המילה "אהה" בתנ"ך/רוני במברגר

בטח לכולכם יוצא להשתמש במילה "אהה" מידי פעם. כנראה אמרתם אותה כשסוף כל סוף הבנתם מה האדם השני בשיחה התכוון, או כשהוכחתם למישהו משהו [1]. אבל מה אם בעצם לא השתמשתם במילה הזאת נכון? מה אם הייתי אומרת לכם שיש לה שורש ומקורה מהתנ"ך?

נתחיל מהמקור הכי מהימן, האקדמיה ללשון העברית כמובן. לטענתם המילה "אהה" היא קריאה להבעת צער[2]. בתרגום השבעים, "אהה" מתורגם לתחינה[3]. בואו נראה באיזה הקשרים המילה נמצאת בתנ"ך ומתוך כך נסיק מתי משתמשים בה, ומה המשמעות שלה.

אחרי מחקר מעמיק [4], מסתבר שהמילה "אהה" מופיעה 15 פעמים בתנ"ך[5]. 15 הפעמים האלו מתחלקות לשלושה הקשרים שונים (לא שווה בשווה):

1) מישהו אומר "אהה" למישהו אחר, בסיטואציה עגומה. 2) נביא פונה לה' ואומר לו "אהה" בבקשת דין ורחמים או פחד. 3) נביא מזהיר את העם.

בקטגוריה הראשונה, בשיח בין אדם אחד לאחר, יש לנו ארבע פעמים את המילה "אהה". בפעם הראשונה, יפתח אומר זאת לביתו כשהיא באה לקראתו אחרי הקרב והוא מבין שהוא צריך להקריב אותה (שופטים י"א, ל"ה). בפעם השנייה, הדובר זה יהורם מלך ישראל כשהוא נבהל וחושב שהוא, מלך יהודה ומלך אדום הולכים למות (מלכים ב' ג', י'). שתי הפעמים הבאות קורות כשקורה למישהו רנדומלי משהו רע ואלישע מגיע ומציל את המצב (מלכים ב' ו', ה') (שם שם, ט"ו). הסיפורים האלה מאוד מעניינים, ואתם מוזמנים לפתוח וללמוד אותם בהזדמנות. בכל מקרה, אפשר לראות בבירור שבכל הפעמים המילה "אהה" מבטאת צעקה, כי הדובר נמצא במצב עצוב ורק נס יכול לעזור לו. ואכן, גם מצודת ציון מפרש "ענין צעקת יללה" בכל אחת מהפעמים הנ"ל.

בקטגוריה השנייה, בפנייה מנביא לה', יש עשר פעמים את המילה "אהה". כמו שאמרנו, פה מדובר בנביא שפונה ואומר "אהה" לה'. המקרה הראשון הוא בספר יהושע:

"וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי. וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם. וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְ-הוָה עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲ-דֹנָי יְ-הוִה לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. בִּי אֲ-דֹנָי מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו." (יהושע, ז', ד'-ח')

אחרי הכניסה לארץ ישראל, וניצחון יריחו, העם מתקדם לעבר העי ומתכוון לכבוש אותה. אך מסתבר שמישהו מעל בחרם בניגוד לדברי ה' והעם מפסיד לעי, עם הרבה מאוד אבדות. יהושע פונה לה', ואומר "אהה! למה העברת אותנו את הירדן? כדי שנפסיד פה במלחמה?"[6]. בקיצור, ה"אהה" פה הגיע בתור זעקה, לפני הטחת שאלות קשות בפני ה'. גם כאן מצודת ציון מפרש "ענין לשון צעקה ויללה".

