תוצאות חיפוש

לפי הפסוקים, עם ישראל מתחיל את מסעו במצרים כעם אחיד ומאוחד. בתחילה לא מוזכרים שבטים וחלוקות, ואלה נוצרים ומפרידים את עם ישראל במהלך המסע במדבר. הם מתבטאים בסדר החנייה וההליכה (במדבר פרק ב'), בהתנחלות ובכיבוש (יהושע, י"ג-י"ט), במבנה הארגוני והמנהלי של עם ישראל (נשיאים, שופטים וכו'), וכן בתפקידים שונים בעם: שבט לוי המקודש המכיל את הכהנים והלויים, שבט יהודה ובנימין שמתוכם יוצאת המלוכה, וכדומה. השבטיות של עם ישראל היא לא מצב קבוע - עם ישראל נע ונד על הספקטרום שבין שבטיות לאחדות במהלך הדורות. במסע במדבר ובהתנחלות הוא בעיקר שבטי, כאמור. בתקופת המלוכה השבטיות בולטת בפנים אחרות, דרך שתי הממלכות - יהודה וישראל (יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר-עַל-הַיָּם לָרֹב, אֹכְלִים וְשֹׁתִים, וּשְׂמֵחִים. (מלכים א' ד', כ'). וכאשר הממלכה מתפצלת, היא מתפצלת לפי חלוקת השבטים - "...וַיֹּאמֶר, לְיָרָבְעָם, קַח-לְךָ, עֲשָׂרָה קְרָעִים, כִּי כֹה אָמַר יְ-הוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל – הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים. וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד, יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד…" (מלכים א' י"א, ל"א־ל"ב). בגלות בבל שמגיעה לאחר מכן, בבית שני ובגלות האחרונה - עם ישראל מצד אחד מאוחד ולא באמת מחולק לשבטים, ומתנהל כגוף אחד, אבל אנחנו רואים התייחסויות קטנות שמנסות לשמר את השבטיות, בעיקר בייחוס. ("מרדכי… איש ימיני" במגילת אסתר; "...ראשי האבות ליהודה ובנימין, הכהנים והלוים…" בספר עזרא וכדומה). והוכחה גדולה לדבר היא שבימינו אנו אין כל עניין וחשיבות לחלוקה לשבטים, פרט לטקסים מסוימים כעלייה לתורה או פדיון בן. (וגם אז, החשיבות היחידה היא האם אתה משבט לוי או לא). לשני הצדדים ישנם יתרונות וחסרונות: השבטיות תורמת מבנה ארגוני מסוים, ועוזרת לשמר זכרון קולקטיבי ומשפחתי של האומה - נקודה מאוד חשובה ומהותית, לפי חלק מהדעות[1]. האחדות, לעומת זאת, משפיעה לטובה על ההצלחה של עם ישראל בזירה הבין לאומית ומאפשרת לעם ישראל להתקדם בתור עם - תחת האחדות נבנו בתי המקדש ונוצרה מלכות שלֹמה העצומה[2]. מהצד השני, השבטיות יוצרת הפרדה בעקבותיה עמ"י מדרדר ליריבות פנימית, סכסוכים בין שבטים וחס וחלילה - מלחמות אחים עקובות מדם (ע"ע ספר שופטים כולו, ובעיקר פרקים ח' ו-כ'). כור ההיתוך של האחדות מוחק את הזהות העצמית של כל שבט ושבט וכמו "מתָעֵשׂ" את עם ישראל. (וראו את דברי המדרשים והגרי"ד בהערות השוליים). באחרית הימים עם ישראל כן יהיה מחולק לשבטים, בנחלות ובזהות העצמית של כל איש ופרט, כפי שרואים מהנבואות בסוף ספר יחזקאל, וכפי שקבע הרמב"ם בהלכות מלכים. לפי לא מעט מקורות חשובים, נראה שהשבטיות עדיפה על האחדות - ושכך גם יהיה בעתיד. אך לשבטיות יש המון חסרונות והיא הביאה להמון מומים בעם ישראל. אילו יתרונות וחסרונות נוספים אתם רואים בשבטיות ובאחדות? באיזה מצב היה טוב יותר לעם ישראל, לדעתכם? כיצד ניתן, והאם צריך, ליצור איזון בין שני הקיצונים הללו? האם השבטיות באמת עדיפה על האחדות? אי-אז הבאתי את השאלה הזו לדיון במחוז גוש, והיא עדיין מעסיקה אותי, אז אשמח לשמוע את דעתכם בנושא! משה :) ---------------- הערות שוליים: ראו ילקוט שמעוני על במדבר א', ב' -"אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני", ואחר כך: "וידבר ה' במדבר סיני שאו את ראש כל עדת בני ישראל", שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהן. וראו מדרש תנחומא - "חִבָּה גְּדוֹלָה חִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲשָׂאָן דְּגָלִים כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִכָּרִין בְּנֵי רְאוּבֵן לְעַצְמָן וּבְנֵי שִׁמְעוֹן לְעַצְמָן." בחזרה למעלה. 2. וראו את דברי הרב סולובייצ'יק ב־"ימי זכרון" – "...כל המתח שבין בניו של יעקב, שהתגלה בשיאו במכירת יוסף, מקורו בשוני ובניגודים וברב-גוניות של תכונות שהטביע הבורא בחטיבת שבטי ישראל. נראה שעדיפה לפניו החטיבה האחת השלמה, המשובצת והמורכבת, על פני חטיבה פשוטה ומשעממת. אומה שלמה המצויה באחדות גמורה, בפשטות מוחלטת, וחיה את חייה באופן חד גוני, תחסר כח יוצר. אך ורק בתוך תנאים של רב גוניות והתמודדות איכותית פנימית זוכה אומה לגלות את תפארתה…" בחזרה למעלה.