הפרשנות הקדומה למקרא- הקדמה/ אורי ארליך

הקדמה:

זה כנראה המאמר הראשון (ובתקווה שלא האחרון) שיעסוק בפרשנות הקדומה למקרא. המאמר הזה יהווה הקדמה, ויקשר את הנושא למאמר הקודם. המאמרים הבאים (בתקווה) יהיו מבוססים בעיקר על הספר "הפרשנות הקדומה למקרא" של חננאל מאק, בתוספת שיעורים ששמעתי בישיבה, רעיונות שלי, הרחבות מספר של פרופ’ פלוסר על מגילות מדבר יהודה, ושיעורים מוקלטים של האוניברסיטה הפתוחה. המאמר על ספרים חיצוניים כנראה יהיה קשור ליחידה שהעברתי בשבת ההדרכה על ספרים חיצוניים. מכיוון שזו אמורה להיות סדרה, אם יש לכם הערות/ הארות/ שאלות – תשלחו, אשתדל להתייחס במאמרים הבאים.

 

אז קודם כל - מה זו "הפרשנות הקדומה למקרא”? זו פרשנות, ככל הפרשנויות, על המקרא, שנכתבה בעת העתיקה. כמו כל פרשנות – זה אוסף דעות, אוסף כותבים, ואוסף חיבורים שקשה לדבר עליהם כמכלול יחיד בצורה שתתאים ב100% לכל הפרטים. מה זו העת העתיקה? אני מקווה לעסוק בפרשנות בימי בית שני, ואולי גם בספרות התנאית שאחרי החורבן. הפרשנות הזאת שונה מאוד מהפרשנות ה"רגילה" שאנחנו מכירים, וזו אחת הסיבות שהיא מעניינת. הפרשנות שאנחנו מכירים עוסקת בד"כ בפירוש מילים, או הסבר על משמעות הסיפור, הפרשנויות הללו צמודות למקרא ובדרך כלל נכתבות על הסדר. הפרשנות הקדומה לא תמיד הייתה צמודה לטקסט, היא יצאה מהתנ"ך, הרחיבה אותו, הוסיפה רעיונות אמוניים/ תאולוגים, אך בדרך כלל לא פירשה את המקרא בצורה צמודה. לעתים היא פירשה על הסדר (פסוק, פירוש, פסוק וכו’), ולפעמים הייתה אוסף מימרות שקובצו ונערכו על הסדר. אנחנו כנראה נעסוק גם בפרשנות מהסוג ה"רגיל", אך בעיקר בפרשנות שיצאה מהתנ"ך אך לא פירשה בצורה שיטתית על הסדר. אני רוצה לציין – המאמר הזה והבאים יעסקו בלימוד פרשנות, אין בכך מכדי לגרוע לימוד בקיאות. אני אישית תומך בלימוד בקיאות, ומתנגד ללימוד פרשנות על הסדר (או לפחות לימוד פרשנות כאשר לומדים תנ”ך. אפשר ללמוד פרשנות כפרשנות וזה אחלה). עם זאת – אני כן לומד פרשנות לפעמים, ובתוך זה את הפרשנות הקדומה למקרא.

 

זה מעט לא ברור כשזה באוויר, אז אני אנסה להסביר בצורה קצת יותר ממשית – נניח שאני פותח פרשן "קלאסי"1, אם הוא כותב משהו זה סימן שקשה לו משהו, נכון? מה קשה לו? לרוב זה יהיה אם קיימת מילה לא ברורה, או אם חלק בסיפור יהיה לא ברור. לעתים זה יהיה בגלל קושי של משמעות הנובע מהסיפור ישירות (למשל בחטא מי מריבה – מה משמעות החטא?). בפרשנים הקלאסיים פחות נראה רעיונות תאולוגים שלא קשורים ישירות למקרא. למה אני מתכוון לא קשורים ישירות? משהו בנוסח ללמוד מהפסוק "מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא־תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל׃"2 שהקב"ה מגן על מי שמשכין שלום בין אדם לחברו- הדוגמא הזאת לא מומצאת, היא מבוססת על מדרש תנאי. 

