מיתולוגיה השוואתית/כרם סגל

אני רוצה להתחיל מאמר זה בסיפור שכולנו מכירים. הסיפור על פלישה לארץ על ידי אויבים מעבר לים, אויבים שעוררו פחד וייאוש בעם. יותר מכך: סיפור על איך מי שהוביל את הפלישה היה ענק מאיים שאיש לא יכל לעמוד בפניו. ואולי החשוב ביותר: סיפור על נער שאיש לא שמע עליו. נער שצץ לפתע להילחם בענק, ונעמד מולו בעוז. כנגד כל הסיכויים, הנער כיוון את הקלע שלו וביידוי אבן קל ניצח את הענק! כדי להוכיח את נצחונו, הנער כרת את ראש הענק - מהלך שסימן את נקודת המהפך במלחמה והוביל לנצחון העם!

הסיפור הזה הוא כמובן הסיפור הידוע מהמיתולוגיה האירית של ניצחון לוך על ביילור 'עין הרוע' ממלכי הפומורים, הדיפת הפלישה הפומורית מחופי אירלנד ותשועת הטואטה דה דנאן![1] רגע אחד… הסיפור הזה מוכר לי מאיפשהו. הממ.[2]

הרגשה זו של "הסיפור הזה מוכר לי" היא מה שנעסוק בו באמת במאמר הזה, ספציפית בהקשר של התחום המרתק של מיתולוגיה השוואתית. מיתולוגיה השוואתית היא תחום מחקר אקדמי שמשווה ומקביל בין מיתולוגיות, פולקלורים ודתות ושואף ללמוד מהשוואה זו מגוון רחב של תובנות.[3]

ניתן ללמוד מההבדלים בין סיפורים מה מייחד תרבות מסוימת. באותה מידה אפשר למצוא מאפיינים משותפים שיופיעו שוב ושוב במיתולוגיות שונות לחלוטין - ומתוך כך ללמוד על הטבע האנושי.

בנוסף לכך, מעקב אחרי ההתפתחות של הסיפורים ביחס להתפתחות ההיסטורית של תרבות יכולה ללמד רבות על היחסים בין תרבויות.

בשורה התחתונה, מה שחשוב להבין הוא שהסיפורים של תרבות הם חלון לערכים בבסיסה, האמונות של אנשיה, והאידיאלים אליהם התרבות שואפת, ומיתולוגיה השוואתית היא כלי עוצמתי להביט דרך חלון זה.

זה המקום להגדיר למה אני בעצם מתכוון במילה "מיתולוגיה", מכיוון שזו מילה רבת משמעויות והקשרים. הבדלים בהבנה שלה ממש יכולים לשנות לחלוטין את ההבנה של הדיון בכללותו.[4] כאשר אכתוב במאמר זה "מיתולוגיה" הכוונה שלי תהיה לאוסף סיפורים בעל השתייכות תרבותית מסוימת, בדרך כלל ישן או עתיק. ההגדרה לא כוללת אף התייחסות לאמיתות הסיפורים, יצירתם, טבעיות/על-טבעיות בתוכם או כמה זמן הם קיימים. כהמשך ישיר, מיתוסים זה השם לסיפורים שהם חלק ממיתולוגיה.

עכשיו כשאנחנו יודעים מה היא מיתולוגיה ומה היא מיתולוגיה השוואתית, נשאלת השאלה המתבקשת: איך נוצרים מקרים בהם קיימים סיפורים כל כך דומים בין תרבויות כל כך שונות?

בנוגע לשאלה זו יש דיון שהחל כבר בהולדת התחום ומתמשך מאז ועד היום, וכמובן שהמסקנות משתנות בהתאם לנתונים - כל מקרה לגופו. בסופו של דבר יש לה שתי תשובות כלליות אפשריות, להן אקרא "חלחול תרבותי" ו"השפעה משותפת".

חלחול תרבותי הוא תהליך בו התרבויות (ובכללן גם הסיפורים) של שני עמים מתערבבות. זה יכול לקרות דרך סחר, הגירה, כיבוש, או כל דרך אחרת בה אנשים מתרבויות שונות משתלבים.

