מאמרים

פתיחה

בחומש דברים, האמירה על עם ישראל "עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְ-הֹוָה -לֹהֶיךָ" (ז', ו'; י"ד, ב'; י"ד, כ"א) משפיעה על כמה וכמה נושאים, כגון גבולות הארץ והנחלות, ברית האבות וכו'. במאמר הזה ננסה לראות את ההשפעה הזו על היחס לדמותו של קרח, וכך לפתור אי-נוחות מסוימת בסיפור בחומש במדבר.

קרח לא מופיע בחומש דברים, אך אני רוצה לטעון שבכל זאת נראה התייחסות לטענותיו, או לחלקן.

אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא – האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם:חלק מהדיוקים מבוססים על שיעוריו של הרב דוד סבתו שהעביר בישיבה במעלה אדומים.

המחלוקת עם משה

קרח טוען:

"רַב לָכֶם כִּי כׇל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-הֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְ-הֹוָה" (במדבר ט"ז, ג') - הוא טוען שלמשה ומשפחתו אין זכות הנהגה, שהרי כל העם קדוש.

והתשובה הראשונה של משה היא:

"בֹּקֶר וְיֹדַע יְ-הֹוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו..." (במדבר ט"ז, ה')

המבחן שמשה מציע מתבסס על ההנחה שיש את הקדושים, ויש את שאינם קדושים[1]. ובאמת, לאורך ספר במדבר, לא כתוב בשום מקום שהעם קדוש בפני עצמו, כמצב נתון. כן יש לעם אפשרות להתקדש, כמו שרואים במצוות הנזיר והציצית, אך זה לא המצב הנתון.

דברים

אם נפתח את ספר דברים, נגלה שאכן "עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְ-הֹוָה -לֹהֶיךָ" (ז', ו'; י"ד, ב'; י"ד, כ"א) זו אקסיומה שממנה נובעות כמה מצוות.

ובהתאם, בחומש דברים, כאשר מוזכר שדתן ואבירם נבלעו באדמה, קרח לא מוזכר, על אף שגם הוא נבלע[2] – "וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אׇהֳלֵיהֶם וְאֵת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כׇּל יִשְׂרָאֵל" (דברים י"א, ו')

התנשאות / כהונה

בעזרת יחס שונה זה, ארצה לנסות לפתור אי־נוחות מסוימת שקיימת בסיפור בחומש במדבר[3]:

קרח טוען "מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ", וזו לכאורה תלונה שהיא על התנשאות של שניהם, גם משה וגם אהרן.

נחבר לכך את העובדה שהתנשאות מקושרת פעמים רבות למלוכה – "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ" (במדבר כ"ד, ז'), "וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ" (מל"א א', ה'), "לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ" (דה"א כ"ט, י"א).

אם כך, נראה שיש כאן תלונה גם על מלכותו של משה, וגם על כהונתו של אהרן (הרי הם נקהלים גם עליו), כפירוש המדרש – "אתה מלך, ולאהרן אחיך עשית כהן גדול, ולא צוה הקב״ה אלא מדעתך אתה נותן שררה לכל מי שתרצה" (מדרש אגדה (בובר) במדבר ט"ז, ג')

שתי תשובותיו של משה לקרח, לעומת זאת, מוסבות רק על כהונת אהרן – מבחן המחתות מראה היטב שאהרן הוא הראוי לכהונה, אך אין כאן התייחסות להתנשאותו של משה[4].

אם כך, יש כאן אי־נוחות מסוימת בהבנת הפסוקים, בנוגע לתשובה על התלונה על התנשאות משה.

אני רוצה להציע שקרח אכן התלונן גם על מלכותו של משה, וגם על כהונתו של אהרן, ובכל חומש מופיעה תשובה לטענה אחרת. בחומש במדבר, שמתעסק ביחס בין המשכן למחנה ולעם, מופיעה התשובה לטענת קרח על הכהונה. בחומש דברים, שבו יש דגש על העם בפני עצמו, מופיעה התשובה לטענה על המלוכה.

תשובת במדבר:

קרח טען שכולם קדושים, ולכן לא ראוי שאהרן יהיה הכהן הגדול. תשובתו של משה היא שלא כולם קדושים, ולכן לגיטימי שאהרן יהיה הכהן הגדול.

ובאמת, לא כולם קדושים בקדושת הכהונה, ולא ראוי שכולם יהיו כהנים.

