שלום לכולם!!
בחלקו הראשון של המאמר הגדרנו את מטרותיו: לבחון את שילוב התכונות, המרכיבים הנפשיים השונים, והתהליכים היוצרים נבואה והופכים אדם לנביא. מטרתנו העיקרית היא להבין כיצד צמחה תופעת נבואת השקר בעם ומה היו מאפייניה בתקופות השונות. העניינים החשובים עליהם רצינו לעמוד הם האופן בו לקחו נביאי השקר חלק בחורבן ממלכות ישראל ויהודה, וההבדלים המהותיים בינם לבין נביאי האמת.
במאמר הקודם הגדרנו את המודל הנפשי של נביא האמת כמורכב מתכונות השליחות, בשמה הוא יוצא להפיץ את דבר ה', הדמיון, באמצעותו הוא מתווך את הנבואות לעם ואף תופס את משמעות הנבואות עצמן, והחוויה הנבואית שמלווה את רגע ההתנבאות עצמו.
לאחר הגדרת מאפיינים אלו סקרנו את הסיבות השונות לעליית קרנם של נביאי השקר, ואלו הן: תחושת ביטחון שנבואות השקר מעניקות לעומת נבואות החורבן והזעם של נביא האמת, הסתת לב העם בידי הקב"ה עצמו להקשיב דווקא אל נביאי השקר וכן חוסר וודאות כללי למי מהנביאים להקשיב עקב חוסר יכולת להבחין בין מי שמתנבא באמת בשם ה' ומי שמתנבא בשמו בשקר.
אך זהו רק חצי מהסיפור - מכיוון שעדיין לא עמדנו על היחסים שבין אותן סיבות. ניכר כי הן קשורות אחת לשנייה, וכי ישנה דרך לשזור אותן יחד. כדי להבין שהעם באמת אשם ואחראי למעשיו הרעים שבעקבותיהם נענש בגלות מארצו (דרך הסתה לציות לנביאי שקר, לפי הצעתנו), נצטרך להוכיח שמעשיהם הרעים היו הסיבה הראשונית בשרשרת הסיבות שהובילה לחורבן, וכן המרכזית ביניהם.
לצורך כך נעיין בעוד מספר מקורות:
כעת נעיין בספר מיכה: "כֹּה אָמַר יְ-הוָה עַל הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים אֶת עַמִּי הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם וְקָרְאוּ שָׁלוֹם וַאֲשֶׁר לֹא יִתֵּן עַל פִּיהֶם וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה. לָכֵן לַיְלָה לָכֶם מֵחָזוֹן וְחָשְׁכָה לָכֶם מִקְּסֹם וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַנְּבִיאִים וְקָדַר עֲלֵיהֶם הַיּוֹם. וּבֹשׁוּ הַחֹזִים וְחָפְרוּ הַקֹּסְמִים וְעָטוּ עַל שָׂפָם כֻּלָּם כִּי אֵין מַעֲנֵה אֱ-לֹהִים. וְאוּלָם אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹחַ אֶת רוּחַ יְ-הוָה וּמִשְׁפָּט וּגְבוּרָה לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב פִּשְׁעוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל חַטָּאתוֹ" (מיכה ג', ה' - ח'). ובמקביל נעיין במלכים א' פרק כ"ב. בפרק זה מובא לנו סיפור על אחאב, שבעקבות יהושפט חתנו, התייעץ עם נביאים כדי לדעת האם לעלות למלחמה מול ארם. לאחר שהוא שואל את ארבע מאות נביאיו (שלפי רוב הפרשנים הם ארבע מאות נביאי האשרה שאליהו לא הכרית [1]), הוא פונה לשאול את נביא ה', מיכיהו בן ימלה, לפי בקשתו של יהושפט. מיכיהו מנבא לו חורבן ואף מביא לפניו גם את הסיבה שנביאי השקר שיקרו לו: "וַיֹּאמֶר יְ-הוָה מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְ-הוָה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֵלָיו בַּמָּה. וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן. וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְ-הוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַי-הוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה" (מלכים א' כ"ב, כ' - כ"ג). לבסוף אחאב מקשיב לנביאי השקר ונהרג בקרב ברמות גלעד. נשאלת השאלה, האם נביאי השקר שניבאו לאחאב בוחרים לדבר שקר או מוטים על ידי רוח השקר המתוארת בפסוקים אלו? על שאלה זו נענה בהמשך.