המונח השפעה משותפת מתייחס לכל השפעה שבאופן בלתי תלוי השפיעה על שתי התרבויות. זה יכול להיות מאורע היסטורי גדול כמו אסון טבע, ויכול להיות תכונה פנימית שמוטמעת בבני האדם באופן שורשי. חלק מהתומכים בהשפעה משותפת פיתחו מתוך ההשוואה תיאוריות פסיכולוגיות על טבע האדם וביקשו לפשט את הסיפורים לעקרונות מופשטים יותר ויותר. אנשים ידועים ובולטים שהציעו תיאוריות בסגנון היו סיגמונד פרויד עם תנועת הפסיכואנליזה, קרל יונג ותיאוריות הארכיטיפים, וג'וזף קמפבל שבספרו "הגיבור בעל אלף הפנים" ניסח את הרעיון של "מסע הגיבור".[5]

לצורך הדוגמה נחזור לסיפורי דוד/לוך נגד גוליית/ביילור וננסה לתת תשובה על איך הגענו למצב כזה בעזרת דרך החלחול התרבותי. את דרך ההשפעה המשותפת נציג בעזרת סיפור אחר.

עמדה של חלחול התרבותי תצטרך להסתכל על ההיסטוריה שמאחורי סיפור לוך. הסיפור נמצא במקור בכתב מהמאה ה-16, שמשערים שהוא העתק של אסופה מהמאה ה-12 של כתבים מהמאה ה-9.[6] כך או כך, הנצרות הייתה כוח משמעותי באירלנד לפחות 200 שנים לפני כן, והטקסטים ככל הנראה נכתבו על ידי נוצרים - הסיפורים האיריים הועברו מסורתית בעל פה בין הדרואידים ולאחריהם הפילי (מעין אנשי דת/נבואה) ולא הועלו על הכתב.

עם ההקשר המוסף הזה, קל לשער שהייתה השפעה נוצרית כבדה שאולי עיוותה את המיתולוגיה הקלאסית ואף הוסיפה סיפורים משלה לפולקלור - ביניהם סיפור מלחמת לוך בפומורים. ניתן לטעון שהנוצרים לקחו את סיפור דוד וגוליית, נתנו להם שמות של דמויות קיימות מהאגדות הקלאסיות (או אפילו שמות מומצאים), והחדירו את הסיפור למיתולוגיה. תופעה זו של "ניצור" תרבויות היא נרחבת ומוכרת בכל העולם ולכן לא מופרך להניח שהיא קיימת גם כאן.[7]

שימו לב למה שמרוויחים מהשוואה לפי דרך החלחול התרבותי: הועלתה תיאוריה גיאופוליטית אנתרופולוגית[8] מרתקת של השפעת הנצרות על התרבות האירית ואולי אפשר לקבל ממנה גם הבנה עמוקה יותר של השפעת הנצרות על העולם בכללי.

את גישת ההשפעה המשותפת נציג דרך סיפור המבול או השיטפון. סיפור המבול הוא אולי הסיפור הכי בולט שיש בחזרה שלו בין תרבויות שונות. נמצאו גרסאות כאלה ואחרות לסיפור בכל אחת מהיבשות המאוכלסות, כולל מגוון איים. עובדה זו, ואני לא יכול להדגיש את זה מספיק, מ ד ה י מ ה! כל חוקר שינסה להסביר שקיים חלחול תרבותי שהוביל למצב הזה - כלומר שהסיפור הזה הגיע מתרבות או אזור מסוים והתפשט משם לכל שאר התרבויות - יצטרך לעבוד מאוד קשה כדי לבנות תיאוריה שאפילו שווה לשקול.[9] השפעה משותפת היא סגנון הסבר שבעיניי הרבה יותר סביר לנקוט בו במקרה הזה. יש שתי תיאוריות שאני מכניס תחת הקטגוריה של השפעה משותפת שארצה להציג:

ההסבר הראשון והמובן מאליו הוא שבאמת היה מבול או שיטפון.[10] החלק שאולי יותר מעניין הוא שחוקרים חילוניים הציעו את הרעיון הזה אף הם, גם אם לא כחלק מהסיפור התנ"כי. הועלו מגוון הצעות: שיטפונות מקומיים, התפרצויות הרי געש, נפילת מטאורים ועוד ועוד. לפי הצעות אלה, אירועים טבעיים  התפתחו בזכרון האנושי למיתוסי מבול ושיטפון. הצעות אלה בדרך כלל מלוות באמירה שלא כל סיפורי המבול נוצרו בעקבות אותו אירוע, אלא באופן בלתי תלוי אחד מן השני - בכל זאת אירועים אלה לא היו כאלה נדירים בקנה המידה של ההיסטוריה.

