כאשר קורה אירוע קשה וכואב שפוגע בנו, יש כמה דרכים להתייחס לקב"ה על רקע האירוע. לפעמים יש מתח רב בין הדרכים השונות, והן עלולות להביא לפעולות הפוכות.
אדם יכול להבין כתוצאה מפגיעות קשות שרק ה' הוא זה שיכול לעזור לו, ולבטוח בכך שה' יציל אותו ויגן עליו¹. אך אצל האדם יכולים גם להתעורר ספיקות בנוגע לקשר עם הקב"ה בעת משבר, שיגרמו לו "לחשב מסלול מחדש" ולנסות לתקן את דרכיו.
דוגמה יפה לפער אפשר לראות בנוגע לעתיד ירושלים: בתהלים קכ"ה מובעת עמדת הבטחון: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּי״י כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב: יְרוּשָׁלַ͏ִם הָרִים סָבִיב לָהּ וַי״י סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (פס' א-ב).
ואילו בירמיהו אפשר למצוא את הגישה ההפוכה: "כֹּה אָמַר י״י צְבָאוֹת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל י״י הֵיכַל י״י הֵיכַל י״י הֵמָּה" (ירמיהו ז, ג-ד).
את הפער הזה אפשר למצוא גם בין התיאור של ספר שמואל ליחס של דוד לה' בעקבות מרד אבשלום, לבין המקבילה בספר תהילים².
ביטחון: "וְאַתָּה י״י מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי: קוֹלִי אֶל י״י אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קׇדְשׁוֹ סֶלָה: אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי י״י יִסְמְכֵנִי: לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי: קוּמָה י״י הוֹשִׁיעֵנִי אֱ-לֹהַי כִּי הִכִּיתָ אֶת כׇּל אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ" (תהילים ג, ד-ח).
הטלת ספק: "וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכׇל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱ-לֹהִים…וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים הָעִיר אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי י״י וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ: וְאִם כֹּה יֹאמַר לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ הִנְנִי יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו" (שמואל ב טו, כד-כו).
ראינו שני נתיבים של קשר עם ה' בעת משבר. האחד הוא ביטחון בכך שה' יעזור לי לצאת מהמשבר, והשני הוא הטלת ספק - "אולי המשבר הזה הוא בגלל חטא שעשיתי, מה שאומר שה' בכלל לא רוצה לעזור לי…".
אני אשמח לשמוע את דעתכם - גם בנוגע לדוגמאות הנקודתיות, וגם בנוגע לשאלה הראשית- באיזו גישה ה' חפץ? ביטחון, הטלת ספק, או אולי באיזושהי דרך אמצע?
___________
הערות שוליים:
עוד על כך אפשר למצוא במאמר של רחל ליכטנשטיין: https://nachat3.wixsite.com/capitshelnachat/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/mmrym/vny-qrbt-lqym-ly-tvb-sykvm-shy-vr-mshbthylym-rkhl-lyktnshtyyn בחזרה מעלה.
תודה ליוסף דוד לוי ולכל המשתתפים בשיעור שלו בסמינריון שהעלו וחידדו לי את הנקודה הזו. בחזרה מעלה.
הייתי אומר: מצד אחד אדם צריך לפעול כאילו הכל תלוי בהשתדלות שלו, ומצד שני להתפלל כאילו אין שום סיכוי שהוא יצליח בלי התערבות משמעותית של ה'.
אבל אם אני זוכר נכון (בגרות שביעיתנ"ך😁), יש תלונה לפני חורבן בית ראשון, שהעם פעל יותר מדי מעצמו, כאילו הכל תלוי בהשתדלות, וחיזק את החומה, בנה עוד חומה, ופנה למצרים לבקשת עזרה.
אז אני אלך עד הסוף עם הסוגיה של ביטחון והשתדלות ואגיד שצריך איכשהו למצוא את האיזון, וזה חלק מהותי מעבודת ה'
אולי זה תלוי ברמת הבטחון של האדם בדרכו?
כאשר האדם בטוח בצדקתו, הוא סומך על ה'.
אבל כאשר הוא חושב שהוא רק "סבבה סך הכל" אז הוא צריך לשפר את מעשיו?
כי לא יעזור להגיד למישהו שחושב שהוא צדיק שהוא צריך להשתפר (ע"ע איוב) אבל אולי זה כן מועיל כאשר הם יודעים שהם עושים משהו לא בסדר("היכל ה' 3X" במקום "צדיקים אנחנו ולא חטאנו").
בתור גישה לחיים, אני חושב שעדיף לנסות לחזור בתשובה כי:
אם העונש הוא בגלל זה-אז אתה צריך לחזור בתשובה.
אם העונש לא בגלל זה-לפחות חזרת בתשובה.
אם אתה כליל המעלות ואין לך על מה לחזור בתשובה-וול, "אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".
קצת בעייתי לומר במה ה׳ חפץ בכל דבר, הרי הוא מעבר להבנתנו, אבל בגלל שאנחנו מסתכלים על התנ״ך אענה לפי ה׳ כהדמות שאנחנו רואים שלו בתנ״ך. במרבית המקרים כאשר ה׳ מעניש הוא מבהיר למה, וזה עונש, הרי למה מועיל עונש כשאינך יודע שזהו עונש? כשאתה לא יודע שעלייך לשפר את מעשיך.. ואנחנו רואים פעמים רבות בתנך שעלינו להאמין בה׳ זוהי אפילו אחת הדברות, ולכן להניח שברצונו שנבטח בו לדעתי זו ההנחה הסבירה ביותר.
אבל בנוגע לשאלה איזה נתיב עדיף, גם לדמות תנ״כית הייתי אומרת לפעול כאלו ה׳ לא עוזר, לא לוותר ולחשוב שהוא נגדך, אלא לפעול ככל יכולתך באמונה שאתה האחראי למעשיך. אמונה שה׳ תמיד מציל עלולה או לגרום לך לא לעבוד קשה או להשתכר מההצלחה ולחשוב שלך יש את…
אני לא יודע כמה זה עונה, אבל אני חושב שזה ראוי לציון בהקשר של הדיון- התכונה הזאת של החשש שאני הבעיה, שהעונש הוא בגלל שחטאתי, היא בסופו של דבר תכונת ענווה.
את התכונה הזאת אפשר לראות חזק מאוד אצל יעקב אבינו.
לפני המאבק של יעקב בעשיו, הוא חושש ומתפלל לקב"ה.
ישנה שאלה- מדוע יעקב חושש? הרי ה' הבטיח שהוא ישמור עליו.
התשובה מתחברת עם תפילתו של יעקב לפני המאבק- "קטנתי מכל החסדים", רש"י מסביר שהכוונה שכל זכויותו קטנו ונגמרו "בעד" החסדים שנעשו לו, ועכשיו הוא חושש שמא הוא חטא מאז שה' ברך אותו, ובעוון זה עשיו יפגע בו.