מאמרים

המאמר הקרוב מבוסס על שיעור שהועבר בשבת שמות, ויעסוק, כפי שניתן אולי להבין מהכותרת, במשה רבנו. לא במבט-על, על השפעותיו ונבואתו וכיוצא בזה, אלא באישיות של משה. בהתפתחות, בטעויות, וההתקדמות שלו.

לכן, חשוב לי ראשית להקדים ולהזהיר מפני העיסוק הביקורתי במשה: (זוהר חדש מדרש רות כ) - "וכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו מאי אל תרעו אל תעשו עצמכם רעים וחברים לנביאי". כשאנחנו מדברים על משה רבנו, ובמיוחד על הטעויות שכביכול עשה, חשוב לזכור את מקומנו אנו. נתחיל:

התנ”ך הוא לא ספר רגיל, ובשונה מספרים אחרים בהם מתמקדים בדמויות ובשינוי שחל בהן, התנ"ך הוא ספר יותר כללי עם התמקדות בעם ובמהלך הכללי, ולכן כמעט אף פעם לא מודגש בו השינוי שהדמויות עוברות. אבל, למרות זאת, אפשר לראות את השינוי הזה בפעולות שהן עושות, ובתגובות שלהן למצבים שונים.

הרעיון שאני רוצה להציע, שאמור להיות גם במאמר הקודם, אם אכתוב אותו, הוא שה’ מעביר את משה תהליך כדי להפוך אותו למנהיג שהוא צריך להיות - אותו אחד שיביא את העם הנבחר אל הארץ הנבחרת ובכך יצור את עם ישראל. בתחילת הסיפור של משה (נדלג פה על פרק ב׳, שהוא רוב החיים שלו) הוא רועה צאן, לא מנהיג, ואת זה בדיוק הוא אומר לה’ - "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-הוָה בִּי אֲ-דֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (שמות ד', י'). אבל כל זאת ועוד בחלק א' שיעסוק במשה עד יציאת מצרים ועד בכלל. 

המאמר הזה מתחיל בפרק י”ד - משה ועם ישראל מטיילים להם במדבר, ופרעה נזכר שאין לו איך לעשות אמבטיות יותר. עד עכשיו בכל ציווי של ה’ למשה, הוא מבצע את הציווי במדויק, או שלא במדויק אבל בכל אופן הוא לא מוסיף שום דבר בעצמו לציווי של ה'. אפשר לראות את זה קורה למשל בביצוע של מכת דם [1].

בתחילת הסיפור שלנו ה' מצווה את משה לקחת את עם ישראל ולהחנות אותם על פי החירות [2], שם הוא יביא את פרעה וכל חיל מצרים ושם ישמיד אותם, ומשה עושה בדיוק את זה. כשפרעה מתקרב לעם ישראל, הם מתחילים להילחץ, מתפללים לה' ופונים למשה ומתלוננים אליו. משה ידע מראש שכל זה עומד לקרות, לכן הוא מרגיע את העם ואומר להם שה' דואג להם - "יְ-הוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (י"ד, י"ד). 

היינו מצפים שהכל ילך חלק - הרי משה עשה בדיוק מה שה' ציווה, לכן הדבר הבא שמתרחש מפתיע מאוד: ה' אומר למשה להכניס את עם ישראל לים. רגע מה?! אבל זה לא מה שהיה כתוב לפני! מה פתאום ה' משנה את דעתו?

בסופו של דבר, כמו שכולנו יודעים, בני ישראל חצו לצד השני, גם המצרים חוצים אבל הם לא הסתכלו לשני הצדדים לפני כן ובא ים ודרס אותם. הסיפור נגמר ב"ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”

טוב, נמשיך הלאה. משה מסיע את עם ישראל למרה, ועם ישראל לא מוצאים מים [3], אז הם פונים למקור הסמכות הסמכותי שהם מכירים באזור - משה. אבל הפעם, בניגוד לפעם הקודמת, אף אחד לא הודיע למשה שזה הולך לקרות ומשה המסכן לא יודע מה לעשות. אז הוא צועק לה’ (צועק, כמו עם ישראל בים). ה’ בתגובה מראה לו ענף אבל לא אומר מה לעשות איתו, ומשה יודע לבד מה לעשות איתו.

הקטע הוא שכל פעם שבני ישראל צריכים משהו הם פונים למשה, וכל פעם שה’ רוצה להעביר מסר לעם הוא מעביר אותו דרך משה. משה הוא נקודת הלחץ בין עם ישראל לה’. זה מתבטא לאורך כל פרשת בשלח: 

• מול הים העם מתלוננים למשה, ואז לא כתוב אמנם שמשה פונה לה’, ולמרות זאת ה’ אומר לו "מה תצעק אלי". ה’ ממש פונה לעם ישראל דרך משה, כמו בים, כשה׳ אומר למשה על מה שהעם עושים.

•  אחר כך עם ישראל רוצים לחם - אז הם מתלוננים למשה [4], ועוד לפני שמשה מגיב ה’ אומר לו לומר לבני ישראל שהוא ימטיר להם לחם [5]. 

כמו שני אנשים שמתקשרים דרך אדם שלישי כי הם לא רוצים לדבר ביניהם.

אחר כך שוב, ה’ אומר למשה "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֲלֵהֶם…"(טז:יא-יב), כל הלחץ מתנקז למשה. 