ההסבר השני אותו אציג לתופעת סיפורי המבול הוא ההסבר ה"ארכיטיפי"[11] של קרל יונג וממשיכי דרכו.[12] לפי תורתו של יונג, יש לבני האדם רעיונות תת-מודעים תורשתיים להם הוא קורא "ארכיטיפים" שמשותפים לכל בני האדם באופן מולד, ולא צריכים להילמד. סיפורים ומיתוסים הם דרך ביטוי לאותם ארכיטיפים, ומקושרים באופן הדוק לחוויית החיים האנושית.

סיפור המבול כל כך בולט שיונג בחר לחלץ ממנו ארכיטיפ משל עצמו - ארכיטיפ המבול. ארכיטיפ זה מתאר את התהליך של ייאוש, אובדן, ועונש אבל מתוכם את הגדילה, השינוי, והתקווה. לפי יונג, מתוך ארכיטיפ זה נבנו סיפורי המבול הרבים שקיימים (וסיפורים רבים נוספים).

נשים לב שבגישת ההשפעה המשותפת יש גיוון מרשים במה שנלמד: מאסונות טבע פרהיסטוריים לטבע האמיתי של נפש האדם, לכל תיאוריה יש את היתרון שלה ואת העמדה בה היא מנסה לתמוך.

עכשיו אני מעוניין לעשות שינוי מחשבתי. עד עכשיו דיברנו על השאלה "איך דמיון בין סיפורים נוצר?" וניסינו לתת לה תשובות מגוונות. עתה אסתכל על שאלה שונה: "מה ניתן ללמוד מההבדלים בין סיפורים?" - בעצם נקודת מבט הפוכה מנקודת המבט המקורית.

במקום להתמקד בדמיון ובמשותף בין שני סיפורים, ומתוך כך ללמוד על איך הסיפורים נוצרו, אני רוצה שנבדוק מה גרם להבדלים להיווצר ומתוך כך להבין למה הסיפורים נוצרו. שאלה זו יכולה להוביל אותנו למסקנות מרחיקות לכת על הערכים בבסיס תרבויות ובאופן מעניין במיוחד: על הדת שלנו.

בתור דוגמה אביא כאן מהלך ששמעתי בשיעור של אביאל קפצ'יץ', מהלך שעוסק בסיפור הבריאה היהודי לעומת סיפורי הבריאה של המזרח הקדום (ובאופן ספציפי "אנומה אליש", סיפור הבריאה האכדי).[13] [14]

בתור התחלה חשוב לבסס שדווקא כן יש דמיון בין סיפור בראשית לסיפור האכדי. בשני הסיפורים יש מעין מים קדמוניים לפני הבריאה, הפרדה בין שמיים וארץ, יצירת האדם מאדמה ועוד מגוון פרטים קטנים.[15]

אבל למרות הדמיון, יש הבדלים קריטיים שיכולים ללמד אותנו הרבה.

באנומה אליש מתואר קרב שהתקיים בגלל שהאלים הפריעו מאוד לתיאמת, אם האלים ואלת המים המלוחים והכאוס הקדמוני. הקרב הוא בין תיאמת לבין מרדוך, נציג האלים ו"ילד הפלא" שלהם, ונגמר בניצחון מוחץ של מרדוך ומוות של תיאמת. בואו נראה מה מרדוך עושה לאחר הקרב:

(מתוך התרגום של ש. שפרה וי. קליין)

"נח האדון, בגוויתה התבונן,

שיסע את הפגר למען ברוא נפלאות,

ויפלחנה כצדפה לשניים:

חציה כונן ויקרה שמים,

נטה יריעה, משמר הציב,

לבל תגיר מימיה  - ציוה עליהם"

עכשיו נשווה את זה לבראשית פרק א': 

"וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃

  וַיַּ֣עַשׂ אֱ-לֹהִים֮ אֶת־הָרָקִ֒יעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃" (פס' ו-ז)

שני סיפורי בריאה, בשניהם יש את אותה תוצאה - יצירת השמיים. אבל הדרך - היא היא שחשובה לנו. בסיפור האכדי הבריאה היא תולדה של אלימות וקרב. מרדוך, שניצח את תיאמת, לוקח את גופתה ויוצר ממנה את העולם. מוטיב זה של בריאה מתוך אלימות והקרב הבראשיתי קיים במגוון רחב מאוד של מיתולוגיות. 