הרב ישעיהו הדרי זצ"ל [2] מתייחס במאמרו לנבואת מיכה זו ומקביל אותה לסיפור רוח השקר בספר מלכים.להלן דברי הרב ישעיהו הדרי במאמרו [3]: "בפרשת הנבואות הראשונה של מיכה מופיעה פסקה ובה תוכחה לנביאי-השקר. פסקה זו בת ארבעה פסוקים בפרק ג' (ה' - ח') מפנה את תשומת הלב להבנת התופעה של נבואת-שקר. בדברי הנביא נזכרים "הנביאים המתעים את עמי, הנושכים בשניהם וקראו שלום, ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה", ובלשון ימינו נאמר: נביאים להשכיר, נביאים מקצועיים שפרנסתם על נבואתם. לעומת זאת, בפסוקים הבאים, מדובר על "לילה לכם מחזון. ובאה השמש על הנביאים, כי אין מענה אלקים". המונחים נראים יותר נאצלים מאשר נבואת-שקר פשוטה בעבור בצע כסף, המושגים "חזון", "מענה", גם אם בלולים הם בקסם ובקוסמים, מכל מקום משמשים הם אף את נבואת-האמת".לפי מאמרו של הרב הדרי בהתאם למובא במלכים ובמיכה:סוג ראשון של נביא שקר הוא זה שצריך לנשוך בשיניו, דהיינו לשלם לו, כדי שיבשר על שלום - נביאי שקר כמקצוע בלבד.מהסיפור על ההתנגשות בין מיכיהו בן ימלה ונביאי אחאב אפשר ללמוד על סוג נוסף של נביאים – נביאי שקר שמשמשים כשלוחי שמים, העושים את שליחותם בעצם מסירת נבואת שקר - במקרה זה, כדי להכשיל את אחאב. ייתכן שנביאי שקר כאלו יש עוד רבים, שה' משתמש בהם כדי להוריד נבואת שקר שהוא מעוניין שיאמינו לה. לפי הצעה זו, הקב"ה יכול לשלוח נבואות שקריות שלא באמת מיועדות להתרחש [4]. כמו כן, כאמור, במילותיו של מיכה הנביא בהמשך הפסוק נזכרים מונחים נאצלים יותר לתיאור נביאי השקר: "לילה לכם מחזון", "ובשו החוזים", "כי אין מענה אלקים". ומונחים אלו גם אם הם כנראה בלולים בקסם, משמשים אף לתיאור נבואת האמת! מכאן שרומז מיכה אף לקבוצה שלישית של נביאי שקר: אלה המהלכים בדרכי נבואת האמת, מחפשים את המענה האלוהי במלוא הרצינות, וכנראה שדמיונם הנבואי מטעה אותם לומר שקלטו את דבר ה' וזכו למלא שליחות נבואית – אך אין הדבר באמת כך. השימוש במושגים "חזון" ו"מענה" אמור כנראה לגבי אותה קבוצה, שהייתה רחוקה מבצע כסף, ולא עשתה את הנבואה קרדום לחפור בה.
לסיכום המאמר של הרב הדרי: קבוצה ראשונה – נבואה כתשלום. שום התערבות אלוקית בתהליך.קבוצה שנייה – נבואה פטריוטית (שייתכן שמגיעה גם על בסיס אינטרסנטי של נביא השקר [5]). התערבות אלוקית בפועל שמשמשת לצורך מסירת נבואות שקר, במקרה זה לאחאב. קבוצה שלישית – ניסיון לנבואת אמת אך קבלת מסר שגוי ומדומיין. ההתערבות אלוקית לא ברורה דיה - ממאמרו של הרב הדרי לא ברור האם הקבוצה השלישית ממש מקבלת נבואות מהקב"ה או שאלו דמיונות סרק וחלומות תעתועים.הרעיון הזה שישנה דרגת נבואה כלשהי שנמוכה יותר מנבואה אלוקית יכול להתכתב עם דברי הרמב"ן בפירושו לתורה במספר מקומות. הוא סבור שבני אדם יכולים לקבל השראה רוחנית נמוכה שמגיעה רק עד הבנת המזלות והמלאכים, ומכאן הוא גורס שגם בעבודה הזרה יש מעט מן האמת האלוקית [6].
קרבה לרעיון זה ניתן גם למצוא ביחזקאל: "לָכֵן כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי יְ-הוִה יַעַן דַּבֶּרְכֶם שָׁוְא וַחֲזִיתֶם כָּזָב לָכֵן הִנְנִי אֲלֵיכֶם נְאֻם אֲ-דֹנָי יְ-הוִה. וְהָיְתָה יָדִי אֶל הַנְּבִיאִים הַחֹזִים שָׁוְא וְהַקֹּסְמִים כָּזָב בְּסוֹד עַמִּי לֹא יִהְיוּ וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲ-דֹנָי יְ-הוִה" (יחזקאל י"ג, ט'). מתיאורי יחזקאל משתמע שהנביאים הללו ממש רואים או חוזים במשהו, אלא שהחזון הזה הוא שקרי. קרבה חזקה יותר ניתן למצוא בספר זכריה: "כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן עַל כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ צֹאן יַעֲנוּ כִּי אֵין רֹעֶה"(זכריה י', ב'). וכמו כן, ייתכן שאף דברי הנביא מיכה במקום אחר רומזים לכך: "לוּ אִישׁ הֹלֵךְ רוּחַ וָשֶׁקֶר כִּזֵּב אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה" (מיכה ב' י"א). כך פירש פסוק זה משה זיידל בדעת מקרא [7]: "ויש במשמעות 'הולך רוח' - הולך אחר דמיון שווא המשיאו לחשוב שהגיעה אליו נבואה".
