משמעות המילה "פסח"/ יונתן שרייבר
במאמר זה אסקור בקצרה משמעויות אפשריות שונות לשורש "פסח".
מהי משמעות הפועל "פָּסַח"? ישנם מספר פירושים. פירוש אחד הוא שמשמעותו "דִּלֵּג". נעיין בפסוק הבא:
"וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַי״י אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנׇגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (שמות י"ב כ"ז)
הפסוק אומר שהקב"ה דילג על בתי בני ישראל במכת בכורות ולא הכה בהם. אך לפי פירוש זה, קשה קצת הפסוק שנאמר בסיפור אליהו בהר הכרמל:
"וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כׇּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם י״י הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מלכים א' י"ח, כ"א)
ההבנה שהמילה "פָּסַח" היא "דילג" לא נראים לי פשוטים הפעם. מה משמעות הדבר שעם ישראל דילגו על שתי סעיפים, על שני ענפים? נראה לי שהסוברים שמשמעות המילה "פָּסַח" היא "דילג", מציעים כי הכוונה היא שעם ישראל מדלגים מסעיף לסעיף, מן עבודת הבעל לעבודת ה' ללא החלטיות1. לדעתי, פירוש זה בהחלט אפשרי אך הוא דחוק קצת.
לפי פירוש שני ששמעתי, הפועל "פסח" הוא כמו "עמד". אם כן, פירוש הפסוק מספר שמות הוא שהקב"ה כביכול עמד על בתי ישראל והציל אותם מן המכה בכך שלא נתן למשחית להיכנס. ולפי פירוש זה, משמעות הביטוי "פֹּסְחִים עַל־שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים" היא "עומדים על שתי הסעיפים" – דהיינו עומדים גם על הענף האחד, המשל לעבודת ה', וגם על הענף השני, המשל לעבודת הבעל.
אך יש גם פירוש שלישי. רבינו סעדיה גאון מתרגם את הפועל "פָּסַח" במילה הערבית "أَرْثَى". למילה זו אין תרגום חד משמעי בעברית, ומשמעותה נמצאת בשדה הסמנטי של "רִחֵם" או "חס". באשר לפסוק בספר שמות, המילים "זֶבַח־פֶּסַח" תורגמו על ידי רס"ג לביטוי שניתן להקביל אותו בעברית למשהו כמו "זבח חמלה". לפי זה, הקב"ה ריחם על בתי בני ישראל, כלומר על משפחות ישראל, ולכן הציל את בכורי ישראל ממכת בכורות.
בנוגע לפסוק בספר מלכים, בסיפור אליהו בהר הכרמל, יש להקדים ולומר שעם ישראל עסקו אז בחקלאות. הדברים המצוטטים לעיל בפסוק מספר מלכים, שאומר להם אליהו, הם בעצם נאמרו בצורת משל קצר: "סעיף" הוא למעשה ענף, דהיינו ענף של עץ. המשל שאומר אליהו הנביא בכרמל הוא שיש עץ ששני ענפיו צומחים בכיוונים נגדיים – או לחלופין מפריעים זה לזה בכך שהם צומחים באותו כיוון, ובכל אופן במצב שבו חייבים לגדוע אחד מהענפים. אליהו אומר לעם שהם לא יכולים לפסוח על שתי הסעיפים, דהיינו לחוס על שני הענפים וכך להישאר עם שניהם, אלא הם צריכים להחליט איזה להשאיר ואיזה לגדוע.
לדעתי בניגוד לפירושים האחרים שלעיל, הפירוש של רס"ג מסתדר עם הקשרים נוספים בתנ"ך שבהם מופיעים מילים מן השורש "פסח". דוגמא לכך אפשר לראות בישעיהו:
"כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן י״י צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט" (ישעיהו ל"א ה')
בפסוק זה, ניתן לתת למילה "פָּסֹחַ" משמעות של רחמים או חמלה, אך קשה להסביר אותו במשמעות של דילוג או עמידה.