לעומתן, התורה ממש מורדת בנרטיב הזה! אין קרב, אין צדדים - יש רק את ה': "וַיֹּ֥אמֶר אֱ-לֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃" (בראשית א', ג'). בריאה באמירה, יש מאין. זו לא פחות ממהפכה בעולם העתיק. זה נובע מהאמירה הבסיסית ביותר של התורה: ה' אחד וה' כל יכול. בניגוד לעולם הפוליתאיסטי (אמונה בעלת אלים רבים) שמסביב, התורה היא הצהרה מונותאיסטית מובהקת שאומרת שיש רק אל אחד. מעבר לכך, אותו אל הוא לא מעין גיבור-על כמו רבים מאלי העולם העתיק, אלא ישות כל יכולה, כל יודעת. עצם הרעיון של קרב נגד האל כמו שקיים באנומה אליש הוא מגוחך מכיוון שבמובן מסוים ה' הוא כל הצדדים: "יוֹצֵ֥ר אוֹר֙ וּבוֹרֵ֣א חֹ֔שֶׁךְ עֹשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם וּב֣וֹרֵא רָ֑ע אֲנִ֥י ה' עֹשֶׂ֥ה כׇל־אֵֽלֶּה׃" (ישעיהו, מ"ה, ז').

נסתכל על דוגמה נוספת שממחישה את הנקודה הזו: בריאת האדם. באנומה אליש לאחר הקרב עם תיאמת לוקח מרדוך את גופת אחד מעוזריה ועושה כך:

(מתוך התרגום של ש. שפרה וי. קליין)

"אקריש את הדם ואיצור ואצור עצמות,

אעשה אדם קדמון - יהא שמו 'אנוש'.

אברא אדם קדמון, אנוש -

תוטל עליו עבודת האלים, והם - שינוחו!"

לפי אתרחסיס - סיפור המבול האכדי[16] - האדם נוצר מטיט וגופת אל:

(התרגום מתוך "המיתולוגיה הבבלית" של אורי גבאי ותמר וייס כחלק מסדרת "מיתוסים")

"הסכים אאה והכריז: "נקבע נא יום טהרה! כל האלים יבואו מטוהרים ויטבחו אל אחד מהם.

בבשרו ובדמו יערבבו טיט ומן הטיט המעורב באל המת יקום ויהיה-נא אדם, בעל רוח חיים!"

נשווה שוב לבראשית, הפעם פרק ב':

"וַיִּ֩יצֶר֩ ה' אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃" (פס' ז)

שוב יש לנו דמיון: האדם נוצר מאדמה וחלק אלוקי, אבל ההבדלים הם החלק הקריטי. האדם האכדי נברא בעזרת גופת אל, ממש כמו עולמם. אלימות, מוות, יצירה יש מיש. הסיבה שהאדם נפרד מהחיות היא שהוא פיזית נוצר מאל.

בתורה זה לא כך! האדם מיוחד מכיוון שה' יצר אותו כך, נפש חיה. הייחודיות נוצרה יש מאין, בצו ה', ולא מתוך איזו אלוהות של חומרי הגלם. שוב אנו רואים את האמירה המרדנית של התורה: האל אחד, האל כל יכול.

הנקודה שאני רוצה שתקחו אתכם ממאמר זה היא החוזקה של המיתולוגיה ההשוואתית. התחום הזה הוא לא רק תחום מעניין שנחמד להכיר. הוא מאפשר ללמוד על היסטוריה, שפות, פוליטיקה, טבע האדם ואפילו לעזור לנו להגדיר קצת יותר טוב את האמונה שלנו עצמנו. זה כלי עוצמתי שמעמיק את ההבנה שלנו ועוזר לנו להכיר בצורה מיטבית את העבר שלנו כעם וכגזע, וזה דבר באמת מדהים.

כחתימה סופית אני אציין שאני חובבן בתחום במקרה הטוב. אם אתם באמת רוצים ללמוד על הנושא הזה תקראו מאמרים וספרים בנושא, תחקרו ותגבשו דעה משלכם. כמו כל תחום אקדמי, התחום עוד ממשיך להתפתח כל הזמן ועוד ימשיך כך. כל תיקון, מחשבה, הערה, הארה או תגובה יתקבלו בשמחה!