אפשר גם להציע מהלך כולל יותר, ולטעון שלאורך כל ספר במדבר, קדושה של אנשים קשורה לכהנים או למשכן[5] [6]. ואם כך, יהיה נח לפרש שכשמשה אומר שלא כולם קדושים, הוא מתכוון לכך שלא כולם קדושים בקדושת הכהונה או בקדושה דומה:

1. הנזיר:

"כׇּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה' קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ... כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה'" (ו', ה' – ח')

ראוי לדון אם הנזיר קדוש או השיער. אם השיער קדוש ולא הנזיר, מש"ל. אם הנזיר קדוש, איסוריו של הנזיר דומים למצוות של הכהן:

1. "מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר..." (במדבר ו', ג') = "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ..." (ויקרא י', ט')

2. "גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ" (במדבר ו', ה') != " וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו... אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע..." (ויקרא כ"א, י')

3. "...עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם..." (במדבר ו', ו' – ז') = "וְעַל כׇּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא" (ויקרא כ"א, י"א)

אם כך, אנו רואים שקדושת הנזיר מלווה בהקבלה (לפעמים הפוכה) לאיסוריהם של הכהנים או הכהן הגדול. ואם כך, היא כנראה קשורה לקדושת הכהנים בצורה כזו או אחרת.

  2. ציצית:

"לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כׇּל מִצְוֺתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵ-לֹהֵיכֶם" (במדבר ט"ו, מ')

פתיל התכלת שבציצית מזכיר את בגדי הכהן הגדול, הציץ והחושן שבהם יש פתיל תכלת. וגם הם, כמו הציצית, נלווים על בגד אחר[7].

ובנוסף, בפרשת הציצית באחת הפעמים מופיעה המילה ציצית במובן של ראיה - ''והיה לכם לציצית'' (כמו ''מציץ מן החרכים''), כמו הציץ של הכהן הגדול.

אם כך, אנחנו רואים שקדושת הלובש נלווית לדמיונו לכהן הגדול. ואם כך, אולי היא דומה במקצת לקדושתו של הכהן הגדול.

  3. בכורות:

"וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כׇּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: כִּי לִי כׇּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כׇל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כׇל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי ה'" (ג', י"ב – י"ג)

הבכורות הם היחידים שקדושים בפני עצמם כמצב נתון לאחר הולדתם[8].

את הבכורות מחליפים בלויים מאוחר יותר, כך שהם יעבדו במשכן במקומם, וכך אנו רואים שקדושת הבכורות כנראה קשורה לעבודה במשכן:

"כִּי לִי כׇל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כׇל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי: וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כׇּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ" (במדבר ח', י"ז – י"ט)

אם כך, הלויים מחליפים את הבכורות, וניתנים לכהנים, כדי שיעבדו את עבודת המשכן. ולכן נראה שקדושתם קשורה בצורה כזו או אחרת למשכן ולכהנים.

אם כן, הגענו למסקנה שבספר במדבר, כאשר מדברים על אנשים קדושים, הכוונה היא לקדושה שקשורה לכהנים או למשכן, ואכן לא כלל העם קדוש במובן הזה. ולכן מתאימה תגובת משה שעונה שלא כולם קדושים, ומוכיח זאת על ידי מבחן המחתות שמראה שרק אהרן קדוש בקדושת הכהונה[9].

ספר במדבר בוחר לענות דווקא על הטענה הזו, כחלק מההתעסקות הכללית שלו ביחס בין המשכן למחנה[10].

דברים + מלוכה

אני רוצה לטעון שבספר דברים יש תגובה לתלונתו של קרח על מלוכתו של משה.

התגובה היא שאכן, כמו שראינו, כל העם קדוש, ובהתאם, ראוי שהעם יהיה שותף בהנהגה:

המלך מגיע רק לאחר שהעם מבקש[11] – "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ..." (י"ז, י"ד – ט"ו)

העם ממנה את השופטים שלו – "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכׇל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק: לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (ט"ז, י"ח – כ').

ובהתאם לכך שהשופטים מגיעים מתוך העם, הציווי עליהם יכול להגיע בגוף שני כשמשה מדבר אל עם ישראל, מכיוון שהם חלק מהעם.

לא מדובר רק על ההנהגה לאחר הכניסה לארץ, אלא גם על ההנהגה בתקופת המדבר. משה ממנה שופטים בתחילת המסע, כפי שמתואר בפרשת יתרו (שמות י"ח, י"ד – כ"ז) ובפרשת דברים (א', ט' – י"ז).

בספר דברים מתחדשת לנו הידיעה שמשה התייעץ עם העם לפני מינוי השופטים – "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת"[12] [13] (דברים א', י"ג – י"ד)

יש בעיה טכנית קלה בטענה של קרח, והיא שהקב"ה מינה את משה ישירות, אך עקרונית טענתו נכונה[14]. ואם כך, קרח לא נתפס כדמות שלילית במיוחד, ואין צורך להזכיר שהוא נבלע.

דתן ואבירם, לעומתו, מקצינים את ההתנגדות להנהגתו של משה, תופסים את מצרים כמקום אוטופי, את היציאה משם כניסיון להרוג את העם, ואת חוסר הכניסה לארץ כאשמתו של משה. ולכן הם נתפסים כשליליים גם בחומש דברים.

