ספר קהלת מנסה להתחקות אחר הדרך הטובה ביותר לנהוג בעולם, ולבסוף מגיע למסקנה שיראת ה' היא התשובה.
אולם, אחת השאלות הגדולות היא, מי הוא אותו "קהלת" מסתורי שחיבר את הספר [1]?
מהו הידע שלנו על אותו "קהלת"?
"דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם:" (קהלת א', א')
"אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָ͏ִם: (קהלת א', י"ב) (הייתי, משמע שעכשיו כבר לא. ביחוד לאור הניגוד בין "מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם" בפס' א' לבין "הָיִיתִי" שמופיע כאן)
"הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חׇכְמָה עַל כׇּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם" (קהלת א', ט"ז)
אז לסיכום, הנה מה שאנחנו יודעים על קהלת:
הוא היה מלך, אבל הודח מהמלכות.
הוא בנו של דוד.
הוא היה חכם.
הדמות הראשונה שתתאים יחסית לתיאור היא כמובן שלמה בן דוד, אשר אכן מלך בירושלים והיה חכם.
הבעיה העיקרית היא, שלא מופיעה בתנ"ך [2] תקופה בה שלמה הודח ממלכות.
הדמות השניה שתתאים לתיאור היא אדוניה בן חגית. לפחות אם מחשיבים את ההמלכה שלו כזמן שהוא מלך [3].
הבעיה בטענה הזו היא שהתנ"ך לא מציג את אדוניה כמודל לחיקוי, וזה יהיה מוזר אם יכניסו ספר שהוא כתב לתנ"ך.
הדמות השלישית והאחרונה שאני אציע היא אחד מצאצאי דוד, בדור מאוחר יותר.
הבעיה העיקרית היא שלא שמעתי עד עכשיו טענה כזו.
מה דעתך? מיהו קהלת?
------------------------------
הערות שוליים:
1. אומנם הספר כנראה נערך מאוחר יותר, אך עדיין הוא כנראה מעובד על פי דבריו של אותו "קהלת" מסתורי. חזרה למעלה
2. בתנ"ך אומנם אין, אבל במדרש יש. לדוגמה, הגמרא במסכת מגילה (דף י"א, עמוד ב'): "הניחא למ"ד מלך והדיוט אלא למ"ד מלך והדיוט ומלך" (נתעלם מההקשר שם כי הוא לא רלוונטי). מהגמרא שם ברור שיש מחלוקת אם הוא חזר למלוך אחרי שהוא הודח או לא, אבל כולם מסכימים שהוא הודח. ואז כבר נכנסים לשאלה מה דעתנו על מדרשים. חזרה למעלה
3. אם זה אכן אדוניה, נאום ההמלכה שלו היה כנראה פסוקים ב' - י"א בפרק א' במלכים ב'. אני חייב לציין שזה נאום הכתרה ממש מדכא... חזרה למעלה
לי באופן אישי ברור שכותב הספר התכוון ליחס אותו לשלמה. מעבר להצגה הטכנית שלו, הספר כולו מתאר חיי עושר ואפילו הוללות, וחכמה גדולה. הוא מתאר מרדף אינסופי אחרי ההצלחה, שמובילה לדעיכה ולהבנה שהדברים בהם הוא התמקד בחייו הובילו אותו לכיוון בעייתי. זה אחד לאחד סיפור החיים של שלמה. "הייתי" זאת טענת נגד די חלשה, מהנימוקים שיולי כתבה
ראוי לציין שהתופעה של פסאודו־אפיגרפיה (ייחוס של ספר לתקופה קדומה יותר או לכותב אחר) היא נפוצה למדי, בוודאי בתקופת בית שני [שסביר לשער שהיא עת כתיבת/עריכת קהלת, על סמך השימוש בפרסית בספר]. אין הכרח כלל לקבל את הפתיחה כתיאור היסטורי מדויק ואמין.
"הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָ͏ִם" (קהלת א', י"ב) - הוא מלך על ישראל.
זה מביא אותנו לשתי תקופות אפשריות:
האפשרות הראשונה היא לפני פיצול הממלכה - שלמה, רחבעם (אפשרות סבירה אם מקבלים את הטענה ש"הייתי" זה בלשון עבר, כי אחרי הפיצול הוא מלך רק על יהודה), ואדוניה.
האפשרות השניה היא אחרי גלות ממלכת ישראל (חזקיהו והלאה):
אם ישראל גולים, הממלכה היחידה שמייצגת את עמ"י היא יהודה, ולכן מלך יהודה יכול להתפאר בזה שהוא "מלך ישראל" (או לפחות כל מה שנשאר מישראל).
כיוון אחר שאפשר ללכת בו הוא שחלק מתוצאות הגלות הן האיחוד בין הממלכות (כשהושע ועמוס, שהם נביאים לישראל, מנבאים נבואות נחמה, הם מדברים על בית דוד - "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם" (הושע ג', א');…
כשהוא אומר שהוא היה מלך בירושלים זה לא בהכרח אומר שעכשיו הוא לא, זה יכול להיות גם עתיד(כמו עם קין) וגם הווה(כמו עם יעקב) בכלליות המקרא פחות משתמש בזמנים של פעלים כמו שאנחנו משתמשים בהם
מאוד הגיוני שבן דוד הוא לא בן ממש. כשם שבספר מלכים על הרבה מלכים כתוב "דוד אביו" ("וישכ֤ב יהֽושפט֙ עם־אבת֔יו ויקבר֙ עם־אבת֔יו בע֖יר דו֣ד אב֑יו וימל֛ך יהור֥ם בנ֖ו תחתֽיו׃" (מלכים א כ"ב, נ"א)), לא עשה הישר כדוד אביו וכו'. ואז זה פותח יותר אופציות, מכיוון שיש מלכים מבית דוד שבנם מלך בימיהם (סליחה שאני לא זוכר שמות) כמו ההוא שקיבל צרעת. עכשיו רק צריך לעבור על כל אלה ולבדוק מי מתאים יותר.