וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת / טוביה ארביב

אף אחד לא סופר את דברי הימים.

דברי הימים הוא כמו הנספחים האלה שבסוף ספר טוב, שאף פעם לא קראתי ויש בהם לקסיקונים ומילונים וצירי זמן שאף אחד לא ביקש אבל הסופר רצה לדחוף אותם לאיפהשהו. הוא כמו הספר האחרון בסדרה שלא מועיל בכלום חוץ מלהפוך את המספר של הספרים ליפה.

דברי הימים הוא ספר מיותר.

ואחרי כל ההקדמה הפרובוקטיבית הזו - בואו נצלול פנימה.

המאמר הנוכחי יעסוק בכמה פסוקים ספציפיים, ובגלל שאף אחד מאיתנו לא פתח את דברי הימים מעולם, בואו נעשה הקדמה קטנה:

שמונת הפרקים הראשונים של דברי הימים הם ספר יוחסין מאוד מפורט, שמתחיל באדם וממשיך לאורך ולרוחב עד סוף ימי המקרא.

פרקים ב-ד של דברי הימים א, שבהם ניגע, עוסקים ברובם במשפחות שבט יהודה. הם מתחילים בהקדמה קצרה על המשפחה הגרעינית (ב, ג-ו), נגיעה קטנטנה בבני זרח (ז-ח), שושלת ארוכה מחצרון לדוד (ט-יז), עוד פירוט על חצרון ובניו (יח-נה), פרק שלם לבית דוד (ג), השלמות של בני חצרון (ד, א-יח), פרשה מוזרה שעליה נדבר (יט-כ), בני שלה (כא-כג), ומשם ממשיכים לשבט שמעון עד סוף פרק ד.

הבנו? יאללה מתחילים.

פרשה סתומה, בלי להעליב

בין פירוט בני אשתו היהודיה של מרד (מבני בניו של חצרון), לבין פירוט בני שלה בן יהודה, מופיעה הפרשה התמוהה הזו:

"וּבְנֵי אֵשֶׁת הוֹדִיָּה אֲחוֹת נַחַם אֲבִי קְעִילָה הַגַּרְמִי וְאֶשְׁתְּמֹעַ הַמַּעֲכָתִי׃ וּבְנֵי שִׁימוֹן אַמְנוֹן וְרִנָּה בֶּן־חָנָן וְתִילוֹן וּבְנֵי יִשְׁעִי זוֹחֵת וּבֶן־זוֹחֵת" (ד, יט-כ)

ובעברית - נכון אשתו של הודיה (שהוא אדם שלא פגשנו מעולם, אגב)? אותה אישה שהיא גם אחותו של נחם-עם-הכינוי-הארוך-שאנחנו-ניגע-בו-תיכף? אז הבנים שלה הם-- אין מידע.

והבנים של שימון, שהוא אדם אקראי שאנחנו לא מכירים, הם ככה וככה. ואז גם הבנים של ישעי מוזכרים ככה.

מה… מה הולך פה?

בואו נמספר את השאלות:

1. מי זה הודיה? מביאים לנו אותו סתם ככה, בלי הקדמה.

2. אתה מסביר לנו מי זאת אשתו של הודיה, מישהי שאנחנו לא מכירים, בעזרת הסבר הקשר המשפחתי בינה לבין נחם, שגם אותו אנחנו לא מכירים?

3. בדרך כלל בדברי הימים, כשכתוב שמישהו הוא "אבי" מקום כלשהו, הכוונה היא שהוא בנה, ייסד או יישב את המקום הזה. אבל כאן, העיר שנחם שלנו ייסד היא לא סתם קעילה, אלא קעילה הגרמי. מה הכוונה? וגם העיר השנייה שקמה בזכותו - היא לא אשתמוע סתם, היא אשתמע המעכתי. זה לא רגיל. למה?

4. אחרי ההסבר המסובך של המשפחתולוגיה של אשת הודיה, פתאום הסופר שכח שהוא באמצע לפרט את הבנים שלה?

5. בנוסף לכל זה, שימון וישעי, שתפסו את המקום של בני הודיה, הם עוד שני אנשים שאנחנו לא מכירים. מה הקשר שלהם לכל התסבוכת?

אני לא הראשון ששאל את השאלות האלה, הרבה מפרשים ניסו להסביר את חוסר ההיגיון שמופיע לאורך כל ספר היוחסין של דברי הימים, במידות שונות של הצלחה (חלקם התייאשו באמצע, אבל זה סיפור אחר והוא יסופר בפעם אחרת), ואנחנו ניגע (מרחוק, עם מקל) בכמה רעיונות שלהם במשך המאמר.

