מאמרים

אם מישהו יאמר לכם אי פעם שמגילת קהלת היא ספר עצוב ומדכא, שלחו אותו בשמי לקורס הבנת הנקרא לכיתה ד'.

למדתי את קהלת כמה וכמה פעמים, עם מפרשים שונים ועל טהרו, ולא הצלחתי להשתכנע שהוא לא שמח ומבדח.

וכיוון שהוא יפה, וטוב, ונוגע - באתי לפתור אותו בפניכם, כדי שתוכלו גם אתם להתרגש.

לא נעסוק במאמר הזה בכלל בשאלה האם קהלת הוא אבשלום, עזריה, יהויכין או הלל הזקן - זה דיון לפעם אחרת, והוא לא באמת משליך על הספר עצמו.

המקורות במאמר מפנים לפסוקים שמהם שאובים הציטוטים, או לפסוקים מרכזיים שאומרים את זה, כדי שתדעו איפה אנחנו בניתוח מהלך הספר.

כמו כן, אין סתירות בקהלת, ואם מישהו יצליח לשכנע אותי שיש אחת הוא יקבל בע"ה ברווז פלסטיק קטן.

היה היה מלך[1] שרצה לדעת את סודות היקום. למה? כי הוא אדם, וזה קטע כזה של אנשים, הם נבראו ככה שהם רוצים כל הזמן לדעת עוד. אותו מלך דרש אחרי כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם וכָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, ומצא שהַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.[2] אין למה להתעמק באף דבר כי זה לא יוביל לשום מקום.

אבל אותו מלך, שקראו לו קהלת, אגב, חיפש מכל הרגעים בזמן למצוא אחד לאחוז בו[3], את המשמעות האחת של החיים שללכת בה הוא הדבר הכי טוב לאדם.[4] הוא חושב קודם כל על חָכְמָה וָדָעַת, ההקשרים הבראשיתיים של בריאת האדם, ופוסל אותם על הסף בגלל חוסר תגמול. הן גורמות לאדם להרגיש רע ככל שמתמידים בהן יותר, אז אין סיכוי שזה מה שהוא נועד לעשות כל חייו.  קהלת פונה מיד לצד השני – הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת[5], שישכיחו ממנו את החכמה ויחד עם זה גם את הכאב. השחוק של היין אמנם משמח מאוד את המלך, אבל השמחה הזו ריקה. חיים שלמים שבהם אדם לא מתקדם לשום מקום הם ודאי לא חיים טובים.

אז קהלת ממשיך ובודק. הוא הופך – רק לצורך הניסוי כמובן – לאדם הכי עשיר שהיה בירושלים אי פעם[6] ובונה דברים וצובר עוד ועוד רכוש, ומשתדל מאוד ליהנות מכל תוצאות עמלו, כי הסיפוק נראה מתאים להיות משמעות החיים – הוא יוצר ופורה וגם משמח. אבל משהו דפוק במערכת, וגם זה לא מספק את המלך. הוא פונה אל כל מה שהוא רכש והשיג, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ.[7] כי העמל אמנם פורה ובונה, אבל כל מה שהוא יוצר עתיד להיחרב ולהישכח, או כבר חשבו עליו אחרים, או יותר הגיוני – גם וגם. ועמל כזה שמוביל לריק, הוא רטרואקטיבית ריק מתוכן בעצמו ממש.

בשלב הזה גיבור הספר שלנו מתחיל לחשוש שהוא לא יצליח לגלות את משמעות החיים. והוא קולט דבר עוד יותר מבהיל – אם אין משמעות לחיים, אזי עדיף להיות סכל מלהיות חכם. עדיף לחיות בחושך ולא לראות את החורבן שיגיע ואת הריק שכבר כאן, מאשר להדליק את האור. כי אם גם החכם לא יכול לגלות את הייעוד, וגם הוא עומד למות בדיוק כמו הכסיל, אז לפחות נעשה שמח.[8]

וכאן קהלת נכנס לדיכי ולייאוש עמוק, ומתבאס על כל העמל שהוא עמל ועל כל המאמצים שהוא השקיע בלעצב את כל הגנות והפרדסים[9] האלה, כי מי שיאכל את הפירות שלהם הוא מי שטוב לפני הא-ל.[10] ומתוך הייאוש, המלך מתחיל לשיר. הוא שר על העתים הקבועות שאדם לא יכול לשנות אותן ולא משנה כמה הוא יתאמץ. לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת להיוולד וְעֵת לָמוּת, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם. אין יִּתְרוֹן לעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל.[11]

