף שלם של ספרים והגדירו אותו כחיצוני לקאנון ולעיתים כשקרי), אבל מבחינת האדם הפשוט באותה תקופה לא בהכרח חל שינוי, והנביאים עדיין נביאים, והספרים החדשים קדושים כי הם ניתנו בנבואה והתגלות.5
 

נכון, חז"ל לא היו היחידים שדיברו על שינוי בנבואה. גם בתקופת בית שני אנחנו רואים זרמים שחשבו שהנבואות של היום זה לא הנבואות של פעם, ואנחנו לא ברמה של הנביאים הראשונים. עם זאת, אין ללמוד שככה כל העם חשב, או שספרים "קדושים" לא המשיכו להופיע ולהתגלות (גם אם הם לא נבואות חדשות). חלק מהספרים החיצוניים עליהם נדבר נחשבו כקדושים לכל דבר ועניין, וחלקם אף נתקדשו והפכו לקאנון, פשוט לא הקאנון התנ"כי הרגיל.

 

אף על פי שהספרים החיצוניים לכאורה "נדחו" מהקאנון, חלקם נכנסו לקאנון של יהדות אתיופיה וחלקם הוזכרו בצורות שונות בספרות התורנית. כלומר, הם לא נדחו לגמרי וחלקם חזרו ליהדות הרבנית (או לא נדחו מלכתחילה, כמו אצל יהדות אתיופיה שם זה חלק מהקאנון של כתבי הקודש), זאת אף על פי שלכאורה "אסור לקרוא בהם".6 

 

מכיוון שיש המון ספרים חיצוניים, אנחנו נחלק אותם לכמה חטיבות:

 

א. הספרים החיצוניים על התורה (ספרים שמוסיפים / מרחיבים סיפורים מהתורה, או מדברים על דמויות שמופיעות בתורה)

 

ב. הספרים החיצוניים על הנביאים (כנ"ל)

 

ג. הספרים החיצוניים על הכתובים (כנ"ל)

 

ד. ספרים חיצוניים שלא עוסקים במקרא (כגון ספר יהודית או מקבים)

 

החלוקה הזאת לא מחייבת, אבל זו החלוקה של אברהם כהנא, וזו חלוקה נוחה שעושה סדר. 

בהמשך המאמר נדבר על כמה ספרים חיצוניים ספציפיים כפרשנות. מכיוון שהגעתם עד לפה, אני מניח שאתם מבינים למה פרשנות יכולה לעזור לנו ואיך אנחנו משתמשים בה, אז אני לא אסביר. הערה אחרונה – יש גרסאות שונות לספרים חיצוניים, וזה יכול לעצבן מאוד. למרבה השמחה – אם זה רעיון פרשני טוב והוא עוזר לכם, זה מצויין ואפשר להסתפק בזה. בנוסף – מדי פעם תראו אזכור (בספר שמתייחס לספרים החיצוניים או סתם במדעי היהדות) שמתייחס למשהו כעובדה גמורה ותשברו שעות על גבי שעות בשביל להבין מה לעזאזל המקור של זה והאם זה יכול לפתור קושי פרשני. כשזה קורה – ברכותי, אני מזדהה, זה סיוט. 

 

ספר היובלים:

 

לפני שנדבר על ספר היובלים, אני רוצה לדבר על סוגת (ז'אנר) "מקרא משוכתב". הכתבים בסוגה זו היו שכתובים של המקרא וכללו תוספות והרחבות (ולפעמים גם קיצוצים). השכתוב לא נעשה סתם מתוך רצון טוב, אלא מתוך רצון לפרש את המקרא ולהסביר אותו (או לעתים להחליף אותו לגמרי), וזה בדיוק מה שמעניין אותנו – פרשנות המקרא. הרעיון של שכתוב המקרא היה רווח בימי בית שני (כיוון שהתנ"ך עוד לא נחתם, היה "פשוט יותר" לשכתב אותו), ובין השכתובים נראה את ספר היובלים, קדמוניות המקרא של יוסף בן מתתיהו, ויש חוקרים הטוענים שגם דברי הימים.
 