המילה "פִּסֵחַ" – אדם הפצוע ברגליו – גם היא משורש "פסח". לפי הפירוש הראשון שהזכרתי, פִּסֵחַ היא אדם שמדלג על רגל אחת מכיוון שרגלו האחרת נפגעה. לפי הפירוש השני, אולי משמעותו אדם שעומד – כלומר עוצר ולא זז מכיוון שאינו מסוגל ללכת, או לחלופין עומד על רגל אחת. לפי הפירוש של רס"ג, אני מציע שהמילה "פִּסֵחַ" מתייחסת לאדם שהוא אומלל ונמצא במצב מעורר רחמים. ואכן, קיים ביטוי בשפה הערבית: "يُرْثَى لَهُ", שמשמעותו דבר או אדם עלוב ומעורר רחמים, וזה בדיוק השורש של המילה הערבית "ارثى" שבה השתמש רס''ג כדי לתרגם את הפועל "פָּסַח".
פסוק נוסף שיש להתייחס אליו הוא הפסוק הבא מסיפור אליהו בהר הכרמל:
"וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצׇּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה" (מלכים א' י"ח כ"ו)
ובכן, מה פירוש המילה "וַיְפַסְּחוּ"? רש"י מציע את הפירוש שבעיניי הוא ההגיוני והפשוט ביותר: "כמו ויפסעו"2.
לפי פירוש זה, התופעה הלשונית במקרה שלנו היא חילופי עיצורים דומים, כאשר האות ח' מחליפה את האות ע' הדומה לה בביטויה. מאחר שתופעה זו היא נפוצה מאוד בתנ"ך, ובמקרה זה באמת הגיוני מאוד לפרש שנביאי הבעל פסעו על המזבח – אני מעדיף את ההסבר של רש"י. לפי ההסבר הזה, אין קשר סמנטי בין המילה "וַיְפַסְּחוּ" כאן לבין שורש "פסח", אלא רק קשר פונולוגי.
המלבי"ם מסביר אחרת את המילה "וַיְפַסְּחוּ":
"ויפסחו כפי הפשט אליהו עשה ג"כ מזבח תיכף, והם בראותם שלא נענו חשבו כי ע"י מזבח של אליהו העומד בצדו נפסד עבודתם, ויפסחו על המזבח אשר עשה אליהו להרסו ולבטלו וז"ש אח"כ וירפא את מזבח ה' ההרוס."3
ייתכן כי המלבי"ם מפרש כמו רש"י, שנביאי הבעל פסעו על המזבח, ובמילים "להרסו ולבטלו" הוא התכוון להסביר מדוע פסעו נביאי הבעל על המזבח ומה הם גרמו בכך שפסעו על המזבח, ללא קשר למשמעות המילה "וַיְפַסְּחוּ" בעצמה. אך לדעתי ייתכן כי המילה "וַיְפַסְּחוּ" כקשורה בעצמה מבחינה סמנטית לביטול והריסה. אפשר להסביר ששורש המילה "וַיְפַסְּחוּ" בהקשרנו איננו זהה במקור לשורש "פסח" במקומות אחרים בתנ"ך, בשל ההבדל בין ח'-1 לבין ח'-2 במעתק השמי. בשפת האם של העברית, הנקראת בפי החוקרים "פרוטו-שמית", היו שני עיצורים שונים שבשפה העברית התחברו ונהיו האות "ח". אך בפרוטו-שמית הם היו שני עיצורים הנהגים בצורות שונות, ומשמשות בשורשים שונים. עיצורים אלו מכונים ח'-1 ו-ח'2. בשפה הערבית השתמרו שתי הצורות הנפרדות: ח'-1 היא ح ו-ח'2 היא خ. אם כך, הרי שבכל התנ"ך אפשר לפרש שהאות ח' בשורש "פסח" הוא ח'-1, ואילו כאן הוא ח'-2, מה שמביא אותנו לדוגמא נוספת של מצב לשוני נפוץ ביותר שבו ישנם שני שורשים זהים בעברית אך בעלי משמעויות שונות לחלוטין מאחר שהשורשים שונים על פי המעתק השמי, במקור הלשוני. בערבית אנו מוצאים כי לשורש "فسخ" (פ', ס, ח'-2) יש משמעות של ביטול, פירוק, קריעה, התפוררות או ביקוע – ובמקרה שלנו למילה "וַיְפַסְּחוּ" משמעות זאת, בניגוד למשמעות של "פסח" בשאר המקומות בתנ"ך, שהוא משורש אחר.