אה, כן ועוד דבר:

המאמר הוא מאמר עומק {או: חוקר} על פרקי היוחסין של דברי הימים. כלומר, מצד אחד, הוא יתן לכם את הדרכים הכי טובות להתמודד עם הספר הזוועה הזה, ובתקווה גם יעביר לכם מעט מהאהבה שאני חש כלפיו. ומצד שני, המאמר הזה יהיה קצת יותר ארוך, כבד ומבולגן מהמאמרים הקצרים, הקלילים והמסודרים להפליא שלי בדרך כלל.

אז אם אתם רוצים רק את התשובה הסופית בלי הדרך המרתקת והאוצר האמיתי שהוא הכלים שרכשנו בדרך - הפסקה האחרונה תכלול את התשובה בקצרה. דלגו אליה ותרגישו תחושת פספוס כל חייכם. (וואו, מה תעשו עכשיו עם כל הזמן הזה שחסכתם? (תכתבו מאמר לכפית?) בטח עכשיו מחזור השינה שלכם יסתדר סוף סוף. שובבים.) (לכפיות - תבדקו בבקשה שבאמת כתבתי את הפסקה האחרונה הזו, שלא שכחתי)

סופר סתם

כדי לדעת מה דברי הימים מנסה לומר לנו בפסוקים האלה, אנחנו צריכים לדעת מה דברי הימים מנסה לומר לנו בכללי. ומי. ואיך. ולמה לעזאזל. 

דברי הימים נמצא בכתובים, החלק השלישי של התנ"ך, מה שאומר שהוא נכנס למקרא אחרי שהחלק הקודם - הנביאים, נחתם. (לאו דוקא נכתב אחרי כן, אבל כן נכנס אחרי כן) כלומר, ספר דברי הימים נכנס אחרי שספר מלאכי - האחרון מהנביאים - כבר היה בתנך. עוד רמז שיש לנו על הזמן של הספר הוא האירוע האחרון שמוזכר בו (הכוונה מבחינה כרונולוגית, אם כי במקרה שלנו גם מבחינה טקסטואלית) - הצהרת כורש.

כלומר, ספר דברי הימים נכתב איפהשהו בתקופת בית שני, כשלתנ"ך כבר היו ת' ונ'.

אז מישהו, איפהשהו בתקופה הפרסית, החליט שבא לו לכתוב ספר היסטוריה ארוך, מסובך ועם מלא חורים עלילתיים. סבבה, לגיטימי. אבל למה לעשות את זה, אם המקרא כבר כולל ספרי היסטוריה (אנחנו מדברים בעיקר על מלכים) שמדברים בדיוק על מה שדברי הימים מספר עליו (וגם כתובים יותר טוב)? ועוד יותר מזה - הספר החדש גם מצומצם יותר, מבולגן יותר, פחות אמין (כיוון שהוא נכתב יותר רחוק מהמאורעות), ובעל נטיה להתעלם מחצי מהסיפורים (היותר מעניינים!), לשנות סיפורים אחרים (אבל רק קצת כל פעם), ולהתנהג כאילו הלויים והכהנים יותר חשובים משאר העם (יש יותר שמות של משוררים ממלכים בספר הזה, איזה מן ספר היסטוריה עושה דבר כזה?)

יש לי תשובה - כן.

כלומר, הוא עושה את זה בכוונה.

דברי הימים נכתב כדי להשלים, כדי לגשר, כדי להסביר. הוא נועד להתכתב עם הספרים הקודמים ולהתאים אותם לדור החדש של בית שני.

בדור שבו שבי ציון חיים רק ביהודה, ודי נמצאים בכאסח עם השומרונים - אנחנו נספר רק על ממלכת יהודה.

בדור שבו מי שמנהיג את העם ומלמד אותו את דרך התורה הוא לא מלך, כי אסור לנו מלך (הם תחת שלטון פרסי!), אלא כהן - אנחנו נספר יותר על הכהנים.

בדור שבו הידע על הממלכות הנשכחות (ישראל ויהודה הראשונה) אובד ופתאום עולות שאלות - אנחנו נחזור על הכל ונוסיף דיוקים והסברים על המובן מאליו שכבר לא מובן.

ובדור שבו… הממ… לא, אין לי הסבר לכתיבה הגרועה. הצעות יתקבלו בברכה.