אם אנחנו כבר עוסקים בפרשנות ובשכתוב המקרא, ראוי להזכיר את ספר הישר7- ספר אגדה מימי הביניים שמדבר על עם ישראל מתקופת האבות עד השופטים. זה ספר מאוחר בהרבה למה שאנחנו נעסוק בו, אבל גם הוא נכנס לקטגוריית הפרשנויות הלא מוכרות שאפשר להביא לשיעור. 

 

אז עכשיו נעבור לספר היובלים. ספר היובלים נולד בתוך העם היהודי אך לא ברור מתי ואיפה בדיוק הוא נכתב (אם כי כנראה הוא נכתב באזור המרד החשמונאי – הוא יוצא כנגד העירום וכנגד יהודים בלתי נימולים, ואולי זה נגד המתייוונים. לפי רוב החוקרים הוא נכתב בין 180 ל120 לפני הספירה). הוא מעין מדרש לספר בראשית ותחילת שמות ועוסק בתולדות העולם (ובפרט העם היהודי) עד מתן תורה. על פי תחילת הספר, משה מקבל את התורה ולאחר מכן מלאך הפנים מספר לו את ההיסטוריה מבריאת העולם עד לרגע שמשה מגיע להר סיני, וזה ספר היובלים. 

 

שלוש נקודות שצריך להדגיש לגבי ספר היובלים:

 

* בספר היובלים יש עיסוק רב עם הזמן ומתי קרה כל דבר, וכאן צריך לציין שלוח השנה והחגים שלהם שונה – השנה שלהם היא שנת שמש. כל תפיסת הזמן שלהם הייתה שונה, ומבחינתם שאר עם ישראל שיבש את הלוח.

 

* ההלכה שלהם שונה במובנים רבים. לא נכנס לפרטים כי זה לא מעניין כרגע, אבל כדאי להיות מודעים לזה. יש מאמר של ד"ר יאיר פורסטנברג על הלכות שבת בקומראן, מאמרים שונים על קומראן בכלל והיובלים בפרט.

 

* ספר היובלים האמין בתפיסה דואליסטית – יש את האל הטוב ומתחתיו יש קבוצה של מלאכים. חלק מהמלאכים האלה מרדו (ובראשם השטן) והם מקור לחלק גדול מהרוע בעולם. הרעיון הזה של מלאכים רעים (שאינם תחת הקב"ה) נועד לפתור את השאלה "איך האל הטוב עושה משהו רע?” ושאלה זו קיבלה תשובות שונות בימי בית שני.

 

נעבור עכשיו לשלוש דוגמאות מספר היובלים. 

 

* סיפור אברהם – זאת דוגמא מהסמינריון הדרכה, אבל אני אחזור עליה. בתורה אברהם מגיע משום מקום. מי הוא? מה מיוחד בו? למה הוא נבחר? ספר יובלים עונה לנו תשובה מאוד מפורטת שאני לא אביא את כולה – כבר מגיל צעיר אברהם נלחם באלילים, חולל ניסים, סירב לעבוד עבודה זרה, ובסופו של דבר התפלל לה’ ושאל אותו באיזה דרך ללכת.8 התשובה שהוא קיבל זה לעלות לארץ כנען, ואז מגיע לנו סיפור די דומה לבראשית. ספר היובלים בעצם מרחיב את הסיפור המקראי ונותן לנו את הרקע לסיפור אברהם. זה חלק מהפרשנות השימושית שמשכתבת את המקרא – השלמת סיפורי רקע. במקרה זה, השלמה דומה הגיע למדרש. 

 

* עקדת יצחק – נשאלת השאלה הבסיסית, למה הקב"ה ניסה את אברהם? מדרשים שונים ניסו לענות את התשובה, ובכך גם ספר היובלים: “ויבוא השר משטמה ויאמר לפני האלוהים הנה אברהם אוהב ומוקיר את בנו יצחק מכל: אמור אליו להקריב אותו לעולה על המזבח וראה תראה אם יעשה את הדבר הזה למען תדע אם נאמנה רוחו בכל אשר תנסהו:“9 בעצם השטן הסיט את הקב"ה לפגוע באברהם, קצת כמו בסיפור איוב.
 

כאן יש פרשנות תאולוגית (למה באים ניסיונות על האדם) ולא השלמת סיפור רקע.

