בס"ד

שמעון ולוי, אחים/אוהב ציון אשרת בלוך

 

"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם" (בראשית מ"ט ה') ככה פותח יעקב אבינו את "ברכתו" לשמעון ולוי. כלוי, קריאת שלושת הפסוקים הללו קשים בכל פעם מחדש עד שאני לא מוכן לקרוא אותם בקול. המחשבה שהדבר האחרון שהיה לישראל סבא לאמר ללוי סבי היה "ארור אפם כי עז" (שם שם ז') שוברת אותי כל פעם מחדש.
 
אבל בערך מאתיים שלושים ושלוש שנים לאחר מכן יפתח משה " וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה" (דברים ל"ג ח') ויברך את לוי בברכה הארוכה והגדושה ביותר מלבד ברכתו של יוסף (שכזכור אלו שני שבטים, אפרים ומנשה). גם קללתו של יעקב "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מ"ט ז') נהפכת לברכה "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן" (דברים י"ח א').
לעומתו, שמעון לא מקבל ברכה כלל ממשה, אלא רק ברמז בתוך ברכתו של יהודה וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה" (שם ל"ג ז'), וגם נחלתו תהיה כחלק ממחלות של יהודה "מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן כִּי הָיָה חֵלֶק בְּנֵי יְהוּדָה רַב מֵהֶם וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם׃" (יהושע י"ט ט').
 
אז איך הגענו מ"שמעון ולוי אחים" להבדלים הגדולים ומהותיים ביניהם?
 
לכל מי שחושב שהוא חכם כמשה רבינו עליו השלום, שיכול להבין דבר ה' במראה ולא בחידות, עלול למצוא את עצמו נבוך מול המדרשים שימלאו את הפסקאות הבאות, אך מי שרוצה במסורת ישראל סבא יתרגש לראות איך המדרש הוא עומק פשוטו של מקרא.
 
כשהיו ישראל במצרים הם נטמאו בטומאתם, והלכו אחר תועבותיהם (יחזקאל כ' ז-ח). אבל לעומת שאר ישראל, שבט לוי לא נטמא בטומאת מצרים ולא הלך אחר הבליהם[1], ואפשר לראות רמז לזה כבר במשנה תורה שאמר משה "כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ" (דברים ל"ג ט').
גם בחטא העגל מפורש בתורה יחוד של בני לוי "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי" (שמות ל"ב כ"ו), הדגש על "כל בני לוי".
כמו כן, אפשר להבין מברכת משה, וכך באמת מתרגם אונקלוס, שבט לוי לא חטא במסה ומריבה "אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה" מתרגם אונקלוס "די נסיתוהי בנסתא והוה שלים בחנתוהי על מי מצותא ואשתכח מהימן.
התמונה המצטיירת של שבט לוי הוא שבט שדבק בדבר השם באופן טוטאלי ובכל מחיר, ועל כן הוא זכה במעמדו הרם.
 
אבל שבט שמעון, אוי שבט שמעון. בעל פעור אנשים, בעל פעור. "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי" (במדבר כ"ה י"ד), ובפשטות, נראה שזמרי לא היה השמעוני היחיד באירוע, ואפשר גם לראות את מספרם הקטן מאוד של שבט שמעון במפקד שנעשה מיד אחרי חטא בעל פעור (במדבר כ"ו, י"ד).
שמעון, לא רק שלא חוזרים בתשובה על חטא אביהם, אלא מוסיפים את חטאם החמור לאין ערוך משל אביהם. שמעון נהיה לשבט קטן וחסר משמעות מעתה בין שבטי ישראל.
 
ועכשיו, אזהרת פנימיות התורה קלה.
עד כאן, אני מניח שהכל היה פשוט לקוראי המלומד. הרי ידוע שלטוב יתן ה' יתברך טובה ולרשע יגמול רעה. אם כן, מה חידוש גדול יש בכך ששבט לוי עלו לגדולה ושמעון לפח מפחת?
 
הזכרנו כבר כמה פעמים את הפסוק "שמעון ולוי אחים", ובאמת, נשאלת השאלה למה צריך את המילה "אחים", יכל לכתוב "שמעון ולוי כלי חמס וכו'", הרי ידוע לנו שהם אחים כבר. בפשט, התשובה היא כדי להקיש לעמת הריגת יוסף, אבל אני לא אתייחס לזה כי יש לי פאנץ' אחר.
בפנימיות התורה שמעון מסמן את הדין ולוי את התפארת[2]. תפארת היא בעצם שילוב של דין וחסד, הקו האמצעי. כשיעקב אומר לנו "שמעון ולוי אחים" הוא אומר לנו שלוי נטה לצד הדין שבתפארת כשהוא הלך עם אחיו לעשות מה שעשו בשכם. יעקב בעצם אומר לנו ששמעון ולוי הם אחים רוחנית, האידיאלים שלהם דומים מאוד. אבל ללוי, בניגוד לשמעון, יש עוד צד, "תמיך ואוריך לאיש חסידך", חסד. שבט לוי לומד מהטעות של הנטיה לשמאל, ומתקן אותה. מידת הדין עדיין תהיה מרכזית מאוד בשבט לוי, "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'", אבל מאוזנת. הקדוש ברוך הוא לא יכל לתת לדין של שבטי שמעון ולוי מקום שבו תהיה לו שליטה מלאה, אז הוא חלקם ביעקב והפיצם בישראל. אבל הדין הקשה של שמעון נדחק לפינה, הוא פשוט מסוכן מדי, ואילו הדין המאוזן של שבט לוי הפך לקול דוחף ומחזק של עם ישראל "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן" (דברים ל"ג, י"א).

​

------------

1.  עיין לדוגמא בילקוט שמעוני על התורה, תשי"ט כ"ה.  חזרה ללמעלה

2. טללי חיים דברים, פרשת וזאת הברכה, כל העניין, בעיקר ברכות יהודה ולוי.  חזרה ללמעלה