אז זה אומר, שכשדברי הימים מספר משהו, הוא לרוב בא לענות על שאלה שעלתה לבני דורו מהתנ" (זו לא טעות). (דוגמא לדוגמא: פרשת שושלת העבד המצרי של ששן, שתופסת שמונה פסוקים בפרק ב שלנו, מפסוק לד. לכאורה היא מפרטת סתם ככה, כדי להשוויץ שהיא יודעת, אבל כשהפרשה מסתיימת באלישמע, אפשר לחשב, ולחשוב, ולהבין שאלישמע הזה, מובא כאן כנראה (לפי הזמן וההקשר) בתור סבא של ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, ההוא ממלכים וירמיהו. ישמעאל מתפאר שהוא מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה (ירמיה מא א) ובגלל זה רוצח את גדליהו? דברי הימים מוריד אותו לקרקע לראות שהוא בעצם בן של עבד מצרי עלוב) ועל איזו שאלה הוא עונה בפרשה המוזרה שלנו? בואו נראה.

היהודים באים

כשאבות אבותינו כבשו את ארץ כנען, הם לא עשו עבודה מושלמת. הם מזניחים את ההכחדה של הנוכרים מקרב עריהם, ובספרים הראשונים של הנביאים חוזרות שוב ושוב בעיות עם גויים שישבו בקרב שבטי ישראל. בטח הם ממש מתחרטים על כל העניין הזה.

יהודה, כראוי, לא מיוחדים יותר מכל שבט אחר, וגם הם נתקעו עם מלא נוכרים בתוכם שמדי פעם מתגרים במישהו (יבוס, מכירים?) או משהו כזה. אבל מה שמפתיע, יש קבוצה קטנה של ערים ביהודה, שהגויים בה דווקא נמצאים בשלום עם היהודים (ביזיון, מסכימים?).

קעילה, עיר בשפלת יהודה, שאי שם בימי שאול יצאה בשיתוף פעולה עם מלך ישראל והסגירה (או לפחות ניסתה להסגיר) את המורדים במלכות בידיו.

הגשורים והמעכתים, גויים שיושבים בדרום ומערב יהודה, שהברית שנכרתה בינם לבין ישראל מתבטאת אפילו בקשרי נישואים (קשרים משובחים כאלה, שהולידו את תמר ואבשלום (מעכה בת תלמי מלך גשור היא אשתו הרביעית של המלך דוד, אם ילדיו תמר ואבשלום. כמסופר בשמואל ב, ג, ג ו-יג, א)) (נכון שדוד גם נלחם בהם, אבל באותו זמן הוא היה בגדר שר מלחמה פלשתי. עבר מפוקפק יש לג'ינג'י הזה).

וכמובן שיש עוד דוגמאות, אבל אנחנו נתעלם מהם בבוטות כי הם לא נוגעים לנו.

היהודאים של ימי בית שני קוראים את הסיפורים האלה (או כל סיפור אחר, אלו רק השערות) וקצת מתבלבלים. אנחנו מכירים את קעילה, הם אומרים, אנחנו ממש גרים שם (קעילה מוזכרת בתור בירת פלך של יהודי בית שני! חפשו בנחמיה ג). ואנחנו מכירים גם את אשתמע (אנחנו נכתוב את זה ככה כי ככה זה כתוב בתנך. אם זה ממש מפריע לכם, קחו טוש ותציירו קו על המסך כל פעם שצריך להוסיף ו'), ממש סיפרת לנו קודם (ד, יז) על יִשְׁבָּח ההוא, הבן של כלב, שהיה אֲבִי אֶשְׁתְּמֹעַ והקים אותה. איך הערים האלה הפכו למקומות של גויים פתאום?

וספר דברי הימים בא ומסביר:כששבטי ישראל יצאו ממצרים, קעילה ואשתמע היו כבר בנות מאות שנים (קעילה רק מאתים, כנראה, אבל די, אל תפריעו לדרמה שלי). וישבו בהן גויים לכל דבר. כשהיהודים הגיעו לאזור, הם נשארו כאן וגרו איתם וחיו באושר ובעושר ביחד.

ולמה, הם שואלים, שהם יחיו בשלום עם היהודים?

הו, אומר ספר דברי הימים, בואו אני אספר לכם סיפור.