אז המלך עוצר, ובוחן את המסקנות. ה-להים קבע את עתי העולם הזה מראש, והסתיר אותם מהאדם כך שהוא לֹא יִמְצָא אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱ-לֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף.[12] וכל זה כדי שהאדם יירא את קודשא ששולט על הכל, ולאדם עצמו לא יהיה הכוח לדעת מה יקרה. כל זה אומר שאין למה להיות חכם - זה לא יעזור מול המוות, ולעמול הרבה כדי לצבור עושר זה טיפשי - כי מי יודע מה יהיה מחר.[13]

אבל זה עדיין לא אומר שאין מה לעשות. בעולם כזה חסר ייעוד ברור, הדבר הכי טוב שאדם יכול לעשות הוא ליהנות ולשמוח, ולראות טוֹב בְּכָל עֲמָלוֹ.[14] כל דבר אחר בחיים האלה לא ברור אם הוא טוב או רע.

כיוון שקהלת מציב בראש סולם הערכים את הזהירות מהבאות, נשפכות לו עוד מסקנות מהפה - טוֹב מְלֹא כַף נָחַ"ת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ, כי אם לא תהנה עכשיו לך תדע אם תוכל אחר כך. טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד כי הם יכולים לעזור אחד לשני בעת צרה. טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר.[15] ועוד.

וכיוון שהעתים נתונים בידי קודשא, תתנהג יפה מולו. שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תבוא אל המקדש, ואַל תְּאַחֵר לשלם נדר שנדרת.[16]

וכל זה, ועוד הרבה עצות, כי אף אחד לא יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים.[17]

הדרך הזו לחיפוש אחר משמעות לא עבדה. ננסה אחת אחרת?

בדברים קטנים יותר מהחיים - ודאי שקהלת שולט. בסוף הספר[18] יספר לנו העורך שקהלת למד ואסף משלים מהרבה חכמים, וכאן הוא מציג הרבה מהם ומנסה לראות תבנית, לחפש איזושהי משוואה שתחרוז את כל העצות לייעוד אחד כללי. אבל הוא לא מצליח, אף אחד מהמשלים הקטנים הללו לא מוחלט, וגם מפה אי אפשר להסיק מהי משמעות החיים.

רְאֵה זֶה מָצָאתִי, אומר המלך אחרי סקירה מהירה של מלא משלים, את כל הדברים האלה אני יודע, וניסיתי לצרף אותם אַחַת לְאַחַת כדי לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן[19] ומשמעות גדולה יותר, ואני עדיין מחפש בלי למצוא.

אף אחד לא יודע פֵּשֶׁר דָּבָר.[20] ובכל זאת, כן יצאנו עם מסקנה חדשה[21] - הָאֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם יָשָׁר, ונתן לו לחיות חיים פשוטים וטובים בלי להתחכם ולנסות לרמות את החוקים, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת[22] ולמצוא את הייעוד האחד כדי לעקוף.

וקהלת מייעץ - די להערים על החיים ולערום עליכם מורכבויות, לכו בדרך הפשוטה והישרה ואל תתעסקו בדברים מסובכים. תשמעו לציוויי הא-ל והמלך, אל תתעסקו בשאלות פילוסופיות של גמול, ואל תעמלו הרבה כדי לנסות להשיג דברים שמעבר לכם. העתים נקבעים רק בידי הא-ל, ובסופו של יום דרכי מעקף וחוכמולוגיות לא עוזרות מול המוות.

לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, ותהנה מהעמל שלך עכשיו, תנצל את הזמן, כִּי הוּא חֶלְקְךָ ושכרך בַּחַיִּים.[23] אל תנסה להבטיח את הנוחות שלך למחר על ידי צבירה, כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, ואל תבטח בכישרון שלך שיעזור לך להתמודד עם החיים, כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה גם לטובים ביותר.[24]

בתור דוגמאות קהלת מספר על מלך גדול שניצחו אותו בחכמה, וחכם שנשכח בגלל עוניו.[25] דברי חכמה מתקבלים יותר מפקודות לטיפשים, אבל חוֹטֶא אֶחָד וסִכְלוּת מְעָט[26] יכולים לסכל אותן. עשירים לפעמים מגיעים לשבת בַּשֵּׁפֶל[27], ויש מקרים שבהם לדעת לחשים לא עוזר בפני נשיכת הנחש. במילים אחרות - שום כשרון לא יכול להבטיח ניצחון, הישרדות או עליונות כלשהי. תמיד יש הפתעות.

