מוסריות המלחמה בעמי הארץ /דוד מוריה

​

גם אנשים הנמנים על הציבור החילוני יודו לעיתים שאין הם רוצים להתנתק מאופייה היהודי של המדינה. אין ספק, יאמרו, שיש להשתית את המדינה על מוסר הנביאים. אך מושג זה משמש לדעתם כדבר המנוגד למוסר התורה ה"אכזרי" וה"פרימיטיבי" שכנגדו השכילו, לדעתם, הנביאים ה"נאורים" לצאת. 

 

מספר פרשות בספר דברים עוסקות בענייני מלחמה. אחד משיאי האכזריות לכאורה היא המצווה להילחם מלחמת חורמה ביושבי הארץ הכנענים ולא להחיות כל נשמה.1 היושבים על מדוכת החינוך חששו כל כך מן ההשפעה השלילית שתהיה ללימוד פרקים אלו עד שהציעו לצנזר מתוכניות הלימודים הן את הציווי 'הנוראי' והן את ביצועו 'המזעזע' בימי יהושע.

 

ננסה לבחון האם אפשר בדרך הפשט  להבין את הדברים מבלי להיזקק לטענה המנתקת בין המוסר הטבעי שלנו לבין צו ה'.

 

בין כנענים לבני ישראל

ראשית הבה נבדוק האם יש בציווי זה ביטוי לשנאת זרים גזענית חלילה או להתפרצות מוקדמת של רוח הפשיזם.

 

אם נדפדף מעט אחורה מציווי זה נגלה לתדהמתנו ציווי חמור יותר המופנה דווקא לאנשינו. עיר שלמה של יהודים החליטה בבחירה חופשית לעבוד ע"ז. התורה מצווה2 על חורבנה המוחלט של העיר הכולל הריגת כל התושבים, שרפת העיר באש לרבות כל הרכוש של התושבים ואיסור לבנותה מחדש אי פעם בעתיד.

 

אמנם מי שמכיר את ההגבלות המחמירות ביישום המעשי של דיני ה'מות יומת' לאדם פרטי בתורה ואת העובדה הנגזרת מכך שעונש מוות היה נדיר מאוד אם בכלל בוצע אי פעם, יבין בוודאי שהסיכוי שדבר כזה יתממש כשמדובר בעיר שלמה הוא אפסי. התורה שבכתב מטרתה למסור לנו את ההתייחסות העקרונית והחמורה וכהשלמה לכך התורה שבעל פה מוסרת את האיזון הנכון ביישום המורכב  בחיי האדם. כלל זה נכון אולי גם לעקרונות נוסח לא תחייה כל נשמה. 

       

המסקנה המתבקשת מהציווי על השמדת עיר הנידחת היא שהתורה איננה נלחמת באנשים מסוימים או בלאום מיוחד אלא באידיאולוגיה. מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה שאנשים שהסכימו לעזוב את האידיאולוגיה האלילית ולקבל את המינימום ההכרחי הנדרש לחברה אנושית מתוקנת, עליהם לא חל הציווי. 

 

"כי תקרב אל עיר ...וקראת אליה לשלום"3

חז"ל מספרים שיהושע, טרם כניסתו לארץ, שלח שדרים ליושבי הארץ לבשר להם שהריבונות על הארץ עוברת בצו ה' לישראל. כמובן שהאופציות הרגילות קיימות. למפחדים - נטישה או בריחה ולאמיצים - מלחמה. אולם אפשרות אחרת הוצעה - הסכם שלום. התנאים הם קבלת מרות ישראל ושינוי בסיסי באורחות החיים, כלומר: מעבר מעבודת אלילים לקבלת שבעת עקרונות היסוד שהונחלו כבר לבני נח. מה שמחזק את דברי חז"ל על אופציית השלום שהוצעה הוא העובדה שהמקרא מציין שמכל עמי כנען בחרו באופציית השלום רק הגבעונים. הרוב בחרו במלחמה עקב הכבדת ליבם ע"י ה' מידיעתו את ההשפעה התרבותית השלילית של שלום זה.