------------

הערות שוליים:

1.  תיאור זה הוא תקציר של הסיפור כפי שהופיע ב"המיתולוגיה האירית" של לבנה ויהודה ליטני כחלק מסדרת "מיתוסים". לכו לקרוא הוא נהדר!!! בחזרה למעלה.

2.  הוא מוכר מסיפור דוד וגוליית למען הסר ספק. בחזרה למעלה.

3.  שימו לב שבצירוף "מיתולוגיה השוואתית" מיתולוגיה משומשת בתור "תורת המיתוס", ולא במובן המוכר או במובן שאציג בהמשך. בחזרה למעלה.

4.  כמובן שלכל הגדרה תהיה האזור האפור שלה ומקרי הקיצון שלה (למשל: האם ריק ריירדן רלוונטי להגדרה שלי? מה לגבי ההיסטוריה של המאה ה-20? נקודות למחשבה). אישית אני מאמין שהפרטים הקטנים פחות חשובים ואני שואף שרוח ההגדרה תובן יותר משאני רוצה סיווג של סיפורים. בחזרה למעלה.

5.  לא אכנס במאמר זה לתיאוריות שלהם כמעט בכלל אבל אני בטוח שחלק נכבד מכם שמע עליהן, וגם אם הן פחות פופולריות בזמן שלנו, הן אמירה מרתקת על הטבע של סיפורים שמשפיעה עד ימינו אנו. בחזרה למעלה.

6.  מקור: אריה. תודה אריה! בחזרה למעלה.

7.  אפשר גם לנסח את תופעת הניצור באור פחות זדוני: האיריים החזיקו באמונה המקורית שלהם ביחד עם אמונת הנצרות וכך תוך תהליך טבעי התערבבו הסיפורים הקלאסיים של שתי הדתות - וזו למעשה אולי טענה יותר נכונה. בחזרה למעלה.

8.  כמו שנאמר: "אני אוהב את המילים המצחיקות שלך, איש קסם". המשמעות: התיאוריה מתייחסת לפוליטיקה המקומית ולאיך היא מושפעת מהעמים המעורבים. בערך. בחזרה למעלה.

9.  למרות שבדיוק בנושא זה היו שטענו שתופעה זו של סיפורי המבול יכולה ללמד אותנו על נדידת בני אדם בתקופה הפרהיסטורית, בה היו מעברים בין יבשות שלא קיימים כיום! בחזרה למעלה.

10.  הבהרה: במקרה בו נח ומשפחתו היחידים ששרדו את המבול ומשם צאצאיהם התפשטו לכל קצות הארץ ולכן הסיפור נמצא בכל תרבות - מקרה זה אינו מקרה של חלחול תרבותי לפי ההגדרה שלי. לא הייתה כאן השפעה של תרבות אחת על אחרת אלא יצירה של הרבה תרבויות מאותה תרבות ראשונית. בחזרה למעלה.

11.   או בתרגום חופשי: "אבטיפוסי", כלומר מעין תבנית חוזרת. המונח הזה הוא מונח מפתח בתורתו של יונג ולכן אשתמש בו למרות שהוא בלעז לא עלינו. בחזרה למעלה.

12.  בחלק זה נעזרתי במאמר זה ובאתר זה על סיפורי המבול. בחזרה למעלה.

13.  תודה אביאל! בחזרה למעלה.

14.  נעזרתי בחלק זה גם בתמליל של הרצאה כחלק מקורס על התנ"ך באוניברסיטת ייל. בחזרה למעלה.

15.  זה המקום להזכיר כמה הקבלות לשוניות וספרותיות מרתקות שכנראה מראות קישור ממש מכוון למיתוסים המקומיים שנגדם התורה יוצאת! לא אכנס לזה כאן אבל שווה מאוד לחפש על הנושא. בחזרה למעלה.

16.  חשוב להבהיר שאמנם שני הסיפורים באו מהתרבות האכדית אבל תרבות זו התקיימה הרבה זמן וקשה לומר אם הם התקיימו באותו זמן ומשלימים זה את זה או שאלה מסורות מקבילות או אפילו מנוגדות. בחזרה למעלה.