אם הולכים בדרך הזו, אומר המלך, צריך לאחוז בזה וגם מזה לא להניח את היד. מלך יהיה הרבה יותר טוב אם הוא גם חונך על ברכי חוֹרִים ושרים לחכמה.[28] ואם יחד עם זה מגיעים גם אושר ועושר, וקצת תבלון של מאמץ וזהירות, רק זֶה יִכְשָׁר.[29]

במקום מאמץ בלתי נגמר להכשיר את עצמנו לחיים זמניים וקצרים, ננצל את הזמן לשמוח במה שנתן לנו הא-להים. שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ.[30] תזכור את יום המוות[31] ותבין שאין מה לשרוף את כל חייך להשקעה לטווח הארוך שלא בטוח יהיה.

וככה את כל דברי בן דוד חותמת שירת המוות[32] - השירה הכי יפה בתנ"ך שהיא הדבר העיקרי שהחי צריך לתת אל לבו כדי להגיע למסקנות הנכונות.

דברי קהלת לא הגיעו אלינו לבד. סופר כלשהו שכתב את הדברים, הקיף אותם בהוספות כדי לתת הקשר ועוד חומר למחשבה. לפני הכל ואחרי הכל הוא מציב את המסקנה של קהלת - הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל[33], ובתור הקדמה הוא נותן הסבר למה הנושא חשוב ומאיפה מגיעה ההתעניינות בנושא.[34]

ובכריכה האחורית - זו ליטרלי כריכה אחורית - גם מסוכמות בקצרה נקודות ממעלותיו של קהלת. קהלת בן דוד הוא לא רק חכם, אלא גם מלמד דעת לעם ואוסף של חכמות קודמיו.[35] בספר זה הוא תר אחר החֵפֶץ ומעשה הא-להים, ומגיע למסקנה האמיתית שצריך להיות ישר ופשוט.[36] אה, ותכתבו ספרים כדי להיות מגניבים כמו קהלת.[37]

הפסוקים האחרונים[38] הם אולי הסתייגות של הסופר מדעתו הנחרצת של קהלת[39], אבל כנראה שלא. הם יכולים לומר שכל זה סבבה והכל אבל תזכור את התורה, והם יכולים לומר ממש את המסקנה של קהלת, שזה קצת יותר סביר לשונית והקשרית.

סוף דבר - קהלת לא בא לדכא, אלא לשחרר. לשחרר מהצורך להבין הכל לעומק, מהלחץ להספיק הכל, מהאשליה שיש איזו נוסחה סודית לחיים שאפשר למצוא. במקום זה, אדם צריך לחיות בצורה פשוטה, וליהנות ממה שיש.

זהו, תשמחו בחיים. ביי.

----

1. "אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָ͏ִם." (א' י"ב) [חזרה מעלה]

2. "וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחׇכְמָה עַל כׇּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ. רָאִיתִי אֶת כׇּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ." (א' י"ג - י"ד) [חזרה מעלה]

3. לפני שייגמר, עידן רייכל, 2015 [חזרה מעלה]

4. אפשר לומר שהוא מחפש את הסיבה שבשבילה האדם נוצר, אם כי אין לי הוכחות חדמ"שיות מהכתוב. [חזרה מעלה]

5. "וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חׇכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ." (א' י"ז) [חזרה מעלה]

6. והרי עוד הוכחה שקהלת ושלמה נתפרדו. מי היה לפניו על ירושלים? מלכי צדק ואדניצדק ועבד־ח'בה וארונה ודוד ואבשלום. זה סך הכל ששה מלכים ואף אחד מהם לא ידוע כעשיר במיוחד שאפשר להתפאר באיזו שבירת שיא חדשה. [חזרה מעלה]

7. "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחׇכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ." (ב' י"ג) [חזרה מעלה]

8. "וְסַבּוֹתִי אֲנִי לְיַאֵשׁ אֶת לִבִּי עַל כׇּל הֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ." (ב' כ') [חזרה מעלה]

9.  פרדס זו מילה פרסית. עוד עובדה על מילים פרסיות – שלמה לא יכל להכיר אותן. שתיים אפס לי, שלמה. [חזרה מעלה]

10. "כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חׇכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ." (ב' כ"ו) שכר ועונש מגיעים כאן למי שקודשא אוהב גם אם הוא לא פועל כלום כדי להשיג את זה, וזה רעיון... לכל הפחות מעניין. [חזרה מעלה]

11. ג' א' - ט [חזרה מעלה]

12. "אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף." (ג' י"א) [חזרה מעלה]

