החרוז

החרוז הוא כלי בסיסי אך עוצמתי שמומלץ מאד לדעת איך להשתמש בו. ספוקן טוב לא חייב להיות בחרוזים [1], אבל ספוקנר טוב חייב לדעת להשתמש בחרוזים [2]. ההחלטה אם ומתי להשתמש בחרוזים צריכה להיות מודעת ולא להגיע מתוך בורות.

יש מגוון סיבות ברורות לשימוש בחריזה: היא יפה, היא משאיר את הקהל בקשב, קל לזכור חרוזים וכולנו אוהבים אותם.

בגלל שהסיבות לשימוש בחריזה כל כך ברורות, אתחיל דווקא משאלה מעניינת יותר - מתי לא להשתמש בחרוזים.

לפני שנתחיל אני רוצה להבהיר שאני לא הולך לתת חוקים שרירותיים לנושא. שירה מדוברת היא אומנות הרי, אין לה חוקים, אבל אני כן אתן לכם מספר סיבות טובות לא להשתמש בחרוזים ואתם תאלצו להיעזר ביצירתיות שלכם בכדי להחליט בעצמכם מתי לשבץ "מחסור בחרוזים" ומתי דווקא כן לחרוז.

מתי לא להשתמש בחרוזים?

סיבה ראשונה: דיבור ישיר אל הקהל.

כאשר הספוקנר מעביר שירה, נוצרים שני תפקידים ברורים, הוא - המעביר, אתם - הקהל. נוצר מעין ריחוק ביניכם. לעיתים תורמת לכך שפה גבוהה, לעיתים החרוזים והמשקלים. לעיתים המטאפורות האפיות שהספוקנר שותל במוחכם ועוד שלל דברים אשר מפרידים בין הצורה שבה הוא מעביר אליכם את רעיונותיו לבין שיחה יומיומית רגילה. הריחוק הזה, שיוצר תחושה של הופעה, טבעי ומבורך אבל לפעמים הספוקנר ירצה "לשבור דיסטנס" בלעז ולדבר בצורה ישירה יותר אל הקהל, לצורך כך אפשר, בין השאר, לכתוב כמה שורות זורמות יותר שאינן כוללות חרוזים. חשוב לציין שגם בסיבה הזאת וגם בסיבה הבאה ככל שתיהיה יותר חריזה בשאר הספוקן הרושם של מחסור בחריזה יהיה חזק יותר.

סיבה שניה (ואהובה עלי): שבירה מתודית.

כשהספוקנר החביב עליכם מרגיל את הקהל לחרוזים, הקהל מתחיל להשלים לעצמו בראש את המשפטים. הוא רוצה את החרוזים ומצפה אליהם. אם נניח שפתאום הספוקנר מסיים שורה דווקא בלי חרוז, זה ימשוך את תשומת לב הקהל בדרמטיות. אפשר להשתמש בטריק הזה בשביל לתאר רגע טרגי, להפתיע את הקהל עם בדיחה טובה, לציין מעבר בין קטעים או פשוט בשביל לשמור את קשב הקהל.

אתן לכם דוגמא מהספוקן שלי "שיר השרירים".

אני אצרף את כולו בסוף המאמר למעוניינים, לכל מי שלא חשקה נפשו, הנה תקציר:

הספוקן מתאר את חלומה בהקיץ של בחורה אחת אודות גבר חלומותיה, החלק הבא לקוח משיא החלום, כשהקהל עוד לא מבין שזה חלום.

אז נפגשים יום יום 

חורף סתיו, וגם בחום

"כולך יפה רעייתי", הוא מחמיא לי בעת שייט

ואני עונה "קורות ביתנו ארזים!" (זה רמז לכך שנבנה ביחד בית)

ממשיכים לגן חיות, קוף, אריה ולטאה קטנה

פיל, ג'ירפה ובת יַעָ- "אנה פנה דודך?" 