כאן אני רוצה להעיר – הפרשנות הקדומה למקרא זה דבר רחב, אפשר להגדיר את המשנה כפרשנות מקרא (ויש כאלו שאף עושים את זה). גם אם לא נגדיר את זה כפרשנות המקרא, כאשר יש טקסט חשוב או קדוש שנכתב לפני זמן רב או במשך זמן רב, תיווצר פרשנות כדי לנסות להסביר (בעיקר אם הוא מקמץ במילים ולא מסביר בהרחבה כמו אפוסים אחרים3). המקרא זה דבר גדול, שנכתב לאורך המון זמן (עד תחילת בית שני בוודאות, גם לפי הגמרא), והמון אנשים גרסו אותו, ניסו להבין, וחלקו על ההבנות – זה הוביל לפרשנות, הרבה פרשנות, המון פרשנות. אני, בעקבות הספר "הפרשנות הקדומה למקרא" עם כמה חילוקי דעות ושינויים, הגדרתי את הפרשנות הקדומה בצורה מסוימת, יש שיחלקו עלי בהגדרות האלה. לצורך העניין, במאמר הזה אני משתמש בביטוי כי זה נוח, ויכול להיות שבמקומות אחרים הביטוי ישמש לרעיונות אחרים.

 

אפתח בדוגמא מהמאמר הקודם, על תרגום השבעים ותרגומים בכלל. המאמר ההוא לא היה חידוש גדול, וכתבתי אותו בעיקר כי לדעתי זה משהו שצריך לדעת4, אבל זה קשור לנושא שלנו. הזכרתי במאמר ההוא שתרגומים הם פרשנות, למשל תרגום אונקלוס שמרחיק מהגשמה ומוסיף דינים הלכתיים או התרגום הנקרא יונתן מוסיף פרשנויות והסברים תאולוגים משלו לפעמים עד כדי פסקאות שלמות. התרגומים הארמיים למקרא הם מקור פרשני קדום, שמשקף לנו איך כותב התרגום ראה את התנ"ך, ואיך הוא פירש אותו. כאשר אנחנו רוצים לדון בהסברים שונים למקרא, אנחנו יכולים להשתמש בתרגומים האלה כמקור קדום לאיך הבינו את המקרא בעבר. לא בהכרח נסכים איתם (כמו כל פרשנות), אבל זו הצעה, הגיונית יותר או פחות. במובן זה, התרגומים הארמיים הם פרשנות לכל דבר ועניין, ואף השתמשתי בעבר בתרגום בשיעור שהעברתי בנח"ת5.

 

אני לא אסקור כאן את כל נושא התרגומים אבל זו דוגמא לפרשנות קדומה (במקרה הזה שיטתית וצמודה לטקסט, כפשוטו) שאין סיבה שלא להשתמש בה. אני מקווה שהסדרה תביא מקורות פרשניים נוספים כאלו, מוכרים יותר או פחות. 

 

אז אחרי שראינו דוגמא לפרשנות קדומה, ובתקווה שגם הבנו מה זה, אני רוצה להבהיר על מה אני מתכנן לדבר ועל מה לא. כמובן שכל זה פתוח לשינויים, זה מה שאני חושב עכשיו אך ייתכן שדעתי תשתנה.

 

אז על מה אני לא הולך לדבר? על נצרות או דברים ממש בלתי אורתודוקסים, על תפיסות דתיות בסוף בית שני בכלל וכת קומראן בפרט ועל דברים נקודתיים שעיון בהם ידרוש זמן רב ולא יעזרו ללימוד תנ”ך. המאמר הזה (ובתקווה גם אלה שאחריו) מיועדים לעזור לכם ללמוד תנ"ך, לא היסטוריה או תאולוגיה. לפיכך אני מקווה להוסיף דוגמאות שלדעתי יעזרו להכנת שיעור, אשתדל להוסיף מקורות למציאת החומר וכו’. 

 

על מה אני כן מקווה לדבר? דיברתי בקצרה רבה על תרגומים, אני כנראה אוסיף קצת על איך שספרים במקרא מפרשים ספרים אחרים במקרא, ואז אעבור לנושאים קצת פחות מוכרים – הספרים החיצונים, הפשרים6, הפרשנות היהודית הלניסטית ובכלל זה גם על יוסף בן מתתיהו, ואז על מדרשי הלכה ואגדה תנאיים. בחלק מהנושאים אעסוק יותר ובחלק פחות. מה שאעסוק בו הוא לדעתי חשוב או מעניין, אבל אין זה אומר שמה שאקצר עליו פחות מומלץ או פחות כדאי. 