"לא הייתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החווי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה"4

 

הרוע וההשחתה

מדוע אם כן מקדשת התורה מלחמה כל כך נחרצת וטוטאלית נגד העבודה הזרה הכנענית?

מעללי הכנענים כפי שהם מתועדים בתורה וכפי שעולה ממצאי הארכיאולוגיה היו מצמררים לא רק עבור חברי האגודה לשלום הילד.

הקרבת ילדים וילדות ושרפתם בפולחנות מטורפים לכל מיני צלמים ופסלים הייתה נפוצה מאד בכנען ויש הטוענים שכנען היא מייסדת התרבות הנוראה הזו. בנות הכוהנים במקדשי עשתורת אולצו על ידי הוריהן כחלק מתהליך הפולחן לשמש כזונות במקדשים ול'שרת' את באי המקדש. 

 

הארכיאולוג והחוקר פרופ' אולברייט מתאר את הידוע לו ממאות לוחיות שנמצאו בחפירות בכולן מופיעות האלות הכנעניות ערומות ובתנוחות פיתוי. בקטע אחד מופיעה אלה ערומה, מבוססת בדם ומשמידה אנשים תוך העפת ראשים וידיים לכל עבר.5

 

גם אמנת ג'נבה לא הייתה בדיוק נר לרגלי העמים הללו. המלך אדוני בזק החזיק בכלוב מתחת לשולחנו 70 'חיות מחמד' בצורת מלכים שנוצחו על ידו. קטועי אצבעות ידיים ורגלים זחלו המלכים בדימוס מנסים ללקט בפיהם את שיירי האוכל שהיו נזרקים אליהם לקול צחוקם של המסובים.

 

כיצד היה העולם המערבי נוהג היום נוכח חברה אכזרית ומושחתת כזו, לא ברור, אך אין ספק שבעידן תקשורת לא ניתן היה להתעלם ולעבור לסדר היום מול התמונות הקשות.

הנה כי כן לא מדובר בעם של איכרים תמימים או רועי צאן שלווים שמנושלים מאדמתם על לא עוול בכפם.

 

אגב, גם כאן אין הבדל ביחסו של האל לישראל. גם כאשר ישראל השחית את דרכו ואף מנהיגיו אמצו את העבודות הזרות שהיו משולבות בגילוי עריות ובשפיכות דמים נידון הוא לגרוש אכזרי מן הארץ. 

 

רבים יודעים לצטט את פירוש רש"י על הפסוק הראשון בתורה כדי להצדיק את גירוש הגויים:

"שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו."6

 

לא כולם יודעים שמקורו של רש"י הוא דווקא דברי ה' בפי ירמיהו המסבירים מדוע נשלח נבוכדנצר לכבוש את הארץ מידי ישראל: "אנוכי עשיתי את הארץ ואת האדם ואת הבהמה אשר על פני הארץ בכוחי הגדול ובזרועי הנטויה, ונתתיה לאשר ישר בעיני.7 ועתה אנכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנאצר מלך בבל עבדי… ועבדו אותו כל הגויים."8

 

אברהם מול סדום

סמל לכך שלמרות היותנו בניו בחיריו של האל אין כאן שרירותיות, הוא בהנגדה של התנהגות אברהם להתנהגות סדום.

 

התורה מעמידה את בשורת הבן שזוכה בו אברהם ובו תתממש הזכות לרשת את הארץ, בעקבות הסיפור על ברית המילה המסמלת את הריסון המוסרי של יצר העריות ובעקבות הכנסת האורחים המסמלת את מידת החסד של בעל הבית הדואג לנוודים זרים. לעומתו במקביל מאבדים אנשי סדום את זכותם לחיים בארץ בעטיו של יצר עריות רצחני ומשולל רסן המבטא גם גישה של אכזריות והתעמרות בזרים הנקלעים למקום.