המלצרית מעירה אותי חזרה למציאות…

כפי שניתן לראות, השורה הראשונה מתחרזת עם השניה, השלישית עם הרביעית והחמישית אמורה להתחרז עם השישית לפי ההגיון הזה. אפילו הכנתי את החרוז, בת יענה, בראש של הקהל. אבל אז, במקום לסיים בחרוז, הפכתי את השורה למשהו אחר לגמרי. סיימתי אותה בדיסוננס חד. השורה הזאת נועדה לגרור את הקהל, ביחד עם דמות הבחורה שבספוקן, "חזרה אל המציאות" שבה לא הכל מושלם, לא הכל חַלָק ואותה בחורה שבורת לב. המחסור בחרוז משיג את המטרה הזו בצורה די אלגנטית לעניות דעתי הקובעת.

סיבה אחרונה: חרוזים פשוט לא מסתדרים לכם.

זה אולי ישמע לכם מוזר אבל יש בעולם כמויות אדירות של שירה שנכתבה ללא חרוזים בכלל. לא הייתי נמנע מחרוזים מחמת עצלנות, אבל אם החרוזים מרגישים לכם מאולצים או מקשים על העברה של התוכן שרציתם להכניס לספוקן שלכם - אפשר בהחלט לוותר עליהם לכל או לחלק מהספוקן. הייתי נזהר עם השיטה הזאת כי על מחסור ברוטלי בחרוזים תאלצו לפצות באיכות של מרכיבים אחרים בספוקן. אנחנו עוד נדבר על שאר המרכיבים במאמרים הבאים.

אז נגענו בשאלה מתי אפשר או כדאי לא להכניס חרוזים לספוקן שלכם (שבירה מתודית, שבירת דיסטנס או שסתם לא מסתדרים לכם) תניחו שבשאר הזמן חרוזים זה רעיון טוב או לכל הפחות לא מזיק. ועכשיו נדבר על איך כן לשבץ חרוזים.

מבנים שונים של חריזה

נתחיל מלדבר על שירה מסורתית. בשירה יש כמעט אינסוף מבנים שאפשר לסדר לפיהם את החרוזים ולכן אני מן הסתם לא אדבר על כולם, אבל אני כן אביא מספר מבנים מרכזיים ואתם תדמיינו לעצמכם את השאר.

את המבנה מסמנים באמצעות אותיות מהABC, כאשר כל שתי שורות מתחרזות מסומנות באותה אות.

ניקח לדוגמא את המבנה AABB:

נעמי שמר \ הכל פתוח 

הכל פתוח עוד לא מאוחר

מצב הרוח ישתפר מחר

זה יתכן, זה אפשרי -

כל עוד אנחנו כאן שרים.

השורה הראשונה מתחרזת עם השניה (AA) השלישית מתחרזת עם הרביעית (BB) וכן הלאה [3].

עוד מבנה נפוץ מאוד הוא ABAB:

אריק איינשטין \ שיר העמק

באה מנוחה ליגע

ומרגוע לעמל.

לילה חיוור משתרע

על שדות עמק יזרעאל.

השורה הראשונה מתחרזת עם השלישית והשניה מתחרזת עם הרביעית.

כמו שאתם רואים, אפשר להרכיב בצורה הזאת המון מבנים של חרוזים ביניהם מבנים שלא לכל שורה בהם יש שורה מתחזרת.

מבנה יפה שכזה הוא AABA כאשר רוב שורות הבית מתחרזות אחת עם השניה למעט השורה האחת-לפני-אחרונה.

יורם טהרלב \ על כפיו יביא

ברחובנו הצר

גר נגר אחד מוזר

הוא יושב בצריפו

ולא עושה דבר.