 

* דוגמא אחרונה תעסוק במגדל בבל – מה היה החטא שם? זו שאלה גדולה ומפורסמת, כי המקרא בבראשית לא ברור, כתוב "וַיֹּאמְרוּ הָבָה ׀ נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שֵׁם פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ׃"10. מה החטא בלבנות מגדל? ספר יובלים מדגיש לנו את החטא ואומר - “כי בימיו בנו עיר ומגדל באומרם נעלה בו השמימה"11. לעלות לשמים זה כבר סיפור אחר, נראה שיש פה מרד וזה כבר חטא. ספר היובלים מדגיש שהחטא היה מרד באלוהים.

 

ספר אדם וחוה:12

 

אז אחרי שדיברנו על ספר היובלים, נעבור לדבר על ספר אדם וחוה. זה ספר די קצר, שעוסק באדם וחוה ובסיפוריהם בגן עדן. 

 

הספר מתחיל בסיפור מקוצר של קין והבל, ואז עובר לאדם שחולה ועומד למות. אדם מספר את סיפור חטא עץ הדעת ואת הגירוש מגן עדן. חוה מצטערת מאוד על שהחטיאה את אדם (ובעקבות כך הגיעו כל הצרות), ורוצה לעזור לו להבריא. בעקבות כך חוה ושת יוצאים לגן עדן להתחנן בפני ה’ שיביא להם שמן מעץ החיים שיציל את אדם, אבל ה’ לא נותן להם. חוה מספרת לשת כל מיני סיפורים על גן עדן והחטא. בסוף מכיוון שהם לא מביאים לאדם את התרופה הוא מת.

 

הספר מדבר על סוגיה מעניינת בעץ הדעת – למה הנחש החטיא? לנו זה נראה כל כך ברור שהנחש החטיא את אדם וחוה ששכחנו לשאול – למה שהוא יעשה את זה? למה שהנחש יחטא ויחטיא? אנחנו יכולים להבין למה אדם חטא (חוה הסיתה אותו), וגם למה חוה חטאה (הנחש הסית אותה), אבל מה עם הגורם הראשון בשרשרת? ספר אדם וחוה עונה לנו על השאלה ע"י הכנסת גורם חדש למערכת – השטן. כפי שאמרנו מקודם לגבי ספר היובלים, השאלה של מקור הרוע בעולם מאוד העסיקה זרמים שונים בימי בית שני. הפתרון של ספר אדם וחוה לרוע הוא השטן – השטן הסית את הנחש, ואז כל התהליך ברור. לגבי השטן – אין שאלה למה הוא רע, זה הג’וקר ששולפים לגבי שאלת הרוע בעולם, הוא פשוט רע וגמרנו, הוא מקור הרוע בעולם.

 

סוגיה נוספת שמעניין להסתכל עליה היא סיפור קין והבל. לפעמים חוסר משהו מעיד על חריגה, ובהקשר שלנו – סיפור קין והבל מסופר בתמציתיות רבה עד מאוד. חוה חולמת שקין שותה את הדם של הבל (באכזריות רבה), קמה בבוקר, ומגלה שקין רצח את הבל. אין סיפור על קרבנות, אין סיפור רקע, במקום זה מופיע כדרך אגב שקין הוא "בן כעס". מה זה בן כעס? ומה המניעים של קין לרצוח את אחיו? 

 

אני רוצה לספר לכם שהניסיון להבין מה לעזאזל פירוש הביטוי הזה (ומה לעזאזל הולך שם) גבה ממני עצבים רבים. במקרה קצת אחרי שלמדתי את זה, קראתי חומר אחר ולפתע ראיתי הערת שוליים שבעקבותיה הלכתי לחפש בעוד ספר, בו ראיתי עוד הערה שלא ממש עזרה לי. הייתי ממש שמח שיש לי כיוון התחלתי שהלכתי לכמה רבנים שלא עזרו לי ולא היה להם פתרון, הלכתי לד"ר לתלמוד שלא עזר לי, חיפשתי שוב בספר רלוונטי וראיתי אזכור שתומך ברעיון שלי לגבי פירוש הביטוי אבל לא כותב מקור או זמן ולכן לא מוכיח את הרעיון שלי. התחלתי לפנות לחברים שהפנו אותי הלאה וגם זה לא עזר. הלכתי לפרופ’ לספרות חז"ל והעולם הרומי שלא עזר לי, וכבר חשבתי לפנות לפרופ’ מפורסם בעברית שמתעסק במדרש וספרות חז"ל, אבל אז ד"ר לתנ"ך ענה לי על השאלה ומצאתי תשובה. למה אני מספר לכם את כל הטירוף הזה? כדי שתבינו שלפעמים שוברים את הראש, אבל הייתי ממש שמח כשקיבלתי תשובה שיש סימוכין לרעיון שלי ושהוא כנראה נכון. ככה לומדים.