 

פרשנות ספרים מאוחרים במקרא לספרים מוקדמים במקרא:

אז אחרי שדיברנו קצת על הפרשנות הקדומה למקרא, אני רוצה להזכיר נושא שדי מוכר בנח"ת ולכן יופיע בקצרה במאמר הזה ולא במאמר נפרד – פרשנות התנ"ך בתוך עצמו.

 

בתור נח"תיסטים טובים ידוע לנו שהמקרא מפרש את עצמו, וכאשר לומדים סיפור בתנ”ך לפעמים נפנה למקומות שונים בתנ”ך כדי להבין אותו. מה הכוונה? מכיוון שהמקרא נכתב לאורך זמן רב, לעיתים טקסט מקראי מאוחר מתייחס לטקסט מקראי קדום ומפרש אותו, או אפילו מפרש את עצמו על ידי המקור הקדום. 

 

כאשר טקסט מפרש טקסט שקרוב אליו (קרוב זה עניין יחסי – זה יכול להיות פסוק לאחר פסוק או פרק לאחר פרק, אבל זה גם יכול להיות בהמשך הספר. קרוב להבדיל מרחוק – ספר מנותק שרחוק מבחינת כתיבה) זה יכול להיות פירוש מילים, למשל כאשר המקרא אומר לנו ש"יְגַר שָׂהֲדוּתָא" = "גַּלְעֵד”7, או הסבר שאחת הדמויות מוסיפה לנו לאחר מעשה, כגון בשירת דבורה או אצל דוד ובת שבע (כשהם אומרים שדוד אמר ששלמה יהיה מלך - איפה דוד אמר ששלמה יהיה מלך?!). אפשר לומר אמנם "זה לא פרשנות", אבל זה בדיוק כן – יש משהו לא ברור, אז המקרא מסביר אותו. את המשפט "זה לא פרשנות"8 יהיה אפשר לומר הרבה פעמים במהלך הסדרה הזאת, אך אני חושב שמה שאני אביא הוא פרשנות לכל דבר ועניין, גם אם לא הפרשנות המקובלת.

 

אקדים ואומר שפרשנות של טקסט קרוב זה פחות מעניין, מה שיותר מעניין אותנו הוא כיצד טקסט מקראי מפרש טקסט מקראי קדום לו ומנותק ממנו. בשביל לפרש צריך להתייחס ואז לומר משהו, יש דרכים שונות כדי להתייחס כך – לעיתים במפורש (כאשר מוזכר האירוע המדובר) ולעיתים בעקיפין – על ידי רפרנסים, ביטויים דומים, סיפור דומה ואמצעים נוספים הדורשים מהקורא לבצע השוואה והסקת מסקנות. לאחר שהטקסט המאוחר התייחס לטקסט הקדום הוא רוצה לומר משהו או לפרש, גם כאן הטקסט יכול לומר במפורש או לרמוז בעקיפין. כאשר אנחנו מדברים על השוואה, זו לאו דווקא השוואה מסודרת עם טבלה וניתוח, כאשר אנחנו קוראים ואומרים “וואו, זה מזכיר לנו משהו!”, זו גם כן השוואה.

 

כאן אני רוצה לציין – כאשר יש טקסטים דומים בתנ"ך (ולא כתוב במפורש שטקסט אחד מתייחס לשני) עומדות בפנינו שלוש אופציות פרשניות:

1. השוואה לא מכוונת – אנחנו מניחים שהטקסטים דומים במקרה (הסיפור די דומה, אז יש קווי דמיון. זה לא שכותב התנ"ך / העורך סידר את זה ככה במיוחד), ומנסים לראות נקודות דמיון ושוני ולנסות לחדד את שני הסיפורים בהתאם לכך. אפשר ללמוד מכך כל מיני דברים, ולפרש את הסיפורים, אבל אין כאן ניסיון פרשני מכוון.

2. טקסט מאוחר שמתפרש על ידי טקסט קדום – לפעמים נראה די ברור שהתנ"ך בכוונה מנסה לגרום לנו לחבר בין שני הסיפורים. הוא רוצה שנקרא את המאוחר על בסיס הקדום, ובהתאם לכך נבין את הטקסט המאוחר ואת מה שצריך להיות היחס למה שכתוב בטקסט המאוחר. למשל – אנחנו יכולים להשוות בין פילגש בגבעה לסיפורי שאול9, ואז לשאול את עצמו – מה היחס בין שני הסיפורים? לדעתי סיפור שאול הוא סיפור תיקון למעשה פילגש בגבעה, והתנ"ך קישר בין האירועים במפורש כדי שנבין את גדולת שאול10. הבעיה בשיטה הזו, שלפעמים לא ברור מה היה לפני מה (ובאמת יש חוקרים החולקים ואומרים שסיפור פלגש בגבעה נכתב לאחר כתיבת סיפורי שאול, וכל מטרתו להדהד את סיפור שאול בצורה שלילית ולבזות את שם שאול).