בספר דברים נמצאת התשובה על תלונת קרח על ההנהגה, כי ספר דברים מתעסק בעם עצמו ובהתנהלות שלו.

סיכום:

ראינו שספר דברים לא מעביר ביקורת על קרח, ואף מסכים עם חלק מטענתו. לאור כך רצינו להציע שתלונתו של קרח כללה שתי ביקורות – על המלוכה ועל הכהונה, וכך להסביר מדוע הוא התלונן על התנשאותם של שני האחים – משה ואהרן. ראינו שבחומש במדבר נענתה התלונה על הכהונה ביד קשה, ובחומש דברים נענתה התלונה על ההנהגה בהסכמה עקרונית.

אפילוג:

לאור הטענות שהעליתי במאמר, המדרש נצבע בצבעים מעניינים:

"ויקח קרח – מה כתיב למעלה מן הענין: ועשו להם ציצת (במדבר ט״ו, ל״ח), קפץ קרח ואמר למשה טלית שכלה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, אמר לו חייבת בציצית. אמר לו קרח טלית שכלה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבעה חוטין פוטרות אותה. בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה, אמר לו חיב במזוזה, אמר לו, כל התורה כלה מאתים ושבעים וחמש פרשיות אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית" (במדבר רבה יח, ג)

המדרש מדמה את הטענה של קרח לשני דימויים, אחד מהם הוא טיעון שהעם כולו הוא טלית שכולה תכלת (קדוש), ואם כך, אין צורך בפתיל תכלת מיוחד על כנפי הבגד. הדימוי השני הוא שהעם כולו הוא חדר מלא בספרים (קדוש), ואם כך, אין צורך במזוזה על פתח הבית[15].

שימו לב לכך שהתכלת שבציצית איננה קדושה בפני עצמה, לעומת ספרי הקודש בדימוי השני שקדושים בפני עצמם - וזה מתחבר לכך שמצוות הציצית נתונה בחומש במדבר, ומצוות המזוזה היא מחומש דברים. אם באמת נרצה לקרוא את המדרש לאור המאמר, אני חושב שהמסקנה תהיה שהמדרש לא מסכים עם מה שטענתי במאמר - הוא מציג גם את הצד הדברימי של דברי קרח כטענה לא נכונה הלכתית.

מה דעתכם? המדרש קורא את ספר דברים אחרת? או שהוא בכלל לא מתכוון לחלוקה בין במדבר לדברים? 

הערות שוליים:

------------------

[1] נהגו רבים מקהילות ישראל להכניס כאן את המילה ''יותר'', אך בתנך שלי היא לא מופיעה. (יכול להיות שזה בגלל שיש לי תנך קורן ולא ברויאר, ואם כך, המאמר כולו יהיה פירוש למדרש אגדה המובא בהמשך)

[2] "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס" (במדבר כ"ו, י')

[3] וראו ברש"י, רלב"ג, הרי"ד והספורנו שפתרו את אותה אי־נוחות בדרכם שלהם. כל אחד עם יתרונותיו וחסרונותיו. אפשר גם להציע שתשובת משה על המלוכה ניתנת מאוחר יותר לדתן ואבירם, ולא ניתנה קודם כי הם היו הטוענים העיקריים כנגד המלוכה (וקרח החרה־החזיק אחריהם בנושא הזה, אחרת הוא כנראה לא היה נבלע איתם). אני מעדיף לענות על השאלה הזו בעזרת אותו מהלך שמסביר את היחס של ספר דברים, מתוך שאיפה לענות על כמה שאלות בתשובה אחת.

[4] כן יש התייחסות לטענות כלפיו לאחר הדיבור שלו עם שתן ואבירם, אך יש ציפייה לתגובה לקרח עצמו, גם לפני הפנייה לדתם ואבירם.

[5] למעט "וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר" (י"א, י"ח) בקברות התאוה, אך שם מדובר על הכנה ולא על קדושה במובן הרגיל.

[6] בניגוד לספר ויקרא, שבו אדם יכול להיות קדוש גם על ידי מצוות שבכלל לא קשורות לכהנים. לדוגמה – "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכׇל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם: כִּי אֲנִי ה' -לֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכׇל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (ויקרא י"א, מ"ג – מ"ד). ובניגוד לספר דברים, שגם בו יש קדושה של העם שלא קשורה למקדש או לכהנים – "לֹא תֹאכְלוּ כׇל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנׇכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' -לֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (דברים י"ד, כ"א). בשביל הנוחות הפילוסופית, אפשר להבין שהספרים מתכוונים לדברים שונים כאשר הם משתמשים במונח 'קדושה'.