לרד"ק יש פירוש אחר:
"ויפסחו על המזבח אשר עשה – תרגם יונתן ואשתטו על אגורא דעבד ופשוטו עשו עצמם כפסחים וכואבים הולכים ושבים על המזבח ופירוש אשר עשה דרך כלל כמו אשר עשו כלומר אשר עשה ישראל."4
לפי פירוש הרד"ק, נראה כי המילה "וַיְפַסְּחוּ" אכן זהה בשורשו לשאר המילים משורש "פסח" בתנ"ך, ודבריו מתאימים ביתר שאת לפירושו של רס"ג למילה "פסח" בהקשר של רחמים או חמלה. אפשר לתרגם את המילה "וַיְפַסְּחוּ" לעברית מודרנית כ-"ויתמסכנו" – מלשון מִסְכֵּנוּת – או משהו בסגנון. הן פירושו של המלבי"ם והן פירושו של הרד"ק מתאימים מאוד להקשר של סיפור אליהו בהר הכרמל. לפי המלבי"ם, נביאי הבעל הרסו את המזבח, ולכן ריפא אליהו את מזבח ה' ההרוס. לפי רד"ק, נביאי הבעל קראו בנואשות אל הבעל, והוציאו לפועל כל מיני טקסים פגאניים של השפלה עצמית והתנהגות שמטרתה לעורר את רחמיו של הבעל – "וַיְפַסְּחוּ", התנהגו בצורה מעוררת חמלה.
אם כנים דברי, נראה שהשיטה היחידה באשר למשמעות השורש "פסח" שמסתדרת עם כל ההקשרים השונים שבהם אנו מוצאים מילים משורש זה בתנ"ך כולו היא השיטה של רס"ג, שמשעות השורש "פסח" קשורה ברחמים וחמלה. הסוברים שמשמעות השורש "פסח" הוא "דילג" או "עמד" יצטרכו להסביר את המילה "וַיְפַסְּחוּ" במלכים א' י"ח כ"ו בהתאם לאחת משתי האפשרויות היחידניות, המקומיות: שהשורש "פסח" בפסוק זה הוא אחר מהשורש "פסח" בשאר התנ"ך; או מכיוון שהוא באמת "פסע" והוא הוחלף פונולוגית ב"פסח", או משום שהאות ח' שונה שם במעתק השמי ולכן השורש שונה. אמנם יצוין כי ייתכן מאוד שגם רס"ג יסביר את המילה "וַיְפַסְּחוּ" במלכים בהתאם לאחת משתי אפשרויות אלו, ולאו דווקא היה מחיל את פירושו שם כבכל התנ"ך, אם כי הוא יכול וזה בהחלט יסתדר.
והנה טבלה לסיכום:
-------------------------------------------------
-
(רד"ק מלכים א', י"ח, כ"א) חזרה ללמעלה
-
(מלבי"ם שם, שם, שם) חזרה ללמעלה
-
(רד"ק שם, שם, שם) חזרה ללמעלה
לכל הערה או הארה, זה המקום:)
כאן זה המקום להתווכח, להוסיף פירושים נוספים, חידושים, או כל דבר העולה על רוחכם בהקשר למאמר והתגובות יתפרסמו כאן