וההוכחה הניצחת ביותר לכך שמצב שבו נבואת שקר שורה על נביא השקר מאת הקב"ה הוא אפשרי וקיים מופיעה בספר יחזקאל: "וְהַנָּבִיא כִי יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר אֲנִי יְ-הוָה פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עָלָיו וְהִשְׁמַדְתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל י"ד, ט'). הרד"ק [8], בפירושו לפסוק זה, כותב כי הפסוק מתאר מצב בו נביאי השקר עוברים על עוונות בהסתר ובכדי לגלות את חטאתם לבני האדם, ה' היה שולח אליהם רוח נבואה שקרית כדי שיחטאו בגלוי ובכך הקב"ה יעניש אותם לבסוף על חטאיהם הגלויים והנסתרים כאחד, כדוגמת אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה שחטאו בניאוף נשים ונענשו גם על כך אחרי שניבאו לשקר [9]. שאלנו האם נביאי השקר שניבאו לאחאב בוחרים לדבר שקר או מוטים על ידי הרוח? לפי פירוש הרד"ק הנ"ל ניתן להשיב כי חטאם הראשוני של נביאי השקר האלו היה שניבאו הם שקר מבחירה בעבר, וכתוצאה ועונש על כך הם מתנבאים לשקר אף בניגוד לרצונם – וזאת גם בכדי לשרת מטרת-על נוספת שהיא: להסית את אחאב להילחם ולהיהרג [10]. וכמובן ניתן לראות כי נביאי השקר מתקופת ירמיהו ניבאים בשמו של הקב"ה ומזכירים בשפתם ובתיאור נבואתם את נביאי האמת. לכאורה למה להם? למה שלא ינבאו לבעל או לאשרה? אולי כי הם פשוט מאמינים שחזונם הוא מאת ה'.לפי האמור, ישנן מספר ראיות לכך שהקב"ה לא רק מסית את לב העם לשמוע לקול נביא השקר אלא אף מסית את נביא השקר עצמו להאמין ל"פסאודו-נבואה" של עצמו ולהאמין שחזון התעתועים שראה הוא חזון אמת מאת ה'. ובמילים אחרות, ה' יכול להשרות על הנביאים גם רוח שקר.
וכעת אבקש לאחות שתיים מן הקבוצות שהרב הדרי ביקש לצייר במאמרו – את השנייה עם השלישית. לטעמי לא צריך להיות בהכרח הבדל בין הקבוצה השנייה - נבואת שקר הניתנת בידי ה' על מנת לגרום למישהו להקשיב לה ולהיפגע, לקבוצה השלישית - נביאים המנסים לקבל נבואת אמת ולבסוף שוגים בחזון תעתועים. ניתן להניח שאם נביאי השקר אכן מקבלים נבואת שקר משמיים, אזי שהקב"ה משתמש בכך על מנת לשלוח נבואות שקר לאנשים מסוימים ובכך להביא לתוצאות מסוימות בהן הוא חפץ שיתרחשו בפועל. מרגיש לי שאיחוי זה בין שני סוגי הנביאים מתבקש ומתרחש מעצמו. לפי תמונה מלאה זו, נביאי השקר מנסים לקבל נבואת אמת אך מקבלים משמיים נבואת שקר שמטרתה היא להסית את מי שהקב"ה מעוניין להסית.
אין וודאות שסיבה זו תקפה בעבור כל נביא שקר – שכן היו נביאי שקר שונים בתקופות שונות, אך ניתן לקבל אותה כסיבה מרכזית לעיקרון המוכר של הליכה אחר נבואות שקר (לאו בהכרח אחר כל נבואת שקר לכשעצמה). שאנו רואים שהיוותה תופעה רחבה בעם לאור האזכורים הרבים שלה והחורבן שהצליחה להטיל לבסוף. מכאן שהקב"ה לא רק מסית את העם להקשיב לנביאי השקר אלא אף יכול להסית את נביאי השקר להתנבא נבואות שקריות מלכתחילה. ניתן לראות כי אחאב מול מיכיהו בן ימלה היה במצב דומה לזה של עם ישראל ומלכי יהודה בזמן תוכחות ירמיהו: נביאי השקר מנבאים עבורו נבואת נחמה שקרית שנשלחת מאת ה' כדי להכשילו (בעקבות חטאו ברצח נבות). אחאב ניצב בחוסר וודאות, ולמעשה בוחר בנבואת השקר המנחמת על פני נבואת האמת הקשה והמחמירה - בכך שהוא בוחר לצאת לקרב ברמות גלעד ומצווה לאסור את מיכיהו. כצפוי, כתוצאה מבחירה זו הוא נהרג בקרב. ניתן לראות בכך שיקוף לעם עצמו וגם לצדקיהו המלך שכלא את ירמיהו.
