שלא להחיות מכשפה / יערה זמירי

(הקצר יהיה קצרצר כמו המצווה עצמה 🙌)

פרק כ"ב הוא בליל של המון מצוות, שלא בהכרח קשורות זו לזו. בפסוק י"ז מופיעה המצווה "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה." - לא להשאיר מכשפה בחיים, כלומר כאשר נתקלים באדם העוסק בכשפים (מעשים שמטרתם לשנות את דרך הטבע), יש להביאו לבית דין כדי שישפט לדין מוות. 

הכישוף נכלל עם פעולות מאגיות נוספות שנאסרו " לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף." (דברים י"ח, י'). רמב"ן מסביר שמעבר לבעייתיות שבשינוי דרכי הטבע כנגד רצונו של ה', הבעיה במכשפים היא שאנשים הרואים את מעשי הכישוף עלולים לחשוב שכך ניתן לשנות גורלות, ולא בעזרת תפילה (והרי אין מזל לישראל), ולהאמין שמדובר בישות נוספת המנהלת את העולם, וזו עבודה זרה.

לפי ספר החינוך (מצווה ס"ב) בבריאת העולם ה' נתן לכל דבר תפקיד ודרך להיטיב עם בני האדם, כישוף יוצר ערבובים שלא אמורים לקרות ובכך מסיט את הדברים לדרך שעלולה להרע לאנושות. בגישה זו תומכים מקורות נוספים כגון מסכת סנהדרין ס"ז א', הבאר הגולה ב' ד' (שמפרש את הגמרא הנ"ל) והרמב"ן, לעומת זאת הרמב"ם חולק על כך, בטענה שמעשי כישוף הם אינם אלא שקר וכזב ואחיזת עיניים.