על שירים, תנ"ך ושאר ירקות

אני חושבת שהבחירה של רחל לפרש את הצפיה של משה בצורה כל כך קודרת נובעת מתוך הפספוס העצום שבחייה שלה. והיא בטח הזדהתה במיוחד עם תחושת הצפיה בארץ מבחוץ, בתור משהי שנמנע ממנה לעבוד את הארץ כמו שרצתה.

מעניין מאוד, תודה!

מה לדעתכם האם מסמלת? את האומה? את הארץ? סתם אמא גנרית?

היא אומרת בשיר "דם את רגלי אמהות יכס אבל שבע יקום העם"- בעיני הנקודה הזאת מראה שהיא לא אמא של חייל, היא מדברת על התקומה של העם למרות שאנשים פרטיים מתו, לכן אני חושבת שהיא מייצגת את האומה או משהו בסגנון.

הסכמתי עם הנקודה האחרונה, לגבי הקריאה לדור של אלתרמן, ואני רוצה להוסיף- 1945 זה לא רק ממש לפני קום המדינה, זה גם השנה שבה נגמרה מלחמת העולם השניה. מי שלא היה באירופה מגלה בשנה הזאת את כל הזוועות שקרו בשואה, יש הרגשה של חורבן של חלק גדול מהעם. כשמדובר בשיר על תבוסה זה גם תבוסה בכללי, אבל זה בהקשר של תבוסה מאוד ספציפית.

מאוד מודגשת בשיר הנקודה שלעם יש תקומה רק בזכות שהוא נמצא על האדמה שלו- אם עלי אדמתו יובס, כי עלי אדמתו השעין את חרבו. בעיני זה מצד אחד מדגיש את החורבן של השואה שהיה על אדמה זרה, מהצד השני מדגיש את התקוה להבנות מחדש בזכות הישוב היהודי בארץ ישראל, שנלחם להקים מדינה. מצד אחד יש כאן תקווה, כי מי שהשיר מדבר אליו נלחם ופועל בארץ ישראל, מצד שני זה מטיל הרבה אחריות על הישוב היהודי בארץ באותה תקופה- הוא אומר להם שהאחריות להרים את העם מהחורבן מוטלת כולה עליהם.