המקרה השני הוא בספר שופטים:

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱ-לֹהִים קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ וַיַּעַשׂ כֵּן. וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְ-הוָה אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וּמַלְאַךְ יְ-הוָה הָלַךְ מֵעֵינָיו. וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יְ-הוָה הוּא וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲ-דֹנָי יְ-הוִה כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יְ-הוָה פָּנִים אֶל פָּנִים. וַיֹּאמֶר לוֹ יְ-הוָה שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת." (שופטים, ו', כ'-כ"ג)

העם במצב "לא משהו", כרגיל. מלאך ה' מגיע אל גדעון ואומר לו שהוא הנבחר להושיע את העם. גדעון מבקש סימן, הוכחה שבאמת מדובר בה'. המלאך מעלה באש בשר רטוב ממרק באופן ניסי וגדעון משתכנע. הוא לא רק משתכנע, הוא נבהל: "אהה! אתה באמת ה'! ראיתי הרגע מלאך ה'! אני הולך למות!" גם כאן, הנביא אומר "אהה" בתחילת משפט, מתוך דאגה לחייו.

שמתם לב למשהו שמשותף בשני המקרים האלה? חוץ מה-"אהה" והפנייה לה'? קחו עוד דוגמה מספר יחזקאל. " וַיֹּאמֶר יְ-הוָה כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם. וָאֹמַר אֲהָהּ אֲ-דֹנָי יְ-הוִה הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל." (יחזקאל ד', י"ג-י"ד) ה' אומר ליחזקאל לבצע כל מיני מעשים סמליים שמרמזים על החורבן. בשלב מסוים, כשהוא נאלץ לאכול אוכל שנאפה על צואת אדם, נשבר ליחזקאל והוא פונה לה': "אהה! הנה אני לא טמא, אני לא אוכל נבלות וטרפות, למה אני צריך לאכול את המאכל המבוזה הזה?!" גם כאן, הנביא פונה לה' בשביל לבקש רחמים, מתוך זעקה ומצב "לא משהו".

בקטגוריה השנייה, כמו שראינו בדוגמאות האלה, הנביא פונה לה' בשביל לבקש רחמים, מתוך דאגה לעם או לעצמו כשהוא ב"מצב פח". עוד דבר שמשותף לכל הפעמים האלה הוא שכשהנביא פונה לה' הוא אומר "אֲהָהּ אֲ-דֹנָי יְ-הוִה" בתחילת המשפט. זה קורה גם בכל שאר הפעמים, בירמיה ויחזקאל [7]. הביטוי הזה נקרא "ה' אלוקים" ומבטא דין ורחמים – שם ה' בשביל רחמים, ואלוקים בשביל דין[8]. יש הרבה מה לדבר על זה, אבל אני אסתפק בלהגיד שזה מרמז על המשמעות של המילה "אהה" – קריאה לפני בקשה לדין ורחמים.

בקטגוריה השלישית נמצא מקרה בודד ויוצא דופן, בספר יואל:

"קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה אִסְפוּ זְקֵנִים כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בֵּית יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם וְזַעֲקוּ אֶל יְ-הוָה. אֲהָהּ לַיּוֹם כִּי קָרוֹב יוֹם יְ-הוָה וּכְשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא." (יואל א', י"ד-ט"ו).

כאן מדובר בנביא שפונה אל העם וקורא לו ליום צום ואבל. המילה "אהה" מגיעה בסוג של אזהרה לקראת היום הזה, מה שלא כל כך מסתדר. עד עכשיו "אהה" הגיע בסוג של יללה לפני הדיבור האמיתי. כאן יואל אומר לעם "אהה ליום כי קרוב", כאילו אהה זה פעולה או אזהרה. לא לחלוטין מסתדר. ומה עושים כשמסתבכים? פותחים מפרשים!