 

זאת ועוד, סדום שהגדישו את סאת הרוע נענשו מיד אולם שאר עמי כנען עדיין גרים בארץ ועם ישראל למרות ההבטחה לאברהם נאלץ להיכנס לעמדת המתנה למשך ארבע מאות שנה.

 

חייבים לומר שהמתנה זו, מסיבות שונות, לא עברה בנעימים. העם הצעיר הממתין לארצו שועבד על ידי מארחיו המצריים ועונה, אולם על פי דברי האל לאברהם בברית בין הבתרים, אין בררה.  "ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עוון האמורי עד הנה"9

 

רק כאשר מגיעים עמי כנען להשחתה ורוע שלא מאפשרים להם את המשך שהותם בארץ נשלחים עם ישראל להקים שם מדינה תחתיהם. יחד עם זאת, כאמור מתאפשרת לכנענים אופציית שלום שמחיבת אותם לחדול מהעבודה הזרה ולקבל עליהם את שלטון ישראל. הם יקבלו לא מעט זכויות אך יאלצו לבצע משימות ממלכתיות כשרות לאומי. 

 

"לא תחיה כל נשמה"10

אי קבלה של אופציה זו על ידי עמי כנען וההיתעקשות לדבוק בתרבות הסדומניקית האכזרית והמושחתת כמוה כסירוב סדאם חוסיין לאולטימטום כוחות הברית והתעקשות להמשיך לייצר ולהישתמש בנשק אטומי ביולוגי וכימי.

 

אם נבדוק נגלה שבתורה הציווי 'לא תחיה כל נשמה' מופיע בערי הכנעני בניגוד לערים הרחוקות שם הורגים רק את הזכרים במקרה שסירבו ליד המושטת לשלום. כוונת התורה איננה פקודת מבצע לצה"ל לעבור מבית לבית ולחסל זקנים, חולים, נשים וטף. ברגע שמורם דגל לבן דינם כעיר שנכנעה. הכוונה היא רק שאין לנהל נגד הכנענים מצור שנועד להתיש אותם עד כניעה. המלחמה בכנענים שסירבו לחדול משרפת ילדים ומהפצת אתרים מקודשים המספקים סם ושרותיי ליווי חינם, היא מלחמה טוטאלית מהירה גם אם איננה מאפשרת להבחין בין לוחמים לאוכלוסיה האזרחית. 

 

הסכנה מההדבקות בתרבות הכנענית הרצחנית והיצרית כמוה כסכנת נשק ביולוגי שקשה מאד להתגונן מפניו ללא אמצעים רדיקליים. גם בארצות הנאורות ביותר מתמודדים עם תסריטי אימה של התגוננות מפני התפשטות מחלה קטלנית גם במחיר השמדת עיר בת רבבות תושבים חפים מפשע. בנידון דידן מראש ניתנת לאוכלוסייה ברירת מחדל הוגנת וגם במהלך המלחמה ישנה אפשרות כניעה והצלה.

 

זכות הישיבה

ומה היה קורה אם בכל זאת היו בוחרים רוב עמי כנען באפשרות ההשלמה וזכות הישיבה?

 

אכן התורה בספר שמות מדברת על תסריט שאינו עולה בקנה אחד עם 'לא תחיה כל נשמה'.

(כז) אֶת־אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת־כָּל־הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת־כָּל־אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף׃

(כח) וְשָׁלַחְתִּי אֶת־הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת־הַחִוִּי אֶת־הַכְּנַעֲנִי וְאֶת־הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ׃

(כט) לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן־תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה׃

(ל) מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת־הָאָרֶץ׃11

כאן התורה מדברת על אימה שתגרום לנטישה וכן לאסונות טבע שיגרמו לעזיבה הדרגתית בד בבד עם השתלטות ישראל על נחלותיו.

 

 מה בפועל קרה?

 

בתחילת ספר שופטים נשלח מלאך להוכיח את העם על כרתו ברית עם יושבי

הארץ.