אפשר גם לחרוז כל שורה שניה, כאשר השורות בין לבין לא מתחרזות עם אף שורה אחרת. שירה פרייז'ר עושה זאת בחן רב:

שירה פרייז'ר \ מכון לשבתך עולמים

ויהי קולות וברקים וענן 

ביום קיבלנו תורה מסיני

ושאלה וכיסא וגמרא

הניחה אימי לפני

רק לא אלמדנה כולה

ולא בְּנִי ולא בְּנֵי בָּנַי 

ויהי בוקר, ויהיה ערב

ואלמד ויכלו בה שָׁנַי

עד כאן שירה מסורתית, בשירה מדוברת [4] אנחנו דווקא מנסים לשבור מוסכמות. 

חלק מרכזי מעניין השירה המדוברות הוא שהיא לא מגבילה את עצמה לגבולות השירה המסורתית. אני לא מכיר אפילו ספוקן אחד שממשיך עם מבנה חרוזים ספציפי לאורך כל הספוקן. זה אחד הדברים המרכזיים שמפרידים בין שיר לספוקן.

אז למה לימדתי אתכם את מבני החריזה המסודרים? ובכן, בכדי שיהיו לכם מספר דוגמאות של צורות החריזה השונות ותוכלו לשלבם בספוקנים שלכם. אין כוונתי שתגבילו עצמכם למבנה חריזה ספציפי אלא דווקא שתקחו את הידע על המבנים השונים ותיישמו אותו בכל סדר או דרך שתרצו. 

ניתן להתחיל ספוקן במבנה חריזה אחד ובמעבר בין קטעים להחליף מבנה. ניתן ניתן לקחת שורה אחת ולחרוז בתוכה את כל המילים וניתן לערבב בין המבנים השונים. העיקר הוא שתכירו את השיטות השונות ושהן יהיו לכם לעזר.

ספוקן טוב לא מגביל עצמו למבנה חריזה מסודר, אבל הספוקנרים המוצלחים ביותר מכירים את הצורות השונות שבהם אפשר לחרוז ומשחקים איתם בחופשיות. [5]

דרך אחת לשבור את "המוסכמות" היא לשבץ מחסור בחריזה, את הדרך הזאת כבר ראינו.

עוד דרך לשבור מוסכמות יכולה להיות חריזה דווקא בתוך השורה - חריזה פנימית.

קחו לדוגמא קטע מתוך הספוקן "מילים אחרונות" [6]

שמשחק על המבנים המוכרים אבל בכל זאת שובר את המוסכמות מספר פעמים.

מילים אחרונות \ עמית אולמן

[...]

חייב להיות מוסר השכל

אז בוא נקשיב לגוססים ונחכים לעזאזל

בוא דבר אלינו, תן לנו מילים אחרונות

אבל אל תאריך, תמצת את האמת לשתי שורות

דבר עכשיו חביבי, אחר כך לא תאמר כלום

תהיה יעיל, תהיה פְּתיל, תהיה טיל, תהיה רקטה

גלה לנו עכשיו את כל סודות היקום

כי אם אתה לא יודע קיבינימט מה הקטע...

ארבע השורות הראשונות חרוזות בתבנית AABB.

ארבע השורות האחרונות חרוזות בתבנית ABAB.

ובנוסף יש חריזה פנימית בתוך השורה השלישית מהסוף.

כלומר יש לנו פה גם החלפת מבנה באמצע מקטע קצר וגם חריזה פנימית בלי תלות במבנה.

פאר היצירה. זה מסוג חוסר השלמות שגורם לדברים להיות אפילו יפים יותר.

(מוזמנים למצוא חריזה פנימית גם בספוקנ"ך שלי - "שיר השירים")

לא כל החרוזים נבראו שווים

יש שלושה סוגים עיקריים של חרוזים. סתמי, מושלם ומדומה [7].

סתמי - חרוז שבו ההברה האחרונה של שתי המילים שווה. לדוגמא אוֹר בוֹר שור וצוִִר.