רש"י ומצודת ציון מפרשים שמדובר כמו בפעמים הקודמות בצעקה או גניחת יללה. בשונה מהם, מצודת דוד מפרש שהכוונה היא "אוי על היום ההוא", כלומר ה"אהה" הוא תיאור על היום שיגיע, ולא הצעקה או היללה של הנביא. פחות בסגנון "אהה תיזהרו" ויותר "אוי מה הולך לקרות ביום הזה..." אני אישית התחברתי יותר לפירוש של המלבי"ם:

" "אהה" שיזעקו ויאמרו "אהה ליום" מפני שני טעמים, א) מצד "שקרוב היום" במהרה תבוא הגזירה, ב) מפני כי "כשד משדי יבא" שאין עצה להמלט ממנו כאילו בא השוד ע"י ה' ובהשגחתו, אף שאין הטבע מחייבת את השוד בא מצד שדי ששודד את הטבע, ולפני זעם ה' מי יעמוד:" (פירוש המלבי"ם על יואל, א, ט"ו)

המלבי"ם אומר שהכוונה היא שהעם הולך לזעוק "אהה" ולהגיד "אהה ליום" משתי סיבות: מכיוון שהיום קרוב, וכי אי אפשר להימלט מהגזרה שתגיע בידי ה'. כלומר, ה"אהה" הזה הוא גם יללה כמו בכל הפעמים הקודמות וגם "אהה ליום" כמו פירוש מצודת דוד, רק שהפעם יואל אומר לעם שזה מה שהם יאמרו, שהם יזעקו מהיום הזה. בקיצור, מה שמייחד את ה"אהה" הזה, זה שהוא מגיע בתור "אתם הולכים לזעוק" ולא הזעקה עצמה.

לסיכום, האקדמיה צדקה, המילה "אהה" מקורה בתנ"ך ופירושה זעקה ויללה. היא מגיעה בשלוש דרכים שונות: 1. כשאדם אחד מזדעק לאדם אחר. 2. כשנביא מזדעק לה', ובמקרה הזה ה"אהה" מגיע בצירוף הביטוי: "אֲהָהּ אֲ-דֹנָי יְ-הוִה" שמבטא דין ורחמים. 3. בספר יואל, כשיואל אומר לעם שהם הולכים לזעוק ביום מסוים.

מההקשרים האלה אנחנו לומדים שהמילה "אהה" היא בעצם יללה וצעקה, שיכולה גם להגיע לפני בקשה לרחמים[9]. אז בפעם הבאה שתבינו משהו, ותגידו "אהה", תדעו שבעצם אתם זועקים ומייללים לחבר שלכם שיציל אתכם בנס, כי נפל לכם הגרזן למים.

------------------------------------------------

[1] "אהה! אמרתי לכם שהארון הזה מוביל לנרניה!"- כשמדגישים את ה-"ה" הראשונה.

[2] https://hebrew-academy.org.il/keyword/%D7%90%D6%B2%D7%94%D6%B8%D7%94%D6%BC אגב, המילה הייתה מאוד פופולרית בין השנים 1300-1500 למניינם. אין לי שמץ מאיפה האקדמיה הביאה את העובדה הזו. מישהו ישב וספר כמה פעמים אומרים "אהה"?

[3] בהתבסס על התרגום "I pray" של תרגום השבעים באתר הנחמד: http://www.katapi.org.uk/katapiNSBunix/Lxx/LxxHBByBC.php ותודה לשי על הרעיון!

[4] קונקורדנציה של אבן שושן, יעיל מאוד כשמחפשים מילים מוזרות בתנ"ך.

[5] בכל הפעמים כתוב בדיוק באותו ניקוד "אֲהָהּ". לא יודעת מה זה אומר.

[6] זה קונספט שמאוד חוזר על עצמו, ה"להתלונן לה' שנטש אותנו". מוזמנים לכתוב על זה מאמר!

[7] ירמיה: פרק א' פס' ו', פרק ד' פס' י', פרק י"ד פס' י"ג, פרק ל"ב פסוק י"ז. יחזקאל: פרק ט' פס' ח', פרק י"א פס' י"ג, פרק כ"א פס' ה'. מוזמנים לבדוק אותי.

[8] https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%D7%9E%D7%94-%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9-%D7%94-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D/

[9] מעניין לחשוב על כך שיש בתנ"ך ביטוי שהוא לא מילה אמיתית אלא קריאה. אני לא מכירה עוד מילים כאלה, מוזמנים להגיד לי אם אתם מוצאים.