 

אז מה פירוש הביטוי? בלי להיכנס להוכחות (מי שרוצה לשמוע את ההוכחות, שיפנה אלי בפרטי. אני כתבתי מאמר שסוקר את הגישה באופן רחב) – לדעתי הכוונה היא שקין הוא בן של חוה והשטן, לא של אדם. זה מסתדר לנו מעולה מבחינה תאולוגית – לא רק שהשטן הדיח את חוה לחטא הראשון והוא מקור הרוע בעולם, בן השטן (ובעצם לא בן אדם "אמיתי”) ביצע את הרשע בעולם. מאיפה הגיע הרשע? השטן, פעמיים – הן בהקשר של חטא עץ הדעת והן ברצח הראשון שבוצע ללא שום סיבה טובה מלבד רשעות השטן.

 

צוואות השבטים: 

 

לפני שנסיים אני רוצה לדבר על ספר נוסף – צוואות השבטים. לפני שאני מדבר על הספר, אני רוצה להקדים שז’אנר ה"צוואות" היה נפוץ בימי בית שני. בז’אנר הזה אתה ממציא צוואה של אדם חשוב שמת מזמן, ובעצם אתה מעביר את עמדתך ודעתך דרך עיניו של אותה דמות חשובה. קצת כמו הז’אנר של המצאת המכתבים13 בימינו. בין צוואות אלו היו צוואות של גיבורי המקרא – איוב, אברהם, יהושע, קהת, וכן על זו הדרך.

 

בניגוד לשני הספרים הקודמים שהזכרתי שיצא לי לקרוא מהם חלקים גדולים, בספר הזה כמעט לא נגעתי באופן ישיר. עיקר העבודה שלי מול הספר הייתה כאשר הזכירו אותו במשהו שלמדתי, ולא ניסיתי בעבר למצוא בו פרשנות לבעיות שהיו לי או סתם לקרוא אותו על הסדר. אז למה אני מזכיר אותו? כי צריך לדעת שהוא קיים, והוא יכול להיות מועיל גם אם אני לא למדתי אותו. מנגד, אני כן מציין שהחלק הזה יהיה פחות מבוסס על היכרות אישית. באופן כללי אני כותב על נושא ענק, ולא הספקתי ללמוד מספיק לעומק את כל חלקיו. אני משתדל לא להכנס לפינות ולומר את מה שמוסכם באופן יחסי במחקר, אבל גם אני בן אדם ובמהלך העבודה והמחקר שאני עושה לפני כתיבת כל מאמר ייתכן שאטעה.

 

צוואות השבטים הן "לכאורה" הצוואות שבני יעקב אמרו לבניהם לפני מותם, והן כוללות את סיפור חיי הנפטר וחטאיו, הוראות לשבטים, ולפעמים קטעים על אחרית הימים. מעניין לראות בסוף רוב הצוואות הוראה להישמע ללוי/יהודה (משקף את התקופה בה זה נכתב – קונפליקט בין המלוכה לכהונה). ככל הנראה נוספו לספר חלקים נוצריים עם השנים, אך זו עדיין בגדר הפרשנות הקדומה. כמו כן, הקטעים שנמצאו בקומראן הן לפני השפעה נוצרית (כיוון שהנוצרים עדיין לא היו14). הצוואות יכולות ללמד אותנו על השבטים ועל יוסף, ועל נושאים קשורים כגון – יחסם משפחתיים, איך להתמודד עם ניסיונות מיניים15 (וגם דתיים ותרבותיים), ואיך צריך להתנהג בארץ זרה. 