3. טקסט מאוחר שמפרש טקסט קדום – לפעמים התנ"ך מקשר טקסט מאוחר לטקסט קדום לא כדי להסביר את הטקסט המאוחר, אלא דווקא כדי להסביר מה לדעתו הפירוש של הטקסט הקדום. מה הכוונה? לפעמים יהיה סיפור שכבר הופיע בתנ"ך, או יופיע טקסט שמתייחס לטקסט קדום בתנ"ך, במטרה לנסות לטעון טענה פרשנית על הטקסט הקדום (הטקסט המאוחר ברור ומובן, הטקסט הקדום הוא הבעייתי או הנתון לפרשנות). לרוב במקרים כאלה, הקישור בין הטקסטים לא יהיה רמוז בעזרת סיפור דומה וביטויים זהים, אלא יובלט בצורה ברורה יותר (אם כי לא תמיד. אני מקווה שבהמשך הסדרה אביא דוגמא למדרש/ ספר חיצוני שמפרש את המקרא באופן מרומז). בתור התחלה אני אביא שתי דוגמאות לפרשנות מהסוג הזה, אחת מסדום ואחת מיציאת מצרים. דוגמאות נוספות יהיו בהמשך:

 

1. סדום – זו הדוגמא הפשוטה והקלה. בבראשית י"ח-י"ט מסופר לנו על סדום. כתוב שם "וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי־רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד׃"11. אבל אילו חטאים ספציפים? הדרשנים וחז"ל שפכו על סדום רצף ארוך של חטאים – אי הכנסת אורחים, קמצנות וקיצוץ רגלי אורחים או עניים. מה המקור לזה? יחזקאל בפרק ט"ז מדבר על חטאי שומרון וירושלים, וכדרך אגב מזכיר את חטאי סדם. מה הוא אומר שם? “הִנֵּה־זֶה הָיָה עֲוֺן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת־לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד־עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה׃"12 - סדום חטאו בהכנסת אורחים, זה מסביר לנו חלק מפרשנות חז”ל לגבי אי הכנסת האורחים. מעניין שאין כוונת הטקסט לפרש, אך הוא עושה את זה באופן יפה כבדרך אגב, אנחנו נראה מקרים נוספים כאלו בהמשך.

2. יציאת מצרים – בספר שמות אנחנו רואים מעין סצנת שליטה: אלוהים שולט בטבע, שולט ב"אלילי" מצרים, הוא מודיע מה יקרה ושולט על המצב. עד כאן הכל ברור, אבל אז מגיעה קריעת ים סוף. מה הקטע של קריעת ים סוף? רק להציל את עם ישראל או שיש כאן ערך מוסף? לפני שאנסה לענות על השאלה, נזכיר רקע חשוב – בישעיהו, איוב ותהילים יש אזכורים לאל הים שאלוהים מביס אותו. לדוגמא בישעיהו- "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי־עֹז זְרוֹעַ ה' עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ־הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין", רהב הוא אל הים הכנעני. למה זה מעניין אותנו? בדיוק בגלל הפסוק הבא - “הֲלוֹא אַתְּ־הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי־יָם דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים"13. ישעיהו מציג לנו את קריעת ים סוף (קריעת הים למעבר "גאולים") כמכה אחרונה ביציאת מצרים – הבסה סופית של אלי מצרים, זה הנוק-אאוט האחרון. הפסוק הזה נותן לנו פרשנות חדשה לקריעת ים סוף ומה מטרתו – לא הצלה טכנית של עם ישראל, אלא מכה אחרונה למצרים.14

 

פרשנות המקרא בספר תהילים ודברי הימים:

אז הבנו שהמקרא מפרש את עצמו. לפעמים באותו ספר, ולפעמים בספרים אחרים. כאשר יש פרשנות בספרים אחרים מהספר המקורי, לפעמים זה יהיה בספרי הנביאים, לעתים כדרך אגב לנבואה בנושא אחר. מלבד מדברי הנביאים, נראה הרבה מאוד פרשנות בספר תהילים ובספר דברי הימים על סיפורים קדומים בתנ"ך.

