שפות דרום־ערב המודרניות בתנ"ך/ יונתן שרייבר

​

ישנן לא מעט מילים קשות בתנ"ך. מילים יְחִידָאִיּוֹת, או מילים שאולי מופיעות כמה פעמים אך ההקשרים השונים שלהן אינם מספיקים כדי להבין באמת את משמעויותיהן. לאורך הדורות הציעו פרשנים שונים מגוון הסברים למילים כאלו. חלק מן הפרשנים נטו להסביר את משמעות המילים הקשות לאור ההלכה הנפסקת (כגון ר' חננאל בשמות כ"א כ"ד) – כמובן רק במקומות שבהם המילים הקשות מופיעות בפסוקים בעלי רלוונטיות הלכתית. היו פרשנים לא מעטים שהמציאו הסברים שרירותיים למעשה, אסוציאטיביים, סובייקטיביים מאוד ובלתי מבוססים למילים הקשות שבהן נתקלו. היו פרשנים שבחרו שלא להסביר את המילים הקשות, והיו פרשנים שכתבו בפירושיהם באופן גלוי שהם אינם מבינים את משמעויות המילים הקשות (כגון רש"י ביחזקאל מ"ב ג').

 

אחרים הצליחו למצוא הסברים באמצעות ניתוחים בלשניים של המילים – מציאת השורש הנכון של כל מילה, הבניין או המשקל, והשוואה למילים בעלי שורשים זהים מתוך התחשבות בהקשרים. שיטה בלשנית זו איננה אפשרית תמיד, שכן לא פעם מדובר בשורש שאי אפשר להבין מן התנ"ך – כגון שורשים המופיעים מעט מאוד פעמים בתנ"ך – או במילים לועזיות המופיעות בתנ"ך, שאותן אי אפשר להבין במסגרת השפה העברית לבדה. פרשנים רבים שהבינו שפות שמיות אחרות, ארמית או ערבית בעיקר, הצליחו למצוא את השורשים של מילים קשות בשפות שמיות אחרות, להבין כי יש התאמה מלאה להקשר של המילים הקשות כפי שהם בתנ"ך, ולהוציא פירושים טובים ומדויקים מתחת ידיהם. בשנים האחרונות בעיקר היו שהגדילו לעשות והצליחו למצוא פירושים טובים לאור ההיסטוריה שעמדה סביב ההקשרים שבהם מופיעות המילים הקשות בתנ"ך.

​

שפות דרום-ערב המודרניות (להלן: שדע"ם), המכונות בראשי התיבות האנגליות MSAL, הן שש שפות שמיות נכחדות-כמעט המדוברות באזורי מרכז ומערב עֹמָאן, מזרח תימן והאי התימני סֹקֹטְרָה. אכן כן, באמת יש במקומות האלו מקומיים שמדברים שפות שהן אינן השפה הערבית. לפי הבדיקה האחרונה שראיתי, שפות אלו כוללות: מהרי – עם כ-165 אלף דוברים; סוקוטרי – עם כ-70 אלף דוברים; שהרי (המכונה לעיתים ג'יבאלי) – עם כ-25 אלף דוברים; בטחרי – עם כ-100 דוברים בלבד; חרסוסי – עם כ-600 דוברים; והוביות – עם כ-100 דוברים בלבד. שפות אלו הן בעלות מאפיינים פרוטו-שמיים קדומים ביותר (פרוטו-שמית היא שפת האם של השפות השמיות, שממנה התפתחו שפות כגון עברית, ארמית וערבית), ומקובל על החוקרים כי הן שימרו מאפיינים קדומים בעיקר בשל הבידוד המוחלט-כמעט שבו חיו האוכלוסיות הדוברות את השפות הללו מהשפעות חיצוניות במשך שנים כה רבות. לדוגמא, שפות אלו משמרות צורות הגייה פרוטו-שמיות כגון עיצורים חוככים צידיים.