[7] הרב דוד סבתו רצה לקשר את הציצית לציץ, ולטעון שמטרת הפרשיה היא להגיד שכל אדם צריך להנהיג את עצמו, לאחר שההנהגה כשלה בחטא המרגלים - https://www.youtube.com/watch?v=pliGHAivVRI. מסקנה כזו מתחברת לכך שבספר במדבר יש דגש על חלקם של התרים בחטא – משה מאשים את שניים וחצי השבטים בחזרה על החטא של התרים עצמם, ולא בחטא של העם, למרות שחטאם דומה גם לחטא העם. ספר דברים, לעומת זאת, מאשים יותר את העם מאשר את המרגלים – התיאור ה'אובייקטיבי' של דברי המרגלים משמיט את החלקים הבעייתיים, והם מופיעים בדברי העם. (כחלק מהדגש שספר דברים שם על העם לאורך כל הספר, הוא מעדיף לדבר על חלק העם בחטא)

[8] בערך. בואו לא ניכנס לסוגיה בחולין שדנה מתי הבכור נהיה קדוש, סבבה?

[9] אם כבר הגענו למסקנה הזו, אפשר להסביר כך למה בספר במדבר משה טוען שלא כל העם קדוש, ובדברים כן יש טענה שהעם קדוש. ראוי להציע, בהתאם, שהטענה של קרח שכולם קדושים היא באותו מובן כמו שאר ספר במדבר, ותלונתו של קרח מוסבת רק כלפי הכהונה. ואם כך, נוכל לתלות את ההתעלמות של ספר דברים מקרח בהתעלמות שלו מהמשכן (שכמעט ולא מוזכר. אולי כחלק מטענתו שהעם קדוש, ולכן לא צריך משכן, ואולי כחלק מהמיעוט של נוכחות ה'). אך עדיין נישאר עם אי־הנוחות של התלונה על התנשאותו של משה, שנפתרת במהלך המוצג במאמר.

[10] בניגוד לשאר החומשים. דברים, כי הוא לא מדבר על המשכן, וויקרא, כי כשהוא מדבר על המשכן הוא מדבר על המשכן פנימה (והאדם שמגיע אליו, אבל הוא לא ידבר על ההשפעות החיצוניות של המשכן על כלל המחנה). בבמדבר מופיעים הצורך להוציא את הטמאים מהמחנה כי ה' שוכן (ה', ג'), הברכה שבה הכהנים מפיצים את שם ה' במחנה (ו', כ"ז) (כאשר אנו יודעים מספר ויקרא שברכה אמורה להגיע מהמשכן), ההתעסקות במחנה (כל הספר) יחד עם היותו המשך ישיר של הקמת המשכן בספר שמות (שמות מ', ל"ו – ל"ח, במדבר י', י"א – י"ב), משמרת הלויים בין המשכן לעם (א', נ"ג), המסע על פי הענן ששוכן במשכן לאורך כל הספר...

[11] אפשר לדון האם בקשת העם היא חלק מהמקרה או מהדין, אך בכל מקרה המלך מגיע לאחר בקשת העם.

[12]  האירוע מוזר קצת, הוא הולך ככה – "תבחרו את השופטים" "טוב"  משה ממנה שופטים . אם יש למישהו הסבר למה, אני אשמח.

[13] אני חושב שהפער נובע מכך שבספר שמות ההנהגה היא צדדית בסיפור, ועיקר האירוע הוא הקשר של העם עם ה' - ''כי יבוא אלי העם לדרוש -לוהים'' (שמות י''ח, ט''ו). זה מסביר גם מדוע בספר שמות משה לא חשב על הרעיון בעצמו והיה צריך את יתרו שיעודד אותו לכך. זה קשור כמובן לדגש שספר שמות שם על הקשר בין עם ישראל ל-לוהים - מבחינתו הסיפור נגמר בהקמת המשכן והשראת השכינה במחנה ישראל. כל השאר צדדי באירוע.

[14] וכמותו, שמואל, מבני בניו (על פי דברי הימים א' ו', י''ח - כ''ג), מתנגד למלוכה. אפשר להבין את התנגדותו כפירוש של פרשית המלך בדברים שאומר שהפרשיה מצמצמת את יכולותיו כהתנגדות לשלטון שהוא לא ישיר של העם. (בניגוד לשופטים, שכמו שאמרנו, אמורים להיבחר על ידי העם, ולכן כנראה יותר מבטאים שליטה של העם. ובהתאם, הציוויים על המלך מגיעים בגוף שלישי, בניגוד לציוויים על השופטים שמגיעים בגוף שני.)

[15] תודה למלבים (במדבר ט"ז, ג') על הפירוש הזה למדרש. הוא הסביר ככה את המשך של העלית, ונראה לי שראוי לפרש ככה גם את המשל של המזוזה.