לפני שאני עובר לדוגמאות, אני רוצה להעיר הערה שכנראה תהייה רלוונטית גם למאמרים הבאים – אני הולך להביא המון מקורות. אני רוצה להביא דוגמאות, בכל דוגמא אני צריך להביא את הסיפור התנ"כי ופירוש שלו. אם כל פעם שאני מזכיר סיפור תנ"כי אני אצטרך להביא את כל הפסוקים הרלוונטיים, המאמר יהיה ארוך בצורה חריגה, ואני לא רוצה את זה. לפיכך – הרבה פעמים אני אזכיר את הסיפור המקראי בכמה מילים ולא אביא פסוקים (אל תלמדו ממני, זה לא מעשה ראוי), תחת ההנחה שאתם מבינים על מה אני מדבר. את הפרשנות לעומת זאת אשתדל להביא במלואה.

 

נתחיל מתהילים פרק ק"ה, אבל לפני שאנחנו נכנסים לעובי הקורה – רקע קצר. את סיפור יוסף אפשר לחלק לשני חלקים – לפני המכירה, ומה שקורה בכלא ולאחריו. באופן פשטני עד מאוד (שיעצבן כמה אנשים, סליחה) – לפני המכירה יוסף חסר טאקט,15 שוויצר ומתייחס באופן די נוראי לאחים שלו, ולאחר שהוא יוצא מהכלא16 יש לנו יוסף אחראי שעוזר לאחים, סולח להם, ושולט על כל מצרים (קצת קשה לדמיין איך אדם שלא מסוגל לשמור חלומות וגורם לכולם לשנוא אותו יצליח לשלוט על אימפריה). נשאלת השאלה – מה קרה באמצע? מה הוביל את השינוי? חבר שלי מהישיבה הביא הסבר יפה מתהילים - “וַיִּקְרָא רָעָב עַל־הָאָרֶץ כָּל־מַטֵּה־לֶחֶם שָׁבָר׃ שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף׃ עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ׃ עַד־עֵת בֹּא־דְבָרוֹ אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ׃"17. אמרת ה’ שינתה את יוסף ותיקנה את דרכיו. יש לנו כאן אמירה תאולוגית שהשינוי מתבצע על ידי האלוהים. 

 

ארוע נוסף בו מופיעה לנו פרשנות בתהילים הוא חורבן שילה (ואף הזכרתי את זה במאמר קודם). בפשט הפסוקים בשמואל א'18 נראה שחורבן שילה נבע בגלל מעשי עלי ומשפחתו. תהילים בפרק ע"ח מציע לנו הסבר אחר לגמרי - “בְּנֵי־אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי־קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב׃ לֹא שָׁמְרוּ בְּרִית אֱלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ מֵאֲנוּ לָלֶכֶת׃ וַיִּשְׁכְּחוּ עֲלִילוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הֶרְאָם׃... וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר׃"19. למה שבט אפרים הובס? למה שילה נחרבה? כי בני אפרים בגדו באלוהים, לא הלכו בתורתו, ושכחו את הניסים הגדולים אשר עשה. זו כבר סיבה הגיונית יותר להביא חורבן.

 

ועוד דוגמא אחרונה מתהילים, הפעם על חטא מי מריבה. בחטא מי מריבה משה מוציא מים לבני ישראל מהסלע, אבל יש משהו לא בסדר – לאחר שמשה מוציא מים, הקב"ה נגלה ואומר "יַעַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת־הַקָּהָל הַזֶּה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָהֶם׃"20. נשאלת השאלה – מה משה עשה שהיה לא בסדר? מה כל כך נורא שבגלל זה הוא לא יכנס לארץ?21 ספר תהילים מתגייס לעזרתנו וכותב במפורש - “וַיַּקְצִיפוּ עַל־מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם׃ כִּי־הִמְרוּ אֶת־רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו׃"22 ספר תהילים מטיל את האשמה על העם ולא על משה. נשאלת השאלה – למה משה נענש? לא ברור לנו, אבל לא משה חטא אלא העם. 