וכעת, באמצעות חיבור כל חלקי הפאזל, ננסה לשרטט שרשרת סיבות שייתכן וגרמה לעם לא להקשיב לנביא האמת. 1. העם חוטאים. 2. הקב"ה כועס עליהם וחפץ להחיש גלותם. 3. נביא השקר מנבא נבואת שקר מאת ה' (בחלק מהמקרים לפחות). 4. העם ניצב בפני דילמה למי להקשיב. 5. העם בוחר בדרך הקלה והנוחה יותר – נבואת נביא השקר. למעשה ניתן לפרש כי רצונו של ה' להסית את העם לשמיעה לקול נביאי השקר התגשם כבר בכך שנביא השקר קיבל נבואת נחמה שקרית, אפילו עוד לפני שהעם בחר לשמוע לו. לפי פירוש זה, העם שמע לו לבסוף בעיקר כי יותר נעים לשמוע נבואה פחות מוכיחה. אם מקבלים את הפירוש כי מקורה של נבואת השקר הוא מאת ה', כלל לא היה צורך להכביד את לב העם באופן פעיל לשמיעה לאותו נביא שקר, כיוון שמרגע שניתנה הנבואה כבר היה ידוע שעם ישראל יבחר להקשיב לנבואתו מכיוון שזו האופציה הקלה יותר. ומכאן שהעם הגיע בכלל לידי מצב של בחירה בין כמה נבואות מלכתחילה עקב עוונותיהם (וכן ייתכן שגם נביאי השקר שימשו שליחים לדבר החורבן עקב עוונותיהם האישיים). לפי הסבר זה, אם העם לא היו חוטאים, מלכתחילה לא היה צורך בשליחת נבואת שקר במטרה להסית אותם. עוד ניתן ללמוד מהסבר זה, שהחל מהרגע שירדה רוח השקר על הנביאים אזי חורבן הבית כבר נקבע. בכך הצלחנו לקבל הנחה זו, שה' מחיש את גלותם של העם באמצעות נביאי השקר, גם מבלי לפגום בעיקרון הבחירה החופשית של העם (בניגוד לתפיסה שהצענו בתחילה). במילים אחרות, לפי ההצעה שאני מבקש להציע, עצם פעולת זימון אפשרות בחירה לאדם בידי ה' לעיתים יכולה להוות שליטה במציאות כאילו הקב"ה בוחר באופן פעיל בשביל האדם למעוד לדרך מסוימת ומונע ממנו בכך את הליכתו המוכרחת אחרי הדרך הישרה האחת [11]. משל לתינוק שבמקום להיות מורגל באכילה רק של אוכל בריא, נותנים לפניו מאכלים בריאים לצד מאכלים מתוקים ומסוכרים שיכולים לפגוע בבריאותו ושברור שיעדיף לבחור דווקא בהם.
עם זאת, ניתן להישאר עם הצעת הרמב"ם בדבר מניעת חזרה בתשובה. את הצעתו זו הוא פורס אמנם בקשר למקרים אחרים בתנ"ך בהם מוצג לנו שהקב"ה מקשיח את רוחם או ליבם של הדמויות, אולם ניתן להלביש אותה גם בעבור המקרה בו אנו מתעסקים כעת. הנחה זו יכולה ליצור דיון תאולוגי רחב באשר לדרכי פעולת הקב"ה בעולם, ולעורר את השאלה כיצד מניעת בחירה חופשית אפשרית לאור פסוקים רבים בתנ"ך שמגדירים אותה כאיתנה ויציבה בעולם, אולם אין מקומו של מאמר זה לדון בשאלה זו. כמו כן, שאלות תיאולוגיות מסוג זה לא יכולות להוות נקודות מחלוקת על הכתוב במאמר זה לאור העובדה שהדיון התיאולוגי הנ"ל קיים גם באשר לשאר הקשחות הלב המקראיות שציינו לעיל שכתובות במפורש בתנ"ך. כוחה של ההצעה המחודשת היא שכאמור, הצלחנו להגיע אל מסקנה דומה באמצעות הנחות יסוד פרשניות פחות רדיקליות.