13. "יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ וְאֵין קֵץ לְכׇל עֲמָלוֹ גַּם עֵינוֹ לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר וּלְמִי אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת נַפְשִׁי מִטּוֹבָה גַּם זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא." (ג' ח') ובדרך אגב, קהלת עונה על שאלת צדיק ורע לו, בלי להתייחס לזה בכלל כי הוא מגניב וזה בא לו בקלות. בג טו-יז הוא מסביר שלצדיק רע כרגע, ולרשע טוב, עד העת שה-להים קבע שבה הרכוש שהרשע צבר יעבור לרשות הצדיק. ועיינו בסיפור טבעת פוליקרטס בהיסטוריה השלישית של הרודוטוס, ובסיפור על בת המלך האירי אייליל המופיע בשוד הבקר של פראך, שבהן ה-להים מגייס דגים כדי לעשות את זה. אה, וגם במעשה על יוסף מוקיר שבי בבבלי שבת קיט ב, אבל רק אם אתם ממש רוצים. [חזרה מעלה]

14. "וְגַם כׇּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹב בְּכׇל עֲמָלוֹ מַתַּת אֱלֹהִים הִיא." (ג' י"ג)

15. ד' ו'- י"ג

16. ה' א' - ג'

17. "כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל אֲשֶׁר מִי יַגִּיד לָאָדָם מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (ו' י"ג)

18. "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה." (י"ב ט')

19. "רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן." (ז' כ"ז)

20. בחילופי ש-ת בין שפות שמיות "פשר" הוא פתר, פתרון. במשמעות הזו הוא גם משמש בכתבי ימי בית שני, בעיקר בכתבי כת היחד.

21. המסקנה הזו היא תוצאה ישירה של מקבץ העצות העוסקות בנוסטלגיה, בעיוות ובצדיקות. והמלך מציין שהוא מכיר מעט מאוד אנשים שחיים חיים פשוטים וישרים כאלה - אחד מאלף - ונשים בכלל לא, כי דרך הנשים לנהוג בערמה משל היו בונות מצודות ומלכודות.

22. "לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים." (ז' כ"ט)

23. ט' ז' - ט'

24. "כִּי בְּצֵל הַחׇכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. " (ט' י"א - י"ב)

25. "רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ. בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה." (ט' י"ג - י"ד)

26. ט' י"ז - י' א'

27. "יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט." (י' ה')

28. "אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי." (י' - י"ז)

29. "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים." (י"א ו')

30. "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט." (י"א - ט')

31. ככה נראה לפרש בּוֹרְאֶיךָ (יב א), מלשון השמדה, כמו וְיָד בָּרֵא ביחזקאל (כא כד). וכנראה המשפט שבפסוקים פה הוא כמו וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם שמקביל בהיפך לדָּבָר רָע (ח ה). כלומר - בנוסף לכל הטוב שיש לך עכשיו הבורא יביא לך עוד טוב, אז אל תדאג יותר מדי להכשיר את עצמך לעתיד. מה גם שהבירוא והמוות קרובים אז אין מה לתכנן לטווח ארוך מדי.

32. א' ט' - י"ב ז'

33. א ב וגם יב ח

34. הקדמות מעין זו מצויות בכתבי אפיקורוס (האדם, לא הכפירה. כן, היה אדם כזה.) והסטואים, והן משמשות מעין קליק-בייט לדיון עצמו. שם הן לרוב לא מובאות בידי הכותב עצמו, ולכן גם כאן הפרדתי אותן להיות דברי הסופר, אבל אין לי מניעה לומר שאלו דברי המלך עצמו. תחליטו אתם מה שבא לכם.

35. וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה. (י"ב ט')

36. פסוקים י-יד בפרק יב במגילה הזו מתכתבים מאוד עם פסוקים יז-כא בפרק כב במשלי ואני לא יודע למה. אז אני פשוט אשליך את זה עליכם ותעשו עם זה משהו.

37. "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר." (י"ב - י"ב) נדב פיאמנטה הכפית היקר סובר שהפסוק הנ"ל אומר לא לכתוב ספרים כי זו יגיעה לריק, אבל במחילה מכבוד כפיתו, להג הוא דיבור ולא כתיבה, לכן המשמעות תהיה תכתוב ספרים במקום לדבר.

38. "כִּי אֶת כׇּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כׇּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע. סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" (י"ב י"ג - י"ד)

39. עְלָם יתפרש לפי פסוק יא בפרק השלישי, הַכֹּל נִשְׁמָע לפי ראש פרק ה, מַעֲשֶׂה, מצוות ומִשְׁפָּט על פי פרק ח, וכן שאר המילים. כך יוצא: בסוף הדיבור, הכל מתקבל על הדעת. כיוון שמעשה הא-להים קבוע בעתים ומשפטים מראש שיבואו בכל מקרה, בין אם הם נודעים או נעלמים, לטוב ולרע - לכן אֶת הָאֱ-לֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר בתמימות ואל תתחכם לעקוף אותן.