עילית שבעילית

וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ׃ (בראשית לח א)

מיד אחרי מכירת יוסף, יהודה (האדם, לא השבט) יורד לעשות עסקים בעדולם, ועל הדרך הוא רואה איזו אחת, ונדלק עליה. והאשה הזו היא חסרת שם. באף מקום במקרא (ספר הישר טוען שקוראים לה עילית. אילו רק הוא היה אמין, זה היה יכול להיות ממש מגניב) לא מוזכר השם הפרטי שלה, או חשבון האינסטגרם שלה. תמיד היא רק "הבת של שוע", בלי שם.

אז הזאתי יולדת ליהודה את ער ואת אונן ואת שלה ואז מתה לה, יהודה ממשיך בחיי המשפחה שלו וער מת ואז גם אונן נדבק ממנו, אחרי כל זה נולדים ליהודה תאומים מתמר ונכדים מכל מי שנשאר חי והכל.

הילוך מהירלימי בית שני, סופר דברי הימים כותב את תולדות שבט יהודה. הוא מתחיל מהסוף וסוגר את בני זרח קודם. ואז נתקע על בני פרץ מלא זמן , אבל בסוף מסיים גם איתם. ואז נשאר לו רק בן אחד. שלה.

הסופר רוצה לומר לנו ששלה הוא בן יהודה מאשה אחרת, הבת של שוע הזאתי, אבל הוא רוצה לספר לנו עוד דבר על המשפחה שלה:

וּבְנֵי אֵשֶׁת הוֹדִיָּה - כלומר, יהודה (בספר נחמיה, שנכתב באותו זמן, אנחנו פוגשים יהודה שנקרא במקום אחר הודיה (יב, ח - ט, ה) ויש גם יהודה-הודויה אחד (נחמיה יא, ט - דה"א ט, ז).)

שהיתה גם אֲחוֹת נַחַם,

שהוא אֲבִי קְעִילָה הַגַּרְמִי וְאֶשְׁתְּמֹעַ הַמַּעֲכָתִי

אז הבנים שלה הם רק שלה (הבנתם? אני לץ), והבנים של שלה מוזכרים מיד בפסוק אחר כך, כמובן - בְּנֵי שֵׁלָה בֶן־יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה.

אתם מבינים, אם ככה, למה בני קעילה והמעכתים היו בקשר כל כך טוב עם היהודאים? הם היו בני משפחה! (ובניגוד למשפחות אחרות בתנ"ך, הם שמרו על קשר טוב) (אם לא עקבתם - בני הדודים מצד האמא של שלה בן יהודה הם אלה שהתיישבו וייסדו את קעילה ומעכה)

בן־חנן הגנן

אם שמתם לב, יש פסוק שלם שלא הסברנו.

אני מדבר על וּבְנֵי שִׁימוֹן אַמְנוֹן וְרִנָּה בֶּן־חָנָן וְתִילוֹן וּבְנֵי יִשְׁעִי זוֹחֵת וּבֶן־זוֹחֵת, כמובן, והסיבה שלא הסברתי אותו היא שאין לי הסבר אליו. אבל יש לי השערות.

קודם כל, הקטע של להביא את שימון וישעי בלי הקשר, כנראה אומר שהם גם אחי אשת הודיה או בני נחם. (כלומר, זה כאילו שהפסוק אומר "נחם אבי קעילה ואשתמע ושימון וישעי, ובני שימון… ובני ישעי…" או "אשת הודיה אחות נחם ושימון וישעי, ונחם אבי קעילה ואשתמע ובני שימון… ובני ישעי…")

קצרנויות כמו זו נפוצות בדברי הימים כמו שכסף נפוץ בימי שלמה. אם אתם רוצים ללמוד עוד על קיצורים כאלה אתם מוזמנים להשוות את שתי הפרשיות של משפחת שאול וללמוד מזה על הכל (דה"א ח, כט ו-ט, לה).

ולמה אכפת לי מבני שימון וישעי?

כנראה שגם הם עונים על שאלות שעלולות להתעורר לבני הדורות המאוחרים.

למה אמנון בן דוד, לדוגמא, בנה של אחינעם היזרעאלית שבמקור היא מיהודה, מקבל שם עם אופי מצרי (האל אמון, מכירים?)? אז אולי השם הזה נשמר מאז ימי בני שימון באזור הזה.

ואולי גם הערים רוּמָה שבהר חברון, דַנָּה וחֹלֹן שבדרום ההר, טֶלֶם שבסביבת זיף ובֵּית חָנָן שליד בית שמש מושפעים מהשמות של בני שימון - רִנָּה בֶּן־חָנָן וְתִילוֹן.

