סוגיות בספר עזרא (חלק ראשון)
הלל משלוף
במאמר זה אני עומדת לסקור מספר סוגיות היסטוריות בספר עזרא. נושאים אלו הם נושאים השנויים במחלוקת במחקר, או כאלו שיש לגביהם עדויות סותרות בספרים שונים בתנ"ך. הבנה של הדיון ההיסטורי סביב ספר עזרא יכולה לעזור להבין את האירועים ואת היחס של חוקרי ההיסטוריה אליהם.
אזהרה: יש במאמר לא מעט אזכורים של מחקרים ארורים וביקורת המקרא טפו. מאמר זה נכתב במקור כעבודה לאוניברסיטה, ולכן הוא מתבסס על חומרים שחלקם הגדול לא תמיד תואם את השקפתם של יהודים דתיים. ובכל זאת, ממליצה לקרוא ולראות איך הכל בסוף מתיישב כמו שצריך, ולשאלות תמיד אפשר לפנות אלי☺
הצהרת כורש היא תעודה היסטורית המופיעה בספר עזרא, פרק א', ובה מכריז כורש, מלך פרס, שאלוהי יהודה נגלה אליו ולכן הוא נותן את רשותו לגולי ממלכת יהודה לשוב לארצם ולבנות שם בית לאלוהיהם.
תעודה זו מעוררת שאלות רבות. בטקסט המקראי מסופר שכורש מכיר באלוהותו של ה', אלוקי ישראל. האם ייתכן שמלכה של האימפריה הגדולה יכיר באל של עם קטן שגולה בארצו?
שאלה נוספת העולה מן המקורות היא הלשון העברית בה מצוטטת ההצהרה. העברית הייתה אז שפה של קבוצה אתנית קטנה שכבר 70 שנה לפחות לא נמצאת בארצה. השפה השלטת באותו הזמן הייתה הארמית, השפה המדוברת בפרס. אם כן, כיצד מכתב רשמי מאת המלך יצא בשפה אחרת?
הנושא התמוה השלישי הוא ציון המקום – "וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה:" (עזרא א', ב') ומיקומו של המקדש הרי ידוע ומפורסם.
היו שראו בבעיות אלו הוכחה לכך שהצהרת כורש היא זיוף מאוחר, שמטרתו לבסס באמצעים היסטוריים מומצאים את ישיבתם של היהודים בארץ ישראל. אך האמת היא שהשאלות הללו אינן הוכחה מספקת לערעור אמינותו של ספר עזרא כמקור היסטורי, ואף לא על תקפותה של הצהרת כורש.
באותו תקופה התפיסה הדתית השלטת בעולם הייתה הפולותאיזם – ריבוי אלים. אדם המאמין באל אחד לא יכול לקבל עליו את מרותו של אל נוסף, או אפילו להכיר בקיומו; זוהי סתירה מוחלטת לכל הערכים עליהם מתבססות הדתות המונותאיסטיות. לעומת זאת, לאדם המאמין בפנתיאון או בריבוי אלים אין בעיה לצרף לרשימה עוד אל, ולפעמים אפילו יש לו אינטרס לעבוד ולרצות כמה שיותר אלים וכך 'לכסות' ולבטח את עצמו מכל הכיוונים. אם כך, כורש, שמלך על ממלכה פולותאיסטית, שמח בוודאי לרצות אל נוסף.
ממצא ארכיאולוגי חשוב מאוד המאמת את אמינותה של הכרזת כורש מהבחינה הדתית, הוא 'גליל כורש' (ראו תמונה). גליל כורש הוא הממצא החשוב ביותר מימי כורש מלך פרס, והוא מתאר כמה פעולות מדיניות שנקט כורש כדי לקנות את אהדת העם. קטעים מסוימים מהטקסט החרוט בגליל מספרים על יחסו של כורש ל"אלים כבושים", ועל אישורים שנתן לשיקום מקדשיהם של עמים גולים ש'ירשה' ממלכת פרס מבבל. על אף שבגליל לא מוזכר עם ישראל ולא אלוהיו, אם הכיר כורש באלוהותו של מרדוך (ראש הפנתיאון הבבלי), אין מניעה לומר שהוא יכיר גם באלוהותו של ה' אלוקי ישראל.
על השאלה השנייה העולה מהטקסט, שאלת השפה העברית, ניתן לקרוא במגילת אסתר, שם מסופר על כך שמלכי פרס היו שולחים לכל עם מכתבים ככתבו וכלשונו.1 אין סיבה לחשוב שכורש, מלך אימפריית פרס, לא יכול היה להשיג מתורגמן שיכתוב את דבריו בשפה של העם אליו הוא פונה. בנוסף, ידוע לנו שממלכת פרס – בשונה מבבל שערבבה בין העמים ומחקה את הזהות שלהם – דגלה דווקא בשמירת הזהות הייחודית של כל עם בתחומה. הגיוני לחשוב שכורש רצה לכתוב את ההצהרה החגיגית שלו בשפה שכל הנמענים יבינו.
הנקודה השלישית היא ציון המקום, המקדש אשר בירושלים. למרות שבקריאה ראשונה אפשר היה לומר שכולם יודעים היכן נמצא מקדש היהודים, האמת היא שעם ישראל היה עם קטן ונידח. רוב אוכלוסיית פרס, שהייתה תערובת גולים של בבל ואנשים מקומיים, לא הכירו אותו. זייפן יהודי לא יראה צורך לציין את מיקומו של המקדש, כיוון שהיהודים וודאי זכרו את ירושלים; אבל סופר פרסי, שצריך לכתוב הצהרות לכמה וכמה עמים ולאומים, זקוק לציון מקום מדויק – "בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה:" כדי לדעת לאיזה מקדש הוא מתכוון.
-----------