זה מופיע גם כשה’ גוער בבני ישראל, ובעצם הוא פשוט אומר למשה "עד אנה מאנתם…" ממש גוער בו כשהוא מדבר על עם ישראל (ט"ז, כ"ח-כ"ט). לא רק זה, התורה ממש אומרת שה’ מנסה את בני ישראל ושבני ישראל מנסים את ה’ [6] וכל הבלגן עובר דרך משה, שלא שמח להתמודד עם כל זה.

כשבני ישראל מתלוננים לה’ עצמו באמת המצב נראה שונה, ראו ערך במדבר יא. אבל הלחץ על משה מתגבר כל פעם, בים משה יודע מה הולך לקרות, אז הוא מרגיע את עם ישראל "ה’ ילחם לכם" .בפעם הבאה שעם ישראל רוצים משהו משה מתפלל לה’ שיעזור להם - "וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו, כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-הֹוָה רֹפְאֶךָ."(ט"ו, כ"ה). 

בפעם הבאה הוא כבר מסביר להם שלא הוא אחראי לבעיות שלהם אלא ה’ - "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְ-הֹוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְ-הֹוָה בְּשׇׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְ-הֹוָה, וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו תַלִּינוּ עָלֵינוּ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְ-הֹוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְ-הֹוָה אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו, וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְ-הֹוָה" (ט"ז, ו – ח). 

ברפידים ממש נמאס למשה כבר, בפעם הראשונה הם רק מנסים את ה׳ והוא גוער בהם, בפעם השניה הוא צועק לה׳: "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-הֹוָה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה, עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי."(יז:א-ד). 

הנה הרעיון: עד עכשיו ה׳ אמר למשה בדיוק מה לעשות, אבל מקריעת הים הוא נותן לו הוראות פחות מדויקות, ה׳ מעביר את משה תהליך כדי שהוא לא יהיה מתווך בין ה׳ לישראל, אלא דווקא מנהיג, שמסוגל בעצמו להנהיג את העם, לשפוט ולהביא אותם אל הארץ המובטחת. ה׳ מלמד ומרגיל את משה לטפל בסיטואציות בעצמו.

זה מתחיל בקריעת הים כמו שכבר ראינו, שה׳ לא אמר לו בדיוק מה לעשות והוא באמת לא אמר לעם לעבור כמו שעשה אחר כך

במרה ה׳ מראה לו את העץ אבל לא אומר לו מה לעשות איתו, והוא מבין לבד, יכול להיות שלזה הכוונה ב'ושם ניסהו'.

במדבר סין ה׳ אומר למשה שהוא ימטיר לחם מהשמים וילקטו כל יום ובשישי כפול, ומשה מבין מזה בשר ולחם ובזמנים שונים והוא נותן את ההוראות לעם לאט לאט.

ברפידים כשהעם מתלוננים משה שם לב שזה רק לנסות את ה׳ וגוער בהם, ואז כשהם באמת צמאים הוא צועק לה׳.

נשים לב למה שמשה צועק: 'מה אעשה לעם הזה', מיד אחר כך בפרשיה עם עמלק משה יודע בדיוק מה לעשות בלי לצעוק לה׳: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי." (י"ז, ח' - ט').

בפרשת יתרו, משה מתמודד עם התלונות של "העם הזה" מבוקר עד ערב בלי לשאול את ה׳. נראה שהתהליך הסתיים ומשה מנהיג בעצמו (יותר מדי בעצמו, אבל זה עניין אחר). יתרו רואה את 'אשר הוא עושה לעם' ושואל אותו על זה.

התשובה של ה׳ למשה: ה׳ עונה למשה שיקח את המטה ועם הזקנים יעבור לפני העם וה׳ יעמוד מולו על הצור, ככה העם מבין שה׳ הוא זה שעושה את הנס, והתהליך של משה מסתיים.

המקום היחיד בתנ"ך שמשה צועק מעכשיו הוא בשביל אחותו, כשבני ישראל צועקים, משה נשאר רגוע, ומתפלל, לא צועק: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאׇזְנֵי יְ-הֹוָה, וַיִּשְׁמַע יְ-הֹוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְ-הֹוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה, וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל יְ-הֹוָה וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ." (במדבר י"א, ב').

1. "וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם עַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל-אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל-מִקְוֵה מֵימֵיהֶם--וְיִהְיוּ-דָם; וְהָיָה דָם בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים. כ וַיַּעֲשׂוּ-כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה, וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו; וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר, לְדָם." (ז, י"ט). חזרה מעלה

2. "וַיְדַבֵּר יְ-הֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בדַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם, לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם. ג וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ, סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר. ד וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכׇל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן." (י"ד, א - ד). חזרה מעלה

3. כלומר, הם מוצאים מים, אבל הם מרים, לכן קרא שמה מרה 🤯חזרה מעלה

4. "וילינו וַיִּלּוֹנוּ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. ג וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהֹוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאׇכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע, כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כׇּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב." (ט"ז: ב' - ג'). חזרה מעלה

5. "וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ, וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם." (ט"ז: ד' - ה') חזרה מעלה

6. "וַיֹּאמֶר יְ-הֹוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא." (טז:ד'), "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה, וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְ-הֹוָה." (יז:ב-ג)," יִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה, עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְ-הֹוָה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-הֹוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן." (י"ז, ז'). חזרה מעלה