​

המידע הנגיש על השפות הללו דל מאוד. למרבה הצער, ברור שאין ביכולתנו עתה לנסוע לתימן כדי לשוחח עם המקומיים וללמוד על השפות שלהם, ואחת מתוך אלף סיבות היא שמתרחשת מלחמה מזוויעה שם (גם במהלך הפסקת האש למעשה). גם איני יודע מתי, אם בכלל, אזכה לבקר במדבר היפהפה של מערב עומאן. לפני כחצי שנה התחלתי להתעניין בשדע"ם, ומיד התחלתי לחפש כמה שיותר אוצר מילים. גם אחרי חיפושים רבים, לא הצלחתי למצוא מילונים או מקבצים גדולים אחרים של אוצר מילים לשדע"ם. לכן נאלצתי לעבור על אינספור מאמרים שכתבו בלשנים שבאו במגע כלשהו עם המקומיים באזורי דרום המפרץ, רק כדי להסתכל בדוגמאות שֶׁנִּתְּנוּ בניתוחים דקדוקיים, על מנת להיחשף ולו קצת לאוצר מילים כלשהו. לשיטת הלימוד הזאת קוראים "כאב ראש". מצאתי כמה מילים מדהימות המסייעות מעט או הרבה בלהסברת מילים קשות בתנ"ך. למיטב ידיעתי הדלה, עוד לא נעשה קישור בין אוצר המילים של שדע"ם לבין התנ"ך, אז אני שמח שככל הידוע לי נפלה בחלקי הזכות לעשות זאת. במאמר קצר זה אביא דוגמא אחת פשוטה.

​

בלעם בן בעור סיפר לבלק מלך מואב את מה שלטענתו יקרה באחרית הימים. מגניב! כך, בין היתר, הוא אמר:

​

"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כׇּל בְּנֵי שֵׁת" (במדבר כד, יז)

​

מה פירוש הפועל "קרקר"? בספר ישעיהו כתוב:

​

"כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי יֱ־הֹוִה צְבָאוֹת בְּגֵי חִזָּיוֹן מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר" (ישעיהו כב, ה)

​

כן, זה פסוק די דרמטי. גם אני הרגשתי את הפאתוס של ישעיהו כשקראתי את הפסוק הזה. משני ההקשרים האלו, אפשר לסווג את הפועל "קרקר" בשדה סמנטי של פעולת השמדה או הריסה כלשהי. משהו שמקביל לפעולה של מחיצה, מהומה, מבוסה ומבוכה.

​

וכאן באה השפה הסוקוטרית להשלים לנו את התמונה הסופית. לאחר מסע לאי סוקוטרה, דיווחה החוקרת מרי-קלוד סימיון-סנל[1] כי בשפה הסוקוטרית אבק הוא "קָרְקַהַר" (قَرْقَهَر בתעתיק ערבי), והפועל "אֶנְקָרְקֶר" (إِنْقَرْقِر בתעתיק ערבי) פירושו להיות מְאֻבָּק. ההתאמה בין המילים האלו בסוקוטרי לבין הפועל "קרקר" בתנ"ך נראית לי התאמה אטימולוגית שורשית מדויקת מאוד. אם כן, הרי שפירוש "וְקַרְקַר כׇּל־בְּנֵי־שֵׁת" הוא "ומילא את כל בני שת באבק" או "השפיל את כל בני שת עד עפר", משהו בסגנון הזה. אולם הדיבור של בלעם במקרה זה היה ציורי וחידתי למדי, ונראה כי הדיבור של ישעיהו היה דווקא פשוט יותר בדוגמא שלעיל, ישר ולעניין: "מְקַרְקַר קִר". ישעיהו מתאר את מה שקורה לקיר בסוף הפעולה, ומשתמש דווקא בפועל "קרקר" כדי להדגיש את המוחלטות של הפעולה, את העוצמה שלה, שהיא השמדה עד הסוף. הקיר מוכה חזק כל כך, הוא פשוט מתפורר לאבק.

​

​

​

-------------------------------------------------

1.  Hetzron, R. (ed.). 1997. The Semitic Languages. London: Routledge, p. 378-423.  חזרה ללמעלה