ולכם, יש רעיון?

רעיונות אחרים על פני

הנה לכם כמה פירושים אחרים לפרשה שכבר פיתחתי אליה רגשות בעלות:

רבי מאיר לייבוש וייזר (המלבי"ם): (על דברי הימים א ד יט)

בספר היחוס שממנו העתיק היה כתוב שבני בתיה היו מרד והודיה ושימון וישעי ושם היה כתוב יחוס כל אחד באורך וחשב כל בני הודיה מכמה נשים, שעזרא (מי שכתב את דברי הימים לשיטת המלבי"ם) דלג אותם כי לא היו מצוינים ובתוכם בני הודיה שהיו לו מאשתו שהיתה אחות נחם שהם היו מצויינים (כלומר, מיוחדים, כאלה שראוי להזכיר) ואותם הזכיר ואמר שבני בתיה בת פרעה אשר לקח כלב היה מרד ובני אשת הודיה שהיתה אחות נחם, שעם אשה זאת הוליד את אבי קעילה הגרמי, ר"ל הגרמי הוא שם איש שהיה אבי קעילה, ואת אשתמוע שהיה ראש בעיר מעכה. ואל תתפלא שהגרמי שם איש, כבר הראיתי כזה רבים למעלה. וכן בני שימון היו מבני בתיה, ולא חשב שימון עצמו, שלא היה ראש רק בניו… וכן בני ישעי היו ראשי משפחות מבני בתיה.

כלומר:

לפי המלבי"ם, כל הפרשה הזו ממשיכה לדבר על בני כלב, ואחרי שבפסוק לפני כן מוזכר בנו של כלב מאשתו בתיה בת פרעה, גם בפסוק הזה ממשיכים הבנים שלה, וכדי לקצר, עזרא מזכיר את הפרטים עליהם בתוך הרשימה עצמה.

כלומר: בני כלב מבתיה - מרד, הודיה שאשתו הייתה ככה וככה ושימון שהבנים שלו היו אלו ואלו וישעי שילד את זה וזה.

רבי דוד קמחי (הרד"ק): (על דברי הימים א ד יט)

אע"פ שלא נזכר עד הנה הודיה זה, הזכיר תולדותיו; וכן מנהג הספר כמו שכתבנו (לדלג על מלא חלקים מספר היוחסין שהוא מעתיק ממנו, ולציין רק את הדברים החשובים). ומאשתו שהיתה אחות נחם היו לו אלה הבנים – אבי קעילה הגרמי ואשתמוע המעכתי.

אני לא זוכר של מי זה כי אני מבולגן בטירוף (האי"ן לדע"ת הקדוש): (אם מישהו מזהה שיאמר לי בבקשה)

אשת הודיה שמוזכרת כאן, היא לא אשתו של הודיה, אלא האשה היהודיה של כלב, כלומר ממוצא יהודי. היא מוזכרת גם בפסוק הקודם, ולא ברור לי למה לחזור אליה שוב רק כדי לתאר את אחיה (בטח זה היה כתוב שם, אבל שכחתי), אבל מעניין לחשוב על זה.

סיכו"ם, וספציפית כפית

אז מה למדנו?

למדנו שספר דברי הימים נכתב בתקופה מאוחרת ונועד להנגיש הכל לדורות החדשים, להתאים את הדברים למציאות החדשה ולענות על שאלות שעשויות לעלות להם.

למדנו שלמרות שזה לא נראה ככה, בספר יש סדר פנימי. גם בחלק של ספר היוחסין.

למדנו על כמה מוזרויות בהיגיון המוזר של השושלות בספר - היכולת להיות אב לעיר שייסדת, שינוי של שמות לשמות דומים, דילוג על חלקים מובנים מאליהם.

ולמדנו, שגם ספר מיותר שכתוב מזוויע, אפשר קצת לאהוב.

ומה היו המסקנות שלנו?

דברי הימים מפרט את משפחות בני יהודה אחת אחת והוא מתחיל מהצעיר, מהבנים של אשתו השניה של יהודה. ולפני שהוא עובר לבני האשה הראשונה, הוא מספר לנו עוד משהו על האשה הזו. הוא מספר לנו שלאשה הזו יש קשרי משפחה עם הגויים שחיים בהרי יהודה וזה אולי יכול להסביר את הקשר הטוב שיש לעמים האלה עם בני יהודה במשך התנ"ך.

זהו להפעם ועד הפעם הבאה - שכוייח.