יש לעמוד על כך שהמהלך שלנו חוזר אל תפיסה בסיסית ושורשית מאוד בתורה – האלוקים מנסה בעצמו את עם ישראל באמצעות בדיקת עמידותם מול נבואות שקריות. כמתואר בספר דברים: "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (דברים י"ג, ב' - ד').מכאן שהקב"ה ללא ספק יכול ליצור סיטואציה של נבואת שקר על מנת לנסות את עם ישראל. ועל כן החידושים שלנו במאמר זה, על גבי הנחה זו, הם שהקב"ה יכול לגרום לכך כבר דרך שתילת נבואת השקר בראש הנביא מלכתחילה, כך שיחשוב שמדובר בנבואת אמת. חידוש נוסף הוא שכאשר הקב"ה עושה זאת, במידה מסוימת הוא מצמצם משמעותית את יכולת הבחירה החופשית של העם, ובכך ניכר כאילו הוא מפתה אותם אקטיבית. למעשה, שליחת נביאי השקר יכולה להוות גם ניסיון וגם עונש, אם הנביא נשלח כשאין לעם ישראל את היכולת לבחור את הבחירה הנכונה. כמו במצב בו הוא מדורדר מאוד מבחינה חברתית ורוחנית. העונש הוא גם עמידה בניסיון שאין הוא יכול להצליח בו וגם התוצאה הכרוכה בכישלון זה.
וכעת נעבור לחלק האחרון של המאמר ונבין כיצד משולש הזהב ששרטטנו בתחילתו עוזר לנו לפרש את תהליך קבלת נבואות השקר ומאפייניו הנפשיים של נביא השקר:כעת, כשקיבלנו את ההנחה כי ייתכן שנבואת השקר מקורה גם הוא מאת ה'. נוכל להציע שכפי ששרטטנו מודל נפשי מאוזן שמאפשר קבלת נבואת אמת כפי העולה מפשט הפסוקים ומתבסס היטב בכתבי הרמב"ם, סביר להניח שנבואת השקר שורה על נביא השקר גם כתוצאה ממודל נפשי כלשהו, כנראה מודל מעט קלוקל.אם מסתכלים על מודל תהליך יצירת נבואת השקר לפי המשולש שהגדרנו, לכאורה קשה לזהות הבדל ברור בין נביא האמת לנביא השקר, הבדל שמן הראוי שיהיה.
אצל שניהם ניכרים אלמנטים חוויתים, לפחות בחלק מהמקרים. עד לכאן ניסינו להוכיח שנביאי השקר מנבאים נבואות שקריות, לעיתים, בשליחות אלוקית. מכאן שאולי אף חוליית השליחות קיימת בין תכונותיהם.אולם, אם מרחיבים את נקודת ההסתכלות על תופעת הנבואה ועל קווי דמותו של נביא האמת למבטו של הרמב"ם, כפי שכבר שירטטנו במשולש הראשון, ניכרת תמונה יותר מורכבת. הרמב"ם כלל גם את שלמות המידות כחלק ממרכיבי נפשו של נביא האמת. ניתן לזהות שזו הייתה החוליה החלשה בדמותו של נביא השקר המקראי. ניתן לראות שהסיבה הראשונית לכל כרסום עמוד הנבואה היא חוסר הטבת המידות שנמצאת בעם. מכאן שעצם המעילה במוסר הייתה החטא של העם, ועל פי פירוש הרד"ק גם החטא של נביאי השקר. ניתן אפוא לראות גם כי נביאי השקר עצמם לא היו לרוב אנשים טובים, כמו אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה אותם ירמיהו ממש מוכיח על ניאוף, כפי שראינו קודם. וכן 400 נביאי השקר בהם נועץ אחאב, כנראה היו נביאי האשרה אוכלי שולחן איזבל שבחרו בעבר להתנבא לשקר [12]. מכאן שיש צורך גם להגדיר את הטבת המידות כאבן יסוד בנבואה בישראל, אבן יסוד שהייתה קיימת אצל נביאי האמת וייתכן והיתה חסרה אצל נביאי השקר.
אם נתבונן היטב במשולש הנבואה נוכל להבחין כי למעשה המשולש הראשון שציירנו, שהתבסס על הרמב"ם, הוא משוכלל יותר שכן ערך שלמות המידות שהוא כולל בתוכו משקף נאמנה את פועלם של נביאי ישראל. ערך זה למעשה כבר מכיל בתוכו את חולית השליחות אותה אנו שרטטנו, שכן שליחות זו במהותה הינה מייצגת רצון כנה לקיום דברי ה'.
