בס"ד

איך מבססים שלטון

 

הצהרה: הדברים הכתובים בהמשך מציירים באופן שטחי, אנוכי ואלים דמויות חשובות ומרכזיות בתנ"ך. פשוט הוא, שאין זו כוונת מחבר הספרים להצגת הדמויות, ואין זה מה שהיה במציאות. ההמשך אינו אלא רק אילוסטרציה של הדמויות באופן דומה לדמויות היסטוריות אחרות, ואולי הדבר יקל עלינו להבין חלק קטן כלשהו ממניעים שלהם.
 
מנהג ידוע הוא, שכאשר שושלת חדשה עולה לשלטון, או אפילו כאשר היורש עולה לשלטון (כמו באימפריה העות'מאנית), המלך החדש מטהר את השלטון מכל בעל תפקיד קודם, על מנת לבסס את שלטונו שלו ולשים את אנשיו בתפקידים בעלי כח. עיקר הדגש הוא על תפקיד צבאי, דתי, וכל מי שיש לו תביעה לשלטון.
וכמו בהיסטוריה, גם התנ"ך מלא בשושלות ומלכים שגם הם מבצעים טיהורים שלטוניים. כאן נראה כמה מהם, ואולי נוכל להסביר חלק מאותם מעשים אלימים ואכזריים לכאורה.
 
הטיהור הראשון שאנחנו פוגשים בתנ"ך הוא של דוד. לא כשהוא עולה לשלטון, כי שם הוא עושה אינטגרציה של השלטון הקודם לשלטונו, אלא בסוף מלכותו, כאשר הוא רוצה ששלמה בנו יעלה למלוך.
בפרק ב' בספר מלכים א' דוד המלך מצווה את צוואתו לשלמה בנו. בין יתר הדברים הוא מצווה אותו, לדוגמא, להרוג את יואב בן צרויה שר צבא ישראל ולמנוע משמעי בן גרא מוות בשיבה טובה.
הרג יואב הוא לכאורה דבר תמוה, דוד מלך על ישראל כבר ארבעים שנה, ובכל שנות מלכותו יואב בן צרויה היה שר צבאו (לא כולל מספר קטן של ימים בין מרד אבשלום למרד שבע בן בכרי). אם כן, למה להרוג אותו עכשיו? תשובה אפשרית היא שדוד חשש שכוחו של יואב יאפיל על כוחו של שלמה, ועל כן, כמו טיהור שלטוני רגיל, על שלמה לחסל את יואב ולמנות שר צבא חדש (צבאי). כמו כן שלמה מגרש את ההנהגה הדתית, בבחינת אביתר הכהן, ומחליף אותו בכהן נאמן כמו צדוק לדוגמא. גם שמעי, שעל פי המדרש[1] היה רבו של שלמה, מוחלף (דתי), וכן שלמה הורג את אדניה בן חגית, שבאופן ברור חותר לשלטון (תביעה שלטונית). חשוב לשים לב שהטיהור הזה הוא רך, מדויק וחסר שפיכות דמים- בטח ביחס לבאים.
 
טיהור נוסף הוא עליית שושלת בית עומרי לשלטון (מלכים א' פרק ט"ז). זמרי, שרצח את בית בעשא דאג לא להשאיר בו אדם אחד עם תביעה לשלטון. עמרי עצמו היה ממש שר צבא ישראל, ועל כן כח צבאי לא היווה בעיה לשלטונו. אבל, את הכח הדתי עומרי השאיר, עגלי ירבעם המשיכו להיות הפולחן המרכזי בישראל, אם כי לא להרבה זמן. בנו של עומרי, אחאב, דואג להחליף גם את הכח הדתי של עגלי ירבעם בעבודת הבעל, שמזוהה עם חמיו מלך צידון.
 
הטיהור אולי המפורסם ביותר, הוא עליית יהוא בן נמשי לשלטון (מלכים ב' פרקים ט'-י'). כמו עומרי, יהוא עצמו הוא מפקד חשוב בצבא ישראל, ועל כן הכח הצבאי נמצא איתו מתחילת השלטון. יהוא דואג גם לחיסול כל בני אחאב בשומרון, ולהרג אחי אחזיהו, אחייני (או נכדי) אחאב (תביעה שלטונית). כמו כן יהוא משמיד בתחבולה את כל עבודת הבעל (כח דתי). עכשיו, הטיהורים של יהוא אולי נראים אכזריים מאוד. שחיטת אחי אחזיהו, זריקת איזבל מהגג וחיסול עובדי הבעל נשמעים כמו אקטים אלימים באופן לא אנושי. אבל עם ההבנה שהצעדים האלה קריטיים לביסוס השלטון, אולי עכשיו נוכל ללמד זכות על מלך ישראל.

​

------------

1.    ברכות דף ח' עמוד א'.     חזרה ללמעלה