מושלם - חרוז שבו ההברה האחרונה והצליל הלפני האחרון זהים או חרוז שבו שתי ההברות האחרונות במילים זהות. לדוגמא, הברה וצליל: שוֹר מישוֹר. שתי הברות: רְחוֹקָה, בִּצְחוֹקָהּ, אֲחוּקָהּ, מְחֻקֶּה.

ההבדל בין סתמי למושלם הוא בכמות החלקים הזהים של המילים המתחרזות. ככל שיש יותר חלקים זהים במילים המתחרזות, החרוז קרוב יותר למושלם. נסו למצוא בעצמכם מספר חרוזים סתמיים ומספר חרוזים מושלמים למילה "חבר" [8]. נסו למצוא שני חרוזים מדומים למילה.

מדומה - שתי מילים אשר נשמעות כמו חרוז אבל לא באמת מסתיימות באותן הברות - לדוגמא:

זה יתכן, זה אפשרי -

כל עוד אנחנו כאן שרים.

זהו חרוז כמעט מושלם למעט המם סופית של "שרים", מכיוון שיש דגש ארוך על "רי" והמם רק סוגרת את המילה ברכוּת, היא כמעט ולא ניכרת בשיר ולכן מייצגת חרוז נהדר למילה "אפשרי"

(הבטחתי וקיימתי)

דוגמא נוספת:

ירושלים של זהב \ נעמי שמר

ובמערות אשר בסלע

מייללות רוחות

ואין יורד אל ים המלח

בדרך יריחו.

מכיוון שהדגש בשתי המילים הוא באזור ה"חו", הת' ברוחות כמעט לא מורגשות ולכן ניתן לחרוז אותה עם יריחו [9].

ודוגמא אחרונה למי שמכיר את סיפור הילדים המפורסם 

"איה פלוטו" \ לאה גולדברג

קרע את החבל, נבח "הב הב"

קפץ חיש מהר ונשא רגליו,

הוא רץ בדרך, הוא רץ בשדות.

את מי הוא יפגוש? מעניין מאוד.

ת' וד' דומות בצליל ובגלל זה נפוצות מאד לסוג החריזה המדומה. גם כאן, בגלל שהדגש הוא לא בסוף המילה, לאוזן החרוז עדיין נשמע נעים גם אם טכנית הוא לא באמת חרוז. 

תמיד בזתי לסוג הזה של חרוזים. אני זוכר שבילדותי הבאתי את הדוגמה האחרונה לאבי ואמרתי לו "אבא אבא, זה בכלל לא חרוז!" והוא גילה לי שלא רק שסוג החרוזים הזה כביל, הוא אפילו נחשב ביותר מכיוון שיותר קשה לחשוב עליו והכותבים הגדולים ביותר השתמשו בו רבות.

חרוז זכרי וחרוז נקבי

אקדים ואומר שאין לי מושג למה קוראים להם ככה. לתלונות מוזמנים לפנות לאקדמיה ללשון העברית אני בטוח שהם יענו לכם בחדוה, דיצה ורוחב לב.

ההבדל בין חרוז זכרי וחרוז נקבי הוא מאד פשוט, חרוז זכרי הוא חרוז של מילים במלרע (ערופ֫ה, שרופ֫ה) וחרוז נקבי הוא חרוז של מילים במלעיל (ע֫פה, צ֫פה).

אתם לא צריכים לזכור את השמות שלהם אבל אתם כן צריכים לשים לב לא לחרוז אותם אחד עם השני! ערופ֫ה וע֫פה אומנם נראים כמו חרוז אבל הם מתחרזים נורא אז אל תעשו את זה לטובתכם האישית ולצורך קידום המין האנושי. 

…טוב נו, במקרי קיצון זה אולי בסדר אבל תשתדלו בשבילי. אם אתם מתלבטים האם שתי מילים הן מאותו מגדר - תקשיבו ותשמעו אם הם מתחרזות טוב או שהחרוז נשמע מאולץ.