(א) וַיַּעַל מַלְאַךְ־יְהוָה מִן־הַגִּלְגָּל אֶל־הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא־אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם׃

(ב) וְאַתֶּם לֹא־תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא־שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה־זֹּאת עֲשִׂיתֶם׃

(ג) וְגַם אָמַרְתִּי לֹא־אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ׃12

 

מדברי המלאך אנחנו למדים שישראל כרתו ברית ליושבי הארץ ולא ניהלו מלחמת חרמה נגד העבודה הזרה. ואכן סיכום תוצאות הכיבוש בספר יהושע סיכום הביניים היה: "והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה"13

 

כמו כן ברור מדברי המלאך  שה' היה אחראי על תיק ההגירה מרצון מן הארץ כפי שהובטח בתורה וה' לא ציפה שישראל ידאגו לכך אלא רק שילחמו בעבודה הזרה המסוכנת ולא יכרתו ברית עם עובדיה.

 

מעניין לציין שה' דאג שלא להעמיד את ישראל בניסיונות שלא יעמד בהם. גם במלחמות הגדולות לכיבוש הארץ היו ישראל לרוב בצד המתגונן. 

 

מלחמת יריחו הייתה מלחמה של ה'. בעי אמנם התקיפו ישראל אך נוצחו בקרב ראשון וניצחו במערכה השניה. 

 

מלחמת מלכי הדרום הייתה בעיקרה נגד גבעון ששיתפה פעולה עם ישראל. יהושע שהיה נאמן לעקרון שבני ברית לא מפקירים, למרות הדרך בה הושגה הברית, יוצא לחלץ את הגבעונים ומכה את המלכים.

 

גם ההתקפה של יהושע את מלכי הצפון בשטחי הכינוס הייתה קרב הגנה נוסח מלחמת ששת הימים בה הונחתה המכה האווירית הראשונה על שדות התעופה של האויב. 

 

אוהב שלום ורודף

בתוך עמנו אנו יושבים וזהו מאז ומתמיד עם רודף שלום, לעיתים אף בצורה קיצונית ומסוכנת לקיומו ומענין שתכונה זו טבועה בו מראשית הווייתו. אברהם בסכסוך הראשון שמתגלע עם לוט מציע תוכנית חלוקה והפרדה נוסח 'אנחנו כאן והם שם ושלום על ישראל'. כוחו הרב מתגלה רק כאשר הוא נאלץ לצאת עם סיירת אליעזר למבצע נועז של שחרור שבויים. 

הוא ובנו יצחק כורתים ברית עם אבימלך מנהיג הפלשתים באותה תקופה למרות יחסו העוין של עם זה שגזל וסתם את מקורות המים של השבט העברי ואף גרש את יצחק בשל קנאה בהצלחתו החקלאית המדהימה. 

בעימותיו של יעקב עם עשו ולבן הוא מבכר את נתיב הבריחה על העימות למרות כוחו הפיזי הרב. את העימות עם עשו בחזרתו לארץ הוא מנסה למנוע בעזרת מתנות נדיבות ולא מעט התרפסות מקוממת. בלית ברירה הוא נאלץ להיאבק עם האיש המסתורי במעבר יבוק ומקבל את השם ישראל.

 

גם היציאה ממצרים נכפתה על ישראל שחלק גדול ממנו פרש את ההתעמרות המצרית כגל חולף של שנאה וחשדנות שיתפוגג כשיוכח כמה נאמנים ומסורים בני ישראל. כאשר יצאו למדבר והיה ברור שיהיה צורך בעימות צבאי עם יושבי הארץ הראו הסקרים רוב מוחלט בעד הימנעות מעימות גם במחיר חזרה לשעבוד מצרים. 

 

כל המרחם על אכזרים סופו מתאכזר לרחמנים

העמים מסביב שחולשה זו הייתה ידועה להם היטב לא פעם נצלו אותה להפוך תבוסה בשדה הקרב לניצחון מדיני. 