שכן כדי שנביא אמת באמת יהיה מוכן לשליחות מאת ה', שתדרוש ממנו לעיתים אף להיות מושלח לבית הכלא כירמיהו [13], לברוח מהמלך כאליהו [14], לישון כמות ימים מוגדרים על צד שמאל ועל צד ימין כיחזקאל [15] - הוא חייב להאמין במה שהוא עושה ולהיות בעל כוונות טובות לעשות את דבר ה' בכדי להיטיב לאנשים שבעבורם הוא מתנבא. רק נביא שבראש מעייניו נמצאת החזרה בתשובה של העם מסוגל להבחין בחטאי העם ולדרוש מהם לתקן את מידותיהם. ניתן להסביר שאחאב וצדקיה, נביאי השקר, אינם דרשו מהעם את תיקון המידות בגלל שמידותיהם שלהם מלכתחילה היו בלתי מתוקנות. מסיבה זו ירמיהו מציין את פגמם המוסרי קבל עם ועדה – לא לצורכי השפלת יריביו, אלא כדי להסביר לעם שנביאים אלו לא כשירים לשמש כמצפן מוסרי בשעה שהם עצמם לא נוהגים באורח מוסרי. אולי חלקכם לא תסכימו בשלמות עם טענה זו, ותטענו שנביאי האמת לכאורה ציוו על ההתנהגות המוסרית עקב שזה מה שהקב"ה דרש מהם להגיד לעם ולא כי זו היתה מטרתם החינוכית. אני אישית חושב שמוסר הנביאים היה חלק מאישיותם, אך אין מקום כאן להאריך בדבר, ובקצרה אשיב ואומר שגם במעשי נביאי האמת ניתן לראות התנהגות מוסרית גם ללא קשר למה שהקב"ה מבקש מהם ישירות: אברהם מתפלל על אנשי סדום שלא ימותו [16], משה מבקש רחמים בעבור עם ישראל לאחר חטאם [17] ומוכיח את רעיו שמתקוטטים [18], אליהו מחייה את בן האישה הצרפתית [19], אלישע מחיה את בן האישה השונמית [20] וכן עושה מעשי חסד רבים נוספים. ואילו מעשי נביאי השקר היחידים שמופרטים בתנ"ך הם ניאוף והסתה לדבר עבירה. [21]
סיכום:
ולסיכום, במאמר זה דנו על מהות הנבואה, על הדרכים להשגתה ועל מאפייניו הנפשיים של נביא האמת לאור המידע המובא במקומות שונים לאורך התנ"ך. רציתי להוכיח שישנם מקרים בהם הקב"ה שולח נבואת שקר על מנת להחיש תוצאה מסוימת שהוא רוצה שתקרה במציאות. הוא עושה זאת באמצעות גלגול חובה על ידי חייב, ובוחר עוברי עבירה דוגמת נביאי שקר מפורסמים שישמשו לו כעזר בקידום החורבן. טענתי הראשונית הייתה שהוא מונע מעם ישראל את הבחירה להקשיב לנביאי האמת, על ידי התערבות בבחירה החופשית שלהם, כפי שמובע כבר אצל הנביאים. את הביסוס לטענות אלו בניתי באמצעות מספר הוכחות, שהצגתי אותן מהדחוקה ביותר (הושע ט', ז') ועד לחזקה ביותר (יחזקאל י"ד, ט'). וכן הראתי מדוע קבלה של הנחה זו מציעה פרשנות חדשה ומקיפה לסיפורי נבואת שקר רבים בתנ"ך ושוזרת אותם אלו באלו, לאור דבריהם של מפרשים מסוימים דוגמת הרד"ק שבדבריו, שהיו מדויקים וחכמים כתמיד, נעזרתי רבות. טענה נוספת שהעליתי, שעומדת במקביל ואף במנותק מהטענה שבפסקה הקודמת, היא שהקב"ה כלל לא היה מחויב להסית ישירות את לבב העם לשמוע בקול דברי נביאי השקר ולמעשה החל מרגע ששלח נבואה שקרית כבר גרם לזימון נסיבות מציאות מסוימות שיגרמו לתוצאה שבה הוא חפץ, דהיינו חורבן הבית וגלות העם, להתרחש. וזאת משום שכאשר הוא שם בפני עם ישראל - שנמצא במצב מושחת וירוד מאוד מבחינה מוסרית - אופציה של אי-חזרה בתשובה, ניתן כבר לדעת במה הם יבחרו באופן אינטואיטיבי. אופציה זו מיוצגת בדמות נבואת השקר שיורדת מה' אל מוחם של נביאי השקר. אם מקבלים גם את הצעה זו, אזי שדברי המאמר יכולים אף להשתלב כשורה יחד עם דבריהם של המצודת דוד, הרד"ק והמלבי"ם על הפסוק שהבאנו מספר ירמיהו בעת הוכחת הטענה (ירמיהו ד' י'). כזכור, הצעתם שם הייתה דומה לזו – שבכך שה' מצליח את דרכי נביאי השקר הוא כמו מסית את העם להקשיב לדבריהם. וכן התייחסנו בהערת שוליים להצעתו הדומה של הרב יעקב מדן בדבר כך שהאופן שבו הקב"ה לכאורה "מקשיח" את לב האדם הוא רק באמצעות זימון נסיבות מציאות מסוימות [22]. אם לא מקבלים הנחה זו, ניתן להישאר עם הצעת הרמב"ם, אותה כבר הזכרנו כאן, שעל פיה הקב"ה יכול לפגום בעיקרון הבחירה החופשית ובאופן אקטיבי למנוע בחירה חופשית מן האדם לעזוב את החטא ולחזור בתשובה, מכיוון שהוא חפץ בהטלת העונש הראוי על האדם [23]. ולבסוף עמדנו על חשיבות הצו המצפוני והנאמן לה' בחייו של הנביא, שבעבורו הוא מוכן להקריב מנוחיות חייו, בשונה לחלוטין מנביא השקר. כתוצאה מכך שירטטנו מודל נפשי קלוקל של נביא השקר שאינו מכיל את יסוד השליחות המוסרי אלא רוכב על חווית הנבואה על מנת לנסות לזכות לגילוי אלוהי כנראה למטרות אנוכיות ואישיות. התוצאה הישירה והסופית מכל הנאמר במאמר זה הוא שהקו שמפריד את נביא האמת מנביא השקר הוא הקו המוסרי-דתי שמנווט אל התוצאה הרצויה אליה הנביא רוצה להגיע. לפי הצעה זו, נביאי השקר נשארו עם חזון תעתועים שבאשמת הפצתו מובטח שהם יענשו כי עיקר כוונתם לא היה להשתמש בנבואה לצורך תיקון מידות העולם ועשיית רצון ה' אלא לצרכים אישיים ופרטיים שלא בצורה טהורה ונעלית.