 

הערה לגבי שיעורים/ כתיבת מאמרים – לפעמים לכתוב שיעור/ מאמר רק על תהילים יהיה ממש קשה, אבל מה שאפשר לעשות זה לכתוב שיעור או מאמר על סיפור כלשהו מהתנ"ך, ואז להביא את ספר תהילים כאחד המקורות. זה מוסיף תוכן ועניין, ובנוסף נחשב כמקור "רציני" או "מיוחד" ולא "סתם מקור”, ומעיד על עבודה איכותית. הערה זאת רלוונטית לכתיבת תוכן אבל גם בלי קשר, כדאי לדעת שספר תהילים מכיל פרשנויות לשאר תנ"ך.

 

נעבור עכשיו לדברי הימים. אני אישית פחות אוהב את הספר הזה אבל אני לא יודע אם זה מוצדק. בכל מקרה, יעל כהן מבינה בספר יותר ואף כתבה עליו לא מעט מאמרים לכפית והעבירה עליו שיעורים. אני אדבר בקצרה על ספר דברי הימים, כי צריך לדעת, ואני מקווה שמישהו ימצא בזה תועלת.

 

לפני זה אני רוצה להזכיר שדברי הימים נכתב בתקופת בית שני,23 הרבה אחרי רוב האירועים הרלוונטים. בעצם, כמו תהילים הוא פרשנות לכתבי הקודש, ואף יוצר גרסא משלו לכתבי הקודש. הוא נכתב כאשר עוד לא נחתם התנ"ך, ועוד לא היה ברור לגמרי מה קדוש ומה לא.24 

 

הדוגמא שאני אביא מדברי הימים היא די מוכרת ומנסה לענות על השאלה – למה דוד לא בנה את בית המקדש? הרי דוד רצה לבנות את המקדש והקב"ה אמר לו לא לעשות את זה, למה? ספר שמואל לא מספק לנו תשובה - “וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי לֹא־תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ׃"25. הקב"ה לא רוצה שאיש מלחמות יבנה את המקדש.

 

כהערה אחרונה על דברי הימים אני רק אציין שיש שם תפיסה חזקה מאוד של שכר ועונש.

 

סיכום קצר:

אז מה ראינו במאמר? שפרשנות המקרא זה דבר קדום מאוד, ויש עוד פרשנים מלבד הפרשנים הקלאסיים והמודרניים. בנוסף ראינו שמכיוון שהתנ"ך נכתב לאורך זמן רב, ספרים בתנ"ך יכולים לפרש ספרים קדומים יותר – בין אם זה נביאי בית ראשון או כתבי בית שני שמפרשים את התורה או הנביאים. ראינו שפרשנות יכולה להיות מפורשת או מרומזת, ודנו בהשוואת טקסטים בתנ"ך. לאחר מכן ראינו כיצד ספרי בית שני (ובפרט תהילים ודברי הימים) מתייחסים ומפרשים סיפורים מקראיים, וראינו כמה דוגמאות.

 

אפשר ללמוד מהמאמר שיש סוגי פרשנות נוספים שכדאי להכיר, ושהתנ"ך לעיתים מפרש את עצמו. 

 

אחרי סיכום:

ואני רוצה לשבור את הקיר הרביעי ולפנות אליכם בפנייה נרגשת – תגיבו. אני כותב מאמר, המאמר סטטי, אין לי מושג מה אתם חושבים ומה התגובה שלכם. אם הגעתם לכאן כנראה קראתם את המאמר, אשמח אם תאמרו לי שקראתם אותו (אני יודע על בערך שני אנשים שקוראים מה שאני כותב, אני אשמח לדעת אם יש עוד), אשמח אם תאמרו מה דעתכם עליו (ואם היא רעה – אז למה), ואם יש משהו שלא הרחבתי עליו מספיק או שהייתי צריך להוסיף (אני אשתדל להוסיף התייחסות במאמרים הבאים). אם יש לכם שאלות אני אשמח לענות (לא רק על המאמר), אם אתם רוצים עזרה בשיעור / מאמר תרגישו חופשי לפנות (אדרבא, ככה אני ארגיש שאני עושה משהו מועיל). מקווה שהקריאה הייתה טובה, בהצלחה.