סיום ובונוסים

אם הגעתם עד לכאן שאפו ענק, אשמח שתכתבו לי ממה נהנתם, מה אפשר לשפר ועל מה הייתם רוצים שאכתוב בעתיד [10]

רגע לפני שנסיים אני רוצה לתת טיפ כללי לנושא החרוזים.

תקשיבו לשירה, תקשיבו לספוקנים ותקשיבו לחרוזים שאתם כותבים כדי לוודא שהם באמת נשמעים טוב. להקשיב לספוקנים ישפר אתכם פלאים וע"י תרגול תוכלו ליישם את כל מה שלמדתם פה ולהתשפר במהירות. הטיפ הזה מביא אותי אל פינת ההמלצה העוד-לא-מסורתית בה אני אמליץ כל פעם על ספוקן אחר וככה תוכלו להיחשף ולהכיר ספוקנים מוצלחים.

"פינת המלצה עוד-לא מסורתית"

פואטרי סלאם - נעם לביא "המיקרוגל"

שנון מאוד, מי שמקשיב טוב שומע שהוא מדבר דרך הומר לכאורה שטחי על דברים עמוקים יותר שנמצאים מתחת לפני השטח. וכמובן, הוא מלא בחרוזים! מומלץ בחום.

אזהרה: מכיל קללות.

הרחבות

1.פואטרי סלאם - טל כהן "ניסית לדבר איתו?"

2. מילים אחרונות \ עמית אולמן (הזהרת ספויילר חריפה ממש)

3. ספוקנ"ך שיר השירים \ יזהר גולדברג 

בית קפה קטן בעיר הגדולה,

אני יושבת עם כוס תה מפית ועוגיה עגולה 

וסתם כי מתחשק לי - בכיסָי מפשפשת 

את שאהבה נפשי אני מבקשת 

אז מסתכלת מבעד לחלון ומחכה 

הראשון גבוה מידי,

השני רזה,

שלישי חי בסרט, בטלן והוזה

רביעי עם חצאית

חמישי בלי ציצית

שישי בכלל נראה מעורער

נו הבנתם במה מדובר - 

הם כמו בולים על מכתבים שנשלחו זה מכבר - חלקם יפים יותר חלקם פחות אבל כולם תכל'ס, אותו דבר?

כמו שמלות מהחנות בסיני - חלקם מחמיאים לי אבל אף אחד לא באמת מוצא חן בעיני.

כמו שורה של קרונות ברכבת ישראל - חלקם נחמדים אומנם, אבל כולם תפוסים, לעזאזל.

ואם כבר מדברים, גבירותי וגבירותי 

רק שופרא דא שופרא גבר חלומותי!

אני לא רוצה קרון, אני רוצה קטר! 

לא רוצה בולים אני רוצה דוור! 

לא רוצה גבעה אני רוצה הר! 

הו שלח לי אחד אלוקים, זה יהיה נהדר!

ופתאום, בחור אחד מיוחד, קרן אור באפלה, אבל עם שכל חד.

יהלום מלוטש בין סתם אבנים פסנתר כנף בין ערימה של קסילופנים.

אס תלתן בין שלוש וחמש, אחד שמשׂתכר היטב ובכל זאת חוזר הביתה לפני שש.

הוא מופיע בחלון שלי, גבוה, חתיך, מסוטט להפליא, 

אמיץ כשמשון, מראה אצילי

באותו רגע ידעתי שיכתבו עליו טובי המשורררים,

זה אחד שיצא הישר מ"שיר השרירים"

אבל הוא היה גם עמוק! 

לא סתם שטוח… או רחב…

קשוב, נאמן ולב לו זהב 

כריזמטי, 

חכם אמרתי? 