 

מלבד צוואת יוסף שכולה מלאה פרשנויות ודברי מדרש על מכירת יוסף, נביא עוד דוגמא אחת מוכרת שהשתרשה במדרש, באגדה ובפיוטים. זבולון מתאר את המכירה כילד קטן שלא היה מעורב במעשה, ולא לקח את הכסף מהמכירה. בנוסף הוא מזכיר משהו מאוד תמוה – האחים קנו בכסף נעלים. נשאלת השאלה – מה זה קשור? למה זה טוב? התשובה היא מתוך עמוס16- “כֹּה אָמַר ה' עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל־מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם׃"17. ככל הנראה הם פירשו את הפסוק על יוסף שמכרו אותו בעבור נעלים. רעיון פרשני זה חזר ליהדות בצורות שונות.

 

סיכום:

 

אז לסיכום: דיברנו על קאנוניזציה של התנ"ך וגם באופן כללי, על ספרים חיצוניים ועל שכתובי התנ"ך,ראינו מקורות פרשניים שונים – ספר הישר, ספר היובלים, ספר אדם וחוה ובאופן מועט גם את צוואות השבטים. לא עסקנו בהרבה ספרים חיצוניים, וגם במאמר הבא לא נספיק לכסות את הכל.18 מטרת המאמרים היא לא לסקור את הכל, אלא לתת סקירה כלשהי של כמה ספרים מסוימים שחשובים לדעתי וכדאי להכיר אותם, מעבר לכך יש ספרים חיצוניים רבים שאפשר לקרוא עליהם ולהיעזר בהם. במהלך לימודי בחודשים האחרונים פתחתי לא מעט ספרים חיצוניים שונים ומשונים, ואף על פי כן הספקתי ללמוד באופן רציני ועמוק רק קטעים לא רבים מתוך הספרים החיצוניים – זה עולם שלם שקשה ללמוד את כולו, אבל כדאי לדעת שהוא קיים ולא לפחד ממנו. 

 

אני רוצה להעיר הערה לסיום – לבסס שיעור על כמה מקורות מהספרים החיצוניים לעתים זה קשה. יש כמה סיפורים מלאים בחומר, אבל לגבי שאר הסיפורים יש מעט אזכורים. זו אחת הסיבות שאני רוצה להוסיף כלים נוספים בהמשך – יוסף בן מתתיהו, פילון האלכסנדרוני, ואולי אף פשרים ומדרשים. ביחד זה אמור לספק כמות די גדולה של חומר, וכמובן שיש את התנ"ך עצמו...

 

אחרי סיכום:

 

ושוב אני רוצה לשבור את הקיר הרביעי ולבקש ממכם לכתוב מאמרים או להעביר שיעורים, ורצוי גם לומר לי שעשיתם את זה על מנת שאני אשמח (או לבקש ממני עזרה ואני אעזור בשמחה כמיטב יכולתי). אם אתם לא רוצים לקחת מכאן דוגמאות כי אז כולם ידעו שלקחתם מכאן, אל תדאגו – זה עדיין בסדר. 

 

נכון, לפעמים זה קשה ולפעמים תמצאו את עצמכם ערים בשתיים בלילה ומנסים להבין פרשנות כלשהו או לפתור בעיה כלשהי, וזה יהיה מתסכל ומעצבן. אבל זה לימוד התנ"ך, וזה חשוב וזה מעניין וכשמגיעים למסקנה זה יכול להיות ממש משמח.

 

ושוב, מוזמנים לשלוח הערות והארות, אני אתייחס לזה במאמרים הבאים. מקווה שהקריאה הייתה טובה, בהצלחה.

 

------------

1. זאת בהנחה שהייתה לו גישה לתנ"ך, הנחה שחלק מהחוקרים חולקים עליה וטוענים שהתנ"ך היה כמעט ורק במקדש ולא יצא משם.   חזרה למעלה

2. לפעמים כי קבוצה מתחרה עשתה קאנון של כתבי הקודש, והקאנון ההוא "לא טוב" בעיני הקבוצה.     חזרה למעלה

3. התוספתא והברייתות לא נכנסו. הרבה מאוד פרטים חשובים לא נכנסו. מעניין לציין שבכל המשנה והגמרא לא מופיע המנהג לקרוא בשם בברית המילה. כמעט לא מדובר על הלכות ברית מילה במשנה ובגמרא.    חזרה למעלה