 

אגג, ראש ארגון הטרור העמלקי, שחרבו שיכלה נשים רבות ואנשיו התפרנסו מחטיפת נשים וילדים ומכירתם בשוקי העבדים במצרים. אגג שעל פי דין תורה הגוזר מוות על חוטפים ובשל החשבון ההיסטורי הדן את עמלק למלחמה ללא פשרות היה צריך להיות מוצא להורג, זכה לרחמי המלך הראשון של ישראל שכבר ערך את השיקולים המדיניים האפשריים משיקומו של אגג והסכמים איתו. 

 

מלך ארם לאחר שהתרברב והתכוון לעבור בבתי שומרון ולקחת את הנשים לאחר הרג הגברים הפסיד בקרב ונס על נפשו. בעצת יועציו הוא מגיע מובס  למלך ישראל לבקש על חייו. אחאב לא די שמכנה את הרוצח 'אחי' לוחץ את ידו ומעניק לו כבוד של נשיא כאשר הוא מסיעו ברכב השרד שלו, הוא גם מעניק לו שטחים תמורת שלום ופותח לפניו שווקים והסכמי סחר מפותחים. כאשר השלום הזה מתפוצץ משלם אחאב את המחיר בחייו על פי גזרת עליון "יען שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו"14

 

ריבוי הצווים של התורה 'לא תירא מהם'15 'לא תערוץ מפניהם'16 ו'לא תחוס עינך עליהם'17 מעיד על הקושי העצום לאלץ עם שונא מלחמה ושפיכות דמים לאחוז בחרב. גם השואה האיומה בדורנו הוכיחה באופן טרגי כמה נורא ועמוק האיפוק היהודי וכמה קשה לאלצו לפעול באלימות. אך  כנושא בשורת הצדק והמוסר האלוקי חייב ישראל להיות מוכן גם לפעול נגד הרשעה הפושה בעולם ולהלחם בה בנחרצות עד כלותה.  

 

התורה מנסה לשכנע אותנו שבמלחמה נגד הרוע לא נגרר אחרי נטיותינו הטבעיות ולא נרחם על הרשעים כי הרשעים אינם מרחמים על איש ואינם מוגבלים על ידי שום מוסר או תורה. מלחמה אי אפשר לנהל בידיים כפותות, בניגוד למוסר הנוצרי הדורש מהאדם הסובל להיות 'טוב יותר' ולהיראות 'טוב יותר', מוסר התורה נוקט את הכלל 'במלחמה כמו במלחמה'. כשהאויב נוקט שיטות טרור או השמדה מותר וצריך להשיב לו באותה מטבע.

 

הרב דוד מוריה היה אחד ממקימי נח"ת בשנת תשמ"ב (1981)

​

------------

1. לדוגמא: דברים, כ', ט"ז-י"ז.    חזרה ללמעלה

2.  ראו: דברים, י"ג, י"ג-י"ט.    חזרה ללמעלה

3. דברים, כ', י'.    חזרה ללמעלה

4. יהושע, י"א, י"ט.    חזרה ללמעלה

5. ו"פ אולברייט, מתקופת האבן ועד הנצרות ירושלים 1968, עמ' 139 – 140.    חזרה ללמעלה

6.  בראשית, א', א'.    חזרה ללמעלה

7. הביטוי לאשר ישר בעיני הוא ביטוי יחידאי בתנ"ך המופיע אך ורק בפסוק זה בירמיה.    חזרה ללמעלה

8. ירמיה, כ"ז, ה'-ז'.    חזרה ללמעלה

9. בראשית, ט"ו, ט"ז.    חזרה ללמעלה

10. דברים, כ', ט"ז.    חזרה ללמעלה

11.  שמות, כ"ג, כ"ז-ל'.    חזרה ללמעלה

12. שופטים, ב' א'-ג'.    חזרה ללמעלה

13. יהושע, י"ג, א'.    חזרה ללמעלה

14. מלכים א', כ', מ"ב.    חזרה ללמעלה

15. דברים, כ', א'.    חזרה ללמעלה

16. דברים, ז', כ"א.    חזרה ללמעלה

17. דברים, ז', ט"ז.    חזרה ללמעלה