מבין בהמרות מט"ח

כנה, חייכני ובאופן כללי - גבר מוצלח

הוא הביט בי במבט כזה שאמר - אם מתחשק לך, אשמח שנדבר, 

נשפוך את ליבנו או סתם נברבר…

נצא לשדה לרעות בשושנים

נקרא ביחד ספרים ישנים

פיקניק על הר, עם נוף מיוחד

נראה את כל שר הטבעות בלילה אחד!

ואני עונה לו כמעט בלחישה 

כן! בבקשה! 

אז נפגשים יום יום 

חורף סתיו, וגם בחום

כולך יפה רעייתי, הוא מחמיא לי בעת שייט

ואני עונה "קורות ביתנו ארזים!" (זה רמז לכך שנבנה ביחד בית)

ממשיכים לגן חיות, קוף, אריה ולטאה קטנה

פיל, ג'ירפה ובת יַעָ-

"אנה פנה דודך?" 

המלצרית מעירה אותי חזרה למציאות

התה שלי כבר קר, הלב שלי נשבר, והשקט המעיק חזר

ברח דודי,  חמק עבר והחלום שלי - התפוגג לעפר

אם מישהי מכן ראתה את הבחור הזה בנות ירושלים, שלחו לי מספר : )

הערות שוליים:

------------------

[1] על כך יעיד לדוגמא הספוקן "ניסית לדבר איתו" של טל כהן (חזרה מעלה)

[2] על כך יעידו שאר הספוקנים של טל כהן  (חזרה מעלה)

[3] כן, אני יודע שב"שרים" יש מם סופית, זה עדיין חרוז ואנחנו נגיע לזה.  (חזרה מעלה)

[4] ידוע גם כ"פואטרי סלאם", "ספוקן וורד" או "ספוקנ"ך".  (חזרה מעלה)

[5] רגע של ידע כללי ואז חיבור שלו למאמר, למעוניינים.

במאה ה18 הייתה תקופה במוזיקה שנקראה "התקופה הקלאסית", היא השאירה רושם כל כך חזק שעד היום אנחנו עדיין משתמשים במונח "מוזיקה קלאסית" אפילו בשביל יצירות שבכלל לא נכתבו בתקופה הזאת. המוזיקה בתקופה הקלאסית שאפה לאיזון וסימטריה. היא ייצגה את רעיונות עידן הנאורות והיו לה נוסחאת ברורות ביותר. במאה ה19 החלה התקופה הרומנטית. בתקופה זו המלחינים חיפשו דרך להביע רגשות עזים או חוויות אישיות ובשביל להשיג מטרה זו הם התחילו לשבור את מוסכמות התקופה הקלאסית. הם הכירו טוב מאד את נוסחאות ההלחנה של התקופה הקודמת ומתוך הידע הזה כתבו יצירות בסגנונות חדשים לגמרי.

זה מה שאני מצפה מספוקנרים טובים, להכיר את "נוסחאות" החריזה הקלאסיים ולשבור אותם או להשתמש בהם בצורה חופשית ומודעת.  (חזרה מעלה)

[6] הספוקן מובא מתוך הסרט "העיר הזאת", זוהי אופרת ראפ בלשית בכיכובו של עמית אולמן. בין הסרטים היחידים שתהנו מהם ותוך כדי תשתפרו בהבנת פואטרי סלאם. למי שלא ראה, מומלץ מאד. (חזרה מעלה)

[7] אני לא רוצה להתעסק עם ההגדרה המדעית של כל אחד מהם ולכן אנסה להציג אותם בצורה אינטואיטיבית יותר עם דוגמאות והמתנשאים מבניכם ישתדלו לא לכעוס על חוסר הדיוק. (חזרה מעלה)

[8] סתמיים: חצר, גדר, פסנתר. מושלמים: עובר, שובר. (חזרה מעלה)

[9] מוזמנים להשוות את החיבור הזה לחיבור של שירה פרייז'ר ולמצוא את הדמיון במבניות. (חזרה מעלה)

[10] יזהר גולדברג: 0555615492 (חזרה מעלה)