—-----------
הערות שוליים:
רד"ק, המלבי"ם, מצודת דוד, האוהיל משה, הרלב"ג והאברבנאל על מלכים א' פרק כ"ב פסוקים ה' - ז'. בחזרה למעלה
ראש הישיבה הראשון של ישיבת הכותל, שיחותיו על התנ"ך שהעביר ברדיו הפכו ברבות הימים למאמרים באתר התנ"ך של הרצוג. בחזרה למעלה
"נבואת אמת ונבואת שקר" – באתר התנ"ך של הרצוג:https://www.hatanakh.com/articles/%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%AA-%D7%A9%D7%A7%D7%A8 בחזרה למעלה
בקשר לעניין נבואה זו - כשמשווים את נבואת 400 הנביאים לנבואת מיכיהו ברור שנבואת מיכיהו היא נבואת האמת ונבואת 400 הנביאים היא נבואת השקר שהרי נבואת מיכיהו היא זו שהתגשמה, וכן לאור העובדה שמיכיהו מוכן להיכלא עבור אמיתות נבואתו וחוזר פעמיים על כך שיאמר רק את מה שה' יגיד לו. בחזרה למעלה.לידידי דביר ישראל גינת ממחוז שומרון יש מהלך מבריק בו הוא מוכיח שנביאים אלו לא היו כלל נביאי האשרה אלא מוכרים כנביאי ה' שהיו בממלכה באותה עת (אולי מהנביאים שהחביא עובדיה). הראיות לכך קיימות ולא נעסוק בהן כעת. אני לא בטוח מה עמדתי ביחס לטענה זו, אולם בין אם מדובר בנביאים שניבאים לה' ובין אם מדובר בנביאים הניבאים לאשרה הרי שבין כך ובין כך, לא מתואר לנו שה' ציווה אותם למסור את תוכן חזון השקר שהם מבחינים בו. אלא רק השרה אותו עליהם, ומתוך כך הרי אלו עדיין בבחינת נביאי שקר (שכן לפי טענתי עד כה הקב"ה לכל היותר הראה להם חזון נבואי אבל לא אמר להם ללכת לספר אותו כך שמעיקר הדין הם היו צריכים להתייחס לכל מה שהם ראו, אם אכן ראו, כסתם דמיונות). בחזרה למעלה
הוספה שלי. לא מובא במאמר עצמו. בחזרה למעלה
לעיון: רמב"ן על דברים יג' ב, רמב"ן על ויקרא יח' כה, רמב"ן על דברים ד' יט. בחזרה למעלה.ולהלן מקצת מדבריו על דברים יג ב: "כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום" – "וייתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת, כי בנפשות בקצת האנשים כח נבואיי ידעו בו עתידות, לא ידע האיש מאין יבא בו, אבל יתבודד ותבא בו רוח לאמר "ככה יהיה לעתיד לבא בדבר פלוני". ויקראו לו הפילוסופים "כהין", ולא ידעו סיבת הענין, אך הדבר נתאמת לעיני רואים. אולי הנפש, בהתבודדה, תדבק בשכל הנבדל ותתכוין בו. והאיש הזה יקרא "נביא" כי מתנבא הוא, ועל כן יבוא האות והמופת אשר יאמר אליך". ואולם התורה מצווה שלא להקשיב לנביא ההוא. בחזרה למעלה
דעת מקרא על מיכה פרק ב' פסוק י"א. בחזרה למעלה
ולהלן דברי הרד"ק המלאים, שכן הם חשובים מאוד: "והנביא כי יפתה: והעניין הזה כעניין "מי יפתה את אחאב", והוא הערת רוח החפץ. כי נביא השקר ההוא חייב מיתה בדברים יעשה אותם בסתר, כמו שראינו באחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה - שהיו מנאפים את נשי רעיהם - וכן דברים רעים אחרים בסתר היו עושים אלה הנביאים. וכדי לגלותם לבני אדם, מביא האל יתברך על ידם כשלון, ועל ידי עוברי עבירה בסתר בעניינים רבים ואחד מהם זה העניין. נביאי השקר, שהיו מתפארים בנבואה, והאל העיר חפצם בזה, כדי להודיע שקריהם ופחזותם, ובבא להם העונש מאת האל יתברך, יצדיקו בני אדם עליהם את הדין. וזהו שאמר "אני השם פתיתי את הנביא ההוא". וזהו טעם "והאלהים אנה לידו". וכן פירש אדוני אבי ז"ל (הרב יוסף קמחי). ודומה לזה "וחזקתי את לב פרעה". ורב סעדיה גאון ז"ל פירש (בצורה שונה): "פתיתי" - ביארתי וגליתי עליו שהוא מפתה". בחזרה למעלה