4.  זרם נוצרי פונדומנטליסט שמאמין בנבואה.    חזרה למעלה

5. בהקשר זה ראוי לציין את זה גם על עבודה זרה ונבואה – נביאי שקר ואלילים היו תמיד. מבחינת האדם הפשוט איך הוא יודע למי להאמין? לנו קל להאמין באופן רטרו-אקטיבי, אך לפעמים נביא השקר נשמע אמין יותר ואף דתי יותר מנביא האמת. דוגמאות לכך אפשר לראות בנבואות הנחמה ברחבי התנ"ך.   חזרה למעלה

6. פעם שמעתי רב שאומר שה"איסור" לקרוא בספרים חיצוניים הוא כנגד חנוך וספרים דומים לו (ספרים אפוקליפטיים או שאם הרמב"ם היה מכיר אותם הוא היה מגדירם כע"ז. כל מיני קטעים מוזרים על ישויות חצי אלוהיות, מלאכים (בקטע שונה מחז"ל) ורעיונות פגאניים-מיסטיים. אלו ספרים מאוד מאוד מאוד בעייתיים מבחינה דתית, חלקם קודשו ע"י הנצרות), ולא כנגד יובלים או בן סירא. הוא עצמו קרא בספרים חיצוניים לא פעם. מסיבה זו לא הכנסתי את חנוך אפילו שכדאי להכיר אותו. הכנסתי ספרים שהם בעייתיים מבחינתנו והתקדשו ע"י הכנסייה, אבל השתדלתי לא להגזים ובפרט לא להביא את חנוך.
   הערה על ההערה – שימו לב שבעצם גם אני "דוחה" ספרים מסוימים ומכניס אחרים מסיבות תאולוגיות או מטעמי מה מעניין אותי ומה יצא לי ללמוד.   חזרה למעלה

7. הערה – השם "ספר הישר" זה שם נפוץ, רצוי לא להתבלבל. אני מדבר על חיבור האגדה מימי הביניים, לא על קבלה, מוסר, גמרא, או שירה.    חזרה למעלה

8.  זה מעניין - כי ביטוי תפילה לגבי הדרך בה צריך ללכת שימש בד"כ במובן המטא-פיזי, ולא הפיזי כמו כאן.    חזרה למעלה

9. ספר היובלים פרק י"ז, פסוקים כא-כב. מכיוון שיש תרגומים שונים לספר היובלים ובכלל זה חלוקת פסוקים שונה, במקרה זה השתמשתי בתרגום שיש בsefaria ובחלוקת הפסוקים שלו.    חזרה למעלה

10.  בראשית, י"א, ד'.    חזרה למעלה

11. ספר היובלים פרק י, פסוק כא. ע.ע. הערה הקודמת על מקורות מספר היובלים.    חזרה למעלה

12. אני קראתי מתוך המהדורה של אברהם כהנא, מהדורות אחרות יכולות להיות שונות ולא להכיל קטעים מסוימים או להכיל קטעים אחרים. זה מחרפן, אני יודע. הסיבה לכך היא שיש כמה כתבי יד של תרגומים שונים לגמרי והמקור אבד.    חזרה למעלה

13.  קריאת שאלה שאתה כתבת כאילו אדם אחר שלח לך אותה על מנת שתוכל להגיד את התשובה שאתה רוצה שתיאמר תוך כדי שתוכל להראות כאילו ישנם עוד אנשים שחושבים כדעתך.   חזרה למעלה

14.  לפי רוב החוקרים והקונצנזוס המחקרי. יהושע אפרון חולק, אבל הטענה שלו מאוד מוזרה לדעת רוב החוקרים (ולדעתי בצדק).    חזרה למעלה

15. בצוואת יוסף יש את סיפור אשת פוטיפר באופן מורחב ומפורט יותר.    חזרה למעלה

16.  עמוס, ב', ו'.    חזרה למעלה

17. למשל פרקי דר"א לח, או לחלופין העובדה שההפטרה של פרשת וישב (בה מתרחש מכירת יוסף) פותחת הפסוק זה.   חזרה למעלה

18. במאמר הזה עסקנו בספרים חיצוניים על התורה, במאמר הבא אני רוצה לדבר קצת על ספרים חיצוניים שלא על המקרא.    חזרה למעלה