-------------

1.   כאן אני רוצה לציין – אם יש משהו שהפרשנים המסורתיים לא היו, זה מסורתיים. הם חלקו על הקודמים שלהם וחידשו חידושים הזויים לפעמים, לכן הם כתבו פירוש ולא הסתפקו במה שהיה בזמנם.  חזרה ללמעלה

2.    דברים, כ"ז, ה'.  חזרה ללמעלה

3.   למשל האודיסאה, איליאדה ויצירות יווניות אחרות.    חזרה ללמעלה

4.  וצריך לדעת גם על עדי נוסח. הבעיה היא כזאת – א. אני לא הכרתי את הנושא בצורה רצינית עד לפני כמה חודשים (שהתחלתי ללמוד על זה מעבר לידיעה שזה קיים) וזה קצת מוזר להטיף מוסר עכשיו, ב. אני לא בקיא מספיק בשביל לכתוב מאמר רציני. הכנסתי התייחסות קצרה למאמר הקודם, אך לדון בהבדלים בין הנוסחים ואיך מחליטים מה נכון (בהלכה ובמחקר) אני לא יכול (רק אציין כלל בסיסי שנכון בתנ”ך וגם בעדי נוסח בגמרא – הרבה פעמים הנוסח ה”קשה” הוא הנכון. קרי – אם זה פחות הגיוני, יותר סביר שזה המקור). באופן כללי – צריך לדעת המון דברים, לצערי לא את כולם אני יודע.    חזרה ללמעלה

5.  לפרטים מוזמנים לשאול אותי. השיעור הועבר במחוז צפון ומחוז מודיעין.    חזרה ללמעלה

6.    סוגה פרשנית שנמצאה בכתבי קומראן.    חזרה ללמעלה

7.    בראשית, ל"א, מ"ז.    חזרה ללמעלה

8.  הערה מילונית – על פי ויקיפדיה: "פרשנות היא ניתוח עומק המציע הסבר או ביאור לתופעה, אירוע, מצב, רעיון וכדומה. ה'פרשן' עוסק בפרשנות ולעיתים ביקורת במגוון תחומים.” לפי ההגדרה הזו אני בסדר.    חזרה ללמעלה

9.  שמואל א יא לעומת שופטים יט-כא. נסו ותראו בעצמכם. מי שמתקשה – או שיפנה אלי, או שיאמין לי כי זה לא קריטי לצורך המאמר.    חזרה ללמעלה

10.  למה ללמד זכות על שאול והאם קטע זה הוא בעד או נגד מלוכנות? שאלה אחרת, ניתן לדיון.    חזרה ללמעלה

11. בראשית, י"ח, כ'.    חזרה ללמעלה

12.  יחזקאל, ט"ז, מ"ט.    חזרה ללמעלה

13.   ישעיה, נ"א, ט'.    חזרה ללמעלה

14.  זה מסתדר לנו יפה גם עם ההגדה של פסח – על הים הם לקו כאילו זו מכה מחומשת – הים המשיך את הקו של המכות ("אילו הכה באלוהיהם") והיווה את הנוק-אאוט.     חזרה ללמעלה

15.   בראשית, ל"ז, ב'.   חזרה ללמעלה

16.   שם, מ"א, י"ד.    חזרה ללמעלה

17.   תהילים, ק"ה, ט"ז-י"ט.    חזרה ללמעלה

18.    שמואל א', ב', כ"ז-ל"ו.     חזרה ללמעלה

19.  תהילים, ע"ח, ט'-ס"ז. בהנחה כמובן שזה מדבר על בני שילה האלה. לדעתי זה אכן כך. כמו כן, זה מוזכר גם בירמיהו.    חזרה ללמעלה

20.   במדבר, כ', י"ב.    חזרה ללמעלה

21.  אברהם דה לה פואנטה העביר בזמנו שיעור על הנושא, והביא פירושים רבים אפשריים (אם אני לא טועה 7-8 פירושישם שונים). הפרשניים ממש חלוקים כי לגמרי לא ברור מה הלך שם.    חזרה ללמעלה

22.   תהילים, ק"ו, ל"ב-ל"ג.    חזרה ללמעלה

23.   על ידי עזרא הסופר.    חזרה ללמעלה

24.  ויכוחים על קדושת ספרים נמשכים עד תקופת התנאים בהקשר של שיר השירים. בתקופה הזו עוד לא היה קאנון, יכול להיות שספר מלאכי עדיין לא נכתב אז. חתימת התנ"ך היא נושא סבוך ומורכב, ומאוחר יותר מזמן כתיבת הספר הנ"ל, אפילו לדעת חז"ל.    חזרה ללמעלה

25.  דברי הימים א', כ"ח, ג'.    חזרה ללמעלה