כך מובא בדברי ירמיהו: "וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ יְהוָה כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ. יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד נְאֻם יְ-הוָה" (ירמיהו כ"ט, כ"ב - כ"ג). בחזרה למעלה
אולי גם לפי הצעתו של דביר ישראל, שלא ניכר שהרד"ק תומך בה, הדבר יכול להסתדר לכאורה. שכן גם לפי הצעתו, נבואתם הראשונית של ארבע מאות הנביאים - "וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן אֲ-דֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ" - זו נבואת שקר שהם בודים מליבם ועל כן הם חוטאים. בחזרה למעלה
וכבר פרשננו הדגול, הרב יעקב מדן, פירש כך את הכבדת לב פרעה בידי ה' בדבר תורה לפרשת וארא:
בקצרה, במאמר זה הוא טוען שסירוב פרעה לא נבע מהקשחת לב פיזית ושלילת הבחירה החופשית אלא מזימון נסיבות מציאות מתאימות בידי שמיים על מנת שפרעה ימשיך ויתמיד בסירובו. בחזרה למעלה
לפי רוב הפרשנים: רד"ק, המלבי"ם, מצודת דוד, האוהיל משה, הרלב"ג והאברבנאל על מלכים א' פרק כ"ב פסוקים ה' - ז'. בחזרה למעלה
ספר ירמיהו פרק כ', פרק ל"ב, פרק ל"ז וכן מקומות נוספים. בחזרה למעלה
ספר מלכים א' פרק י"ח. בחזרה למעלה
ספר יחזקאל פרק ד'. בחזרה למעלה
בראשית י"ח כ"ג - ל"ג. בחזרה למעלה
שמות ל"ב, ל"א - ל"ג. בחזרה למעלה
שמות ב', י"ג. בחזרה למעלה
מלכים א' י"ז, י"ז - כ"ד. בחזרה למעלה
מלכים ב' ד', ל"א - ל"ו. בחזרה למעלה
תודתי נתונה לשירה פרייז'ר שדיון איתה הוליד את התובנות האלו. בחזרה למעלה
ואף הרב יהודה אייזנברג טוען טענה דומה ומרחיב אותה במאמרו באתר דעת: "כי חפץ ה' להמיתם – שיחה בשמואל א' ב'": https://www.daat.ac.il/daat/tanach/rishonim/ki-2.htm בחזרה למעלה
וכן הזכרנו את עניין הדיון התיאולוגי הרחב שנפרס לפנינו אם מתיישרים עם הצעה זו. בחזרה למעלה
בירמיהו כג יש נבואה עם נביאי שקר שמשתמע ממנה ממש הפוך מהטענה של המאמר!
"טז כֹּה־אָמַר יְ‑הוָה צְבָאוֹת אַל־תִּשְׁמְעוּ עַל־דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם מַהְבִּלִים הֵמָּה אֶתְכֶם חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ לֹא מִפִּי יְ‑הוָה׃ (יז) אֹמְרִים אָמוֹר לִמְנַאֲצַי דִּבֶּר יְ‑הוָה שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְרוּ לֹא־תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה׃ (יח) כִּי מִי עָמַד בְּסוֹד יְ‑הוָה וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת־דְּבָרוֹ מִי־הִקְשִׁיב דְּבָרוֹ וַיִּשְׁמָע... (כא) לֹא־שָׁלַחְתִּי אֶת־הַנְּבִאִים וְהֵם רָצוּ לֹא־דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְהֵם נִבָּאוּ׃ (כב) וְאִם־עָמְדוּ בְּסוֹדִי וְיַשְׁמִעוּ דְבָרַי אֶת־עַמִּי וִישִׁבוּם מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם׃"
די מפורש פה שמי שמקשיב לה' הוא בוודאי מנבא אמת, ושנביאי השקר בודים הכל מליבם!